פסוק א:ובועז עלה השער וישב שם וגומר סיפר מעלתו של בועז כי שער הזקני' שהוא מקו' שהסנהדרין עומדין שם עלה וישב שם ולפי שאין רשות לקטן לישב לפני גדול ממנו אלא אם כן נתן לו הגדול רשות וכמאמרם ז"ל אמר כי בועז היה ראש הסנהדרין וישב שם בלי שום רשות שירשה אותו אחר כי הכל היו קטנים ממנו ואמר והנה הגואל עובר אשר דיבר בועז רז"ל הוקשה להם וכי אחר הדלת היה שעבר מיד דרך שם ואפשר שהכתוב עצמו אמר כי מאת ד' היתה זאת לקיים דבר בועז שאמר והיה בבוקר אם יגאלך טוב יגאל וז"ש והנה הגואל עובר בעבור אשר דיבר בועז כי צדיק וישר הוא ונאמר עליו ועל כיוצא בו ותגזור אומר ויקם לך ולקיים דברו של בועז הזמינו הקב"ה שיעבור דרך שם ודייק עם זה דלא אמר הכי והנה הגואל עובר אשר דבר בועז להודיע כי סיבות עבור הגואל היה לקיים דברו של בועז כדאמרן:
פסוק א:וגם אפשר שבועז התפלל לאל שיעבור הגואל וצעקתו שמע אל ושיעור הכתוב ישר בלי היפוך והנה הגואל עובר לפי שדיבר בועז והתפלל לאל על זה שיעבור. אח"כ מצאתי הפירוש הזה בהר"ש הלוי וכתב כי בזה אין צורך בהיפוך. ויאמר סורה שבה פה פלוני אלמוני אמר כי אף שפלוני אלמוני זה היה דודו של בועז כי הוא אח אביו ואעפ"כ לא היה יושב לפני בועז אלא ברשותו כי אין רשות לקטן לישב בפני הגדול ולכן אמר שנתן לו רשות שישב ויסר וישב ואמר שלא לזה בלבד הוצרך ליתן לו רשות אלא אף לעשר' שהיו רבים והיו אנשים חשובים שכל מקום ושהזכר שם זה באנשים הם צדיקים והיו מזקני העיר ואעפ"כ לא היה להם רשות לישב לפני בועז אלא ברשות שאמר להם שבו פה וישבו ואם לא היה נותן להם רשות לא היו יושבים:
פסוק א:א"נ אמר ובועז עלה השער כי בהיות הגורן במקו' נמוך וכמו שמורה הכתוב דכתיב לעיל וירדת הגורן וכ"כ ותרד הגורן אמר כי בועז עשה כאשר הבטיח לרות שכבי עד הבוקר וכמ"ש לה נעמי כי לא ישקוט האיש כי אם כלה הדבר היום ואמר כי מיד בבוקר כשעלה מן הגורן לא עלה והלך לביתו אלא מן הגורן עלה אל השער אשר שם הסנהדרין יושבים וישב שם אמר כבר אני עשיתי שלי מכאן והלאה אם הדבר מאת ד' הוא יעשה את שלו וז"ש וישב שם לא עשה עוד אלא ישב שב לראות מה שיזמין הוא ית' וכן היה והוא ית' הזמין הגואל שיעבור דרך שם ואמר שלא עבר שם דרך העברה כאיש ההולך לדרכו שעובר דרך הפתח בנקלה וצריך לרוץ אחריו ולקרוא לו בקול גדול אלא עובר היה באופן אשר דבר עמו בועז בעצמו שהיה יושב במקומו ויאמר לו סורה שבה פה ויובן האי לישנא דסורה דקאמר כמ"ש ז"ל שהגואל הזה היו כל מעשיו ועסקיו בכל הדברים בהסתר ובהצנע ועכשיו שהיה קורא לו בועז לדבר עמו בפני כל הזקנים והוא חוץ מדרכו שהוא רוצה לעשות הדברים מכוסים וזהו פרסום גדול אמר לו בועז סורה נא מדרכך והסר עצמך מטבעך ומדתך שאתה פלוני מכוסה וטמיר וזהו לישנא דפלוני אלמוני מכוסה וטמיר דהשתא לענין זה צריך פירסום וכן עשה ויסר ממדתו וישב לפני הזקנים:
פסוק א:א"נ למה שהוקשה לרז"ל וכי אחר הדלת היה יושב הגואל שעבר מיד דרך שם אפשר לומר כי הכתוב עצמו הודיעני כי בועז דבר עמו שיעבור דרך שם כי יש לו דברים עמו וז"ש והנה הגואל עובר אשר דיבר בועז שיבוא לשם ובא:
פסוק א:והר"ש הלוי ז"ל כתב ובועז עלה השער וגומר התחכם בועז שלא שלח אחרי הגואל אבל עלה השער מקום המשפט ומושב הסנהדרין והוא אחד מהם וישב שם פירושו ותעכב שם כי אין ישיבה בכל מקום כי אם עכב' ואב לכולם ותשבו בקדש ימים רבים והיו י"ט שנה כדאיתא כסדר עולם כי אם היה שולח אחריו היה נראה כתוקע עצמו לדבר וכבעל דין ולא יאמנו דבריו לכן ישב ותתעכב שם זמן מה וכשראהו מתעכב ומצטער ד' משמיה שלח ויביאהו שמה כדאיתא במדרש והנה הגואל עובר מה לאחורי תרעא הוה קאים א"ר שמואל בר נחמן אפילו היה בסוף העולם הטיסו הקב"ה והביאו לשם כדי שלא ישב אותו הצדיק ויצטער מיישובו אמר רבי ברכיה וכך דרשו שני גדולי עולם ר' אליעזר ור' יהושע בועז עשה את שלו ורות עשתה את שלה ונעמי עשתה את שלה אמר הקב"ה אף אני אעשה את שלי:
פסוק א:הנה שהיה מצטער להיותו מתעכב ואחרי שבועז עשה את שלו בכבשו את יצרו ולא קרב אליה וכן רות בהיותה נשמעת לדבר חמותה בהיות הדבר קשה ומסוכן וכן נעמי כי חדל להיות לנעמי אורח כנשים השונאות כלותיהן כי כשתדור זאב עם כבש תדור כלה עם חמותה ומה גם בהנתק הכח הקושר אותנה והיא כלתה רוצה לבקש לה מנוח ומעתה הדבר מוסר לשמים ליגמר וכן היה כמדובר ובזה נעשתה כונת בועז שלא יראה כאילו הוא מחזור אחר הדבר רק שהדבר נעשה מאליו עכ"ל:
פסוק א:ואומרו אשר דבר בועז פירוש החכם החסיד הה"ר יהודה ן' שושן כי הוא הפוך והנה הגואל אשר דבר בועז עובר עכ"ל. וכבר פירשתי לעיל כי אין צורך בהיפוך. וכפירוש מלת פלוני אלמוני יש אומרים כי טוב היה שמו וכמ"ש לעיל אם יגאלך טוב וגו' והראב"ע השיג עליהם וכה אמר אם יגאלך טוב יש אומרים כי טוב היה שם הגואל ואילו היה כן למה אמר הכתוב במגיל' סורה שבה פה פלוני אלמוני רק טעמו אם יגאלך הגואל טוב הוא לך שיגאל אדם חשוב הוא עכ"ל:
פסוק א:והר"ש הלוי כתב פלוני אלמוני האמת הוא מה שבא בלהקת המפרשים כולם כי הכתוב קראו כך מבלי שם ובועז קראו בשמו והכותב הזכירו בלשון זה לגנאי ושרשו פתוח אלי מים טהורים דברי רבותינו הקדושים יעלזו חסידים בכבוד עכ"ל. והר"ר שמריא האיקרטי כתב אלמוני פירושו זקוק לאלמנה עכ"ל:
פסוק א:ובגמרא פ"ק דכתובות מנין לברכת חתנים בעשרה שנאמר ויקח בועז עשר' אנשים וכן במדרש א"ר אלעזר בר' יוסף מכאן דברכת חתנים בעשרה א"ר יודן בן פזי לא סוף דבר בחור לבתולה אלא אפילו אלמון לאלמנה עד שתהי' בעשרה:
פסוק א:וכתב הר"ש הלוי הן אמת על זאת ישתומם כל משכיל כי שער הוא סנהדרין וכן תרגם המתרגם ואין סנהדרין היושבים בשער פחות מכ"ג שהם סנהדרי קטנה ולפניהם ג' שורות של כ"ג תלמידי חכמים בכל שורה ושורה ושני סופרים ושני חזנים ומה גם אם היו סנהדרי גדולה ולמה עוד עשרה אנשים והנראה לי כי ללמד דעת את העם עשה כן למען ידעו שברכת חתנים בעשרה וזה לא ידעוהו בהעשותו לפני הסנהדרין אשר בשער כי יאמר האומר שלא באו שמה כי אם לשפוט את העם ויקר מקרהו שנאמר שם ברכת חתנים וכהא דאמרי' בפרק במה מדליקין אמר רבא הי' תופס נר חנוכה ועומד לא עשה כלום משום דהרואה אומר לצורכו הוא דנקט לה לכך הוצרך להביא עוד עשרה אנשים מזקני העיר כלומר צדיקים כי כל מקום שכתוב אנשים הם צדיקים והאיש בימי שמואל זקן בא באנשים וכן חנה אומרת ונתת לאמתך זרע אנשים כי איתא במדרש ר' תנחומא פרשת שלח לך ובסיני רבה פרשת י"ו ואפשר שהיו משבט יהודה קרובים למחלון ולבועז. והנ"ל בדבר הכתוב כי להיותו בועז השופט הגדול ראש בשופטים הנקרא אבצן כמו שקדם כבר אפשר שיחשד משום לא תענה על ריב והסנהדרין לכל אשר יחפוץ יטו לכן הוסיף עוד עליהם עשרה אנשים צדיקים אשר החונף רחוק מהם עכ"ל:
