א וּבֹ֨עַז עָלָ֣ה הַשַּׁעַר֮ וַיֵּ֣שֶׁב שָׁם֒ וְהִנֵּ֨ה הַגֹּאֵ֤ל עֹבֵר֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּר־בֹּ֔עַז וַיֹּ֛אמֶר ס֥וּרָה שְׁבָה־פֹּ֖ה פְּלֹנִ֣י אַלְמֹנִ֑י וַיָּ֖סַר וַיֵּשֵֽׁב׃ ב וַיִּקַּ֞ח עֲשָׂרָ֧ה אֲנָשִׁ֛ים מִזִּקְנֵ֥י הָעִ֖יר וַיֹּ֣אמֶר שְׁבוּ־פֹ֑ה וַיֵּשֵֽׁבוּ׃ ג וַיֹּ֙אמֶר֙ לַגֹּאֵ֔ל חֶלְקַת֙ הַשָּׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר לְאָחִ֖ינוּ לֶאֱלִימֶ֑לֶךְ מָכְרָ֣ה נָעֳמִ֔י הַשָּׁ֖בָה מִשְּׂדֵ֥ה מוֹאָֽב׃ ד וַאֲנִ֨י אָמַ֜רְתִּי אֶגְלֶ֧ה אָזְנְךָ֣ לֵאמֹ֗ר קְ֠נֵה נֶ֥גֶד הַֽיֹּשְׁבִים֮ וְנֶ֣גֶד זִקְנֵ֣י עַמִּי֒ אִם־תִּגְאַל֙ גְּאָ֔ל וְאִם־לֹ֨א יִגְאַ֜ל הַגִּ֣ידָה לִּ֗י ואדע (וְאֵֽדְעָה֙) כִּ֣י אֵ֤ין זוּלָֽתְךָ֙ לִגְא֔וֹל וְאָנֹכִ֖י אַחֲרֶ֑יךָ וַיֹּ֖אמֶר אָנֹכִ֥י אֶגְאָֽל׃ ה וַיֹּ֣אמֶר בֹּ֔עַז בְּיוֹם־קְנוֹתְךָ֥ הַשָּׂדֶ֖ה מִיַּ֣ד נָעֳמִ֑י וּ֠מֵאֵת ר֣וּת הַמּוֹאֲבִיָּ֤ה אֵֽשֶׁת־הַמֵּת֙ קניתי (קָנִ֔יתָה) לְהָקִ֥ים שֵׁם־הַמֵּ֖ת עַל־נַחֲלָתֽוֹ׃ ו וַיֹּ֣אמֶר הַגֹּאֵ֗ל לֹ֤א אוּכַל֙ לגאול־(לִגְאָל־)לִ֔י פֶּן־אַשְׁחִ֖ית אֶת־נַחֲלָתִ֑י גְּאַל־לְךָ֤ אַתָּה֙ אֶת־גְּאֻלָּתִ֔י כִּ֥י לֹא־אוּכַ֖ל לִגְאֹֽל׃ ז וְזֹאת֩ לְפָנִ֨ים בְּיִשְׂרָאֵ֜ל עַל־הַגְּאוּלָּ֤ה וְעַל־הַתְּמוּרָה֙ לְקַיֵּ֣ם כָּל־דָּבָ֔ר שָׁלַ֥ף אִ֛ישׁ נַעֲל֖וֹ וְנָתַ֣ן לְרֵעֵ֑הוּ וְזֹ֥את הַתְּעוּדָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ ח וַיֹּ֧אמֶר הַגֹּאֵ֛ל לְבֹ֖עַז קְנֵה־לָ֑ךְ וַיִּשְׁלֹ֖ף נַעֲלֽוֹ׃ ט וַיֹּאמֶר֩ בֹּ֨עַז לַזְּקֵנִ֜ים וְכָל־הָעָ֗ם עֵדִ֤ים אַתֶּם֙ הַיּ֔וֹם כִּ֤י קָנִ֙יתִי֙ אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר לֶֽאֱלִימֶ֔לֶךְ וְאֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר לְכִלְי֖וֹן וּמַחְל֑וֹן מִיַּ֖ד נָעֳמִֽי׃ י וְגַ֣ם אֶת־ר֣וּת הַמֹּאֲבִיָּה֩ אֵ֨שֶׁת מַחְל֜וֹן קָנִ֧יתִי לִ֣י לְאִשָּׁ֗ה לְהָקִ֤ים שֵׁם־הַמֵּת֙ עַל־נַ֣חֲלָת֔וֹ וְלֹא־יִכָּרֵ֧ת שֵׁם־הַמֵּ֛ת מֵעִ֥ם אֶחָ֖יו וּמִשַּׁ֣עַר מְקוֹמ֑וֹ עֵדִ֥ים אַתֶּ֖ם הַיּֽוֹם׃ יא וַיֹּ֨אמְר֜וּ כָּל־הָעָ֧ם אֲשֶׁר־בַּשַּׁ֛עַר וְהַזְּקֵנִ֖ים עֵדִ֑ים יִתֵּן֩ יְהוָ֨ה אֶֽת־הָאִשָּׁ֜ה הַבָּאָ֣ה אֶל־בֵּיתֶ֗ךָ כְּרָחֵ֤ל ׀ וּכְלֵאָה֙ אֲשֶׁ֨ר בָּנ֤וּ שְׁתֵּיהֶם֙ אֶת־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וַעֲשֵׂה־חַ֣יִל בְּאֶפְרָ֔תָה וּקְרָא־שֵׁ֖ם בְּבֵ֥ית לָֽחֶם׃ יב וִיהִ֤י בֵֽיתְךָ֙ כְּבֵ֣ית פֶּ֔רֶץ אֲשֶׁר־יָלְדָ֥ה תָמָ֖ר לִֽיהוּדָ֑ה מִן־הַזֶּ֗רַע אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֤ן יְהוָה֙ לְךָ֔ מִן־הַֽנַּעֲרָ֖ה הַזֹּֽאת׃ יג וַיִּקַּ֨ח בֹּ֤עַז אֶת־רוּת֙ וַתְּהִי־ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַיָּבֹ֖א אֵלֶ֑יהָ וַיִּתֵּ֨ן יְהוָ֥ה לָ֛הּ הֵרָי֖וֹן וַתֵּ֥לֶד בֵּֽן׃ יד וַתֹּאמַ֤רְנָה הַנָּשִׁים֙ אֶֽל־נָעֳמִ֔י בָּר֣וּךְ יְהוָ֔ה אֲ֠שֶׁר לֹ֣א הִשְׁבִּ֥ית לָ֛ךְ גֹּאֵ֖ל הַיּ֑וֹם וְיִקָּרֵ֥א שְׁמ֖וֹ בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ טו וְהָ֤יָה לָךְ֙ לְמֵשִׁ֣יב נֶ֔פֶשׁ וּלְכַלְכֵּ֖ל אֶת־שֵׂיבָתֵ֑ךְ כִּ֣י כַלָּתֵ֤ךְ אֲ‍ֽשֶׁר־אֲהֵבַ֙תֶךְ֙ יְלָדַ֔תּוּ אֲשֶׁר־הִיא֙ ט֣וֹבָה לָ֔ךְ מִשִּׁבְעָ֖ה בָּנִֽים׃ טז וַתִּקַּ֨ח נָעֳמִ֤י אֶת־הַיֶּ֙לֶד֙ וַתְּשִׁתֵ֣הוּ בְחֵיקָ֔הּ וַתְּהִי־ל֖וֹ לְאֹמֶֽנֶת׃ יז וַתִּקְרֶאנָה֩ ל֨וֹ הַשְּׁכֵנ֥וֹת שֵׁם֙ לֵאמֹ֔ר יֻלַּד־בֵּ֖ן לְנָעֳמִ֑י וַתִּקְרֶ֤אנָֽה שְׁמוֹ֙ עוֹבֵ֔ד ה֥וּא אֲבִי־יִשַׁ֖י אֲבִ֥י דָוִֽד׃ יח וְאֵ֙לֶּה֙ תּוֹלְד֣וֹת פָּ֔רֶץ פֶּ֖רֶץ הוֹלִ֥יד אֶת־חֶצְרֽוֹן׃ יט וְחֶצְרוֹן֙ הוֹלִ֣יד אֶת־רָ֔ם וְרָ֖ם הוֹלִ֥יד אֶת־עַמִּֽינָדָֽב׃ כ וְעַמִּֽינָדָב֙ הוֹלִ֣יד אֶת־נַחְשׁ֔וֹן וְנַחְשׁ֖וֹן הוֹלִ֥יד אֶת־שַׂלְמָֽה׃ כא וְשַׂלְמוֹן֙ הוֹלִ֣יד אֶת־בֹּ֔עַז וּבֹ֖עַז הוֹלִ֥יד אֶת־עוֹבֵֽד׃ כב וְעֹבֵד֙ הוֹלִ֣יד אֶת־יִשָׁ֔י וְיִשַׁ֖י הוֹלִ֥יד אֶת־דָּוִֽד׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אשכול הכופר

אברהם סבע

פסוק א:
ובעז עלה השער וישב שם והנה הגואל עובר וגו' לפי שהוא אמר ליני הלילה ופי' אמר שהשלים דברו ומיד בבקר הלך אצל בית דינו ואצל הסנהדרין וזהו עלה השער הוא שער ב"ד וישב שם לשפוט הבאים לפניו כטעם וישב משה לשפוט וכן והוא יושב פתח האהל א"ל הקב"ה שב ואתה סימן לבניך שיהיו יושבים ואני נצב עליהם שלאמר אלהים נצב בעדת אל ונתן לו סימן הדיינים בענין המילה להורות שכמו שברית מילה הוא לכרות הערלה לפי שהוא כמו דבר יתר כן הדיינים צריכים לישב לשפוט את העם ולבער מקרבם כל דבר רע ומותרות. בענין שענין ישיבה נאמר על הדיינים. והנה הגואל עובר אשר דבר בועז אמר זה להורות כי מאת השי"ת הי' דבר זה והוא סייע בדבר שישב בועז ומיד יעבור הגואל כאלו הי' מוכן לכך מיום אתמול אבל זה יורה שהכל נתגלגל מאתו יתברך והוא מסבות מתהפך ומגלגל גלגולים להזמין הדברים כולם על אמיתתם ובזמנם ועכ"ז ראוי לכל אדם לחגור בעוז מתניו ולהשתדל בכל עוז להיות דבר דבור על אופניו כאומרם ז"ל יכול יהא יושב ובטל ת"ל בכל מעשה ידך אשר תעשה וכן אמרו ה' שומרך ה' צלך להסתופף בצלו בתנאו שתשים יד ימינך וזהו על יד ימינך ואז השמש לא יככה אבל אם לא תשתדל ותנח הדבר לשם אולי לא תשיג המבוקש ולכן אמרו ע"פ חזית איש מהיר במלאכתו על ר' חנינא בן דוסא שרצה לעלות להר הבית לראות את פני ה' כפי אשר תשיג ידו לפי שראה כל העם עולים איש איש כמסת ידו ואז עלה להר לפסול אבנים להעלות להר הבית והי' צריך מי שיעלם ונזדמנו לו שני מלאכים בדמות אנשים ונתפשר עמהם להעלות האבנים בכך וכך ואמרו לו אני מרוצים בכח ובלבד שתשים אצבעך עמנו ועלו להר הבית וכשרצה לתת להם השכירות לא ראם ואז הכיר שהיו מלאכים והרמז בזה שאע"פ שהשם מצוון יסעד ויעזור לאדם צריך שישתדל הוא בחריצות נמרץ וזהו שאמרו במדרש תהלים ישלח עזרך מקדש בזכות מעשיך המצוינים לרמוז שהשם שולח עזרו משמי מרום כשהאדם עושה מעשיו והשתדלותו וזהו ואל עמו תביאנו ובתנאי שידיו רב לו וכן אמר ויד חרוצים תעשיר כשמשימים ידם והשתדלותם ולכן בכאן אחר שרות חגרה בעוז מתניה והשתדלה בהשתדלות נמרץ ומסרה עצמה לש"ש כמעט שהיא תובעת בפה וכן בועז השיב אמרים לה והבטיחה על כך ומיד באור הבוקר השתדל על הדבר לשם שמים לקיים התורה ולהשלים דברו ראוי הי' שהשם ישלח עזרו מקדש וישים ידו וברכתו בהם אחר שנמצא בהם צוון מעשים טובים והשתדלות נמרץ עד ששם בלב הגואל לעבור דרך שם בהשגחה גמורה להשלים עצת מלאכו וזהו ובעז עלה השער וישב שם ומיד והנה הגואל עובר אשר דבר בועז כאלו דבר בועז אשר דבר בשדהו ובגרנו הגיע לאזני הגואל וכשראה אותו אמר סורה שבה פה שאולי הגואל יעבור דרך אחרת לילך לצרכו ולכן אמר לו סורה מדרכך שאתה הולך ושב פה כי זה דרך מצוה וכששמע זה ויסר מדרכו וישב שם:
פסוק ב:
ואמר ויקח עשרה אנשים להורות שהוא הי' אב ב"ד וראש הסנהדרין והי' יכול לעשות מה שירצה עכ"ז משום חשד שלא יאמרו שהי' נוגע בדבר לפי שגם הוא הי' גואל. לא רצה לעשות דבר מדעתו בלא דעת ב"ד ולכן ויקח בעז עשרה אנשים מזקני העיר וחכמיה כדי להוציאו מידי חשד כאומרם ז"ל צריך אדם לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי שמים שנאמר והייתם נקיים מה' ומישראל ואומר ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם ואז הודיע הדבר להגואל וסדר הדברים לפני ב"ד ויאמר לגואל כו' ובמדרש רות תמצא זה הענין ברור שאמרו שם ובעז עלה והנה הגואל עובר ומה אחר תרעא היה קאים א"ר ירמיה כו' עד ולא הי' יודע שכבר נתחדשה הלכה כו'. רמזו בזה מה שאמרנו שכל הדברים היו מסובבים מאתו י"ת ואולי ע"ז נקרא שם הגואל פלוני אלמוני לפי שאלו הדברים היו מופלאים ומכוסים מזמן התורה ולכן בדברי המגילה הזאת ראוי לכל אדם לשום עצמו אלם כמו שאינו יודע ושומע לפי שהם דברים נפלאים ועמוקים וכל הדברים נתגלגל מאתו י"ת בגלגולים וסיבות עמוקות הוא לבדו היודע ועד ואין אתנו יודע עד מה מתחלת הדברים שהלך אלימלך לארץ מואב ומת שם הוא וכל זרעו ודבקה רות בחמותה על כרחה באופן שע"ז נקרא פלוני אלמוני לפי שפליאה דעת דבר זה נשגבה לא נוכל לה ואולי לזה רמזה רז"ל שהיה אלם בד"ת לפי שהי' יושב ותמה ואומר איך אפשר זה אתמול היתה נערה מואביה ועכשיו היא מותרת לבא בקהל והוא לא הי' יודע שהדברים עתיקים ומופלאים ויב"ע תרגם פלוני אלמוני תיב הכא גבר דצניען אורחתיה ואולי דעתו שהי' צניע בד"א ולא בדרכי התורה כמאמרם ז"ל:
פסוק ד:
ויאמר לגואל חלקת השדה אשר לאחינו וגו' ואני אמרתי אגלה אזנך וגו' רצה לסדר הדברים לפני הגואל והזקנים ואמר שנעמי מכרה חלקת השדה של אלימלך ובדין התורה השדות חוזרות לבעלים או לגואלו הקרוב אליו הראוי לגאול ממכר אחיו ולכן אמרתי אגלה את אזנך כדי שתדע הדבר ואמר השבה משדי מואב להורות כי אולי לפי שישבה בשדה מואב זמן רב נשתכח הדבר ואחר שרצה השם ושבה משדה מואב ראוי לגאול גאולתה ולכן הנה נגד היושבים שהם כלל העם ונגד זקני עמי הם החכמים אשר להם ראוי המשפט הזה כי אני נוגע בדבר לפי שגם אני גואל ולכן אם תרצה לגאול גאל ואם לא תגאל הגידה לי. או יאמר ואם לא יגאל הגואל הגידה לי ויותר נכון שיהי' כמו תגאל ואם לא תגאל אתה הגידה לי ואני אגאל. ואנכי אחריך אבל הרצון בזה שדעתי לומר שאע"פ שבועז הי' גואל אולי יש גואל אחר ולפי שעכשיו נזדמן זה הגואל. הודיע לו הדבר אם הוא רוצה לגאול או לאו ולכ"א ואם לא תרצה לגאול אדעה ר"ל אדע ואחקור אם יש גואל אחר שיוכל לגאול ואם אין אחר זולתך לגאול אנכי אגאל אחריך וזהו ואדעה כי אין זולתך ר"ל כשלא תרצה לגאול ולא יהי' גואל אחר זולתיך אז אנכי אגאל ואולי אמר זה לפי שהוא הי' גואל רחוק ולכן קרא לזה לפי שהוא הי' גואל קרוב והי' רוצה לחקור אם יש גואל אחר קרוב ואם לא ימצאנו הוא יגאל ויאמר אנכי אגאל כלומר לא תטריח עצמך בזה כי אנכי אגאל וא"צ לבקש גואל אחר:
פסוק ה:
ויאמר בועז ביום קנותך השדה מיד נעמי כלומר יש לך לדעת כי באלו הדברים שאמרתי לך יש דברים בגו כי אע"פ שאמרתי לך חלקת השדה כי' לא אמרתי בשביל גאולת השדה לבד אלא בשביל גאולת אשת המת ולכן אמרתי השבה משדי מואב לפי שהדבר ידוע לכל שמתו לה בשדי מואב בעלה ובניה ונשארה ערומה לא נין לה ולא נכד בעמה זולת רות המואביה כלתה ולפי שהדבר הזה מפורסים לכל חשבתי שברמיזה תבין הענין מגאולת השדה הנאמר על האשה הראויה להוליד זרע כמו השדה הראוי' לזריעה כדכתיב כי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה וכן אמר על שדים סופדים על שדה חמד על גפן פוריה הנאמר על הנשים כמ"ש בתחלת הענין נשים שאננות וכו' וכן אמרו בזהר הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך זו אשה יראת ה' וכיוצא בזה אמרו בגמרא ת"ר אשר בנה אשר נטע אשר ארש למדה תורה ד"א שיבנה אדם בית ויטע כרם ואח"כ ישא אשה ואף שלמה אמר בחכמתו הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך אחר ובנית ביתך הכן בחוץ מלאכתך זו מקרא כי' ר"א בנו של ר"י הגלילי אומר כו' אחר ובנית ביתך דרוש וקבל שכר ע"כ רמזו קצת למה שאמרנו אלא שעשו רמיזה אחרת על מקרא משנה ותלמוד לרמוז על מה שאמרו בקידושין רחים על צוארו ויעסוק בתורה וכן תמצא ביעקב שאמר לו אביו קום לך פדנה ארם שהוא כמו שדה ארם וקח לך אשה וכתיב ויברח יעקב שדה ארם ויעבד ישראל באשה כי' בענין שהשדה נאמר בתורה על האשה ולכן כשאמר בועז חלקת השדה אמר על האשה הנקראת שדה כנגד רות המואביה וחשב בועז שהגואל יבין הדבר על בוריו בגילו דעת זה וז"ש ואני אמרתי אגלה אזנך וגו' אם תגאל גאל שזאת היא גאולת המת. ולפי שהוא הי' אלם בד"ת כמאמרם ז"ל שהבאתי לעיל לכן לא הבין הדבר וחשב שבועז הי' מדבר בשדה לבד ולכ"א אנכי אגאל ר"ל השדה ולכן אמר לו בועז בפירוש ביום קנותך השדה כו' אשת המת קנית להקים לו שם בישראל וכשפירש לו הדבר אמר לא אוכל לגאול. ולהורות שהשדה והאשה דבר א' אמר ביום קנותך השדה אשת המת קנית כי הכל דבר א' ואמר מיד נעמי לפי שהשדה הי' בידה וברשותה שהיא הגברת ורות היתה כמו בת יורשת נחלה מיד נעמי לפי שהיא אשת המת והיבם זוכה בנכסים ולכ"א בנעמי מיד נעמי וברות אמר מאת רות המואביה אשת המת קנית ואמר קנית כמו תקנה או יהי' במשמע כי מעת קניית השדה קנה האשה לפי שזה כליל בזה כמו שאמרנו ונכתב קניתי והטעם אקנה אני ובמדרש אמרו קנית קנותי כתיב שמא תאמר כו' הדא מילתא מסייע כו' עד בשביל שנטלו אותם עיי"ש.
