פסוק א:עלה השער. כן היה מנהג והתורה לעדה.
פסוק א:פלוני אלמוני. יש אומרים שהוא מן 'מופלא', ו'אלמוני' מן 'אלם' שאין לו שם ידוע אצל המדבר.
פסוק ג:חלקת השדה. יתכן שהיה השדה גדול, וחלק ממנו היה לאלימלך.
פסוק ד:ואם לא יגאל. אמר רבי יונה, כי היה ראוי להיותו 'ואם לא תגאל'. וכן 'ובאשת נעורי אל יבגוד'. וזה לא יתכן, כי יבגוד שב אל מלת 'ברוחכם'. וכן פירושו. ואם לא יגאל הגואל אותה, ואני אדע, כי אין גואל קרוב ממך.
פסוק ה:אשת המת קנית. הטעם מזאת המלה 'תקנה', ופועל עבר תחת עתיד. כי האשה יש לה כתובה, גם האם יורשת הנשאר. ונכתב 'קניתי', והטעם 'כן אקנה אני'.
פסוק ו:פן אשחית את נחלתי. היתה לו נחלה רבה. ויש אומרים רמז על אשתו.
פסוק ו:גאל לך. הנה נתתי לך רשות, כי אני לא אוכל.
פסוק ז:לפנים. בימים קדמונים שעברו, כמו הפנים שהם הראשונים.
פסוק ז:על הגאלה. אם אדם יגאל או יחליף שדה בשדה.
פסוק ז:וזאת התעודה. מגזרת עדות על זה היו מעידים, ויש מפרש במלת 'תעודה' - רגילות ומנהג. והראשון הוא הנכון.
פסוק ח:וישלף נעלו. בועז שלף נעלו ונתן אותו לגואל. והנה זה כאשר אמרו חכמינו ז"ל חליפין. והטעם. שקבלת זה הנעל, ונתת תחתיו גאולתך. וטעם נעל, בעבור שהוא נמצא תמיד, ולא יתכן להסיר חלוק או מכנסים, שלא ישאר ערום. ויש אומרים כי הגואל שלף נעלו ונתנו לבועז, והטעם כאשר נתתי לך זה הנעל, כן הגאולה.
פסוק יא:כרחל וכלאה. הקדים ברחל, בעבור שהיתה אשת יעקב בתחלת מחשבתו.
פסוק יא:ועשה חיל. כמו עשה לי את החיל הזה, כי אתה לא לקחתה בעבור ממון.
פסוק יד:אשר לא השבית לך גואל. הטעם בעבור שיוקם שם המת על נחלתו.
פסוק טז:ולכלכל. מטעם 'ויכלכל יוסף'. ויש אומרים: כמו 'ומי מכלכל את יום בואו'.
פסוק יז:ילד בן לנעמי. כמו ויהי לה לבן.
פסוק יז:אבי דוד. יתכן שישוב אל ישי גם אל עובד, כמו אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק, דרך סברא כי נחשון מת במדבר, כי לא יתכן להיות נער והוא בעל דגל ונוסע בתחילה קודם ישראל. ועוד, שהיה הכתוב מזכירו שנכנס בארץ, ולא יהיה נשיא השבט אחר. והנה אין בין שנכנס לארץ עד שנולד דוד רק שס"ו שנה, כי הכתוב אמר ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה היא השנה הרביעית למלך שלמה. ודוד חי שבעים שנה. וארבעים שנה הלכו בני ישראל במדבר. ואם אמרנו שהיה שלמון כאשר נכנס לארץ בן שנה, הנה הם ארבעה שלמון ובועז ועובד וישי, הנה כל אחד הוליד והוא בן תשעים ואחת שנה. ואם יקום מערער ויאמר כי נחשון היה כאשר יצא ממצרים פחות מעשרים שנה, הנה נחשב שיהיה בן י"ח שנה, ולא נחסר שנות לכת ישראל במדבר. והנה יהיו חמשה, והנה יוליד כל אחד והוא בן שמנים וארבע, וזה נכון בעיני. כי הנה בועז זקן היה, וזה למדנו בעבור שאמר לרות לבלתי לכת אחרי הבחורים, גם ישי זקן היה כאשר הוליד את דוד, כי הוא שמיני לבניו. ויתכן שנקרא עובד, שהולידו זקן, ולא לקח האשה כי אם בעבור כבוד השם. וגם האם עזבה דתה וארץ מולדתה, וחסתה בצל כנף השם, על כן יהיה הבן עובד השם, כי רובי הבנים דומים לאב ולאם, כי הם השורשים.