פסוק ו:
ויאמר הגואל לא אוכל לגאול כו' ראוי הי' שיאמר לא אוכל לגאול פן אשחית את נחלתי גאל אתה למה אמר בכאן לי ולך ועוד למה חזר ואמר כי לא אוכל לגאול. ואלי רצונו לומר אני הייתי יכול לגאול אבל אם אגאל לא יהי' לי לתועלתי כי אשחית את נחלתי שיש לי נחלה רבה ושדות רבים ואינו יכול לעבוד כולם ואם אמר זה על האשה לפי שהי' נשוי יאמר אינו יכול לגאול זאת האשה פן אשחית את נחלתי ואשתי ראשונה ולזה לא יגיעני תועלת וזהו לי ולכן גאל לך לתועלתך. כי על האשה יגיע לך תועלת אחר שאין לך אשה. ואם על השדה אמר אולי לא הי' לבועז כ"כ שדות ונחלות וחזר לומר לא אוכל לגאול לומר שאע"פ שיגיע לו תועלת לא יוכל לגאול בשום צד וענין ואולי יאמר לא אוכל לגאול לי הגאולה האמיתית של האשה פן אשחית את נחלתי שהיא אשתי גאל לך אתה גאולת האשה וחזר לומר כי לא אוכל לגאול כנגד גאולת השדה או שיאמר לא אוכל לגאול לי וכ"ש שאגאל אחרים והענין הזה לומר לפי שבועז א"ל להקים שם המת על נחלתו וזה ענין היבום שהיבם גואל ונותן מנוחה לנפש המת בענין שלא תאבד לפי שמי שאין לו בנים הוא נקרא מת בעה"ז ובעה"ב כאומרם ז"ל ע"פ כי מת אתה ולא תחי' והיבם מקום זרע לאחיו ומתקן נפשו לבלתי ידח ממנו נדח ולכן אמר הגואל לפי שלא הי' בן תורה די לי להפקיע את עצמי מן הפדיון כי לגאול גאולת נפשי לא אוכל כ"ש גאולת אחרים וזהו לא אוכל לגאול לי ולעצמי כ"ש שאגאל את אחרים והטעם פן אשחית את נחלתי היא נחלת נפשי כי אין מעשי ראויות לגאול גאולת אחרים שאצטרך למעט בגאולת עצמי ונחלתי גאל לך אתה שאתה איש חיל רב פעלים יושב בשבת תחכמוני ואתה יכול לגאול בחכמתך ובמעשיך לכל העולם ולמה תבקש איש כמוני שאינו ראוי לגאול את עצמי וזהו גאל לך אתה את גאולתי אחר שאני לא אוכל לגאול. או יאמר כי לא אוכל לגאול את אחרים אחר שאינו יכול לגאול לי ומ"ש פן אשחית את נחלתי רמז על אשתו לפי ששתי נשים בבית הם צרות זו לזו וכן תרגם יב"ע לית אני יכול למפרק לי על דאית לי איתתא כי' דלמא תהי למצו בביתי כו' פרוק לך את דלית לך איתתא. ואני סבור עוד לפי דעת רז"ל שאמרו שאמר הגואל הראשונים לא מתו אלא בשביל שנטלו אותם. א"כ יהי' הרמז בדבריו שאינו רוצה לישא אשה זו כי אולי יוליד בנים ממנה בלתי הגונים ויתערבו בזרעו וישחית את נחלתי הם בניו כדכתיב הנה נחלת ה' בנים. גאל לך אתה אחר שאין לך בנים כי אני לא אוכל לגאול בשום פנים מהטעם הנזכר והוא טעה בדבר הלכה דאמרינן מואבי ולא מואבית ואולי לזה אמר לא אוכל לגאול לי לפי שיטתי לפי שהיא מואבית גאל לך אתה לפי דעתך ושיטתך שאתה סבור מואבי ולא מואבית והוא סמך על מאמרם ז"ל הנושא אשה שאינה הוגנת לו וכמו שאמרו ע"פ וזאת לפנים בישראל ר"י בר פפא פתר קריא בישראל אפייא דישראל אתמול הייתם מקלסים על הגאולה כי' חזרו להיות קונים בקצצה דאר"י בר' אבין כל מי שמוכר שדהו לנכרי כי' וכל מי שהי' נושא אשה שאינה הוגנת לו קרוביו מביאין חביות מלאות קליות כי' עד והעד עדים אלו עדי חוקה עיי"ש ואולי זה הגואל שמע זה וכיוצא בזה וטעה ואמר פן אשחית את נחלתי:
פסוק ז:
ואמר וזאת לפנים בישראל לפי שהוא אמר גאל לך אתה את גאולתי וא"ת איך אפשר שבועז יגאול גאולה הראוי' לגואל זה לז"א שאין זה דבר חדש כי זאת לפנים בישראל מזמן קדמון על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר שלף איש נעלו אם רוצה לגאול או להחליף שדה בשדה וזאת התעודה שהיו מעידים עדים בדבר וכן תרגם יב"ע וכהדא מנהגא בעידנא דמלקדמין מתנהגא בזמנא דשקלן וטרן ופרקן ומחלפן חד עם חבריה טלע גבר ית נרתיקי מיניה ואושיט ביה קנין לחבריה והכי נהיגין בית ישראל למקני חד עם חבריה קדם סהדיא ע"כ שקלן וטרן פירושו נושאים ונותנים. נרתק הוא כמו תיק כמו הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה וכן דרך לעשות קנין כאומרם קנין סודר והוא כמו חליפין ולכן בכאן להעביר הנחלה לבועז הוצרך זה וזהו ויאמר הגואל לבועז קנה לך וישלוף נעלו לקנות הדבר שלף בועז נעלו ונתן לגואל והטעם שקבלת זה הנעל ונתת תחתיו גאולתך. והסרת הנעל לפי שהוא נמצא תמיד וי"א כי הגואל שלף נעלו ונתנו לבועז והטעם כאשר נתתי לך זה הנעל כן נתתי לך הגאולה וזהו מאמרם ז"ל נעלו של מי רב ולוי חד אמר נעלו של בועז כי' שכן דרך הלוקח להיות נותן ערבון דכותיה ויסב שמואל כי' ויקרע מעילו של מי כי' דכותיה ויתפוש אחיה בשלמה שלמה של מי כי' עד שכן דרך צדיקים קורעים בשעה שיש מחלוקת על מלכות בית דוד עיי"ש.
פסוק ט:
ואחר שנגמר הדבר ביניהם בקנין ועדים ויאמר בועז לזקנים וכל העם עדים אתם היום שמכח זאת התמורה והקנין קניתי כל אשר לאלימלך ואת כל אשר לכליון ומחלון מיד נעמי וגם את רות המואביה אשת מחלון קניתי לי לאשה להקים שם המת על נחלתו לפי שזאת נחלת מחלון ותקרא הנחלה על שם מחלון וזה כנגד מ"ש קניתי את כל אשר לאלימלך וכנגד מ"ש וגם את רות המואביה אשת מחלון קניתי לי לאשה אמר ולא יכרת שם המת מעם אחיו ומשער מקומו. כי בסבת קנין האשה יולידו בנים ובסבת הבנים יזכר שם המת עם אחיו ויזכרוהו בשערים. ועל זה אמר למטה יולד בן לנעמי ודאי ולא לרות כאלו באותו בן כולד מחלון בן נעמי וכן כתוב בתורה והי' הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת וכן נראה שזה הפסוק מורה על סוד היבום וקצת פרשה של מעלה מורה על סוד החליצה ברמיזה וכבר כתבתי בארוכה בס' צרור הכסף בדיני יבום וחליצה כי טעם היבום לפי שהשי"ת חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח ורצה שזה האיש שמת בלא בנים לא ימחה שמו מישראל לפי שמי שאין לו בנים אינו נכנס בתוך הפרגוד אם אין לו זכות הרבה מתורה ומצות כמו ר' חזקיה שהי' עקר שהוא וכיוצא בו תורתן משמרתן והשי"ת נותן להם שם טוב מבנים ובנות כאומרו ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש ואין לי בנים לפי שאהי' עקר או שהי' מסרס עצמו משבת לשבת כאומרם אשר פריו יתן בעתו זו עונת ת"ח משבת לשבת וזהו לסריסים אשר ישמרו את שבתותי ר"ל שממתינים עליהם כמו ואביו שמר את הדבר. להם ולכיוצא בהם ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב ר"ל מקום משובח למעלה. שם עולם אשר לא יכרת כמ"ש בכאן ולא יכרת שם המת מעם אחיו. ולכן לפי שזה האיש מת בלא בנים ואינו יכול לעלות למעלה רצה השי"ת לפדות נפשו מני שחת שאחד מאחיו יגאלנו גאולת הנפש בענין שזרעו לא יכרת ויתחבר עם אותה אשה שנשארה ממנו ואהב אותה כנפשו והיא גם היא באות נפשה שאפה רוח המת בקרבה ולעולם מקשקש בתוכה כפעמון ולעולם זוכרת בעלה הראשון אפי' שישאנה אחר וזה לפי ששניהם לוחמים זה עם זה האחרון רוצה לשלח רוח הראשון לעזאזל והראשון רוצה לשלח ולנצח את הרוח השני עד שלזה כתבו בזהר הקדוש שמי שנושא אלמנה הוא כמו שנכנס בים בלא משוטות וכבר הארכתי בזה למעלה שהאשה עושה חסד לבעלה כשאינה נושאת בעל שני אחר שאינה מצווה על פו"ר ולכן רצה השי"ת שהאח השני יעשה חסד עם אחיו המת לייבם את אשתו בענין שהבן שיולד מהם יקרא על שם המת ויבנה את בית אחיו למעלה ולמטה. למטה בסבת הבנים פקודת כל האדם יפקד עליו. ולמעלה שיכנס לפנים מן הפרגוד לאותו מקום שלא הי' יכול לכנוס וכנגד אלו השנים אמר בכאן ולא יכרת שם המת מעם אחיו למטה ומשמר מקומו למעלה הוא מקומו הראוי לו להתדבק בהשי"ת שנקרא מקום כאומרו ברוך המקום. ומקום עולה כמו שם הוי"ה בחשבון גדול באופן שאחיו שנשאר בחיים גואל גאולתו לפדות נפשו מני שחת. ואם האח אינו רוצה לייבם צותה התורה לחלוץ כדכתיב וחלצה נעלו מעל רגלו וזה תיקון גדול למת כפי מה שקבלו החכמים ז"ל והענין הזה גנוז בדבריהם. כי אחר שזה האיש הולך חוץ לפרגוד ואינו יכול לכנוס אל היכל המלך פנימה ואחיו לא רצה לבנות את ביתו רצה השי"ת לתת לו תיקון אחר לתת לו חיים ולזה צוה ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים שהם הסנהדרין בענין שיבקשו רחמים על המת ואמרה מאן יבמי וכו' וכשיראו שהוא אומר לא חפצתי לקחתה צותה התורה וחלצה נעלו מעל רגלו לתת חיים למת לפי שהמנעל הוא חיים כאומרם ז"ל כל מה שנוטל המת בחלום הוא טוב חוץ מהמנעלים שנוטל ממנו חייו לפי שהמנעלים הם חיים ולכ"א מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב ואם תבין בהיות המת נוטל מנעליו שהוא סימן רע לו וכאשר תסתכל על ענין שהאשה חולצת מנעלו וחובטת אותו לארץ תוכל להבין כי הוא כמו כן תועלת למת באותו העולם ואינו חוזר לעולם ויפרדו איש מעל אחיו הפרדת עולם וכ"ז בזה המנעל ולכ"א באשר ברזל ונחשת מנעליך וכימיך דבאיך לומר שמי שיש לו מנעלים יש לו ימים וחיים והרמז בזה על ענין סרח בת אשר שגלתה שהי' יוסף חי לפי שהעגלות הי' אומרת יוסף חי והלכה סרח בת אשר ואמרה זה ליעקב וזהו וירא את העגלות ותחי רוח יעקב ולפי שבסבת זה ירשה ג"ע כמאמרם ז"ל ברך את שבטה בברכה וחיים וזהו ברוך מבנים אשר כנגד המוחרם שהוא מקולל ולפי שאין מדברים אל המוחרם ונפרשים ממנו אמר בו יהי רצוי אחיו ולפי שהמוחרם אסור בסיכה ותענוג אמר בו וטובל בשמן רגלו ולפי שהמוחרם אסור בנעילת הסנדל אמר בו ברזל ונחושת מנעליך שנותן לו החיים לפי שהמנעל מביא עמו חיים. בענין שבחליצת המנעל נותנים חיים למת וזוכה ליכנס להיכל המלך פנימה ומזה הטעם אסור האבל בנעילת הסנדל להורות שהסירו החיים מאביו או מאחיו ולפי שרוח המת הולך בתוך אשתו כפעמון ואינו יכול להפרד משם לפי שהיא באות נפשה שאפה רוח המת בקרבה וכשלא רצה לייבם וחולצת נעלו נותנת לו חיים ולכן צותה תורה וירקה בפניו וכשזורקת הרוח מפיה יוצא אותו רוח המת שהי' נפשו קשורה בנפשה ואותו רוח עולה למעלה ונכנס למקום החיים ולכן מצוה על כל העומדים שם לומר חלוץ הנעל ג' פעמים לפי שדברי תורה יש בהם סגולה נפלאה להשיב הנפש למקומה כאומרו תורת ה' תמימה משיבת נפש למקומה הראוי לה ובאלו הדברים עולה רוחו ונפשו בכל ג' עולמות. ואעפ"י שבכאן לא הי' צריך חליצה לפי שבועז עמד לגאול גאולת מחלון כאלו היה יבם כמ"ש ולא יכרת שם המת מעם אחיו עכ"ז הוזכרה בכאן החליצה בדרך רמז באומרו וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה כאלו נחלף איש באי' שלף איש נעלו דכתיב וישלו' נעלו בועז שהיה יבם בענין שנא' נפשו בין ביבום בין בחליצה לפדות נפש מחלון ולהעלותו במעלו' עד שמחלו עונותיו ואע"פ שבכאן עיקר הכל הי' היבו' נזכרה החליצה ברמז בענין הנעל להורות על מה שאמרנו כי באופן אחר לקנות הקנין יותר טוב היה שיקח הבית ראש או הכובע וכיוצא בו לא לחלוץ המנעל.
פסוק יא:
ולפי שבועז לא הי' גואל קרוב ולא הי' יבום גמור אמרו כל העם והזקנים. יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה וגו' ויהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה לרמוז שכמו שיהודה היה גואל רחוק כי מן הדין היה היבום ראוי לשלה בנו ועכ"ז נעשה יהודה גואל קרוב וגאל את ממכר בנו והוליד מתמר פרץ וזרח כנגד ער ואונן ופדה את נפשם מרדת שחת כן יה"ר מלפני אלהי השמים שאע"פ שאתה גואל רחוק לפדות נפש מחלון שיתן ה' את האשה הזאת כרחל וכלאה וכבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה שממנו הושתל מלכות בית דוד. ועם כל זה יש לשאול למה אמרו יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך ודי שיאמר את האשה שידוע הוא שיביאה אל ביתו ועוד למה אמר ועשה חיל באפרתה וקרא שם בבית לחם כי אחר שאמר כרחל וכלאה אשר בנו שתיהן כאן יכנסו כל הטובות והשלימיות ומה הוצרך לומר ועשה חיל ועוד למה חזר לומר ויהי ביתך כבית פרץ כי בית פרץ בכלל בנין בית ישראל ועוד למה אמר מן הנערה הזאת ולמעלה אמר יתן ה' את האשה. אבל נראה שהעם והזקנים אמרו זה לפי שידוע שהנושא אשה הוא או משום נוי או משום ממון או משום משפחה כמו שאמרו על פ' כי עזה עזובה תהי' ואשקלון תעקר אשדוד בצהרים יגרשוה. כנגד המשפחה שהיא רבה ועזה אמר עזובה תהי' ואם משום שקלי ממון ואשקלון תעקר ואם משום יופי שתהי' ברה כחמה אשדוד בצהרים יגרשוה וכן אמרו בסוף תענית על משנת לא היו ימים טובים לישראל וכו' בחור שא עיניך כו' אל תתן עיניך ביופי ובממון כו' והנה בכאן בועז לקח זאת האשה בלי שום סבה לא מפני יופי ולא מפני ממון ולא מפני משפחה עד שלסבת זה צריך לברכו כנגד אלו הדברים. כנגד היופי אמרו יתן ה' אל האשה לא אמרו את הנערה אלא את האשה לפי שכבר היתה אשת איש באה בימים כאומרם ז"ל שהיתה בת מ' שנה עד שלסבת השנים ולסבת אלמנותה וטורח הדרכים אבדה יפיה והדרה ולכן אמרו שהי' מברכין אותה שתהיה כרחל וכלאה שהתורה העידה ורחל היתה יפת תאר ולאה היו עיניה רכות. וכנגד הממון שזאת האשה היתה ערומה מכל ולא לקחה אלא לגמול חסד עמה. כנגד זה אמרו ועשה חיל שתעשה חיל והון ותצליח עמה. וכנגד היחס אמרו וקרא שם לפי שידוע שרות היתה מואביה וממשפחה בזויה בנות אב ובעל היו ומזה הטעם היה ראוי שלא יביאה לביתו כמ"ש הגואל פן אשחית את נחלתי עד שלזה אמרו לו יתן ה' אל האשה הבאה אל ביתך אע"פ שמן הדין הי' שלא יביאה אל ביתו ולכן כנגד השם והמשפחה התפללו עליו ואמרו וקרא שם בבית לחם בענין שיצא לך שה טוב בכל הארצות כאלו היתה ממשפחה הגונה וזהו וקרא שם טוב בבית לחם וכן כתוב בדוד ויצא שם דוד בכל הארצות.
פסוק יב:
וחזרו לומר ויהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה שהי' מלך ואמר מן הזרע אשר יתן ה' לך מן הנערה הזאת להורות שאעפ"י שהם אמרו יתן ה' את האשה שנראה שכבר היתה אשה בת מ' שנה שעכ"ז יתן לו השי"ת זרע ממנה כאלו היתה נערה וזהו מן הנערה ולא מן האשה עד שלסבת זה תמצא שבמדרש רות הרגישו רבותינו ז"ל זה ואמרו אמר רב הונא שניהם לא נפקדו אלא מברכתן של נשים כו' ויהי ביתך כבית פרץ אמר לפניו רבש"ע בנים שאתה עתיד ליתן לי מן הנערה הזאת יהיו ודכותיה לנכח אשתו כו' עד ורבקה אמרה כך עיי"ש נראה שהם דרשו מן הנערה הזאת שהוא מאמר בועז ועוד דרשו מן הזרע אשר יתן ה' לך מן הנערה הזאת א"ר תנחום משום ר"י ונחיה לאבינו אין כתיב כאן אלא ונחיה מאבינו כי' עד זרע מלך המשיח רמזו למה שאמרתי כי לפי שהוא לא היתה ממשפחה הגונה שבאה ממואב ולפי שעתיד לצאת משם מלך המשיח אמרו וישכב עמה בלילה הוא שהקב"ה שנקרא הוא סייע בדבר וזהו מאבינו ולא לאבינו קצת מאבינו וקצת מאחר שהוא מלך המשיח וכן בכאן מן הזרע לרמוז על מלך המשיח או שנאמר שכוונת אומרם האשה הבאה אל ביתך וכן חזרו לומר ויהי ביתך כבית פרץ לרמוז בדבריהם הטוב הגדול שעשה בועז בזה הזיוג ואע"פ שלכאורה נראה שעברה בזה דבר מגונה מאד בביאתה אל הגורן לבקש לבועז עד שאולי נאמר כי אחר שהתחלה לא היתה טובה כל הנמשך מזה כמוהו ואם התחלה טובה כל הנמשך יהי' טוב וזה ברור מאנשי המגדול שההתחלה היתה טובה שהיו עם אחד ושפה אחת לכולם לכן כל הנמשך מזה יהי' טוב וזהו וזה החלם לעשות ועתה לפי זאת ההתחלה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות ולכן עוצו ודברו כי דבר כזה צריך עצה וזהו הבה נרדה ונבלה שם שפתם בענין שיתבלבל ויאבד מהם ההתחלה הטובה אחר שאינה טובה לגמרי לפי שבודאי האחדות הוא טוב מאד אבל ראוי להם שבזה האחדות יבחנו האמת מן השקר אבל אם הם באחדותם מסכימים על השקר שהוא טוב כמו על האמת זה א"א קיומו לפי שידוע שהשקר אין לו רגלים וז"ש ותהי להם הלבנה לאבן והחמר הי' להם לחמר כי הלבינה אינה אבן כמו שאמרו על גלות בבל שהי' קשה מגלות מצרים כי במצרים נאמר כמעשה לבנת הספיר ובבבל נאמר כמראה אבן ספיר באופן שהם לא היו מבדילים השקר מהאמת והי' להם הלבינה לאבן כמו שהי' להם החמר כחומר וכמו שהארכתי במקומו וכן גם הטעות הנופל בהתחלות עליו נאמר מעוות לא יוכל לתקון וא"כ אחר שבכאן בענין זה הזיוג ההתחלה לא היתה טובה הנמשך ממני יהיה כן לזה באו העם והסנהדרין ואמרו ברוח הקדש והסכימו כלם כמאמר בלב א' כאיש א'. יתן ה' האשה הבאה אל ביתך לרמוז שאעפ"י שנראה לכאורה דבר מגונה הכל הולך אחר החיתום ואם החתימה היא טובה אע"פ שההתחלה לא יראה לנו טובה יש לנו לדון כל הדבר לטוב וזה יקרה בהרבה דברים וכל התורה מלאה מזה ואין להאריך בראיות לפי שהזקנים והעם כיד אלהיהם הטובה הביאו לזה שתי ראיות חזקות לברר איך הכל הולך אחר החיתום אעפ"י שההתחלות לא יהיו טובות לפי הנראה ולכן אמרו יתן ה' האשה הבאה אל ביתך לקרר דעתו של בועז שלא יחשוב בזה ויאמר איך אפשר שהאשה הזאת היא צנועה אחר שהיא באה אל ביתי ואל גרני לבקש בעל ואמרה ופרשת כנפיך על אמתך ואחר שזה כן הזרע אשר תצא ממנה יהיה כמותה לז"א כי אינו כן אע"פ שהאשה הזאת באה אל ביתך לבקש אהבתך כבר ידעת דבר שהי' נראה מגונה מזה שקרה לרחל וללאה עם יעקב שרחל הצדקת שהיא עיקר הבית אמרה לכן ישכב עמך הלילה ולאה הצדקת יצאה לקראתו ואמרה אלי תבא כי שכר שכרתיך בדודאי בני ואעפ"כ ראה מה היה בסופו אשר בנו שתיהן את בית ישראל בי"ב שבטי יה עדות לישראל באופן שבזה נראה שההתחלה היתה טובה לשם שמים באופן שהכל הולך אחר החיתום ולכן אל תתמה מזאת האשה הבאה אל ביתך אשר לא כדת כמאמר אסתר ואח"כ אבא אל המלך אשר לא כדת כי מן הראוי היה שיבא המלך אצלי ואחר שהיא נתכוונה לש"ש כרחל וכלאה אשר בנו שתיהן בית ישראל כן תהיה זאת האשה הצנועה ותוליד לך בנים כשרים והגונים. ועשה חיל באפרתה ר"ל שיעשה חיל מעם רב ברות המואביה הנקראת אפרתה והטעם שקראוה אפרתה להסיר ממנה שם רות המואביה שנקראת במגלה הזאת כמה פעמים וידוע כמו שאמרו בפרק התכלת חצר שמוכרים בה תכלת הרי היא בחזקתו אשת חבר הרי היא כחבר לרמוז שכמו שחצר שהיו מוכרים בה תכלת הרי היא בחזקתו כמו שאמרו גדולה חזקה כן אשת חבר כלומר שהיתה אשת חבר הרי היא כחבר ולעולם היא נקראת על שמו וא"כ אחר שמחלון וכליון נקראו אפרתים ותרגם יב"ע רבנין לפי שהיו גדולי התורה ורבניה ראוי שאשת מחלון שנקרא אפרתי שהיא ג"כ תקרא אפרתה וזהו ועשה חיל באפרתה וזה ע"ד שפירשתי שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה והיכן נקראת שרה שאמר כי שרה שמה אבל אחר שאברהם נשתנה שמו ונקרא אברהם ע"ש כי אב המון גוים נתתיך א"צ לשנות שם הגברת אשתו כי מעצמו הדבר מובן שאם הבעל מלך אשתו היא מלכה ולכן אחר שאברהם נעשה מלך בשינוי השם מיד נשתנה שם האשה לגברת ומלכה וזהו כי שרה שמה וגם כאן אחר שמחלון נקרא אפרתי גם שם אשתו לעולם היא אפרתה וזהו ועשה חיל באפרתה לפי שכל הגדולים. נקראו בשם אפרים דכתיב ואפרים בכורי הוא וכן אמר בן תחו בן צוף אפרתי ר"ל גדול הדור וכן נמצא במדרש שעיטר יעקב אבינו את אפרים בשעת פטירתו שראש השבטים וראש הישיבה וכל מעולה ומשובח בבנים יהיה נקרא על שמו בן תחו בן צוף אפרתי ודוד בן ישי אפרתי וכאן אפרתים וכו' ע"כ וזהו ועשה חיל באפרתה ואעפ"י שאנו אומרם שתעשה חיל באפרתה עכ"ז השם הטוב מצד בית לחם כמ"ש למעלה והרמז בזה שאע"פ שרות אפרתה היא אשה גדולה עכ"ז השם הטוב והמעולה היא מצד בועז שהוא ממשפחת יהודה וזהו וקרא שם בבית לחם וחזר לומר ויהי ביתך כבית פרץ לפי שאולי יאמר אומר כי רחל ולאה אם עשו דבר זה כבר היו נשים ליעקב ולכן אין גנאי להם מה שעשו אבל רות שהיתה פנויה אלמנה והלכה לשכב בקצה הערמה זה דבר מגונה מאד לזה אמרו אני מראים לך עוד דבר זר מזה והוא דבר תמר עם יהודה שהיתה כלתו והתנכרה עצמה ועבר ביניהם מה שעבר ונתעברה ממנו וילדה תאומים פרץ וזרח אשר מפרץ בא כל משפחתך ונראה מזה כי הכל הולך אחר החיתום ואחר שהחתום הי' טוב ההתחלה ג"כ טובה והשי"ת ראה שנתכוונה לש"ש להזדווג לצדיק ולכן השלים השי"ת שאלתה כן בכאן אע"פ שרות עשתה מה שעשתה אחר שכוונתה הי' לשם שמים יתן השי"ת אשר הזרע ממנה יהיה דומה לפרץ וזהו ויהי ביתך כבית פרץ וגו' אשר יתן ה' לך מן הנערה הזאת. אחר שהיא נתכוונה לש"ש להתדבק בגוף קדוש זקן מאד ולא הלכה אחר הבחורים לפי שמה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו ולא בעיני המקום לפי שכבר גלה סודו אל עבדיו הנביאים שמזאת האשה יקום דוד ומשיח בן דוד כמו שפירשתי אצל ולא ידע בשכבה ובקומה בוא"ו הוא רמז לשבט מישור שבט מלכות ב"ד דכתיב ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו ועליו התנבא יעקב ומשה ע"ה שיהיה גור אריה שבתחלה יהי' גור וקטן כאומרו ודוד הוא הקטן ואח"כ היה אריה וזהו אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה ולפי שרבים אומרים איך אפשר שמרות המואביה תצא המלכות לז"א מאת ה' היתה זאת האשה הנצבת. היא נפלאת בעינינו ולפי שזה מפלאי התורה עד שאחז"ל שע"ז אמר דוד רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו עלי ועליך היו כל אלו הדברים לפי שדוד בא מרות ורחבעם מנעמה העמונית וע"ז התחיל המזמור ואמר קוה קויתי אל ה' כי' ויעלנו מבור שאון מטיט היון כנגד רות ויקם על סלע רגלי כמ"ש בצר ירוממני וזאת הסלע היא סלע המחלקות שכל העולם חולקים ע"ז ואומרים איך אפשר זה ויתן בפי שיר חדש תהלה לאלהינו וגו' אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו כי זהו יחס האמתי ואפי' שיבא מעמון ומואב כל זה הכל אם הוא בוטח בה' וזהו ולא פנה אל רהבים כי' רבות עשית כמו שפירשתי זבח ומנחה לא חפצת אזנים כרית לי לשמוע דבריך אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי אשר זה רמז על מגלת רות שנכתבה ונתיסדה על דוד וזהו במגלת ספר כתוב עלי וזהו שאמרו במדרש ר' יצחק פתח אז אמרתי הנה באתי שירה הי' צריך לומר שבא ואין אז אלא שירה שנאמר אז ישיר משה מכלל לא יבא הייתי ובאת. במגלה ובספר כתוב עלי במגילה אשר צוית לא יבאו בקהל לך בספר לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' ובאתי ולא די שבאתי אלא במגלה ובספר כתיב עלי במגלה פרץ חצרון כו' בספר ויאמר ה' קום משחהו כי זה הוא ע"כ נראה מכאן איך דוד בעצמו הי' תמה ואומר איך אפשר שאני באתי בקהל ה' אלא שה' גזר כך בספר ובמגלה ואחר שכל זאת המגלה נכתבה עלי לעשות רצונך אלהי חפצתי ולכן תמצא באיתן האזרחי שרמז על ענין דוד וחבתו שחבבו הקב"ה עד שאמר שהיה זה מפלאות השם ומחסדו ולזה התחיל חסדי ה' עולם אשירה לדור ודור אודיע אמונתך בפי שרוצה לומר שהי' ראוי לשבח להשי"ת על החסדים שעושה בכל דור ודור ואמר שכמו שהשם עשה חסד בבריאת העולם כאומרו אמרתי עולם חסד יבנה כן הי' חסד גמור ופלא ונקמה שעשה עם דוד וזהו כרתי ברית לבחירי נשבעתי לדוד עבדי שיהי' קיים כמו השמים וזהו עד עולם אכין זרעך כמ"ש בשמים שמים תכין אמונתך בהם וכנגד עולם חסד יבנה אמר ובניתי לדור ודור כסאך סלה לפי שזה תלוי בזה וזה תלוי בזה באופן שבזה יודו שמים פלאך ה' כי ענין דוד ובריתו הוא פלא גמור אף אמונתך בקהל קדושים לרמוז שהשי"ת מכין אמונתו וקיומו בקדושים אשר בארץ כמו דוד והדומים לו ולפי שדרכי השי"ת הם דרכים נסתרים ואין מי שישיגם אמר כי מי בשחק יערוך לה' כו' באופן שאפי' המלאכים אין משיגים דרכי השם ועכ"ז אל נערץ בסוד קדושים כי הקדושים אשר בארץ יעריצוהו וישבחוהו ונורא על כל סביביו כאומרו וסביביו נשערה מאד וזה רמז לדבקים בו כמו דוד והדומים לו שהם משיגים קדושתו ומעלתו יותר מהמלאכים וזהו ה' אלהי צבאות שהוא אלהי צבאות מעלה ומטה ומי כמהו בכלם חסין יה ועכ"ז ואמונתך סביבותיך שמראה אמונתו וקיומו באותם שהם סביב לו וקרובים אליו ואע"פ שהם חלשים ושפלים וזה אינו עושה לחסרון גדולתו ועוזו כי הוא מושל בגאות ים כו' אתה דכית כחלל רהב כו' וזה כנגד הדברים התחתונים וכנגד העליונים אמר שמואל ג"כ עליהם וזה לך שמים אף לך ארץ כי' באופן כי לך זרוע עם גבורה ואע"פ שעמך הגבורה לא תעשה יתרון לשום אדם וזהו צדק ומשפט מכין כסאך ואעפ"י שעמך צדק ומשפט לא תרצה לעשות דין חתוך אבל חסד ואמת שהוא מעין פשרה ברחמים יקדמו פניך כי לעולם השי"ת מקדים רחמיו למדת הדין וא"כ אשרי העם יודעי תרועה אחר שה' באור פניך וברחמים יהלכון בשמך יגילון כל היום לפי שהוא רחמים וכשהם יודעים תרומה ומדת הדין כבר הקדים להם הרחמים פעמים רבות ואחר שזה כן אשרי העם יודעי תרועה. או יאמר אשרי העם יודעי תרועה מלך וחברת מלך לפי שהם דבקים בו לעולם באופן שתפארת עוזמו אתה וברצונך תרום קרנינו לפי שהשם הוא מלכם כאומרו ה' מלכנו הוא יושיענו וזהו כי לה' מגיננו ולקדוש ישראל מלכנו באופן שה' מלך ישראל וגואלו ולא אחר ועכ"ז אז דברת בחזון לחסידך וגלית סודך לנביאים שיתנבאו על דוד שיהיה מלך ולפי שכבר אמרנו שהשי"ת הוא המלך ישראל אמר שויתי עזר על גבור לרמוז שהי"ת הוא המלך אלא שרצה לשום עזרו על איש גבור חיל ללחום מלחמת ה' וזהו שויתי עזר על גבור והלכתי וחפשתי וחקרתי לבחור בחור בעם ולא יכולתי למצא אדם כלבבי מתחלת העולם שיהיה גבור חיל עד שמצאתי דוד עבדי ע"ד מציאה ויאמרו ימצאהו בארץ מדבר כי זה מפלאות תמים דעים שיצא דוד משרש מואב מרות אם לא ע"ד מציאה ואע"פ שמצאתי איש נאמן לא עשיתיו מלך ישראל אלא בתנאי שידי תכון עמו וזרועו תאמצנו ואחר שידי עמו לא ישיא אויב בו לפי שאני לוחם מלחמותיו וזהו וכתותי מפניו צריו ולא ביבשה לבד אלא ושמתי בים ידי ובנהרות ימיני כמו שאני מושל בגאות ים ולפי שהוא יכיר שכל זה בא מאתי הוא יקראני אבי אתה לפי שאני מחבבו ובענין המלחמות לפי שממנו הישועה יאמר אלי וצור ישועתי וכנגד אבי אתה גם אני בכור אתנהו וכנגד צור ישועתי אמר שיתנהו עליון למלכי ארץ וזה לא יהיה לזמן מיוחד אלא לעולם אשמור לו חסדי על צד החסד ואם חסדי ה' תמו ובריתי נאמנת לו כמ"ש כרת ברית לבחירי ולא לו לבדו אעשה זה החסד אלא ושמתי לעד זרעו ואולי רמז בזה שאעפ"י שיופסק הברית עם זרעו. ברוב הימים לזמן המשיח ישים כסאו כימי שמים ולפי שיצר לב האדם רע מנעוריו ואולי בניו לא ישמרו תורתו לז"א אם יעזבו בניו תורתי כו' שאע"פ שיעזבו התורה והמשפט לא אעזבם אבל אם חוקותי יחללו להכעיסני שהוא כמו חילול השם אז ופקדתי בשבט פשעם וחסדי לא אסיר מעמו ואע"פ שאסיר חסדי מצד עונותיו לא אשקר באמונתי שהוא הברית שכרתי עמו וז"ש לא אחלל בריתי. ואע"פ שכבר כרתי עמו ברית עכשיו מחדש נשבעתי בקדשי אם לדוד אכזב ואע"פ שתראה שבזמן מה יופסק חסדי מאתו זרעו לעולם יהיה שזה רמז למלך המשיח ואז כסאו יהיה כשמש נגדי ולפי שהשמש היו מונים בו אדום חזר לומר כירח יכון עולם שזה רמז על ישראל כדכתיב החדש הזה לכם וע"ז תקנו ראה והתקין צורת הלבנה וזהו ועד בשחק נאמן סלה לפי שבריאת שמים מארץ לא היו אלא בסיבתו וכל הדברים לא נשתלשלו אלא בסיבתו ולפי שהוא עד בשחק נאמן סלה אנו אומרים בברכת הלבנה דוד מלך ישראל חי וקיים ועכ"ז אתה זנחת ותמאס ושכחת הכל וכנגד החבה שאמר שחבבו אמר התעברת עם משיחך וכנגד כרתי ברית לבחירי אמר נארת ברית עבדך וכנגד נשבעתי לדוד עבדי שיהי' מלך והמלך ראוי שיעטריהו בכתר מלכות אמר חללת לארץ נזרו שהוא הכתר ואולי ע"ז אמר בשמן קדשי משחתיו לפי שהמשיחה היתה כמין כתר וכנגד ובניתי לדור ודור כסאך סלה שזה רמז על בנין ערי יהודה ובנין ירושלים שהוא כסא ה' אמר פרצת כל גדרותיו שמת מבצריו מחתה וזה כנגד מ"ש המקונן הרס בעברתו מבצרי בת יהודה לפי שהכל הי' מאת השם וכנגד מ"ש לא ישיא אויב בו אמר שסוהו כל עוברי דרך היה חרפה לשכיניו וכנגד אף ידי תכון עמו שזה רמז על יד ימין אמר הרימות ימיו צריו או כנגד מ"ש ובנהרות ימינו וכנגד ובן עולה לא יעננו אמר השמחת כל אויביו וכנגד מ"ש אלי וצור ישועתי אמר השיב צור חרבו לרמוז שבראשונה הי' השם צור ישועתו והי' נושע בה' מגן עזרו חרב גאותו ועכשיו הוא להיפך שהש' השיב חרבו אחור שלא יחתו' בה כאלו הי' צור מכשול ואבן נגף או יהי' כמו חרבות צורים לומר שהשם השיב אחור חדוד חרבו שלא יחתוך בענין שלא יהיה לו קיום במלחמה הפך מבראשונה שהי' צור ישועתו או יאמר אף תשיב צור חרבו שחוזר לאויב שאמר למעלה השמחת כל אויביו כלומר ולא די שהשמחת כל אויביו אלא שאף תשוב צור חזק חרבו של האויב כנגד ישראל בענין שבזה ולא הקמותו במלחמה וכנגד מ"ש אף זרועי תאמצנו כדי שלא יפול אמר ולא הקמותי במלחמה לאמצו בזרועותיך וכנגד מ"ש בשמן קדשי משחתיו אמר השבת מטהרו לומר שבראשונה הי' נמשח בשמן המשחה והי' ממולח טהור קדש ועכשיו הסיר ממני זאת הטהרה והקדושה ואחר שלא הי' לו נזר הקדש מיד השפיל כסאו כסא המלכות ורמסו בארץ וזהו וכסאו לארץ מגרת. ואולי כנגד וכסאו כשמש נגדו אמר השבת מטהרו לפי שידוע שהשמש והירח הם זכים וטהורים ויפים כאומרו יפה כלבנה ברה כחמה ולכן דימה אותם לישראל להורות על נקיותם וטהרתם לז"א שבראשונה היו יפים כלבנה ברים כחמה כאומרו כשמש נגדי כירח יכון עולם ועכשיו פסקה מהם טהרתם וזהו השבת מטהרו ולכ"א על השמש והוא כחתן יוצא מחופתו מקצה שמים מוצאו וגו' אבל תורת ה' תמימה מהשמש לפי שהשמש מצד בהירותו וזכותו מחשיך העינים אבל מצות ה' ברה וזכה ועכ"ז היא מאירת עינים וכן בכל שאר הדברים היא מעולה מהשמש לפי שהשמש אין תועלתו אלא לעניים והתורה משיבת נפש ונותנת מנוחה. וכן מצד השמש באין וצומחין מיני מגדים מתוקים עד שבסבת מתיקותם הנמשכים אחריהם מתטפשין ודעתן מטורפת בהם אבל התורה מחכימת פתי אעפ"י שהיא מתוקה מדבש וכן בסבת השמש והדברים הבאים ממנו מהפירות ומיני מתיקה מדאיבות ומכאיבות הנפשות אבל התורה היא להיפך כי פקודי ה' ישרים משמחי לך וכנגד טהרת השמש וזכותו אמר יראת ה' טהורה עומדת לעד אבל מאור השמש וטהרתו לפעמים תפסק אורו ולפי שמצד השמש והכוכבים הוברי שמים עושים משפט מעוקל וכוזב כאומרם מאשר ולא כל אשר והתורה היא להיפוך שכל משפטיה טובים ואמיתים צדקו יחדיו. ולפי שמצד ניצוץ השמש המתנוצץ במקומות ידועים יש מוצא לכסף ומקום לזהב ומהם נעשים כל מחמדי עין כלי פז ואבן יקרה אמר כנגד זה הנחמדים מזהב ומפז רב. ולפי שהאדם נגרר אחר הדברים המתוקים עד שמקיא אותם אמר שאין ראוי לעשות כן בדברי התורה להמשיך אחר מתיקותם וזהו גם עבדך שהוא מלך וראש הסנהדרין נזהר בהם לפי שמהם יוצאים דברים גדולים וזהו בשמרם עקב רב כמו שמר את הדבר ולפי שפעמים האדם חוטא באלו הדברים ונמשך אחריהם בשוגג או במזיד אמר שגיאות מי יבין וגו' ולכן אמר בכאן על טהרת השמש שאמר וכסאו כשמש נגדי. השבת מטהרו וכנגד ושמתי לעד זרעו וכסאו כימי שמים אמר הקצרת ימי עלומיו עד שבזה העטית עליו בושה סלה כי אחר שמת בכרת קודם זמנו זאת היא בושה גדולה וכנגד מ"ש אף אני בכור אתנהו כי' שזהו כבוד גדול אמר העטית עליו בושה ולא כבוד ומעלה כ"ז הי' מתאונן המשורר על אורך הגלות ועל צרת ישראל כי יודע היה שהשם יקיים דברו באחרונה וכמ"ש שאע"פ שיחטאו בניו ויפקוד עונם עכ"ז אחריתם ישגא מאד ולכן חזר לומר אחת נשבעתי בקדשי כו' זרעו לעולם יהיה בזמן המשיח וכסאו כשמש וכירח יכון עולם באופן שיהי' עד בשחק נאמן סלה לא כבראשונה. ועכ"ז אני מיצר על שזנחת ותמאס בגלות הארוך הזה ולא זכרת ברית ראשונים ולכן חתם ואמר עד מה ה' תסתר לנצח שהוא יודע כל אלו הדברים ומסתיר פניו כאלו אינו רואה וזורק האבן וטומן היד וזהו ותבער כמו אש חמתך. ואמר זכור אני מה חלד כו' מי גבר יחיה לרמוז שהוא לא הי' מצטער על עצמו ועל עמו ועל צרותיהם ועל קוצר ימיהם כי זה דבר ראוי לפי טבעם וכמעט מוכרח לפי הרכבתם שהיא מיסוד רעוע עפר ואפר וזהו זכור אני מה חלד שהכל הבל וריק ושוא בראת בני אדם אחר שהם אחוזים בחבלי השוא שלסבת זה מי גבר יחיה ולא יראה מות כי זה כמעט מוכרח ולא די לו שימות אלא שאולי לא יוכל למלט נפשו מיד שאול ואבדון לפי מעשיו אבל כל נאקתי וצעקתי איה חסדיך הראשונים ה' שאמרת לעולם אשמור לו חסדי ואמרת אמרתי עולם חסד יבנה וכן אמרת ואמונתי וחסדי עמו ואם לא תרצה לעשות עמהם חסד לפי מעשיהם יש לך לזכור להם השבועה שנשבעת לדוד באמונתך ואם לא תרצה לזכור השבועה לפי שהיתה על תנאי אע"פ שאמרת שאם חטאו לך ופקדתי בשבט פשעם עכ"ז יש לך לזכור חרפת עבדיך שמחרפים ומגדפים אותם בכל יום ויום על קדושת שמך פעמים רבות ואני נושא וסובל דבריהם שכמו שהיו מחרפים אותו עשו וישמעאל שהיו אחיו ושכבו בחיקו והרי עכשיו גדולי העמים וזהו כטעם מחמס אחיך יעקב וזהו שאתי בחיקי כל רבים עמים ואמר רבים עמים לרמוז שרבים קמים עליו וכל אחד מהם כמו עם א' כנגד ישראל שהם מעונים ונדכאים ולכן לא אמר עמים רבים ואם היו מחרפים אותי הייתי שותק אבל חרפו אויביך ה' שאומרים איה אלהיך וכן חרפו עקבות משיחיך ואומרים לשחק בנו מדוע אחרו פעמי מרכבותיו אחר אלף ות"ק שנה ולכן אמרתי כל אלו הדברים להתריס כנגדם לפי שהם אומרים כל אלו הדברים שיודעים שעשית ברית ואמרת אם לדוד אכזב ואומרים היה לכם כמו אכזב מים לא נאמנו אעפ"י שאמר ובריתי נאמנת לו עכ"ז באופן שרמז בדבריו שכל אלו הדברים הזרים שאמר נגד השם הי' אומר אותם בשם האויבים וזהו אשר חרפו עקבות משיחך ועכ"ז ברוך ה' לעולם ועל טוב ועל רע יהי שם ה' מבורך או שיאמר ברוך ה' לעולם אע"פ שעכשיו אומרים שלא קיים דברו ובריתו ושהיה כמו אכזב אני בטוח שזמן יבא שיהי' ברוך בתוספת טובה וזהו ברוך ה' לעולם ואז יהיה נאמן בבריתו וקיים במאמרו וזהו אמן ואמן הרי פרשתי באלו המזמורים איך ענין דוד היה ענין נפלא מנפלאות התורה בעבור שבא מרות המואביה בת עגלון מלך מואב וכמו שפירשתי בתחלת המגלה שרצה הקב"ה שיהי' אכזר על אומות העולם מצד אמו ורחמן על ישראל מצד אביו. ולפי שלכאורה כ"ז נראה דבר זר מאד וכן על כל זאת שתתן לה נעמי עצה שתתקשט ותבא לשכב מרגלותיו ובועז איש גבור חיל ושופט ונשיא ישראל יקח אותה לאשה לכן באו הזקנים וכל העם לקרר דעתו ואמרו לו שתהיה כרחל וכלאה שהיו שתי אחיות אסורות מן התורה ולקחם יעקב ובנו שתיהם את בית ישראל אע"פ שעשו שלא כהוגן באומרם ישכב עמך הלילה והאחרת אמרה אלי תבא וכן תמר שעשתה מה שעשתה וילדה פרץ ליהודה וכמו שכ"ז דבר נסתר ואין שכל האדם יכול להגיע עד תכונתו כן דבר רות היא דבר סתר מנפלאות השי"ת כמ"ש נפלאותיך ומחשבותיך אלינו ועכ"ז אנחנו מתפללים שיהי' ביתך כבית פרץ מן הזרע אשר יתן ה' לך מן הנערה הזאת שיצא ממנה מי שיפרוץ גדרן של האומות. וכיוצא בזה מצאתי במדרש ר' אבא בר כהנא פתח רגזו ואל תחטאו אמר דוד לפני הקב"ה עד אימתי הם מתרגזים עלי ואומרים פסול משפחה הוא. מרות המואביה הוא. אמרו בלבבכם אף אתם לא מעיקר איסור שתי אחיות אתם ראו עקרכם ודומו סלה ואף תמר כו' עד יש לי יוחסין עיי"ש הנה רמזו מה שאמרתי באופן שכל אלו הם דברים נסתרים והוא היודע ועד.
פסוק יג:
ואמר ויקח בועז את רות ותהי לו לאשה לומר שלקחה בכסף ותהי לו לאשה בחופה ויבא אליה בביאה ואח"כ ויתן ה' לה הריון בסבת הברכה הנזכרת וזהו ג"כ ותהי לו לאשה לומר שאחר שהוא לקחה היתה לאשה שקודם לכן לא היתה אשה גמורה כאומרם אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי וכן ויתן ה' לה הריון אע"פ שלא היתה ראויה לילד וזהו ותהי לו לאשה שעד הנה לא היתה אשה כשאר נשים שאמרו במדרש א"ר נחוניא עיקר מטרין לא היה לה וגלף לה הקב"ה עיקר מטרין ע"כ ואולי שהיו לה סימני איילונות וכ"ז להורו' שכל מעשי' היו מעשי נסים:
פסוק יד:
ותאמרנה הנשים אל נעמי ברוך ה' וגו' והי' לך למשיב נפש וגו' ותקח נעמי את הילד וגו' מן הנראה שכשראתה נעמי שילדה רות. זכרה ימי עניה ומרודיה וכל חמדת בניה שמתו ונשארה ערומה מכל. ורות כלתה נשאה בועז וילדה לו בן ולסיבת זה היתה עצבה ומרת נפש זוכרת ראשונות וקדמוניות וכשראו זה הנשים והכירו והרגישו הדבר בפניה התחילו לנחמה ואמרו לה למה ירע בעיניך וראוי לך שתתן הודאה וברכה אשר לא עזב חסדו ואמתו מעמך לתת לך היום גואל שיגאל בנך היום בעוה"ז כאלו הוא חי ויקרא שמו בישראל כאלו הוא בחיים בסב' זה הבן שיהי' נקרא על שמו וכנגד גאול' הנפ' של עוה"ב שיהי' לו גאולה ליכנ' לתו' הפרגוד אמרו והיה לך למשי' נפש בנך אל מקומו האמיתי של ג"ע וכן הכוונה למשיב נפש לתת מנוחה ומרגוע לנפש כמו משיבת נפש ואלו הב' דברים לתועלת בנך המת וכן יגיע לך תועלת מזה לכלכל את שיבתך בכבוד כי תשב בבית בועז לגדל בנך והוא יכלכל את שיבתך וא"ת מה יועיל כ"ז אחר שאין לי בן ובת ולא נין ונכד ומה יגיעני אם בבית שכני יהיו בנים לז"א כי כלתך אשר אהבתך ילדתו אשר היתה טובה לך מז' בנים בתיקון מזונותיך וכן תהי' טובה לך מכאן והלאה מהרבה בנים אחר שהיא כלתך האהובה:
פסוק טו:
וכשראתה שאמרו לה דברים טובים וניחומים קבלה אותם ותקח את הילד ותשיתהו בחיקה נראה שעד עתה לא רצתה לקחת אותו בזרועותיה ועכשיו ותהי לו לאומנת כאשר ישא האומן את היונק ואמרו אשר לא השבית לך גואל לרמוז שהוא יהיה גואל לישראל באחרית הימים ולכן אמרו חז"ל אמר רב חוניא מברכתן של נשים לא נתקעקעה ביצתו של דוד בימי עיליהות טובה לך מז' בנים ר"י ור' נחמיה ר"י אמר משבעה בנים מפורשים להלן אולם הששי דוד השביעי ור"נ אמר מז' בנים ראשי אבות מפורשים להלן פרץ חצרון רם עש"ן בעד"י ע"כ באופן שבין למר ובין למר דוד הוא השביעי וממנו עתיד לצאת מלך המשיח שיהי' גואל לישראל וזהו ברוך ה' אשר לא השבית לך גואל היום כאומרו היום אם בקולו תשמעו ותקראנה לו השכינות שם לאמור וגו' לפי שאמר ותהי לו לאומנת שפירושו מגדלת שמגדלת לתינוק בעבור שכר מה. שאע"פ שקבלה תנחומין מן הנשים לא קבלה לגמרי אלא ותשיתהו בחיקה כאשה אומנת ולא כאשה שמגדלת בניה ולכן שבו השכנות ואמרו יולד בן לנעמי בן ממש ולא כאשה מיניקת ואומנת. ולפי האמת יאמר יולד בן לנעמי ממש לפי שזה הי' במקום בנה מחלון כמו שמבואר בסוד הייבום שהבן שנולד ליבם הוא נקרא על שם המת ובסבתו נקרא שם המת בישראל ולכן בכאן אחר שבועז הי' כמו יבם להקים שם מחלון בישראל. הבן הנולד לבועז מרות אשת מחלון הו"ל כמו מחלון ולכ"א בכאן יולד בן לנעמי ודאי ולכן ותקראנה שמו עובד כי אחר שמחלון נמחלו עונותיו ולא נמחה שמו מישראל כמו כליון. כבר נתדבק בשם ה' כבן העובד את אביו מאהבה ולכן קראו שמו עובד לרמוז שהוא עובד את ה' וזהו הוא אבי ישי עובד את ה' מאהבה כאומרו להנחיל אוהבו יש וזהו ישי אבי דוד זה דודי וזה רעי ולכן תמצא בכאן שאמר שקראו השכינות שם זה ולמעלה אמר ותאמרנה הנשים אל נעמי לפי שהנשים שלמעלה אע"פ שהי' חכמות אמרו הדברים כפשטן שראוי לה להודות להשי"ת אשר לא השבית לה גואל להיות למשיב נפש ולכלכל את שיבתה לפי כבודה אע"פ שרמזו בזה פדיון הנפש כאומרם למשיב נפש. אבל הנשים האחרונות לא קראן נשים אלא שכינות לפי שהיו יותר חכמות מהראשונות וגלו הדבר בפירוש ואמרו יולד בן לנעמי בן ממש בנה מחלון ממש וזה הי' מאמר השכינות היותר קרובים בשכונתם היודעת האמת בזאת החכמה וסימנך טוב שכן קרוב מאח רחוק ולכן בקריאת השם הראשון שאמר ותקראן לו השכינות לא גלו השם מהו כי לא ידעו מהו אלא יולד בן לנעמי סתם נסתר אבל השם המפורסם לשכך את האזן מה שהיא יכולה לשמוע אמרו שראוי שיקרא שמו עובד לרמוז שיהי' עובד את השם מאהבה ולא יעשה כראשונים וכן הי' שעבד את השי"ת והוליד כדמותו כצלמו הוא ישי הצדיק אשר לא נמצא בו עון אשר חטא ולא מת אלא בעטיו של נחש משום הגזירה הכוללת שנקנסה מיתה על אדה"ר והוא אבי דוד הצדיק שנתן לו אדה"ר ע' שנה מחייו ולכן לא היו ימיו אלא תתק"ל חסרו ע' עד אלף ואותם נתן לדוד לפי שלא ראה לו חיים כמאמר רז"ל ואחר שישי לא היה ראוי למות אלא בסבת עון אדה"ר מת ראוי הוא שאדה"ר לא יהי' כפוי טובה ויעשה חסד עם בנו אחריו הוא דוד בן ישי ולכן תמצא שכל ימי דוד היו בצער ובדאגה או רובם לפי שנשא עון אדה"ר לפי שאדה"ר הי' דבק עם השי"ת יותר מהמלאכים וכמו שאמרו בזהר במדרש רות שבראו השי"ת מעפר בית המקדש כיון שראוי אותו הבריות היו משתחוים לו עד שהכניסו הקב"ה לג"ע ועשה לו עשר חופות ומלאכי השרת היו שמחים לפניו לפי שהיה בו חכמה עליונה וכשראה סמאל מעלתו נטל נחש כמין גמל ורכב עליו וירד ופתה אותה עד שעבר מאמר השם כיון שעבר נגלה עליו הקב"ה וגרשו מג"ע וגזר עליו י' גזרות ועל חוה עשרה ועל הנחש י' ועל חוה ט' הרי ל"ט כנגד מ' מלקיות חסר אחת שמתחייב הרשע בב"ד לסוף עשה תשובה וקבלו הקב"ה והיינו דא"ר יהודה בר' שלום מאי דכתיב שמעה תפלתי ה' דוד מלך ישראל אמר זה שהשם קרוב לקורא אותו דכתיב קרוב ה' לכל קוראיו וכו' עד שלזה אמר שלמה עיר קטנה ואנשים בה מעט. עיר קטנה זו כנסת ישראל שנקראת עיר הקדש קטנה כמד"א אחות לנו קטנה. אחות כד"א אמור לחכמה אחותי את ואנשים בה מעט אלו האבות בא אדה"ר וירדה שכינה עמו ובחטאו נסתלקה. נח הורידה ודור המבול סלקוה שם בנו הורידה ודור הפלגה סלקוה אברהם הורידה ואנשי דורה סלקוה וכן כולם הוי ואנשים בה מעט מעט הם להתקיים עמה בעולם זמן מועט היה ובא אליה מלך גדול זה הקב"ה מלך שהשלום שלו וסבב אותה לשמור אותה כד"א ואני אהיה לה חומת אש. ובנה עליה מצודים מאן מצודים עונשי התורה וגזירותיה מצודים כד"א אשר היא מצודים וחרמים מצודים לתפוש בהם הרשעים. ומצא בה המלך השגיח בכל בני העולם ולא מצא אדם בעולם שיתקיים עמה תמיד וישתדל אחריה יומם ולילה חוץ מאיש מסכן הוא דוד המלך כמד"א כי עני ואביון אני וחכם זה שלמה המלך מסכן חכם לא כתיב כאן אלא מסכן וחכם ולא מצא בעולם שיהיה ראוי לה חוץ מדוד ושלמה דוד מסכן ושלמה חכם זה תקן הנר וזה האיר לה. ומלט הוא את העיר בחכמתו לפי שהוא תיקן אזנים לתורה דתנינן עד שלא בא שלמה הי' התורה כקלתת בלי אזנים מי שנוגע בה נשרף כיון שבא שלמה עשה לה אזנים וניצלו בני העולם כביכול שמילט את העיר ובמה בחכמתו וכ"ז בשביל התיקון שתיקן וההשתדלות שהשתדל אחריה אותו מסכן זה דוד המולך שלא הי' אדם שהשתדל אחריה כדוד ותנינן ראוי הי' דוד המלך לחיות מאה שנה ואם הי' חי ק' שנה הי' מתקן הנר תיקון חזק שלא יסור לעולם ושלא יתחרב ביהמ"ק ובמה היה זה החסרון ואדם לא זכר את המסכן ההוא אדה"ר כשנתן לו משניו ע' שנה לא זכר ממנו בראשונה שאלו נזכר ממנו מאה שנה היה נותן לו כמו שהי' ראוי לו כדי לתקן הנר ולא נזכר ממנו אלא בע' שנה ולא יותר ול' שנה הלך לו במדבר מהם בצאן ומהם מפני שאול ובאותו זמן חכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים וא"ת וכי שלמה המלך הי' משבח את עצמו כל כך לקרא עצמו חכם כן הי' ולכ"א בראשונה וגדולה היא אלי דבר גדול זה אלי שאני משבח עצמי הואיל ואין אחר שיאמר זה ע"כ. הרי כאן מפורש מה שעלה בדעתו למעלה על ישי אבי דוד שעובד עבד את השם והוליד לישי בן צדיק שלא מת אלא בעטיו של נחש וישי הוליד את דוד שלא הי' לו חיים ונתן לו מימיו ע' שנה כמו שכתבתי.
פסוק יז:
ונחזיר לדרך הפשט למה אמר ותקראן לו השכינות שם כי ראוי היה שבועז יקרא שם בנו הנולד לו כדרך כל התורה או רות אשתו היה לה לקרא את שמו כמו שעשו רחל ולאה ולמה הוצרכו בכאן השכינות לקרא את השם ועוד למה אמר ב' פעמים ותקראן לו השכינות שם וחזר לומר ותקראן שמו עובד ועוד כי בקריאת השם הראשון אין אנו רואים שום שם אלא שאמרו יולד בן לנעמי ועוד מהו שם זה שקראו לו עובד שאם הי' כמו שאמרו לסימנא מלתא שיהי' עובד את השם למה לא קראו לו עובדיה. עד שראיתי במדרש שהטעם שקראו לו השכינות השם הזה ולא בעז לפי שכשנולד עובד מיד מת בועז אביו ולכן לא נזכר שמו עוד ולסיבת זה קראו השכנות שמו עובד אם קבלה הוא נקבל אבל לפי הפשט דבר פלא בעיני מאד שנאמר שמת בועז ולא הספיק לקרא לו שם וכי איש צדיק כזה איש גבור חיל במלחמתה של תורה גדול הדור ונשיא השב' שרצה לעשו' מצוה רבה כזא' ליק' אשה ערומה נכריה לפי שראה שנתכוונה לש"ש ובבחירתו ורצונו רצה לגאול גאולת המת לפדות נפשו מני שחת אע"פ שהי' גואל קרוב ממנו שיהי' זה שכרו שיוליד בן ולא יראה בשמחתו פליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה.
פסוק יז:
ולפי דרכם אולי ע"ז היתה נעמי עצבה ומרת נפש לפי שראתה במות בועז ונזכרה ממיתת בעלה ובניה והיתה מתאוננת על רוע מזלה ואמרה כי מזלה גרם כ"ז עד שבסיבת עגמת נפש לא היתה רוצה לראות הילד וליתנה בחיקה לפי שעכשיו המר שדי לה דומה לה ששלשתם מתו ביום אחד עד שלסיבת זה לא רצתה לקרא לו שם וכן רות כלתה היתה מרה כלענה על מות אביה ובעלה והיתה עצבה ומרת נפש בחשבה שהיא הרגה אישה הא' והב' והיא קטלנית כדין התורה ולכן לא רצתה לקרא שם לבנה ותקראן לו השכינות. ועכ"ז נראה בדרך פשט שבועז היה חי וראה בשמחת בנו כי לא יאונה לצדיק כל און והטעם שהוא לא קרא שם בנו הנולד לו וכן נעמי לא קראה לו שם לפי שאולי היה מחלוקת ביניהם זה אומר בכה וזה אומר בכה בועז הי' אומר שלו ראוי לקרא שם ואולי הי' רוצה לקרא שמו שלמון בשם אביו ובפרט כפי קבלת חז"ל שאמרו אבצן זה בועז ומתו בניו ובנותיו בחייו עד שלסבת זה היה ראוי לבועז לקרא שמו שלמון כשם אביו או כשם אחד מבניו המתים ונעמי היתה אומרת שאין ראוי לקרא שמו שלמון או כשם א' מבני בועז המתים אחר שבועז ברצון נפשו רצה להקים למחלון שם בישראל וא"כ ראוי לקרוא שמו מחלון כשם בנה וסמכה על פשט הפסוק שאמר והי' הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו שנראה פשט הפסוק שהבן הנולד מהיבם יקראו שמו כשם המת ממש ולכן הפצירה שיקראו שמו כשם בנה מחלון ובועז אמר שאין הדין אמת שאין קריאת השם בכאן המצוה אלא הפדיון והגאולה ואחר שלפי האמת כבר הי' לו שם בישראל וכבר גאל גאולתו א"כ ראוי לקרא שמו כשם אביו שלמון יען אין לו בן אחר או כשם א' מבניו המתים בענין שפקודת כל האדם יפקד עליו בסבת בן זה ולפי שנפל ביניהם זה המחלוקת ולא עלתה הסכמה ביניהם באו השכינות לעשות פשרה ביניהם ותקראן לו השכינות שם אחר שלא היו הם בהסכמה אחת ולכן קראו שמו עובד ר"ל שם משותף לבועז ולנעמי וזהו עובד לפי שהוא עובד לכאן ולכאן עובד בשביל שלמון לפי שהוא כמו שלום וכתיב והי' מעשה הצדקה שלום ועבודת הצדקה שהוא תרגום מעשה ובשלום נופל עבודה ומעשה דכתיב עושה השלום לפי שהשלום תכלית המעשה כמ"ש עושה שלום ובורא את הכל ולכן אחר ששם אביו היה שלום הסכימו לקרא לו עובד בענין שיעבוד לחלק בועז ואביו וכן הסכימו שיעבוד זה השם כנגד נעמי ומחלון בנה לפי שכבר אמרו למה נקרא שמו מחלון לפי שנמחלו עונותיו ואחר שמחל לו השם עונותיו הוא עובד את השם כאומרם מקום שבעלי תשובה עומדים כו' וא"כ ראוי שיקרא שמו עובד באופן ששם זה עובד לכאן ולכאן ולכן עשו פשרה זו השכינות לפי שגדולה פשרה ששני הבע"ד הם בשמחה ולכן אמרו במלת המשפטים "הדיין "מצוה "שיעשה "פשרה "טרם "יעשה "משפט וכן בכאן שני הבע"ד נטלו חלק בראש ועשו זאת הפשרה השכינות לפי שהפשרה נקראת שלום דכתיב אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם ובכאן המחלוקת היתה על שלמון אבי בועז שהוא כמו שלום אם לקרא הבן הזה בשמו או כשם מחלון לכן עשו פשרה הנקראת שלום וקראו שמו עובד באופן שיעבוד לכאן ולכאן וזהו ותקראנה שמו עובד ומ"ש ותקראן לו השכינות שם וחזר לומר ותקראן שמו עובד אולי השכינות לנעמי ולרות היו נוטות אחר סברת נעמי לקרא לו בשם מחלון ולכן אמרו יולד בן לנעמי ממש והוא כמו מחלון וזהו ותקראן לו השכנות שם לפי שהיו נוטות אחרי נעמי ורצו לקרא לו כשם בנה מחלון וזהו יולד בן לנעמי ולפי שזה לא הי' ראוי שיטו אחרי נעמי אמר ותקראן שמו עובד ובכאן לא אמר השכינות אלא ותקראן שמו נשים אחרות חכמות שנטו אחרי האמת והשלום ולכן קראו שמו עובד הוא אבי ישי הצדיק לפי שהאב הי' עובד אלקים. והנרצה אצלי באלו השני קריאות שכתב ותקראן לו השכינות שם וחזר לומר ותקראן שמו עובד שזה יורה על המחלוקת שהי' ביניהם כמו שכתבתי ולכן לעשות פשרה בין בועז ונעמי כתב בכאן שני קריאות אחת כנגד נעמי ואחת כנגד בועז ולכן השכינות אמרו יולד בן לנעמי ממש ואחר שהוא בנה כנגד מחלון ראוי לקרא לו שם חדש כנגד המת ולכן קראו שמו שם כמו שם בן נח. כי זהו השם ראוי לקרא על שם המת כאומרו והיה הבכור אשר תלד יקום על שם המת באופן שחשבו שהיה ראוי שמצד נעמי שיקרא שמו שם באופן שבזה יהיה לו שם על פני חוץ וכמ"ש למעלה ולא יכרת שם המת מעם אחיו ולכן מצד נעמי קראו שמו שם באופן שבזה השה יקרא על שם המת אחת שהוא בן נעמי ומצד בועז חזרו לקרא לו שה אחר וזה ותקראן שמו עובד מצד בועז אביו שהיה בו עוז ותעצומות לעם מצד תפלתו ואהבתו של השי"ת עד שאמרו שבתפלתו נעצר הרעב ובזכותו ניצלו ישראל מיד אויביהם וא"כ ראוי בני להיקרא עובד. באופן שהנשים עשו פשרה והסכמה ביניהם וקראו לו שני שמות. מצד נעמי על שם המת קראו לו שמו שם להורות ששמו בקרבו עד שלזה אמר הנביא על הסריסים שהם מסרסים עצמם מתשמיש משבת לשבת וזהו אשר ישמרו את שבתותי שממתינין לשבת שהיא עת ראוי כדכתיב אשר פריו יתן בעתו ובזה מחזיקים בבריתי ואם אין להם בנים ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ובנות ומהו זה היד והמקום והשם שם עולם אתן לו אשר לא יכרת כמו הבנים ולכן בכאן בענין גאולת בועז להקים להמת שם בישראל לפי שהוא כמו בן נעמי קראו שמו שם לפי שזה כנגד שם עולם אתן לו וזהו ותקראן שמו שם לאמר יולד בן לנעמי כלומר אחר שזהו הבן הוא בן נעמי וכנגד בועז חזר לומר שקראו שמו עובד וזאת היא הפשרה שעשו השכינות בין נעמי ובעז להכריע ביניהם ולכ"א ותקראן ב"פ כנגד ב' השמות ואמר הוא אבי ישי לרמוז שאע"פ שקראו לו שני שמות שם ועובד עכ"ז השם העיקרי והאמתי שנשאר בישראל הוא עובד כי שם שם לא נשאר ולא נקרא בישראל יותר מבעת הזאת ולא נקרא שמו שם אלא לדוגמא ולרמוז שיש לו שם עולם בעולם הנשמות אבל עובד הוא השם שנשאר בישראל וזהו ותקראן שמו עובד הוא אבי ישי עד היום אבל השם השני לא נשאר על פני חוץ לפי שלא הי' אלא לקרר דעתה של נעמי:
פסוק יח:
אח"כ אמר ואלה תולדות פרץ. פרץ הוליד את חצרון וחצרון הוליד את רם וגו' וישי הוליד את דוד אחר שהשלים עיקר היחס שהוא וישי הוליד את דוד חוזר לראש היחס שהיא פרץ לפי שמשם נתרבו מלכי יהודה וכן דרך התורה לחזור לראש היחס כדכתיב אלה תולדות שם ואלה תולדות יצחק ועשה זה לשלשלם כולם בשלשלת היחס מפרץ עד דוד באופן שנדע איך דוד בא מראש השבטים ומראש היחס. מראש השבטי' יהודה שהי' מלך עליהם ראש היחס פרץ לפי שמשם הושתלו מלכי ב"ד עד המשיח שעתיד לפרוץ פרץ על פני פרץ במלכי האומות וכן משיח ב"ד מצד רות אמו עתיד לעשות פרצה בכל האומות להיות אכזר עליהם מצד עגלון וכן להיות רחמני על ישראל מצד יהודה שהוא בעל ההודאה והרחמים מצד שם ה' אשר בקרבו ד' אותיות הוי"ה ואות ד' כנגד ד' אותיות וזהו יהודה אתה יודוך אחיך מצד הרחמים של שם ה' ידך בעורף אויביך באכזריות מצד אמך מצד רות המואביה הנקראת אם שלמה ושם קבע בו שם א"גלא" שהוא חצי שם המפורש של ע"ב שמות שעולה לו להנקם מאויבי ה' וזהו יהודה "אתה יודוך. "גור ארי. "לא יסור. "אסרי וגפן. זהו שם א"גלא" שהי' מגן דוד אבל ולך המשיח עתיד להתלבש בשם המפורש של ע"ב שמות שהוא שם של ד' במספרו להנקם מאויבי ה' וזה מצד עבד אבי ישי שיש בו ע"ב ד' ע"ב כנגד שם של ע"ב שמות שהוא שם הוי"ה שהוא שם של ד' אותיות כנגד ד' של עובד באופן שדוד לא זכה אלא לשם א"גלא" שהוא חצי השם ומלך המשיח יזכה לשם של ע"ב מצד עבד וזהו ועובד הוליד את ישי כאומרו להנחיל אוהבי יש וזהו עד כי יבא שילה. שילה שי לו והוא מלך המשיח שהמלוכה שלו ועליו נאמר יובלו שי למורא וזהו עבד אבי ישי אבי דוד ואני תמה אחר שיהודה ראש לנשיאים ולמלכים כדכתיב יהודה יעלה והוא ראש היחס למה לא התחיל היחס ממנו לומר אלה תולדות יהודה יהודה הוליד את פרץ וכו' ואולי לפי שבכאן הביא זה היחס עד דוד שהיא העיקר האמיתי לפי שעתיד לצאת ממנו מלך המשיח לכן לא רצה להתחיל אלא מפרץ לפי שהוא עתיד לעשות פרצה באומות לפי שפרץ הי' לו סימני מלוכה כדאמרי' במדרש רות ע"פ למי הנערה הזאת וכי לא הי' מכירה כי' ודכותיה וכראות שאול את דוד יוצא לקראת וגו' בן מי זה הנער אבנר וכי לא הי' מכירו והי' התחיל שואל אם מפרץ הוא ימלוך ואם מזרח הוא יהי' שופט וכו' עד על האיש להשכיר ולא על האשה עיי"ש נראה מכאן איך פרץ הי' לו טכסיסי מלוכה יותר מכולם ואולי ע"ז התחיל היחס מפרץ ולא מיהודה או שנאמר שהטעם שהתחיל מפרץ הוא להורות שתפלת הצדיקים והעם עשו פירות ופירי פירות לפי שהם אמרו באחרונה ויהי ביתך כבית פרץ אע"פ שפרץ הי' בכלל רחל ולאה הזכיר בכאן ואלה תולדות פרץ לומר שעתיד לצאת ממנו מלך המשיח שעתיד לעשות פרצה באומות. וכן התחיל מפרץ להורת שאין בכאן אלא עשרה צדיקים מפרץ ועד דוד וכתיב וישי הוליד את דויד ביו"ד לרמוז כנגד היו"ד ודוד הוא עשירי קדש לה' לפי שהוא דכא ושפל רוח קרוב אל ה' וזהו ודוד הוא הקטן. קטן ושפל בעל ענוה והקטין עצמו כמו היו"ד שהיא קטנה שבאותיות ואמר ואלה תולדות פרץ ולא אמר אלה להורות שכמו שעובד וישי הנזכרים היו צדיקים גמורים כן כל התולדות שנשתלשלו מפרץ היו צדיקים גמורים וזהו ואלה תולדות בוא"ו ואמר תולדות מלא להורות על הצדיקים שהיו בימי דוד דכתי' ויהי דוד עושה משפט וצדק' לכל עמו והוא"ו הוא מקל תפארה שבט מישור שבט מלכות ולכן כתב ובקומה בוא"ו בבכירה לפי שהיה עתיד לצאת ממנה אשר לו המשפט ובצדק ולכן כתב כאן וא"ו אחת כנגד דוד ווא"ו אחרת כנגד מלך המשיח שעתיד לשפוט עמים בצדק כאומרו אהבת צדק כי' וכתיב ידין עמך בצדק כי' ולכן נכתב בכאן תולדות מלא שני ווי"ן רמז לעמודים השנים דוד ומלך המשיח ולזה רמזו במדרש רות כל תולדות שבמקרא חסרים בר מתרין אלה תולדות השמים והדין ולמה חסרים וא"ו מפני כי' עד והי' אור הלבנה עיי"ש ולהורות שכל אלו התולדות היו צדיקים אמר תולדות פרץ פרץ הוליד כי' וכן בכולם כפל את שמם כמו אברהם אברהם משה משה וכמו שאמרו במדרש פרץ פרץ כל שנכפל שמו יש לו חלק לעה"ז ולעה"ב וכו' עד יעשה תשובה עיי"ש ואע"פ שכולם היו צדיקים עיקר כלם הי' דוד ובשביל כבודו נזכרו ואם בשביל כבוד מלך המשיח שעתיד לצאת ממנו וכמו שכל תולדות שנזכרו מבראשית עד אברהם לא הי' אלא בשבילו דכתיב בהבראם באברהם וכן בה"א בראם בשביל ה' שניתוסף באברהם כן בכאן כל התולדות שנזכרו בכאן לא נזכרו אלא בשביל דוד וזהו ואלה תולדות פרץ עד וישי הוליד את דוד לפי שזה רעי וזה דודי כמו דויד שנכתב בכאן מלא יו"ד כמו שכתבתי ולכן אמר תולדות פרץ ולא אמר ואלה בני פרץ כדי שלא יאמר האומר למה נכתבה זאת המגלה בין הכתובים שהי' רעב ויציאת אלימלך ובניו וקחתם נשים מואביות וכל הסיפור ומה צורך בו. לזה אמר ואלה תולדות פרץ כלומר הפרי והתולדה שאנו מוציאים מזאת המגלה היא שפרץ הוליד את חצרון עד בועז שכולם היו נשיאים עד בועז ומשם ואילך מלכים כאומרם במדרש ושלמון הוליד את בועז ע"כ סולמות לנשיאים מכאן ואילך עשו סולמות למלכים ע"כ והטעם בזה לפי שישי הי' יוצא באוכלוסא כמלך וזהו ירש מעובד שהי' מלך. עד דוד שהי' מלך מפורסים וזהו וישי הוליד את דוד מלך בן מלך ולפי שעתיד מלך המשיח לצאת מהם שזהו הפרי והתולדה הוזכרו כלם בשבילו וזהו מאמרם ז"ל במדרש רות ר' נחוניא ור' יעקב בשם רשב"נ אמרי כי שת לי אלהים כו' עד מצאתי דוד עבדי עיי"ש נראה מכאן שאע"פ שפרץ וכל הנזכרים כאן היו צדיקים גמורים עכ"ז לא היו ראוים להיכתב כאן אלא בשביל דוד. ולפי שדוד כל דבריו היו בדרך נס ופלא כמ"ש ושרשו ועיקרו מרות המואבי' עד שנראה דבר נמנע היותו צדיק גמור בדרך טבע לז"א מצאתי דוד עבדי ע"ד מציאה כמו המטמון שיוצא מבין הסלעים והטרשים וכן עד"ז אאע"ה שבא מתרח ואבותיו איך הי' אפשר שיהי' שלם בתכלית השלימות עד שבשבילו נתיחסו כלם וזהו אברם היא אברהם אשר כל מעשיו היו בדרך נס חוץ מן הטבע ולזה נאמר בו ומצאת את לבבו נאמן לפניך ע"ד מציאה באופן שע"ז חתם הספר וישי הוליד את דוד שהוא החותם ותחלת המחשבה סוף המעשה ולכן לא הזכיר אחרי דוד את שלמה ובפרט שהי' חכם מכל האדם וכל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה וא"כ למה לא נזכר שלמה בזאת המגלה ובפרט שבירך בועז את רות ותהי משכורתך שלמה ואחז"ל בישר אותה שעתיד לצאת ממנה שלמה ואמרו שראתו אותו מלך וזהו ויעש כסא לאם המלך זו רות וא"כ למה לא נזכר בכאן שיאמר ודוד הוליד את שלמה אלא שיש לנו לומר ששלשלת היחס לא הוזכרה בכאן אלא בשביל דוד שהוא עשירי לפרץ העשירי קדש לה' ולכן נכתב דויד ביו"ד לפי שהוא עשירי והוא ראש היחס וסוף היחס ולפי שהוא הי' מקטין עצמו ברוב עניה ושפלות נקרא דוד הקטן ולכן נכתב דויד ביוד לפי שהיוד היא הקטנה שבאותיות והגדולה שבאותיות ולכן התחיל בה שם הוי"ה ושם ישראל ושם יהודה וירושלים וכנגד זה כותבים הסופרים ג' יודין בשם הוי"ה להורות על מעלתה וגדולתה וכמ"ש מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח ולכן כתיב כמגדל צוארך בנוי לתלפיות. מגדל דוד הוא היו"ד שהיא קטנה ולפי שהיא קטנה הושמה למעלה מכל האותיות באות הלמד שהיא הגדולה שבכל האותיות בזה לרמוז שהקטן יהיה לאלף וזהו כמגדל דוד צוארך שהיא צואר הלמד וכן דוד הקטן היה לראש פנה ושמו בו אות יוד של יהודה לומר שממנו התחיל מלכות יהודה ולכן חתם בדוד ולא בשלמה אעפ"י שהיה ראוי להזכירו כמו שכתבתי. ועוד אני סבור שגם שלמה הוזכר ברמז. והרצון בזה שיש לספק למה כתב ונחשון הוליד את שלמה ושלמון הוליד את בועז למה כתב קודם שלמה ואח"כ שלמון והול"ל לשון שוה בשניהם ונ"ל שכתב ונחשון הוליד את שלמה לרמז על שלמה המלך ולהורות שכמו שנחשון הי' איש גבור חיל נשיא השבט נוסע בראש ומקריב בראש כן יצא ממנו איש גבור חיל נשיא וגדול כמו שלמה המלך וכ"ז להזכיר כאן ברמז שלמה המלך ואחר שכתב הוליד את שלמה שהוא כמו שלמה חזר לומר ושלמון הוליד את בועז להורות ששלמון הוא כמו שלמה ושלמה כמו שלמון אבל בעיקר הדברים רמז דבר אחר להזכיר שם שלמה ברמז בתוך הי' אנשים לפי שלא הי' יכול להזכירו אחר דוד מטעם שזכרנו ולכן תמצא ששבחו חכמים לשלמה מצד צדקתו וחסידותו עד שהי' בו כח לבטל הפרדסאות שהושיב ירבעם כדי שלא יעלו ישראל לרגל וכן תרגם יב"ע ונחשון הוליד ית שלמה צדיקא הוא שלמה מן בית לחם ונטופא דבטילו בנוי פרזדוואן דאותיב ירבעם חייבא על אורחייא והוואן עובדי אב ובנין יאוין כנטופא. זה יורה על היות איש גבור חיל וכל זרעו אתו עד שהי' בהם כח לבטל הפרדסאות של ירבעם עד שהיו כל מעשיהם נאים כקטורת עד שלרוב מעלתו הזכירוהו בשם שלמה מצד חכמתו וגבורתו וכן רצתה התורה שגם שלמה המלך החכם יהיה שמו נזכר באלו היחוסין. ואמר שהוליד לבועז שהי' ג"כ צדיק גמור שבזכותו ניצלו ישראל מאויביהם ונעצר הרעב בתפלתו. ובועז הוליד את עובד עובד השם והוא הוליד את ישי וישי את דוד וכן תרגם יב"ע הוא ישי דמתקרי נחש בגין דלא אשתכחת ביה עולא ושחותא לאתמסרא בידא דמלאכא דמותא למיסב נפשיה מניה וחי יומין סגיאין עד דאידכר קדם ה' עיטא דיהיב חויא לחוה ואיתת אדם למיכל פרי אילנא דאכלי פירוי חכמין בין טב לביש ועל ההוא עיטא אתחייבו מיתה כל דיירי ארעא ובההוא עיטא שכב ישי צדיקא הוא ישי דאוליד ית דוד מלכא דישראל. הורה בזה על מעלת ישי שלא נמצא בו עון אשר ימות בו ורק מפני חטא אדה"ר שנגזר מיתה על כל העולם מת ולכן האריך ימים הרבה עד שמת בעצת נחש הקדמוני והקריב נפשו שי ומנחה לה' לכפר על הדור ובזכותו הוליד את דוד מלך ישראל צדיק גמור קרוב אל ה' ובשבילו נתיחסו כל אלו היחוסין כמו שאמרנו ואעפ"י שהזכיר בכאן עשרה אנשים מפרץ עד דוד כלם באו להוציא הפרי האחרון שהוא דוד ידיד השם באופן שכולם נשתלשלו בשלשלת אחת אחוזים באחוזה אחת יתלכדו ולא יתפרדו איש באחיו ידובקו וזהו פרץ הוליד את חצרון פרץ הוא ראש היחס לפי שעתיד לעשות פרצה באומות והוא עתיד לעשות חצר ובית המקדש כאומרו נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' וכן אמר כי טוב יום בחצירך מאלף וזהו הוליד את חצרון וחצרון הוליד את רם לרמוז כי המקדש מביא עמו שכינה כאומרו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וזהו וחצרון הוליד את רם הוא אבינו שבשמים הנקרא רם ונשא. ורם הוליד את עמינדב זה רמז על עם ישראל אשר השם שוכן בתוכם וזהו מרכבות עמי נדב ועמי נדב הוליד את נחשון לומר שצריך העם נשיא אשר יצא לפניהם ולפי שהנשיא סבת השלום כאומרם הוי מתפלל בשלומה של מלכות כי' לכ"א ונחשון הוליד את שלמה הוא סכת שלם וזהו שלמה כמו השלום ולכן נכתב בראשונה שלמה ובשניה שלמון להורות שמצד שלום המלך יתהוו רוב שלומות ומצד השלום יתקיים העם ויתחזק כאומרו ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום וזהו ושלמון הוליד את בועז ובסבת זה יקראו כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד וזהו ובועז הוליד את עובד ומצד עבודת השי"ת יזכו להראות את פני ה' ולהקריב נפשו שי למורא ומנחה טהורה ויזכה להביא המשיח הנקרא שילה כאומרו עד כי יבא שילה שי לו יובילו שי למורא וזהו ועובד הוליד את ישי וישי הוליד את דוד הוא משיח ב"ד שהיא ידיד ה' ואז ישכון לבטח עליו בלי ערעור ואז יאמרו ישראל הנה אלהינו זה קוינו לו זה אלי ואנוהו זה רעי וזה דודי הוא דוי"ד מלא יוד אותיות דוד"י באופן שכל המפורשים כאן נתאחדו ביחוד אחד ונשתלשלו בשלשלת היחס של דוד מלך ישראל חי וקיים הנקרא דודי ואז יאמרו ישראל אני לדודי ודודי לי:
פסוק יח:
זהו מה שראיתי לפרש בזאת המגלה אשר היא יסוד היחס והמעלה לפי הפשט ואעפ"י שיש בה פנים ופני פנים עמוק עמוק מי ימצאנו כפי מה שפירשו בזהר במדרש רות אל ענין הנפש ובמדרש הגלוי על ענין הגואל ואינו רוצה להאריך אלא להציב לך ציונים בקצרה מענין הנפש הנרמזת באלימלך ונעמי כפי מה שדרשו שם על ערפה ורות. ערפה על שהחזירה ערפה לחמותה רות ע"ש תור שהוא כשר להקריב על גבי המזבח כך רות כשרה לבא בקהל רות אשת מחלון רות באת בקהל מחלון שמחל לו הקב"ה להיות נזכר שמו בישראל. ערפה אשת כליון שכלה אותו הקב"ה וע"ד אחר. נעמי נשמה. אלימלך נשמה לנשמה. מחלון רוח השכלי. רות נפש השכלית. כליון רוח הבהמי וע"ז אמר שהע"ה ומי יודע רוח בני האדם כו' רוח האדם זה מחלון רוח הבהמה זה כליון שהוא מצד שמאל וע"ז כליון לא נזכר בישראל. ערפה לא באת בקהל ה' כליון לא נזכר שמו בישראל עד שאמרו שבשעה שנפטר האדם מן העולם הנשמה והנפש הולכות יחד שנאמר ותלכנה שתיהן עד בואנה בית לחם כו' ותאמרנה הזאת נעמי שהלכה מן המקום הזה מלאה מכל הטובות מלאה מן התורה ומראים לה ג"ע עמוד ענן ביום והנר בלילה ומראים לה מקום שהרשעים נידונים בו שנאמר בהלו נרו עלי ראשי באותה שעה אומרת הנשמה אל תקראן לי נעמי כי מלאה הלכתי וריקם השיבני ה' לזה העולם למה תקראן לי נעמי ושדי הרע לי שהכניס בי יצה"ר ונפש הבהמית וע"ז חכמות נשים בנתה ביתה זו הנשמה ונפש הקדושה ואולת בידיה תהרסנו זו נפש הבהמית ויצה"ר שהורסת כל הגוף באולתה והיא נשארת שנאמר אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל לפי שמשתתפים כאחד משל למלך ששם בגינתו לשומרו ב' שומרים אחד עור וא' פסח ואמר להם השמרו לכם שלא תאכלו מפרי הגן בא המלך וראה שאכלו מפרי הגן אמר להם מי אכל הפרי הסומא אמר אני איני רואה והפסח אמר אני איני הולך אמר המלך כאשר עשיתם כן יעשה לכם אמר לעבדיו הרכיבו החיגר ע"ג הסומא ונתנו להם עונשם כאחד כך נפש הבהמית עם הגוף וכן אמרו ג"כ פנים אחרים בשעה שנפטר האדם מן העולם הנפש הולכת אחר הגוף והנפש הולכת בתוכו והרוח פורח ממנו לג"ע ופוקדת מקום הנפש תמיד ומספרים זע"ז ויודעים דברים רבים של זה העולם ולעולם אין הנפש פורשת מן הגוף לא בחיים ולא במתים ולכן הנפש אומרת לגוף אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך וכו' ובאשר תליני אלין ושם אקבר לפי שאינה מתפרשת מן הקבר לפי שיש קישור גדול ביניהם באשר תליני אלין בזה העולם שאדם שוכב על מטתו והרוח עולה ומשוטטת הנפש נשארת בגוף ולעולם נמשכת אחר הגוף וכשאדם מפקיד בפקדון לקונו אינו פוגע למקום בשביל הנפש אלא בשביל הרוח שהיא עוזבת לגוף ומשוטטת לעלות למעלה הה"ד אל תפגעו בי אל תתפללו בעדי לעזבך ולא לילך למקום אחר כי המות יפריד ביני וביניך שהרי אמרנו שאפי' בקבר לא תסור ממני אבל הגוף נרקב ונעשה עפר ואותו נפש נשארת שם לפי שאין אהבה כאהבת הנפש עם הגוף לפי שנשתתפו ונבנו יחד:
פסוק יח:
וכן פירשו פנים אחרים. עד בואנה בית לחם זו תורה שנאמר לך אכול בשמחה לחמך. ותהום כל העיר זה ציון עיר דוד ותאמרן הזאת נעמי ע"כ שנים ועכשיו אחת. אלא כשרצה הקב"ה לתת תורה לישראל הלוחות היו כתובים פנים ואחור שנאמר מזה ומזה הם כתובים. הלוח האחת פנים ואחור והלוח האחרת ימין ושמאל שנאמר מעשה אלהים חרות על הלחות שנים וע"ז כתיב והמכתב מכתב ב"פ כו' אלימלך ונעמי מחלון ורות כעין זה שנים אלימלך ונעמי לוח אחד ימין ושמאל מחלון ורות פנים ואחור לוח אחרת וכיון שעשו ישראל את העגל נסתלק אלימלך ומחלון, ונעמי ורות שתי נקיבות הלכו ביחד. כי פקד ה' את עמו לתת להם לחם שניתנה להם התורה פעם אחרת. ותלכנה שתיהן וכו' ותאמרנה הזאת נעמי שבשעה שניתנה תורה על הר סיני וכל העם רואים את הקולות אז אמרה תורה אל תקראן לי נעמי אני מלאה הלכתי מכל חירות ומכל טובות העולם ומשעבוד מלכיות למה תקראן לי נעמי וזה הסוד שאמר הקב"ה וראית את אחורי ופני לא יראו כשרציתי לתת התורה לישראל בפנים ואחור ימין ושמאל הם לא רצו ועשו העגל ועכשיו שהם רוצים איני רוצה וכן בזמן שרצה השי"ת לתת תורה לישראל נטל התורה שבכתב ושבע"פ והלך לשאר האומות ולא רצו לקבל עד שהוריד אותם לישראל אמרו מלאכי השרת למי רוצה לתת התורה אמרו לישראל אמר הקב"ה אעפ"י שאני נותן להם התורה ערבים שלי הם עוללים ויונקים ובשבילם יתעוררו אלו השתי תורות דכתיב מפי עוללים ויונקים כי' וכתיב את מי יורה דעה זו תורה שבכתב ואת מי יבין שמועה זו תורה שבע"פ מיד ותהום כל העיר נזדעזע כל העם וכל העם רואים את הקולות ואז אמרו הזאת נעמי זהו נעימות התורה ולא ידעו ישראל עונשי התורה וגזירותיה עד שבאו למרה שם שם לו חוק ומשפט אז אמרה תורה קראן לי מרה ואז ישבו ישראל מתעטרים בתורה. כיון שעשו העגל הביא משה התורה כתובה על לוחות אבנים מלאה מכל טובות חירות ממלאך המות ומחלאים וממלכיות כיון שראה משה את העגל שיבר הלוחות והאותיות פרחו ועלו למעלה אז צעקה התורה אני מלאה הלכתי מכל טובות ועכשיו חזרתי ריקם לחנם שלא הועיל להם אז צעקו העליונים ואמרו אוי להם כי נדדו ממני אוי להם שלא עמדו באמונת השם:
פסוק יח:
ולפי הפ' הראשון אמרו שהגוף והנפש הולכים בעוה"ז עד בואנה בית לחם למה נקרא כן אלא לפי ששם הדין והקטרוג ואז ותהום כל העיר עליהן כל שאר מתים מתרגזין עליהם דתנינן מלאך הממונה על הקברות נכנס בקבר בשעה שנקבר האדם ועומד עליו ומביט בו ואומר אוי לפלוני זה אוי לידים ולרגלים שהלכו בהבלי העולם קום עמוד בדין מיד מכניס נפשו בגופו ודן אותו ג' ימים זה אחר זה לאחר ג' ימים נידון מפיו מידיו ומרגליו ואחר כן הגוף נבקע ורמה ותולעה עליו והנפש מתאבלת עליו שנאמר אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל. ואומרת קראן לי מרה אני מלאה הלכתי לאותו עולם ועכשיו ריקם השיבני ה' לזה העולם בלא מעשים ובלא תורה. אשרי מי שתלמודו מתקיים בידו בזמן שהולך לבית עולמו שאפי' שפתותיו שושנים א"ת שושנים אלא ששונים מפני שתורתו מגינה עליו הה"ד בשכבך תשמור עליך ולפי שיצר לב האדם רע אמר שברא הקב"ה התשובה הה"ד ולנעמי מודע לאישה איש גבור חיל מכאן הי' ראוי להתחיל מגלה זו דתנינן כשביקש הקב"ה לברא את העולם לא הי' עומד עד שברא את התשובה כיון שברא את התשובה העמידו על עמוד א' וצדיק שמו דכתיב וצדיק יסוד עולם וממנו הושתל ויצא זרע דוד בעולם שנאמר זרע יעבדנו יסופר לה' לדור וכל זרעו של דוד מזה יצא כעין זה כל פעל ה' למענהו. נעמי ורות ובועז שלשתן כדמות מדריגות עליונית וזרע דוד מתוך אלו הוסד בעולם. נעמי כד"א ויהי נועם ה' אלהינו מהו נועם ה' זו תשובה עולם הבא ולבקר בהיכלו זה עולם אחר למטה רות כדמות עולם תחתון שמרוה להקב"ה בשירים רות ע"ש תור מה התור משונה בקולו מכל הקולות אף כנסת ישראל משונה בשבחה מכל שאר קולי השבח. בועז הוא צדיק שומר הברית לפי שנתחזק על יצרו ונקרא גבור חיל ודאי צדיק הוא ולפי שרות שכינה נקראת אמרה אלכה נא השדה זה שדה תפוחים אשר ברכו ה' אשר שם הצדיקים והיא ידעה מאותם הקוצרים והם תלמידי חכמים בין הכי ובין הכי בועז בא מבית לחם זה צדיק שבא טעון מכמה ברכות ויאמר לקוצרים הם סנהדרי גדולה ה' עמכם נותן להם ברכות והם אומרים יברכך ה' שנותנים לו חוזק למי הנערה הזאת עוה"ב שואלת עליה בדרך חבה ולכן אמר ר"ש מגלה זו רמז לתורה שבכתב עם תורה שבע"פ ועה"ב המעותדת לצדיקים סוד תורה שבכתב להתחבר בתורה שבע"פ. ולכן תקנו מגלה זו בשבועות זמן מתן תורה וימד שש שעורים הם שש קצות וישת עליה שש מעלות עליונות והם שש ספירות שש קצוות. שעורים כד"א שאו שערים ראשיכם ולכן היא כלולה מאלו הששה ולכן כשראה ה' אותה בעה"ב בכל אותם שש קצוות אמ' יהי מכירך ברוך מאן הוא ברוך דא שלמה שהשלם שלו ולכן והמלך שלמה ברוך בשם זה מתברך בכל אלו ואז עה"ב נותנה לה תוספת ברכות על הראשונות הה"ד ותוצא ותתן לה את אשר הותירה משבעה. עם הנערים תדבקין אלו הם הכרובים וצמית והלכת אל הכלים וצמית כשתרצה לינק מעולם עליון בהתעוררות אותם כרובים ובשבילם היא שואבת ממשך עליון הה"ד ושתית מאשר ישאבון הנערים היינו ראש מראש ישאבון הנערים אלו הם הכרובים. אל הכלים הם מקורות עליונות המתמלאים בתחלה להריק אח"כ לאחרים ואפי' בזמן שישראל במעלה נוטל ונותן חלק העצם לכלב ומשם ניזונים שאר האומות מה כתיב ויאמר לה בועז לעת האוכל בזמן שהיא מתתקנת בקרבנות ותפלות והרצון עולה ממטה למעלה אז היא עת האוכל ומה אמר לה גושי הלום קריבי למלכות דמלך עליון ואכלת מן הלחם תקבל מזון לחלוק למחכות קדושות למעלה ולמטה ועכ"ז וטבלת פתך בחומץ יש לך ליטול דרך טיבול מחומץ צד שמאל לינק לאותו צד הנקרא רע לתת לשאר אומות להיות ניזונים ויצבוט לה קלי מאכל שיוצא מהאש של צד שמאל לתת מזון לכל ואפי' לכלבים ואז ותאכל ותשבע מאותו מאכל קדוש ותותר מאותם שיורים שבא על השבע והדברים עתיקים. ואין להאריך בהם ולא כתבתי זה אלא להורות על מעלת זאת המגלה איך יש בה נגלה ונסתר כמו שיש בתורה לפי שהוא יסוד התורה ויסוד ישועתינו וגאולתינו ופדות נפשינו בביאת גואלינו משיח ב"ד הנזכר בזאת המגלה אשר קרוב לבא עתו במהרה בימינו ואם נתקן מעשינו ימהר יחיש מעשהו כאומרו אני ה' בעתו אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה. אשר כל זאת המגלה סובבת על ביאת הגואל הנרמז בתורה ולא הי' יכול לצאת עד ביאת רות המואביה שבאת עם נעמי בעל כרחה לפי שהי' לה בושה להוליכה עמה לירושלים כמו שאמרו במדרש שובנה בנותי שלא נתבייש בהן וה' שוקים היו בירושלים ולא היו מתערבים אלו עם אלו. שוק של מלכים. שוק של נביאים. שוק של כהנים שוק של לויים שוק של הגרים והיו ניכרים ומה שלובשים אלו אין לובשין אלו וג"פ כתיב שובנה בנותי כנגד ג"פ שדוחין את הגרים ואם הטריח יותר מכן מקבלין אותו א"ר יצחק כתיב בחוץ לא ילין גר לעה"ב שמאל דוחה וימין מקרבת ע"כ עד שלסבה זו דחתה אותה וכשראתה שהפצירה בה קבלה ונתנה לה עצה להזדווג עם בועז ולהוציא הגואל ממנה והיא עשתה מאמרה עד שלסבת מעלת רות אמרו שהיא דוגמת כנסת ישראל המבקשת רחמים על בניה וכדוגמא באת לחסות תחת כנפי השם להתפלל על בניה שיגאלם עד שמצד תפלתה וצדקתה בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת הוא הנקרא ה' איש מלחמה ויחרד כמד"א בכל צרתם לו צר וכשהפצירה בתפלתה לשכב מרגלותיו שאלה מי את אשר הרגזתני ותאמר אנכי רות אמתיך השוכבת בגלות עם בניך גולים מעונים בלי סוכת שלום ולכן ופרשת כנפיך לכסות ערותינו כי גואל אתה וכן אמרה לה ברוכה את בתי לה' היטבת חסדך האחרון בגלות האחרון בצרות גדולות מן הגלות הראשון לבלתי לכת אחרי הבחורים הם הע"ז אשר בחרו הראשונים ברוב ההצלחות וזהו אם דל ואם עשיר וזהו ועתה בתי אל תיראי כאומרו אל תיראו תועלת יעקב ממדות הדין שלמעלה לפי שיודע כל שער עמי כי אשת חיל את ועמדת קיימת באמונתך אבל יש לך לדעת שאעפ"י שאני גואל יש גואל קרוב ממני הם המע"ט אשר הם גואלים האדם מני שחת ולכן ליני הלילה בזה הגלות הדומה ללילות כאומרו שומר מה מלילה והי' בקר אם יגאלך טוב שהם מעשיך הטובים טוב ואני אמהר גאולתך ואם לאו וגאלתיך אנכי למעני למעני אעשה. חי ה' שכבי עד הבקר והבקר אור והאנשים שולחו ובזאת ההבטחה שכבי עד הבוקר. ותקם בטרם יכיר איש את רעהו כדי שלא יכירו בה המזיקים מצד העונות ויאמר אל יודע לבעלי הדין שבאה האשה אל הגורן הפך מהרשעים שהם ידועים אצל בעלי הדין דכתיב הולך בתום ילך בטח ממדות הדין אבל מעקש דרכיו יודע אצל בעלי הדין ולכן גזר השם ואמר אל יודע כי באה האשה. ולפי שהשם רצה לתת עצה לישראל היאך ינצלו מן הדין. הדריכם במצות ובמדות ואמר הבי המטפחת זה רמז לכסוי של מצוה כמו מצות ציצית וכיוצא בו ואחזי בו בחוזק ותאחז בה וימד שש שעורים זה רמז לשש מאות מצות התלויות בה כאומרם וזכרתם את כל מצות ה' וכן ציצית עולה שש מאות ואולי רמז בזה שיחזיקו בתפלה בגלותם וינצלו בזכותם וזהו וימד שש שעורים והמכוון על שש מצות התלויות בתפלה שכתב הקדוש רשב"י בזוהר שהם שקולות כנגד שש מאות כל א' במאה. הא' ליראה את השם בקרבנות ובפסוקי דזמרה והב' לברך את השם ביוצר אור יוצר המאורות ובכלל זה לקדש השם בקדושות יוצר דכתיב ויברך ויקדש והג' לאהבה את השם וזהו באהבת עולם אהבתנו וכן ואהבת את ה' אלהיך והד' לייחד השם בפסוק שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד שזהו הייחוד השלם באלו הג' שמות וג' שמות בסוף ק"ש שחוזר החזן ה' אלהיכם אמת כנגד ג' ראשונות וג' אחרונות שבתפלת עמידה והה' למסור נפשו על קדושת השם בפ' ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך אפי' נוטל את נפשך וכן במזמור לדוד אליך ה' נפשי אשא שאז צריך למסור נפשו להשי"ת והו' לברך הכהן את העם בברכת כהנים אלו הן שש מצות התלוית בתפלה שהם שקולות כנגד שש מאות מצות וזהו וימד שש שעורים שעורים ומדות שראוי לאדם להיות מיושר בדרך ארץ ובמדות ובמצות ואז יצפה לרגלי המשיח המוכתר בשש מעלות כאומרו ונחה עליו רוח ה' כו' וכן רמז שש שעורים על מ"ש טרף נתן ליראיו שבישרם השי"ת שאע"פ שיהיו בגלות שלא יחסר להם מזונות וטרף אע"פ שיהיו בצער ובדאגה ובשערה וזהו שש שעורים לפי שכל מזונותיהם הם בדרך נס בתוך עמים רבים לפי שזה דרך הצדיקים שכל העולם ניזונים בזכותם והם אין להם מזונות אלא בדרך טרפה כמ"ש כל העולם אינו ניזון אלא בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו כו' וזהו טרף נתן ליראיו שאין להם מזונות אלא בדרך טרפה כך שמעתי פירוש זה וראיתי אותו כתוב בפירוש זה המזמור שפירש יעקב בני אשר עליו לבי מאד חמרמר. ואען ואומר. הנה לשלום מר לי מר. אשר גזלו אותי ואנסוהו בפורטוגאל. ולכן אמר בכאן שיש שעורים לומר שלא יחסר להם מזונות אע"פ שיהיו מן השערה או הסערה ואע"פ שיגזלו אתכם בסוף אל תבואי ריקם וכמו שאמרו לא כריקם של מצרים ולכן שבי בתי והכבד בביתיך וקבל היסורין כי לא ישקוט האיש להפך בזכותך למעלה ולמטה עד אשר אם כלה הדבר היום כאומרו היום אם בקולו תשמעו. ובועז עלה השער זה רמז לשם ה' אשר עוז לפניו ועוז לעמו יתן עלה השער לב"ד של מעלה לראות אם ימצא להם זכות לגאול אם מצד מעשיהם או מעשי אבותיהם והנה הגואל עובר בדרך העברה באופן שלא מצא קיום במעשיו ולכן א"ל סורה שבה פה ביישוב פלוני אלמוני על שם שהיו מעשיו נפלאים ומכוסים ויקח עשרה אנשים מזקני העיר הם סנהדרין של מעלה ויאמר לגואל חלקת השדה מכרה נעמי לומר שאחר שנכנסה בגלות מרוב הצרות מכרה חלקת השדה ולא כל השדה הוא שדה תפוחים אשר ברכו ה' ונתנו לעם ישראל באות ברית קדש הוא השדה אשר יצא יצחק לשוח בשדה ומרוב צרת הגלות מכרה השדה. שהי' לה חלק באלקי ישראל כדכתיב כי חלק ה' עמו ולא יכלה לקיים התורה כתיקנה וכמ"ש דוד כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים וכו' דוד עובד ע"ז הי' אלא לומר שכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה והמלכיות בטלו מהם קצת המצות עד שנראה שכנסת ישראל מכרה חלקת השדה והחלק האחר נשאר להם לקרא כלם בשם ה' אחד ולכן צריך תיקון לזה בענין שישוב כל השדה להם וישובו אל אחיזת אבותיהם ולכ"א השבה משדה מואב באופן שבארץ עמון ומואב ובשאר גליות הניחה שם קצת מחמדיה ולכן רצה השי"ת לגלות אוזן הגואל בענין שיגאלו זה השדה במעשים טובים וזהו קנה נגד היושבים וגאל גאולת זה השדה בענין שישוב לבעליו וזהו אם תגאל במעשים הטובים גאל ואם לא תגאל הגידה לי לפי שאני הייתי רוצה שתגאל אתה במעשיך הטובים לפי שהמה יקרבוך והמה ירחיקוך וזהו כי אין זולתך לגאול ואם לאו אנכי ה' אלהיך גואלך אחריך ויאמר אנכי אגאל במעשי. ויאמר בועז בק"ה כלומר לא תחשוב שזאת הגאולה שאתה צריך לעשות הוא גאולת עראי יש לך לידע כי ביום קנותך השדה אשת המת קנית כלומר הגאולה שאתה צריך לעשות היא גאולת החיים והמתים באופן שצריך לך זכיות גדולות להחיות המתים באופן שיהי' להם שם בישראל וזהו להקים שם בישראל כמו שפי' במקומו. ויאמר הגואל לא אוכל לגאול לו כ"ש שאוכל לגאול המתים פן אשחית את נחלתי היא נחלת זה העולם כי לגאול זאת הגאולה הייתי צריך להפריש עצמי מעניני העוה"ז וזה א"א כי גם את העולם נתן בלבם ולכן גאל אתה את גאולתי כי אנכי לא אוכל לגאול גדולה כזאת ואין ראוי דבר זה אלא לגואל האמיתי וזאת לפנים בישראל כי מזמן קדוש נרשמה ונכתבה זאת הגאולה בתורה שהיא ראויה לשם ולא לאחר כאומרו ראו עתה כי אני אני הוא וכו' וכן אמר אני ראשון ואני אחרון וכן אמר וגואלך ה' צבאות וזהו על הגאולה ועל התמורה ועכ"ז לקיים דבר הגאולה שלף איש נעלו לרמוז שצריך כל אדם לילך בדרך ישל ולפלס מעגל רגליו ויסיר ממנו המותרות אשר הם דומים למנעל וזאת היא התעודה אשר שם משה ואז אמר הגואל לבועז קנה לך כי לך משפט הגאולה וישלוף נעלו שקבל עליו להסיר ממנו המותרות ושישאר הקנין והגאולה להשם וזהו ויאמר בועז עדים אתם היום כי עלי נשאר השדה לגאול החיים והמתים בענין שלא יכרת שם המת מעם אחיו ולפי שאעפ"י שהשם הוא הגואל צריך גואל אחר להיות אמצעי ביניהם והוא משיח ב"ד אשר נקרא צמח צדיק כשם רבו שהוא צמח ה' צדיק כתמר יפרח. לז"א יתן ה' את האשה כרחל וכלאה ויהי ביתך כבית פרץ מן הזרע הוא זרע מלך המשיח ולכן אמרו ברוך ה' אשר לא השבית לך גואל היום הוא מלך המשיח אשר בזמנו יעבדו את ה'. הוא ישי אבי דוד אשר יצא ממנו הגואל ולכן הזכיר הילדות פרץ עד דוד זה רעי וזה דודי כמו שפירשתי. ואולי זה הגואל הראשון שאמר וגם יש גואל קרוב ממני ומאתי הוא משיח בן יוסף והגואל האחרון הוא משיח בן דוד הנזכר כאומרו ויהי ביתך כבית פרץ וכן במ"ש אשר לא השבית לך גואל היום ולכן בגואל הראשון אמר ליני הלילה והי' בבוקר אם יגאלך טוב יגאל הוא משיח בן יוסף ואם לאו וגאלתיך אנכי חי ה' ותשכב מרגלותיו הכל כמו שפרשתי למעלה ובועז עלה השער לתרע בית דינא שלמעלה להביא גואל לבניו לפי שראה אותם שהיו בצרה והנה הגואל עובר הוא משיח בן יוסף שהי' אחר השער ממתין ומצפה מתי יבא יום ה' לגאול לבניו ויאמר סורה שבה פה אצלי להסתופף בצלי ולחזקו וזה כטעם פה אשב כי אויתיה וכן מה שאמר ועתה מה לי פה נאם ה' כי לקח עמי חנם ולכן אמר סורה שבה פה וקראו פלוני אלמוני כטעם והוא פלאי לפי ששמו מכוסה ומופלא ולכן נקרא משיח בן יוסף אבל שמו לא נודע מהו ואחר שנתן לו השם רשות אע"פ שאין ישיבה למעלה ויסר וישב ולפי שראה השי"ת שזה הגואל יבא בהסכמת הכל לקח עשרה אנשים מזקני הסנהדרין של מעלה. ויאמר שבו פה וישבו ויאמר לגואל חלקת השדה אשר לאחינו לאלימלך כטעם למען אחי ורעי מכרה נעמי מרוב הצרות על הדרך שפירשתי ואני אמרתי אגלה אזנך לאמר קנה לך נגד היושבים בענין שתהיה איש גבור חיל ללחום מלחמת ה' ואם תגאל גאל ואם לא תגאל הגידה לי ואני אבא אחריך ומלאתי את דבריך וכששמע זה אמר אנכי אגאל ויאמר ביום קנותך השדה יש לך לגאול גאולה אחרת שהיא גאולת המתים והחיים בענין שיקרא שם המת על נחלתו ואז השיב הגואל הוא משיח בן יוסף לא אוכל לגאול לי אין זאת הגאולה ראויה לי לגאול המתים כי היא ראויה למשיח ב"ד ולא לי ולכן גאל לך אתה כי לא אוכל לגאול לי ואולי יאמר לא אוכל לגאול לי ולעצמי בזאת המלחמה לפי שכבר גזיר מהשם שימות משיח בן יוסף באותה מלחמה ועל אותה צרה נאמר עת צרה ליעקב לפי שאפרים בכור שורו והדרו ועכ"ז וממנה יושע ע"י משיח בן דוד ולכן אמר לא אוכל לגאול לי ולעצמי בזאת המלחמה מן המות ואיך אגאל המתים והטעם פן אשחית את נחלתי כי כן גזר השם שיהיה הוא כפרה על דורו ובחבורתו ירפא להם ועליו נאמר הנה ישכיל עבדי וכל אותה פרשה וזהו והוא מחולל מפשעינו וכו' ולכן מיתתו כפרה על בני דורו וזהו לא אוכל לגאול לי ולעצמי שאם הייתי גואל לעצמי הייתי משחית נחלתי היא כחלת ישראל שאלמלא מיתתו שמכפרת על דורו היו שונאי ישראל חייבין כליה ח"ו וזהו פן אשחית את נחלתי ולכן גאל אתה כי לא אוכל לגאול עד שיבא משיח ב"ד שהוא הגואל האמיתי וכן כתיב על ספר הישר לפנים בישראל רמז על השני משיחים דכתיב ושנים זרים עליה וגו' על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו הרמז בזה שמי שלא יוכל לגאול שימור הדבר ויתנה לרעהו הטוב וזהו על הגאולה ועל התמורה שיסיר הדבר ממנו וישלוף נעלו ויתנה לרעהו ולקח הדבר לדוגמא במנעל כמו שמסיר החיים ממנו ונותנו לאחר כמו שהודעתיך בענין החליצה וכמו שאמרו בפ' הרואה כל מה דשקיל שיכבא מעלי בר ממנעל וסנדל לפי שנראה שנוטל ממנו החיים ולכן בכאן נתן מקום למשיח בן דוד לגאול גאולת ישראל ושלף נעלו ונתנה לרעהו וזאת התעודה המוסכמת בישראל כדכתיב חיים שאל ממך נתת לו ומיד לקח השם זאת הגאולה ורצה לגאול גאולת ישראל החיים והמתים בענין שלא יכרת שם המת משער מקומו ולפי שאע"פ שהשי"ת הוא הגואל בחר איש כלבבו שיהיה גואל לבניו ולפי שהיה לו לצאת מדוד אמר ויהי ביתך כבית פרץ שעתיד לעשות פרצה באומות ולכן אמרו ברוך ה' אשר לא השבית לך גואל חיים לרמוז שאעפ"י שמת הגואל הראשון נשאר גואל שני והיה לך למשיב נפש בתחיית המתים ולכלכל את שיבתך כאומרו עוד יניבון בשיבה ולכן קראו לו השכנות שם לאמר יולד בן לנעמי כאומרו ה' אמר אלי בני אתה ולפי שזה השם הוא מוסכם מכל העולם אמר שקראו לו השכנות שם כל יושבי תבל ושוכני ארץ ומה שמו עובד שמו כאומרו כי אז אהפוך אל העמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד ולפי שמלך המשיח עתיד לצאת מפרץ אמר ואלה תולדות פרץ אשר עתיד לעשות פרץ באומות ולבנות חצרות בית ה' וזהו הוליד את חצרון וכן כולם כמו שכתבתי למעלה על דויד מלא ביו"ד שהוא רמז על משיח בן דוד שהוא ידיד השם אשר עליו רמז זה רעי וזה דודי:
פסוק יח:
תם ונשלם שבח לאל בורא עולם. אשבח לצור נורא עלילות אהלל לו ברוב רובי תהלות עזרוני במוסרי חכמים. ואחרי כן בפירוש המגלות מתוקים מדבש נופת וצופים, וכשמם כל אמריהם להפלות. צרור חיים ואשכול טוב בכופר והנו ראש לכל האשכולות והשלמתים בארבעה בשבת. ביום אור המאורות הגדולות. בששה ועשר ימים לטבת. אשר בו יהי' שמחה וגילות. שנת הפר"ד יקרב אלו ברכות לעם אחד ויפריד הקללות, ואתפלל אני שם טוב לאל. יזכני לראות את הגאולות, ואז נשמה ואז נאמר בקול רם נשבח לצור נורא עלילות. אני שם טוב בן לאדוני אור העולם עמוד הגולה החסיד העניו החכם השלם ר' יעקב אמינו תנצב"ה.