פסוק א:ואני אומר כי בודאי שהסנהדרין לא היו שם באותה שעה ומה שאמר ובועז עלה השער ואין שער אלא סנהדרין היינו שעלה אל מקום מושב הסנהדרין אשר דרכן לישב שם לשפוט את העם אבל באותה שעה בוודאי שלא היו שם הסנהדרין וראיה לדבר כי בועז היה ראש הסנהדרין כנודע והוא בלילה היה בגורן שהיה זורה את גורן השעורים הלילה ועתה כבוקר השכם קם ויבוא העיר ולביתו לא הלך אלא תיכף עלה השער וכדדייקינין לעיל מלת עלה כי הגורן היה במקום נמוך וכמו שאמר וירדת הגורן תיכף עלה השער דהיינו אל מקום מושב הסנהדרין ואין איש מאנשי הסנהדרין שם אתו והוא לא רצה לקבצם שהי' נראה כתוקע עצמו לדבר וכבעל דין ולא יאמנו דבריו לכן ישב הוא לבדו ונתעכב שם מעט וראה והנה הגואל עובר אז קראו ויאמר לו סורה שב פה פלוני אלמוני ואז בפתע פתאום לקח עשרה אנשים מזקני העיר אשר נזדמנו לידו ויאמר להם, שבו פה וישבו וכיון שלקח עשרה אנשים מכאן לברכות חתנים שהיא בעשרה ובזה לא קשה מידי ולא ישתומם כל משכיל:
פסוק א:והרב מורי זלה"ה כתב אומרו מלת פה בהוראת המקום נ"ל כי בועז כשעלה השער לא ישב ממש במקום מושב הסנהדרין כמנהגו כפעם בפעם כשיהי' יושב לדון אלא במקום ההוא בזוית אחרת לכוונה אשר נזכיר בע"ה ולפיכך אמר לגואל סורה שבה פה פלוני אלמוני ויתיישב בזה אומרו אח"כ ויקח עשרה אנשים מזקני העיר וגו' דקשה כיון שהשער ההוא מקום הסנהדרין כבר היו שם זקנים ומה צורך לו ליקח אחרים או לומר בהם לשון קיחה ושם היו יושבין ולומר שהיו ב"ד של שלשה והוכרח ליקח אחרים כדי להשלים המנין הוא דוחק כי וודאי במקומו של בועז שהי' השופט בימים ההם הי' ב"ד ולא יגרע מהיות שם ב"ד של עשרים ושלשה ואיך אמר ויקח עשרה אנשים וגו' ובמה שאמרנו מיושב שלקחם ממקום מושבם והביאם אצלו וז"ש ויאמר שבה פה בלשון מראה מקום רצה לומר סורו ממקומכם ושבו פה אצלי ובזה יתיישב מאמר רב נחמן מנין לברכות חתנים בעשרה שכ' ויקח בועז עשרה אנשים והענין הוא שהפריש הי' זקנים אלו ממקום מושבם עם שאר הסנהדרין כדי להשלים הדבר המבוקש ושאר הסנהדרין לא יתבטלו מהדיינות ומשפוט את העם הניצב עליהם מדהפריש עשרה לא פחות ולא יותר משמע שברכות חתנים בעשרה והפריש את הצריכין לו לבד:
פסוק א:ורב אחרון ז"ל כתוב ובועז עלה השער וגו' הגיד הכתוב כי הדבר הראשון שעשה בועז ביום ההוא הי' קיום שבועתו ומוצא שפתיו כי הנה הוא עלה אל השער והנה הגואל חז"ל דרשו שהסיטו הקב"ה שלא יהיה בועז מצטער בעבורו ואמרו עוד נעמי עשתה שלה ורות שלה ובועז שלו אמר הקב"ה אף אני אעשה שלי. עשרה אנשים דרשו רז"ל מכאן לברכות חתנים בעשרה. ולי נראה כדי שיהי' הדבר בכנופיא ויאמר שבו פה דרשו רז"ל מכאן שאין רשות לקטן שישב עד שיתן לו הגדול רשות ולי נראה שהגיד הכתוב מעלות בועז שבאמירה קלה שאמרה להם שבו בזולת דבר עוד ישבו שם עכ"ל. והראב"ע ז"ל כתוב פלוני אלמוני י"א שהוא מן מופלא ואלמוני מן אלם שאין לו שם ידוע אצל המדבר עכ"ל:
פסוק ג:ויאמר לגואל חלקת השדה אשר לאחינו עתה באה נעמי למוכרה ואני אמרתי אגלה אזניך לאמר קנה והכוונה על החלק הנוגע מן השדה לנעמי לגביית כתובתה ומן החלק הנוגע אל רות לא הזכיר עדיין כשאמר על חלק הנוגע לנעמי אנוכי אגאל אמר לו בועז עוד צריך לך לקנות החלק הנוגע לרות נמי ולפי דרך זה לא הזכיר לו כלום שיקח את רות ולא דבר לו אלא על השדה וז"ש ויאמר בועז ביום קנותך השדה מיד נעמי חלקה ומאת רות המואביה נמי אשת המת קנית את חלקה שאין ראוי שתקנה אתה חלק מן השדה ואיש אחר זר יקנה החלק האחר אלא ראוי שיהיה כל השדה בידך להקים שם המת על נחלתו שבהיות כל השדה בידך יקרא עדיין שם המת עליו אבל אם יחלק לפני בני אדם לא יקום שם המת עליו ויאמר הגואל לא אוכל לגאול לי כל השדה כולה שאין מעות בידי לקנות אלא חלקה של נעמי אבל לקנות נמי חלקה של רות איני יכול פן אשחית את נחלתי שאצטרך למכור משאר שרות ליקח זה ולכן גאל לך אתה שיש יכולת בידך כי לא אוכל מן הדין שאין מוכרין ברע לגאול ביפה:
פסוק ג:ואפשר עוד שקראו חלקת השדה משום דשלמון אביו של בועז ואלימלך וטוב שהוא הנקרא פלוני אלמוני היו ג' אחים בני נחשון בן עמינדב ושלשה האחים הללו נשאר להם מנחלת אביהם שירשו מנחשון בן עמינדב שדה א' וחלוקוהו לשלשה חלקים כל אחד מהם נטל חלקו וז"ש הכתוב לעיל ויקר מקרה חלקת השדה לבועז שהיה חלק אחד מאותו השדה מחלק שנטל ממנו שלמון אביו של בועז וז"ש כאן ויאמר לגואל חלקת השדה אשר לאחינו לאלימלך כלומר זהו חלק א' מן השדה שירשנו נחלות אבות ואין ראוי שימכור לאחר שלא יבוא איש זר בינינו ולכן צריך אשה לקנותו כיון שהוא חלק נחלתינו ועוד סיבה אחרת כי נעמי היא הרוצה למוכרו השב' משדי מואב כמו שאמרו ז"ל ששבה יחפה שלא היו לה אפילו מנעלים לרגליה שהוא גדלי דלות וראוי לך לרחם עליה כי אשת אחיך היא וראוי לך שתקנה השדה מידה וז"ש לשתי סיבות הללו אני אמרתי אגלה אזנך שאקנה אחר ואם לא אנוכי אגאל:
פסוק ד:ואמר קנה ואח"כ אם תגאל גאל לשון גאולה אפשר לומר שיש הפרש בין לשון קנין ללשון גאולה כי הקונה הוא קונה הדבר בשוויו ולא כיותר כי רע רע יאמר הקונה כדי שיוזילו גביה אבל הגואל השדה משום שהוא נחלת אבותיו הוא חביב עליו ונתן יותר משוויו ולכן אמר לו בועז לגואל אם אני אומר לך קנה לשון קנין הוא הכא נגד היושבים ונגד זקני עמי אבל איני רוצה שיהי' קנין אלא אם מגאל גאל שיהי' גאולה שתתן לה יותר משווי השדה בדרך צדק' לנעמי מובלעת בקנין השדה ואם לאו אנוכי אגאל ואתן לה יותר ממה ששוה השדה ויאמר הגואל אנוכי אגאל ואתן לה יותר כאשר דברת. ויאמר לו בועז עוד ביום קנותך השדה מיד נעמי ומאת רות המואביה אשת המת ג"כ קנית ליקח אותה לך לאשה להקים שם המת על נחלתו שם בג"ע דכיון שהמת בלא בנים אין לו מנוח בעולם כנודע אם לא ישוב נשמתו בעולם הזה ע"י הגואל היותר קרוב ולכן צריך לך ליקח את אשתו כדי להקים שם המת על נחלתו שם בעולם הכא שינוח שם אל המנוחה ואל הנחלה ויאמר הגואל בענין האשה איני יכול ואפשר שדייק ואמר לא אוכל לגאול לי כלומר לעצתי לא אוכל לגאול שלא אמות בדרך שמת מחלון שנשא אותה כי היא מואבית ומחלון מת על שנשא אותה ואיך אשאנה אני ועוד אני ירא פן אשחית את נחלתי אף אם לא אמות אני בעצמי ירא אני שלא ימותו בני בעון זה וזהו שאמר פן אשחית את נחלתי כי הבנים הם נקראים נחלה כד"א הנה נחלת ד' בנים ולכן גאל לך אתה את גאולתי כי יש לך זכות להמלט מעונשה אבל אנוכי אין לי זכות להמלט מידה ועוד אין לי זכות להשיב נשמתו של מחלון כי צריך זכות הרבה להושיע נשמתו ואיני כדאי לזה ואתה זכותך יגרום ותשיב נשמתו וז"ש כי לא אוכל לגאול כלום איני כדאי לענין כזה שאין לי זכות:
פסוק ד:א"נ לפי שיוכל הגואל לומר לבועז מה ענין גאולת השדה בפני הזקנים היה לך לאומרו לי ביניך לביני אם הייתי רוצה לקנות הייתי קונה ואם לאו הייתי אתה קונה ומה צריך לזה ב"ד והזקנים לזה אמר בועז זה שאני אומר קנה נגד היושבים ונגד הזקנים הוא לגלות דעתך בזה על ענין אחר לרמוז לך שאין כוונתי על קנין השדה בלבד אלא על גאולה אחרת וז"ש ואני אמרתי אגלה אזנך על דבר אחר באמרי לך קנה לפני הזקנים והריני רומז זה לך בלשוני ואמר לו אם תגאל גאל שתי גאולות גאולות השדה וגאולת רות אשת המת ואם לאו אנכי אגאל והשיב לו הגואל על שתיהם אנוכי אגאל ואף על גאולות האשה ויאמר לו בועז לא יעלה על דעתך לומר הריני כונסה לתוך ביתי ואזון ואפרנס יתה שתשב בכבודה אבל לא אבוא עליה כדרך כל הארץ אלא דע כי ביום קנותך השדה וגו' גם כן אשת המת קנית להקים שם המת על נחלתו ולהחזירו לזה העולם ולכן צריך אתה לבוא עליה וכן ארז"ל שכן היתה כוונתו לומר הריני כונסה בתוך ביתי וגו' ויאמר הגואל א"כ לא אוכל לגאול וזה לי דקאמר שתהיה הגאולה לי שאבוא עליה לא אוכל פן אשחית את נחלתי שהוא אשתי הראשונה שהיא רעה לה והאשה נקראת נחלה כענין שאמר הכתוב הנה נחלת ד' בני' ונאמר בית והון נחלות אבות ומד' אשה משכלת:
פסוק ד:א"נ עד השתא אשתי היא בעוזרי להרויח ולהשביח נכסי והשתא שיהיו לי שתי נשים כל אחת מהם משנאת חברתה כולם יאבדו הנכסים ואפסיד ואשחית את נחלתי בזה ולכן אתה שאין לך אשה שכבר מתה גאל לך אתה את גאולתי כי לא אוכל אנוכי לגאול לענין זה אם שלא לעשות היזק לאשתי הראשונה כפי הדרך הראשון שאין אשה מתקנאות אלא בירך חברתה אם שלא להפסיד את נכסי כפי הדרך השני:
פסוק ד:א"נ במה שאמרו רז"ל אם תגאל גאל בועז אמרו ואם לא יגאל הגידה לי ב"ד אמרו ועם זה יובן מאי דקאמר ואם לא יגאל ולא אמר ואם לא תגאל שאם בועז המדבר עם הגואל הכי הל"ל ואם לא תגאל הגידה לי וגו' ואנוכי אחריך אלא בועז מרוב ענותנותו לא פירש הדבר בהדיא אלא אמר אם תגאל גאל והכוונה על שתי הגאולות על גאולת רות נמי ולכן לא פי' ואמר ואם לא תקח אתה את רות אני אקח אותה שנתבייש ולא אמר אלא אם תגאל וב"ד אמרו לגואל הם מעצמם ואם לא יגאל כלומר ואם אתה לא תגאל הוא יגאל וז"ש ואם לא הוא יגאל ולפי שהיו דברי פריצות לא פירשו לו כולם הענין בפירוש אלא אחד מן הזקנים דיבר לו ואמר לו הגידה לי וכמו שאמרו רז"ל שאמרו לו לא תאמר הריני כונסה לתוך ביתו ואזון אותה ולא אבוא עליה אלא הגידה לי אם תבוא אליה ואמר שאמרו ב"ד זה בועז ג"כ הודה לדבריהם ואמר לו ואדעה כי אין זולתך לגאול הודיעני כוונתך כי אנוכי אגאל ואקח את רות כאשר אמרו לי הזקנים לבוא עליה ויאמר לו בועז עוד דבר אחר צריך אתה לדעת כי ביום קנותך השדה אשת המת קנית להקים שם המת על נחלתו כלומר דע לך כי לא לך יהיה הזרע ההוא לשום דבר אלא להקים שם המת על נחתו וצריך אתה לכוין לזה כי הזרע ההוא לא יקרא בנך כי הוא מחלון עצמו ואמר לו אם כן מדבריך נראה שלא אוכל לגאול לי כלומר שיהיה הזרע שלי שאפשר שאם לכך אכוין שימותו בני על עון זה וזהו שאמר פן אשחית את נחלתי אם אכוין להיות הזרע שלי א"כ יגאל לך אתה את גאולתי שתוכל לכוין כראוי לכל הצריך כי אנוכי לא אוכל לגאול:
פסוק ד:ובענין אופן הגאולה הזאת שנתחבטו בה רבים וגדולים ובפרט הר"ש הלוי ז"ל ואחר שהאריך להקדים כל דיני גאולות השדה הכתיב בתורה כי ימוך אחיך ומכר מאחזתו ובא גואלו הקרוב אליו וגאל את ממכר אחיו ואיש כי לא יהיה לו גואל והשיגה יד וגו' וחשב את שני ממכרו וגו' ואם לא מצאה ידו די השיב לו וגו' ויצא ביובל וגו' ואח"כ הביא כל דיני הגאולה האמורים במשנה ובגמרא בסיפרא ובספרי ולכן הוקשה ואמר זה לשונו ומעתה לא מצאנו ידינו ורגלינו בגאולות בועז וזה שבועז אמר חלקת השדה אשר לאחינו לאלימלך מכרה נעמי השבה משדי מואב ופשוטן של דברי' מכרה אחרי ששבה משדי מואב כי לא בא לחוש לתרי נעמי עד שיאמר השבה דתרי נעמי נשי תרי אלימלך תרוויהו אחי טוב ובני אחי בועז חוכא ואיטלול' אלא ניכרים הדברים אחרי ששבה ומיום בואה עד היום ההוא שלשה חדשים כמו שקדם וא"כ היאך גאלוהו קודם שתי שנים והא תנן אינו מותר לגאול פחות משתי שנים ואסיקנא דאיסורא נמי איכא וכי תימה דמכרה טרם לכתה כמה תשובות בדבר חדא דאלימלך היה לו למכור ולא נעמי ותו דלזה ולזה אסור דכי ימוך אחיך כתיב אינו מותר לו למכור אלא א"כ העני ותו השבה משדי מואב למה לי וכי תימא דשויה שליח נעמי בהיותה בשדי מואב למכור השדה לפרעון כתובתה זה דבר זר עד מאוד האם נעשה השטר בבית דינו של עגלון אביה של רות וכי תימא אין הכי נמי דשטר הנעשה בערכאות שלהם עולה סוף סוף השבה ל"ל ותו לכל הפירושים מיד נעמי ומאת רות המואבית נעמי ורות מאי עבידתהו והלא אין לו לבועז או לגואל לקנות כי אם מאת אשר קנה השדה מיד נעמי לא מאת נעמי ועוד קשה בדבר מה ענין ליקוחי רות עם גאולות השדה עד שמפני זה משך ידו טוב מלגאול השדה והרי אין תלוי בזה עכ"ל:
פסוק ד:ובעיני נראה לי כי בכדי נסבה לכל אלו הגמגומים וההערות כי לא עלה על לב שום אדם דמאי דקאמר מכרה הכוונה שכבר מכרה כי זה לא עלה על לב אדם והם דברים אשר אין להם שחר אבל הכוונ' שהסכימ' בדעתה ומכרה כלומר שהשכימה למכור ולפי שבוודאי בלי שום פקפוק הסכימה למכור ואין לחוש שמתחרט ולא תמכור לכן נקט לה בלשון עבר להודיע כי כ"כ בוודאי הסכימה למכור עד שיתוארו בה כאילו כבר מכרה. ואינו דבר זר כי לאמת הדבר נקט לה בלשון עבר וכמו שמצינו הרבה נביאות עתידות נאמרו בלשון עבר להודיע אמיתותן של דברים שאע"פ שהוא עתיד להיות ראוי לאדם להאמין בהם כאילו כבר היו כי האל ית' לא אדם הוא להנחם וכיוצא בזה נקט לה הכא בלשון עבר ולהודיע כי מה שהסכימה למכור היה בלי פקפוק כלל עד שיתואר כאילו כבר מכרה ולית דין צריך בשש והרי הוא מבואר בדברי במה שפירשתי לעיל בפסוק אבל הוא אמור בקיצור נמרץ אמנם אחרי ראותי עתה כל מה שנתחבטו המפרשים האחרונים בענין גאולה זו חששתי להאריך בה מה שהארכתי:
פסוק ד:והנה הר"ש הלוי בסוף דבריו אחר כל שהאריך בענין גאולה זו עיין בספרו הנה הוא ג"כ הסכים כי פירושו של מכרה נעמי הכוונה הסכימה למכור והדברים פשוטים. ועוד כתוב דרך אחר כי מכרה יהי' כמשמעו שכבר מכרה וחילוק בין המוכר לגואל כי המוכר עצמו לא יוכל לגאול עד שתי שנים לא כן הגואל כי יוכל לגאול מיד ולזה ייסר דבריו והוא בעצמו העיד שלא מצא סמך לדבר זה לא בתלמוד ולא בסיפרא ולכן אני אומר כי הפירוש הראשון הוא העיקר:
פסוק ד:ואומרו חלקת השדה כתוב הראב"ע יתכן שהיה השדה גדול וחלק ממנו היה לאלימלך עכ"ל והרד"ק כתוב נקראת אחוזות השדות חלקת לפי שזה חלק אחד וזו חלק אחר:
פסוק ד:והר"ש הלוי כתב כי עשה דבר המכירה באסיפות זקנים וקהל עמים לפי שנעמי היתה המוכרות ומי ידע אם אלימלך או אחד מבניו מכרוהו טרם לכתם כי אע"פ שעשו שלא כדין ממכרם מכר ואם כן היום או למחר יצא עליו ערעור ויטרפוהו מידו ולכן העצה היעוצה לקנות בקהל רב ואם יש מי שיערער יבוא ויערער והן לא ישאר המקח מנוקה ומשופה מכל מיני ערעור ואם לא היה מפני זה בוודאי שדברים הללו היה אומרם בינו לבינו ומה לו אל הפרסום הזה עכ"ל:
פסוק ד:ואני אומר כי כיון שכל תכלית כוונת בועז היה על דבר רות ליקח אותה לו לאשה אם יוכל ולפי שיתפרסם הדבר של עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית כדי שיהיה הלכה רווחת בפי הכל מבלי פקפוק כלל עשה אסיפות זקנים וקהל עמים היושבים על המשפט ולא מפני דבר השדה כלל כי ענין השדה הוא הטפל בכאן ואין ראוי לעשות מהעיקר טפל ומהטפל עיקר כאשר עשה הר"ש וכמו שכתבתי:
פסוק ה:ביום קנותך השדה וגו' כתב הר"ש הלוי שאמר בועז לגואל דע שצרי' אתה לקנותו מיד נעמי ומאת רות המואביה כי אחרי שהסכימה נעמי למכור השדה המשועבד לה למי שישא את רות באהבתה אותה הנה גם לרות מבא במכר אלא שאיננו שוה כי על כן לא אמר ומיד רות אלא ומאת רות כי אין יד שתיהן שוה ואחר שכן הוא צריך שתקנה אשת המת עכ"ל:
פסוק ה:ואני אומר כי גם אם נאמר שהיה בשדה שיעור ודי והותר יותר ממה שהיתה כתובות נעמי באופן כי גם יד רות שזה לנעמי כי גם השדה משועבד לכתובות רות עם כל זה שינה ואמר ומאת רות וגו' לפי שידע והכיר ענותנותה דרות כי במקום נעמי לא היתה היא המדברת אפילו בענין חלקה המגיע אליה רק היו כאם ובת כי האם העיקר והבת טפילה ולכן נקט ומאת רות המואביה כי היא טפילה אל נעמי והעיקר יד נעמי הוה ולכן נקט יד בנעמי ואת ברות:
פסוק ה:קניתי לדברי הראב"ע עבר במקום עתיד והר"ש הלוי כתב לפי דעתי אין צריך להפכו אבל אחרי שהודיעוהו שהכל תלוי בקנין רות א"כ בבואו לקנות השדה כבר הסכימה דעתו לקנות את רות והוי כאלו כבר קנה וכמו נתתי כסף השדה. ואומרו אשת המת לפי דעתי להכריחו לטוב כי אחרי שנפשו יודעות מאוד כי מלכים ממנה יצאו והוא אלמון בלא בנים ראה כי לו יאתה וטוב לא יהיה ראוי לכך ולכן הזכירו יום המיתה כאילו בחטאה מת מחלון כדי שיברח ממנה ומה שעוררני על זה אומרו כאשר לקחה לו וגם את רות המואביה אשת מחלון קניתי לי לאש' ואלו אשת המת לא קאמר עכ"ל וענין קנית וקניתי כבר נאמר על ידי אשר קדמוני בו שרמז שהוא עתיד לקנות ולכן נכתב קניתי ונקוד קנית:
פסוק ו:פן אשחית נחלתי כתב הה"ר יצחק עארמא שאמר לא אוכל לגאול לי פן אשחית את נחלתי שהרי אני נוטל דמי המקח מנכסי בני ולא להם יהיה הזרע כי אם לבני השניים אשר תלד האשה הנגאלה ואם תאמר יחלקוה הבנים ביניהם הרי תשחת הנחלה הזאת אשר אני נוחל לכן גאל לך אתר את גאולתי מן הנכסים שתוכל לעשות עמה הישר והטוב כיון שאין לך כנים אחרים עכ"ל. ורז"ל אמרו אלם היה מדברי תורה אמר הראשונים לא מתו אלא ע"י שנטלו אותה ואני הולך ליטלה חס לי ליטלה לית אנא מערבב זרעותי איני מערב פסולת בבני ולא היה יודע שכבר נתחדשה הלכה עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית ע"כ:
פסוק ו:וכתב הר"ש הלוי אמר שני דברים אחד שהראשונים מתו בעון זה ב' פיסול הזרע והוא כפל הכתוב לא אוכל פעמים עכ"ל:
פסוק ו:ועל דברי המאמר קשה לי איך אמר ולא היה יודע שכבר נתחדשה ההלכה שהרי בפני הסנהדרין היה עומד וכיון שבפניהם היה בועז אומר לו שיקנה את רות והם שותקים מכלל שכול' הסכימו בהלכה זו דעמוני ולא עמונית ואם הוא היה אלם מדברי תורה הרי יראה לאותם שלא היו אלמים שהתירוה ועוד היאך אמר לו לבועז גאל אתה וכי בועז לא היה ישראל ויהודי כשר כמוהו ואם הוא חשב שהיא היתה אסורה איך היה אומר לבועז שיקחנה אבל הכוונה כי הוא בוודאי שהיה אלם מדברי תורה וחשב אולי הראשונים מתו בעון זה שהיא אסורה לבוא בקהל וגם אם נאמר שאם הראשונים מתו בסיבתה היינו לפי שבימיהם לא ידעו הם שנתחדשה ההלכה והא מיהא לאיסורא נתכוונו אבל עתה שהיו מתירים אותה לי לא היה פחד פן ימות גם הוא כאחיו כי בהיתר היה נושא אותה עם כל זה אמר איני מערב פסולת בבני כי חשב שמעשה רב כזה אין ראוי שיעשה ע"י מעשה שיהיה בהדיוט עם הארץ רק כדי שכל העם ישמעו ולמדו צריך שיעשה ע"י גדולי ישראל וחכמיהם ואז יתפרסם ההלכה בכל ישראל בראותם לגדול שבישראל נושא מואבית וכמ"ש ז"ל בענין חילול שבת על פיקוח נפש והוא חולה שיש בו סכנה שמחללין עליו את השבת ע"י גדולי ישראל וחכמיהם לכן אמר הגואל עם הארץ אין ראוי שחדוש הלכה זו יתחדש על ידי כי אני מפחד שכיון שאני מוחזק בעם הארץ הריני פוגם פגם בזרעי והרוצה להרחיב פה ולשון עלי לתת פגם בזרעי יוכל לתת אבל כאשר יתחדש הלכה זו ע"י אחד מגדולי ישראל בוודאי יכירו וידעו כל באי עולם שהיא מותרת כיון שאדם גדול נשא מואביות ועל כן אמר בעל המאמר ולא היה יודע שכבר נתחדשה הלכה כלומר הוא חשב שעתה כעת היתה הלכה מתחדשת ברות אבל לא היה כן רק כבר מקדמת דלא נתחדשה ההלכה דעמוני ולא עמונית ולא על ידו היתה מתחדשת:
פסוק ו:והר"ש הלוי כתב עוד בכוונת הכתוב שאמר הגואל לבועז כי הנה הוא ירא וחרד כאונן פן ישחית את נחלתו נחלת ר' כנים הנגזרים לו מן השמים כי לא לו יהיה הזרע כי אם יקח את רות יהיו הבנים למחלון ובזה נחלתו משחתת ויתן לאחרים חילו עכ"ל:
פסוק ו:ורב אחרון כתב חלקות השדה יתכן שהשאיר אלימלך בבי' לחם חלקה אחת ולא נכנס בה אדם מעולם גם נעמי לא היתה יכונה לעבדה ולשמרה ולזה אמר הגואל חלקת השדה וגומר ואיני אומר זה לפי שאני רוצה אותה אלא כי לכבודך אני חש ואמרתי שלא לעשות מעשי בסתר ובחשאי זולת ידיעתך כי אמרתי לגלות אזניך שתקנה:
פסוק ו:נגד היושבים יתכן שכשראו עם הארץ ואסיפות הזקנים נאספו עליהם קהל רב:
פסוק ו:ואם לא יגאל חז"ל דרשו אם תגאל גאל גואל אמר לב"ד ואם לא יגאל הגידה לי ב"ד ולי נרא' דלענין הטובה שהוא אם תגאל דבר לנוכח אך לענין הרע שהוא ואם לא יגאל לא דבר לנוכח וזה דרך מוסר:
פסוק ו:ואדעה כלומר אדע אם הן אם נחו לפי שזולתך אין גואל אחר קודם ואנוכי אחריך ואם לא תגאל אתה אגאל אני:
פסוק ו:והנה בועז לא הזכיר לו בתחילה ענין האשה לפי שנסתפק אולי ימאן בשדה אפילו שיהיה לבדו ולא יחוייב להזכיר שם האשה בדבר זה וזה כי אינו כבוד לה אמנם אחר ראה בועז שאמר אנוכי אגאל הוכרח לומר לו סוד הדבר ואמר ביום קנותך וגו' אשת המת קנית כי לא לסיבה מכרחת בהכרח רק מדרך הישר והטוב כדי לקיים שם המת ואמר הגואל לא אוכל לגאול ולא כדי שלא להקים שם המת חלילה כי בזה הייתי חפץ ולא גם לאיזה סיבה נמצאת באשת המת זולתי לסיבה שלא אשחית את נחלתי והוא כי יש לי אשה ובנים ומה לי לקחת עוד אשה להוליד בנים ואע"ג דאפשר דאשתי והיא נחלתי היתה חפצה בדבר עכ"ז זה מסופק מאוד ואפשר שרמז שאולי יביאני המחלוקות אל גדר יוכרח לעשות איזה הפסד בנחלה הראשה וז"ש פן אשחית כלומר פן בעשות זה אפשר שאהיה מוכרח להשחית את נחלתי הקודמת:
פסוק ו:עוד גם זאת אני אומר לך שתגאל אתה גאולת השדה כי גם אמרתי אנוכי אגאל בעוד שלא היתה אשת המת מתחברת עם השדה הנה כפי האמת עתה אני אומר שאפילו גאולת השדה אינו יכול לגאול וזה כדי שלא תאמר בלבבך שתמיד עיני יהיו על שדך ולא עזבתיו אלא בשביל המת אך השדה חמדתיו לכן הנני אומר לך כי אפילו השדה לא אוכל לגאול ולכן גאל בסבר פנים יפות ובלב טוב עכ"ל:
פסוק ו:ומורי זלה"ה כתב בענין גאולה זו קשה שאם כבר מכרה נעמי השדה לאחר היאך שייך ביה גאולה שהרי בתוך שתי שנים קיימי כי מיום בואה משדי מואב עד העת ההיא לא עברו אלא כשלשה חדשים מעלה מטה ואיך יהיה אפשר שיגאל הקרוב את השדה כיון דאיכא איסורא לגאול בתוך שתי שנים וכדאמרינין בערכין על כן מסברא אני אומר דלא קפיד קרא לאסור לגאול פחות משתי שנים אלא כשמכר בעל השדה בעצמו את שדה אחוזתו דאלים מכירתו ויעמוד ביד הלוקח שתי שנים האמנם כאשר תהיה שלא מדעת הבעלי' או שלא בפניהם וכגון דמכרו ב"ד לפריעות בעל חוב או לכתובות אשה ומזונותיה לא אלים כולי האי וריעא כח הלוקח ויש כח לגאול בתוך השתי שנים וסברא זו קרובה אצלי לענין הדין ובהכי סליק לן שפיר ענין גאולה זו דנעמי שחלקת השדה לא יבצר מא' משתים או שמכרה ע"י ב"ד או ע"י עצמ' למזונות או לכתובה ומכירה כזו רעועה הוא ואפילו בתוך הב' שנים יכולין לגאול ובפרט אם מכרה ע"י עצמה שאינה יכולה למכור לכתחילה וידוקדק אומרו מכרה נעמי ואינו רחוק עכ"ל:
פסוק ו:חלקת השדה מצאתי כתוב ז"ל אחשוב כי השד' הוא חלק נחשון בן עמינדב וירשוהו אלימלך ופלוני אלמוני ושלמון אבי בועז ואבי נעמי וחלק אלימלך הוא הנמכר ואפשר שגם חלק אבי נעמי ירשה נעמי כי לא היה לו בן אחר והיה לאלימלך שהכניסתו לו נעמי ואמר מכרה נעמי שהוא העיקר ורות טפלה לה ואפשר כי היה משועבד לכתובות שתיהן ומה שהזכיר בכאן השבה משדי מואב לא ידעתי הסיבה אם לא שנותן טעם למכירת' בכאן מצד ענייה כי מפורסם היה פ"כ:
פסוק ז:וזאת לפנים בישראל לפי שהיה רוצה לומר ששלף בועז נעלו הודיעינו עיקר זה הקנין כעין נעל מאין ימצא ואמר כי אין לו עיקר בתורה אלא לפנים בישראל נהגו כן לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו וכיון שהיה מנהג נעשה אח"כ תורה דמנהג ישראל תורה היא וז"ש וזאת התעוד' בישראל שכיון שהיה מנהג נעשה תורה ולדייק למה פרט בתחילה ואמר על הגאולה ופרט עוד ואמר על החמורה ואח"כ כלל ואמר לקיים כל דבר ולמה פרט וכלל הוה סגי דלימא הכי וזאת לפנים בישראל בישראל לקיים כל דבר שלף איש נעלו וגו' ואפשר לומר כי מעשה שהיה כך היה ומתחלה ומלפנים לא היו נוהגים ענין קנין סודר כי אם על הגאולה זו מכירה משוה דמילתא דשכיחא היא ועל המכיר' לבדה היו נוהגין ענין קנין סודר ואח"כ הוסיפו עוד לנהוג גם זה הקנין על התמורה והן החליפין ואח"כ נהגו אותו לעשות ולקנות בקנין סודר כדי לקיים כל דבר כלומר שכל דבר של משא ומתן לא היו מקיימים אותו כי אם בקנין דנעל דשלף איש נעלו ונתן לרעהו ולפי דחדא חדא נהגינהו על כן חדא חדא גרסינהו:
פסוק ז:ואפשר עוד לומר בכוונת הכתוב אמר כי לפני' בישראל לא היו צריכים אפילו לקנין כעין נעל אלא כל אחד היה עומד בדבורו ודבור קל היה מועיל להם כי בני ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית וז"ש וזאת לפנים בישראל וגם לקיים כל דבר כל דבור קל היו מקיימים ואם לפעמים היו עושים קנין כעין נעל לא היו צריכים לעדות כלל כי לא איברו סהדי אלא לשקרי וז"ש שלף איש נעלו ונתן לרעהו אם לפעמים היו עושים היו בין איש לרעהו ולא היו צריכים לעדים כלל וז"ש וזאת התעודה בישראל מלשון עדות שזה היה העדות בישראל וזה הגואל שלא היה יודע בתורה וכמ"ש רז"ל פלוני אלמוני שהיה אלם מדברי תורה אמר לבועז בפני כל הזקנים קנה לך שיעשה קנין וכיון ששמע בועז כן שלף נעלו וקנה ממנו ובעבור שהצריכו לקנין מה שלא היה ראוי דדיבור קל הוה סגי בהם על כן גם בועז העיד עליו עדים ויאמר בועז לזקנים עדים אתם היום כי קניתי את אשר לאלימלך וסילק גואל זה זכותו מעל כל הנכסים ולא מחלוקת השדה בלבד כאשר אמר עד עתה אלא סילק כל זכותו מעל כל אשר לאלימלך וכו':
פסוק ז:א"נ במשז"ל על הגאולה זו מכירה אפשר שרצו לומר דעל הגאולה לא בעי קנין דהא מחילו' השעבוד היא ומחילה לא בעי קנין וזהו הית' מחיל' שהיה הגואל זה קודם לכל אדם בגאולות נכסי אלימלך והוא סילק ומחל זכותו לבועז ולא שייך ביה קנין ולכן אמר וזאת לפנים בישראל על הגאול' שהיא המכירה ועל התמורה היו עושים כן קנין כעין נעל וזאת היתה התורה והתעודה בישראל אבל על מחילה לא היו עושים קנין אלא שגואל זה שהיה אלם מדברי תורה אמר לבועז שיעשה קנין ויעש כן וישלוף נעלו ויאמר הגואל לבועז קנה לך וישלוף נעלו יש מרבותינו אומר בועז שלף נעלו וקנה בכליו של קונה כי בועז היה הקונה וי"א הגואל שלף נעלו ונתנו במתנה לבוז ובההיא הנאה שקיבל בועז ממנו במתנה גמר הגואל והקנה לו אפשר דמ"ד הגואל שלף נפלו הוכרח ממאי דקאמר קרא בתר הכי ויאמר בועז לזקנים ול"ל להזכיר שמו לימא וישלוף נעלו ויאמר לזקנים וגו' והא ידענא כי בועז הוא האומר או לימא וישלוף בועז נעלו ויאמר לזקנים וגו' ממאי דקאמר וישלוף נעלו ואח"כ אמר ויאמר בועז לזקנים משמע דעד השתא מי שלף נעלו לאו בועז הוא אלא הגואל ומ"ד בועז שלף נעלו הוכרח משום דאם איתא דהגואל הוא דשלף נעלו ולא היה צריך לו שיאמר לו אחר דבר כי הוא מעצמו היה אשר הזכיר הכא הקנין וא"כ כשאמר לעיל גאל אתה את גאולתי תיכף הנ"ל וישלוף נעלו אלא כיון שלא אמר כן משמע דבועז היה והוא לא היה שולף נפלו אם לא שאמר לו הגואל קנה לך ואז שלף בועז נפלו:
פסוק ז:ורב אחרון ז"ל כתב וזאת לפנים וגומר ז"ל אלה דברי כותב הסיפור שאמר כי לפנים היתה מנהג בישראל כשהיו גואלים בישראל איזה דבר או ממירים אותו או כשהיו רוצי' לקיים כל דבר שהיה שולף הא' נעלו ונתן לרעהו והוא קנין חליפין וזה לא מתורת מנהג בלבד רק משורות הדת והתעוד' ולכן כשאמר הגואל לבועז כך שלף בועז נעלו ונתן לגואל עכ"ל:
פסוק ז:והר"ש הלוי כתוב בספר הזוהר משמע דדווקא נעל וכדאיתא בפ' זאת חוקת התורה פתח ואמר וזאת לפנים בישראל האי אית לאסתכלא ביה אי אינין עבדין הסכמה בעלמא ואתו בתראי וביטלוה אמאי ואי לאו איהו הסכמה בעלמא אלא בדינא דאורייתא אמאי ביטלוה והא כל מאן דביטל מלה דאורייתא כאילו חריב עלמא שלים אלא בדינא דאורייתא ודאי הוה וברזה עילא' אתעביד מלה ובגין דהוה זכאי חסידי אתגליא ביינייהו מדאסגיאו חייבי בעלמא אעברו האי מלה בגיסא אחרא בגין לאתפסייא מלין דאינון ברזא עילא' והא אוקמוה וכו' ע"כ ובכן יצא לנו פירוש המקרא וזאת לפנים בישראל ביען נשכח דבר הקנין במנעול מפני הפושעים והמורדים ימים רבים ע"כ רצה בועז להחזיר עטרה ליושנה וע"כ אמר כי המנהג הזה לא נתחדש עתה אבל נתחדשו גזרותיו כי נשכח זכרו כמדובר ואחרי שנמצא בועז בחברת תמימי דרך המיישרים אורחותם ומה גם בדבר יקר הערך כזווג הזה כפי אשר השיג הוא ע"כ ראה לחדש זה הדבר אשר נתיישן זה כמה וביען שלא יחשבו שזה דבר אשר בדה מלבו ע"כ אמר וזאת התעודה בישראל להורות שהוא דבר תורה ותעודה הוא כינוי לתורה כענין לתורה ולתעודה עכ"ל:
פסוק ט:ויאמר בועז לזקנים וכל העם עדים אתם וגומר עשה את כל העם כולו עדים אפשר כדי שיאבדו זכותם שחשש אולי אחד מן העם קנה כבר מיד נעמי ויהיה קודם בקנין השדה ויבא להוציאו מידו של בועז לכן עשאם כולם עדים כדי שיאבדו זכותם וכמו ששנינו אדמון אומר העורר על השדה והוא חתום על השטר איבד את זכותו ואמר שיהיו עדים כי קנה הכל מיד נעמי ולא הזכיר את רות כמו שהזכירה לעיל אל הגואל שלא רצה שלא תבוא ערפה היום א' למחר ותתבע גם היא כתובתה ולכן בהיות כתובת נעמי קודמות לכל וכל אשר לאלימלך ולבניו הלואי שיספיק לגביית כתובתה של נעמי לכן רצה שיהיו עדים שקנה הכל מיד נעמי בתורת גביית כתובתה ואפשר שהיתה שם נעמי וקנה מידה וז"ש כי קניתי וגומר מיד נעמי וכמדומה לי כי כשאמר לו הגואל לבועז קנה לך הכוונה קנה לך מיד נעמי אשר היא היתה שמה וכוונת קנה לך היא טול קנין ממנה וכן עשה וישלוף נעלו והכוונה כי שלף נעלו וקנה בתורת קנין הסודר מיד נעמי וע"י הקנין שנטל ממנה על קניית הנכסים העיד עדים ואמר עדים אתם היום כי קניתי את כל אשר לאלימלך וגומר מיד נעמי ואמר קניתי הנכסים קידש את רות המואביה בקדושין ובשבע ברכות כי אז הביאה נעמי עמה ושם קידשה בפני הזקנים וכמ"ש ז"ל מנין לברכות חתנים בעשרה שנאמר ויקח עשרה אנשים וגומר וקידשה בפניהם וז"ש וגם את רות המואבי' וגומר קניתי לי לאשה ואז קידשה והעיד גם על הקדושין עדים אתם היום וגם אם אין צריך להעיד עדים ולומר להם אתם עדי בענין הקדושין רק כיון שראו הקדושין שקידשה תיכף הרי היא מקודשת עכ"ז העיד עדים על דבר הקדושין מפני שהיא מואביה אפשר שהיום או למחר יטילו פיסול בזרעו שיאמרו שהם בלא יבוא עמוני וגומר לכן על היותה מואביה רצה שיהי' הדבר בפרסום גדול כדי שיזכרו כי בפרסום גדול ובמאמר כל הסנהדרין נעשה הדבר ונתחדשה ההלכה עמוני ולא עמונית כו' ולזה הזכירה עתה בשם מואביה ואמר וגם את רות המואבי' וגו' קניתי לי לאשה כי על היותה מואביה לכן אני אומר לכם עדים אתם היום כדי שע"י עדותכם וע"י הפרסום הלז יסכר פי דוברי שקר הדוברות על צדיק עתק ואפ"ה לא הועיל לו כי בימי דוד הע"ה רצו לערער עליו לומר שהי' פסול לבוא בקהל:
פסוק ט:א"נ אמר וגם את רות המואביה וגו' לפי שהגואל לא רצה לקחתה משום שהיתה מואבי' וכמ"ש פן אשחית את נחלתו וגם חשש שלא ימות נם הוא כאשר מת מחלון שנשא אותה ואף כשהוד' ואמר אנוכי אגאל וכמ"ש לפי דברי רז"ל שאמר אנכי אגאל על רות עצמה היתה כוונתו שלא לבוא עליה בדרך כל הארץ אלא הריני כונסה לתוך ביתי לזון אותה לבד וגם כשידע כי לא לו יהי' הזרע לא רצה כלל לקחתה לו לאשה אמר בועז בפירוש כי על כל זה היה הוא לוקח אותה וז"ש וגם את רות המואביה אף כי היא מואביה ואף שהיא אשת מחלון שמת אחר שנשאה קניתי לי לאשה ואיני כונסה לתוך כיתי לזון אותה לבד כאשר אמר הגואל אלא לבוא עלי' וז"ש לי לאשה להקים שם המת על נחלתו כלו' אף שידעתי כי לא לי יהיה הזרע אלא להקים שם המת לכד כדי לעשות עמו טובה בעוה"ז ובעוה"ב וז"ש ולא יכרת שם המת מעם אחיו בעוה"ז ותשאר מקומו שם בעה"ב ועל הכל עדים אתם היום:
פסוק ט:ורב אחרון כתוב וגם את רות אשת המת קניתי לי לאשה ולא לאהבת נשים רק להקים שם המת על נחלתו וגם זה לא בבחירת' במקום שהי' גואל אחר כי הנה הוכרחתי בזה כדי שלא יכרת שם המת מעם אחיו ורמז שאם לא הי' עושה כן לא הי' לשדה קרוב גואל והיה ראוי לינתן לנושא את רות איש זר והיה שם המת נכרת ולזה לא רצית לומר תחלה עדים אתם כי עדי הקדושין לא צריכי למימר אתם עדי אמנם צריך ייחוד ולפי שהגואל כאן בפנינו ונכלל בכלל העדים ודומה זה לפסול עדות לכן אני מייחד עדים ואומר האתם לבדכם תהיו עדים היום ולא הגואל או קרובי האחרים היושבים פה עכ"ל:
פסוק ט:והר"ש הלוי כתוב ויאמר בועז וגו' כבר רמזתי למעלה כי הי' בענין בועז בליקוחין אלו קצת רמאות כי לא יאתה והוא עם נביאים ניבא כי מלכים ממעיה יצאו והיה דברו זה כדבר הבכורה והברכה הנלקחת במרמה ע"י אבינו הזקן ולכן בהציגו דבר הגאולה לפני הגואל טוב לא אמר כי אם חלקת השרה בלבד וכאשר הקנהו הגואל פרט הדבר עדים אתם היום כי קניתי את כל אשר לאלימלך ואת כל אשר לכליון ומחלון מיד נעמי ואם היה שומע טוב כל זה אולי היה מטה אזנו לחידוש הלכה עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית אבל ראה הריוח מעט חלקת השדה וההפסד מרובה בהיותה מואבית ואם התירה התורה תהי' כיפת תואר שהתירתה כמו כן וסמיך ליה כי יהיה לאיש בן סורר ומורה וכי יהי' לאיש חטא משפט מות ואבשלום עד בדבר כנודע ומה גם בשמעו אשת המת שרמז אולי בסיבתה מת ועל כן ברח ואח"כ סבור וקבל והקנה הכל כמו שנאמר:
פסוק ט:וראיתי אחד קדוש מדבר ומתמרמר על דבר מחלון וכליון אשר נהפכו הנה וקדם כליון למחלון אשר יראה כי לכן היתה ערפה הגדולה נישאת לכליון הוא הבכור ורות לקטן אלא שבכל המגילה קדם מחלון לכליון הלא הוא החכם השלם החסיד ה"ר יהודה ן' שושן ז"ל וכה אמר בפסוק וישאו להם נשים כדומה שמחלון גדול מכליון כפי המשך הסיפור והוא בעלה של רות שכן נאמר בפירוש וגם את רות המואביה אשת מחלון גם במעלה היא העולה וא"כ יש לתת לב מהו שהקדים ואמר שם האחת ערפה שהיא אשת כליון ואפשר שקרא' שנית לפי שבתחלה נישאת למחלון ובמותו קיים בה כליון מצות ייבום ולפי שלא באה לכליון רק מכח אחיו קראה אשת מחלון כי הוא היה העיקר וכן יראה מן המדרש שדורש שנתייבמה לכליון ולפי הפשט חוכך אני בזה שתהיה קטלנית ויעזבנה פלוני אלמוני פן ישחית את נחלתו ולא יחוש בועז לדבר הזה לכן אני אומר כי אעפ"י שיהי' מחלון גדול מכליון כליון קדם בנשואי ערפה ואח"כ נשא מחלון רות ובמותם מת מחלון ואח"כ כליון וכפי סדר הכתובים כ"ש שאפשר שכליון הוא הגדול וכמו שאמר בסוף ואת כל אשר לכליון ומחלון והגדול קדם בנשואין ומה שמקדים מחלון בסיפור כי אולי היה חשוב מאחיו ומלך מואב נתן לו בתו עכ"ל:
פסוק ט:ואני אומר דברים כפשטן מחלון הוא הגדול וערפה היא הגדולה ואחרי שמצינו בספרי דא"ר יוחנן צריך אדם לחוש לשם מחלון שהוא לשון מחילה נזדווגת לו רות שהיתה מרתת' מן העבירות כליון לשון כליה נזדמנה לו ערפה שיצא ממנו גלית ע"כ, למדנו שכליון גדול מאחיו ורשע מאחיו ולכן תולין הקלקלה במקולקל והוא שהתחיל בעבירה תחלה לקחת המואבית בזמן שלא נתפרסם היתרה ואחרי כן יצא אחיו מחלון הבכור כמו כן מעולמו ולקח גם הוא מואביה אלא שלהיותו צדיק לשעבר נזדווגה לו רות ולכן זה נבנה וזה לא נבנה וטעם ההיפוך הנה מ"כ במדרש שוחר טוב למה הזכיר את כליון תחלה מלמד שצריך אדם להזהר מן הרעים שבמשפחה שלא תבוא ערפה ותאמר של בעלי הוא השדה או בן ויאמר בן כליון אני ע"כ:
פסוק ט:ואומר מיד נעמי לא שנעמי ירשה את אלימלך ומחלון וכליון כאשר חשבו הראב"ע והר"ר שמריא האיקרטי ז"ל כי אין לאשה ירושה מבעלה ומבניה כלל אבל פשר הדבר כי במות מחלון וכליון ירש אותם אלימלך בקבר ונשאר הכל משועבד לכתובתה של נעמי כי רבה היא ולכך תהיה הקנין מידה והוא מבואר עכ"ל:
פסוק י:ובמ"ש לקים שם המת על נחלתו כתב הר"ש הלוי הנה השי"ת ברא את האדם ויפח באפיו נשמת חיים אצולה ממנו ית' עולה עמו בעלותה מלובשת ומקוטרת במצות הללו כאשר אחת מהנה לא נעדרה ואם חסר אחת מכל סממניה חייב מיתה ולא יעלה אל המקום הנועד לה וכפי חסרון מנין המצות כן ריחוק המקום ומה גם אם עבר על אחת מכל מצות ד' אשר לא תעשנה והוא ית' בחמלתו על מעשה ידיו חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח ותיקן להם מדות הגלגול והיא החזרה אל העה"ז:
פסוק י:ועם זה הענין שמעתי מהרב ה"ר יעקב כי רב ז"ל ענין נאה ומתקבל במ"ש אליהו באיוב חרה אפו על צדקו נפשו מאלהים ובשלשת רעיו חרה אפו על אשר לא מצאו מענה וירשיעו את איוב כי שני הכיתות צודקות ובלתי צודקות כי איוב אמת שהיה צדיק אבל נפשו לא היתה צדקת כי חטאה בשכבר כמדובר ולכן חרה אפו על צדקו עצמו כי בזה הדין עמו ובשלש' רעיו חרה אפו על אש' הרשיעו את איוב כי איוב לא היה רשע כי נפשו היתה רשעה מהפע' האחרת והוא היה צדיק בפעם הזאת. ועם סוד זה של הגלגול נבין צדקות בועז הצדיק שאמר להקים שם המת על נחלתו ולא יכרת שם המת מעם אחיו ומשער מקומו כי כל זה אמר על הנפש שנקרא שם אשר במות אדם הרשע נאמר עליו ושם רשעים ירקב כי לא על השם ההסכמיי הוא נאמר כי אם על עצם אדם הוא הנפש וזה מבואר כס' הבהיר וממקומות רבים ובועז הצדיק נטל עליו וסבור וקבול והמשיך נפש המת באשה ההיא ואם צריך בזה השתדלות נמרץ אחרי שהוא איננו גואל קרוב כאשר יצטרך השתדלות נמרץ להמשיך המים ממקום רחוק יותר מהמשיכם ממקום קרוב עכ"ל וענין זה של גאולת רות היותה להשיב נפש המת לזה העולם כבר ביארתי אותו לעיל בפסוק גאל לך אתה את גאולתי וגומר:
פסוק י:ומורי ז"ל כתב ויאמר בועז לזקנים וכל העם עדים אתם וגומר כבר נתבאר ענין העדאת עדים הללו אשר היתה לעשות הדבר בשלימות בלתי השארות פקפוק כלל ולפיכך נזדרז ג"כ לומר אתם עדי ולפי שאפשר דנפיק מיניה חורבה שיאמרו השומעים דקנין בעי עדים לפיכך אמר עדים אתם היום כלומר שלא ילמדו כן לדורות רק היום בלבד ולרווחא דמילתא ויתכן עוד לומר כי בהיותו מעיר את הזקנים אשר הם הדיינים והחכמים הסנהדרין כי אין זקן אלא מי שקנה חכמה והיותו מעמידים לעדים על דבריו קשה דלאו אורח ארעא לעשות הדיין עד וזילותא דבי דינא הוא לכן אמר עדים אתם היום כלומר ידעתי שאין זה כבודכם להיות עדים האמנם היום לבד למעני כי הי' דבר נוגע אליו ולמען היות הענין דברי מצוה עדים אתם:
פסוק י:ואמר מיד נעמי כל בעל שכל יקשה בעיניו דמה לה לנעמי בנכסי אלימלך וכליון ומחלון ואף אם נאמר דנכסי אלימלך היו משועבדים לכתובתה כנכסי מחלון וכליון מאי איכא למימר דמדקאמר ואת כל אשר לכליון ומחלון נראה שהיו להם נכסים לבדם בלתי שעבוד כלל וא"כ מי נתן כח לנעמי בהם דקאמר מיד נעמי האמת כי אפשר ליישב הדבר עם מאמרם ז"ל במדרש בפ' יעש ד' עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים ועמדי ופירשו עמדי שויתרתם לי כתובתכן ודקדוק הדברים אפשר שהכוונה שלה לעצמה ויתרו לא לאחרים וכדקאמר שויתרתם לי ואין זאת כי אם שנתנו לה במתנה את כל כתובתה וזכותם נמצא היות כל נכסי מחלון וכליון לנעמי מצד שעבוד כתובות נשותיהן אשר נתנו לה במתנה דבלי ספק יהיה שעורם רב ובכן אתי שפיר אומרו מיד נעמי עכ"ל. ואני חשבתי לתרץ הענין באופן אחר אלא שאר כך מצאתי להרב מורי זלה"ה שכתבו ואכתבנו על שמו ז"ל:
פסוק י:ואפשר עוד לומר דאומרו מיד נעמי לא קאי לקניתי אלא אדסלק מניה ופירש הדבר את כל אשר לכליון ומחלון הבא לה מיד נעמי כי השכל מורה שאחרי מות אלימלך בקחתם להם נשים אינו רחוק שנתנה להם נעמי אמם מנכסיה כולם או מקצתם להחזיקם בממון רב כדי לשאת בנות מלך וא"כ גם נכסי נעמי משעבוד כתובתה להם היה ותרתי מיני נכסים הוו הכא ותרווייהו אתו עכשיו מכח מחלון וכליון חדא מה שבאה להם מכח ירושת אלימלך אביהם והוא אומרו את כל אשר לאלימלך ועוד מה שבא להם מיד נעמי במתנה כדאמרן ובזה ייתיישב מאי דאיכא למידק באומר מיד נעמי שאם הדבר לפשוטו שהקנין הי' מיד נעמי נראה זה עדות שקר דנעמי מי הביאה שם ולא נזכר בכל הענין שעלתה השערה אל הזקנים ואדרבא קראי מוכיחו שישבה בביתה עד ראות איך יפול דברו ולא ראינו מקום בפסוק לומר ששלחו אחריה ובאה שמה כ"ש דקרא משתעי בקנין בועז מהגואל קנייתו מיד נעמי מאן דכר שמה ולכן אני אומר שאינו דוחק לפרש דמיד נעמי קאי לכל אשר לכליון ומחלון והקנין היה מיד הגואל לסלקו מעל נכסי אלימלך ובניו ובזה הדבר מיושב עכ"ל. ובענין אם היתה שם נעמי ורות כבר כתבתי לעיל כי רות בהכרח שהיתה שם וכדרשו ז"ל מנין לברכות חתנים בעשרה שנאמר ויקח וגומר ובוודאי שכיון שבאת רות באה נעמי עמה ולא הניחה שתבוא יחידה וגלמודה ועיין עליו לעיל:
פסוק י:ואל דבר קדימות כליון למחלון כתב מורי זלה"ה ז"ל מסתבר לומר דבהיות הקנין הזה מהגואל עיקר הקניה ממנו היה בנכסי כליון שלא היה שם אשה האמנם מחלון בהיות שם רות שהיו נכסיו משועבדים לה בקניית רות נקנו נכסיה ממילא ולא היה צריך קנין לחוד אפי' לסילוק ולפיכך הזכיר בקנין זה דנכסי כליון לעיקר ומחלון לטפל באשגרת לשון ואפילו ללישנא קמא אשר נתפרש במיד נעמי שייך למימר טעם זה כי עם היות לנעמי זכות הנכסים כולם מצד הוויתור והמתנה כדאמרן מ"מ רוצה היתה היא בתקנת רות אשר היתה לה לבת להחזיקה בזכות כתובתה משום חינא ותשלוט בהם כבתחילה ובנשואין נקנין נכסים מאליהן דאיתתא דמאן נכסי דמאן עכ"ל:
פסוק י:ואני אומר כי גם אפשר לומר לתת טעם אחר למה הזכיר כליון תחלה לפי שהוא היה מוכרח להזכיר אח"כ קניית רות אשת מחלון וכמש"ה וגם את רות המואביה אשת מחלון קניתי וגומר לכן הזכיר בקניית הנכסים כליון תחלה כדי שיבואו נכסי מחלון ואשת מחלון מוזכרים כולם כאחד סמוכים זה לזה נכסיו ואשתו:
פסוק י:וגם את רות המואביה אשת מחלון וגומר כתב הרב מורי זלה"ה בהיות כוונת הדבר לשמים ולשם מצוה וכמו שמפרסם הוא בדבריו היותו בטוח יבוא הדבר לתכלית ויראה זרע ממנה זרע אנשים טוב בעיני אלהים ואדם אשר הוא התכווין והתכלית במצוה זו והקדום כי מכל הצדדין לא יהיה דבר מונע כלל אם מצד האשה אמר רות המואביה כלו' עם שהיתה מואביה ונתגדלה עם זרע מרעים ורשעים עה"ז לא למדה ממעשיהם אלא קראה שם לעצמה הוא שם רות המפורסמת בצניעות וכשרות ג"כ בשביל בעלה הראשון לא הפסידה שאשת מחלון היתה הנודע בצדקות יותר מאחיו וכמאמרם ז"ל א"ר יוחנן צריך אדם לחוש לשם מחלון שהוא לשון מחילה נזדווגה לו רות שהיתה מרתתת מן העבירות הנה כי מצדה ומצד בעלה אינה נפסדת ויכולני לומר קנית לי לאשה שהיא ראויה לי ואמר שהכוונה ג"כ היא טובה שהיא להקים שם המת על נחלתו ובהיות הדבר כן אמר שהיה בטיח שלא יכרת שם המת מעם אחיו כלומר שיבוא הדבר לתכלית לקיים זרע ויהיה הזרע ראוי לעמוד בין שאר אחיו ובני משפחתו שיהיה בגדר הצדקות כמותם וג"כ שיהיו בני תורה וחכמה ראויים לעמוד בשער הסנהדרין וז"ש מעם אחיו ומשער מקומו וכמו שתרגם המתרגם ומתרע סנהדרין וחזר ואמר עדים אתם היום כלומר שיהיו מעידים על דבריו היום שיתקיימו להבא ואף אם לא הי' הדבר נראה לעין בעת ההיא ולקיום הבטחתו אמר כן עכ"ל:
פסוק י:ואפשר לי לומר עוד בענין קדימות כליון למחלון ובכל המגילה הקדים מחלון לכליון וכמ"ש הכתוב ושם שני בניו מחלון וכליון וגומר אפשר לומר כי במיתה כליון מת תחלה ונשארו הנכסים למחלון כי הוא ירש לאחיו ולכן כאשר הזכיר קניית הנכסים אמר שקנה את כל אשר היה לכליון תחלה ואח"כ נשאר למחלון ולכן איחור למחלון באחרונה אמנם בכל שאר המגילה במחלון הגדול החל ובכליון הקטן כלה וגם כשמספר מיתתן של שניהם הזכיר למחלון הגדול תחלה ואמר וימותו גם שניהם מחלון וכליון כי שם לא איכפת לן מי מת תחילה ולא בא להודיענו אלא שמתו שניהם אבל בכאן שרצה להודיענו הנכסים למי היו ואיך קנה אותן לכן הוזכר לכליון תחלה ואח"כ למחלון לפי שהוא ירשו:
פסוק יא:ויאמרו כל העם אשר בשטר והזקנים אנחנו עדים לפי שאמר להם להיות עדים הודו לדבריו ואמרו שהם עדים ובועז מענותנותו לא אמר לזקנים אשר בשער שהם הסנהדרין להיות עדים אלא לשאר הזקנים והעם שהיו שם אמר עדים אתם היום וזהו שלא הזכיר לעיל מלת אשר בשער והעם והזקנים אשר בשער הם מעצמם אמרו לו עדים וז"ש כאן ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים עדים כלומר אנחנו עדים בדבר וכן תרגומו ואמרו כל עמא די בתרע סנהדרין וסבייא סהדין אנחנא ואח"כ מצאתי למורי זלה"ה שכתוב דזילותא דבי דינא הוא להיותם הם עדים בדבר ועכ"ז היו מרוצים בכך מפני שידעו היות הדבר הזה גדול הערך שהיו בטוחים כי יתן ד' את האשה וגומר וכמ"ש לבועז כדמפרש לקמיה ובזה אצ"ל דמלת ויאמרו מושך עצמה ואחרת עמה וכאילו אמר פעם אחרת ויאמרו יתן ד' את האשה וגומר עכ"ל. א"ל אמר ויאמרו כל העם הנמצאי' שם עתה בשער אמרו מלבד זכותו של בועז וגם זכותה של רות יש עוד נוסף בזווג זה שהזקנים שהם הסנהדרין הם עדים בדבר זה וכיון שהם עדים בזווג זה בוודאי שגם זכותם יועיל כדי שיתן ד' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וגומר וז"ש והזקנים עדים בוא"ו מוסיף על ענין ראשון כלומר מלבד זכותם יש עוד נוסף וזהו והזקנים עדים א"כ כוודאי שיתן את האשה וגומר:
פסוק יא:ויאמר יתן ד' את האשה וגו' כי באולי יהיה חושש בועז לומר שלא יהיה לו בנים ממנה ואולי כי אילונית היא ולזה לא קראו אותה עתה נערה אבל קראה אשה כלומר אף כי אשה גדולה היא שכבר נישאת לאחר ולא ילדה דנראה מזה כי עקרה היא לא תחוש לזה כי ד' יתן אותה כרחל וכלאה ששתיהן היו עקרות ואפילו לאה עקרה היתה כדמשמע ממאי דקאמר קרא וירא ד' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה משמע שהי' צריך לפתיחה ולכן נקט רחל תחלה לפי שהיא היתה יותר עקרה ולא ילדה עד לבסוף וז"ש אשר בנו שתיהם במ"ם ולא אמר שתיהן בנו"ן להורות שהיו אילוניות ולא היו ראיות לילד וחשובות כאנשים והאילוניות אמרי' בגמרא למה נקראת אילוניות כי תרגם אילונית דוכרניתא לשון איל זכר שאינה יולדות כזכר ואל זה אפשר שכיוון במ"ש שתיהם במ"ם להורות כי עם היותם אילוניות דוכרניות כאנשים עכ"ז בנו את שתיהם את בית ישראל ולפי שהגואל חש להפסיד ולאבד את נכסיו ואם היה לוקח אותה כי בהיות לו שני נשים כל אחת מאבדת הנכסים כל מה שיכולה וכמ"ש פן אשחית את נחלתי על כן אמרו לו לבועז כי אדרבה יברך ד' חילו וקניינו עמה וז"ש ועשה חיל באפרתה וקרא שם טוב בבית לחם וזה שלא ילדה למחלון אפשר שלא זכתה להבנות ממחלון ותזכה להבנות ממך ויהיה ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה שהרי תמר היתה נשואה לער בכור יהודה ולא ילדה לו:
פסוק יא:ואף שאמרו רז"ל שהיה דש מבפנים וזורה מבחוץ א"א שלא בא עליה בשום פעם כדרך כל הארץ ואע"פ שאמרו היתה רעתו של אונן כרעתו של ער עכ"ז אין דומה זה לזה כי אונן היה יודע שלא לו יהיה הזרע היה מקפיד שלא לבוא עליה כלל כדרך כל הארץ אבל ער אי אפשר שלא היה ג"כ בא עליה כדרך כל הארץ ואעפ"כ לא ילדה לו אלא אשר ילדה תמר ליהודה כי זכתה להבנות מיהודה ולא מער והכי נמי יהיה לך דאף שלא ילדה רות למחלון תזכה להבנות ממך וז"ש מן הזרע אשר יתן ד' לך מן הנערה וגו' ולעיל קראה אשה יתן ד' את האשה והשתא קורא אותה נערה כלומר אף כי אשה גדולה היא ולא ילדה אצלך תחשב כנערה כי אפשר שלא זכתה להבנות מאחר כי אם ממך:
פסוק יא:א"נ לפי שהיה אפשר שיחוש בועז לזה לומר כי היתה רות בת עגלון מלך מואב בת רשע ומואביה היא וטוב הי' לו ראש שהי' הסנהדרין שישא בת ת"ח כדי שיהיו בניו ממנה ת"ח ולא מואביה לזה אמרו לו יתן ד' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה שהיו בנות לבן הרשע וגם היו באיסור שתי אחיות ואעפ"כ בנו שתיהם בית ישראל כי כל הדברים הטובים בישראל אינם יוצאים אלא ממקום שיש שמץ פיסול וכמו שפירשתי הענין בטעם נכון בפסוק ובאת וגלית מרגלותיו ושכבת עמוד עליו ועשה חיל באפרתה שיהיו לך בנים ובנות רבים ממנה ותזכה לקרא שם בבית לחם שהוא מה שאמר לעיל להקים שם המת על נחלתו שתזכה לקרא ולהקים שמו של מת:
פסוק יא:ויהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה, כלומר הרי שהיה שם פיסול בדבר שיהודה לא כיון לתמר כי חשבה לזונה אלא תמר בלבד כוונה ליהודה ולא יהודה כיון אליה ואעפי"כ הועיל' כוונתה של תמר בלבד שהיתה לשמים כ"ש שיועיל לכם שכוונתך וכוונת רות לשמים וז"ש מן הזרע אשר יתן ד' לך מן הנערה הזאת כלומר שאתה מכווין אל אנערה הזאת והיא אליך ואין אחד מכם מחשב לזנות ח"ו:
פסוק יא:ואפשר עוד לומר, כי בהיות כי ראו הזקנים הדמות לרות עם רחל ולאה על כן ברכוה שתהיה כרחל וכלאה וזה כי מצינו שרחל ולאה עזבו את לבן אביהם ונדבקו ביעקב וכמ"ש הכתוב וישלח יעקב ויקרא לרחל וגו' ויאמר להן רואה אנוכי את פני אביכן וגו' ושם נאמר ותען רחל ולאה ותאמרנה לו העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו הלא נכריות נחשבנו לו וגו' כי כל העושר וגו' ועתה כל אשר אמר אלהים אליך עשה והנה רות ג"כ עזבה את אביה ואת אמה ובאה עתה אל בית בועז והניחה בית עגלון ועל כן אמרו הזקנים והזכירו ענין ביאתה לביתו ולא אמרו יתן ד' את הזאת כרחל וגו' רק הזכירו הבאה אל ביתך להורות ההתדמות שיש לה עם רחל ולאה שזו באה ועזבה את אביה ואלו באו עם יעקב ועזבו את אביהן ולפי ששם בענין רחל ולאה כאשר קרא' יעקב השדה אל צאנו להתיעץ אתם לראות מה ישובו לו אז רחל ענתה בראשונה וכמ"ש הכתוב ותען רחל ולאה ותאמרנה לו העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו ולפי שהיא התחילה בתשובה העוד לנו חלק וגו' ואחריה לאה על כן פסוק דהכא הקדימו רחל ללאה ואמרו כרחל וכלאה ואומרם אשר בנו שתיהם את בית ישראל כוונתם היה לפי שהם ראו כי יותר ראוי היה שיברכו אותה שתהיה כרבקה אשר ההדמות של רות הי' יותר עם רבקה וזה כי רבה עזבה את אביה ואת אמה קודם נישואין ובאת להנשא עם זרע אברהם וכן רות עזבה את אביה ואת אמה ובאת להנשא בבית לחם ואלים כחה דרות מרבקה כי רבקה כבר נתארסה עם יצחק קודם צאתה מבית אביה ואמה אבל רות עזבה את אביה ואת אמה ובאת לבית לחם מקום אשר שם היהודים ולא ידעה עדיין עם מי תנשא אם דל ואם עשיר ועכ"ז בטחה בקונה ובאת לחסות תחת כנפיו וא"כ מן הראוי היה שיאמרו הכי יתן ד' את האשה הבאה אל ביתך כרבקה על כן לתירוץ זה אמרו בדבריהם אשר בנו שתיהם את בית ישראל וגומר כלומר האמת כי מה שאמרנו שיתן אותה כרחל וכלאה ולא אמרנו כרבקה לפי שרחל ולאה בנו שתיהם את בית ישראל לבד ולא נמצא פיסול אחר בזרען אמנם רבקה אם בנתה בית ישראל גם בנת' בית עשו הרשע ויצא פיסול זה ממנה על כן ברכוה כרחל וכלאה לפי שבנו שתיהם את בית ישראל לבד ולפי שבענין ביאת רות אל ביאת בועז לה יתר שאת בכפלים לפי שדבקות וביאות רות היה קודם נשואין וקודם אירוסין עזבה את אביה ואת אמה ובאת אל בית בועז בן פ' שנה ולא הלכה אחרי הבחורים אם דל ואם עשיר א"כ ראויה היא שתזכה גם אם היא אחת למה שזכו רחל ולאה גם אם סם שתים וכל מה שבנו שתיהם תזכה זאת לבנות ואמר ועשה חיל באפרתה כי נקטינן דפעמים שמא גרים אמרו כי מלבד זכותם כנז' יעשה חיל רב של בנים זכרים כי שם המקום אפרתה שהוא מלשון פריה ורביה ויהיה פרה ורבה הוא וזרעו אשר לא יספר מרוב וקרא שם בבית לחם אפשר שרמזו על העושר כי כ"כ יתעשר עד שיצא שמו היותו גדול מכל בני קדם וזה היה בבית לחם כי שם העיר יורה על השבע הגדול כי בית לחם רצה לומר הבית של הלחם והשבע באופן שיקרא שם גדול מרוב עושרו אמרו עוד ויהי ביתך כבית פרץ כי עד עתה ברכו אותם בכמות הבנים כאותם אשר בנו את בית ישראל כך יעשה חיל גדול באפרתה ועתה ברכוהו באיכות שיהיו כל בניו גדולי הערך ורבי האיכות שיהיו כולם צדיקים כבית פרץ שהיו כולם צדיקים גמורים וכדמפרש לקמיה ואלה תולדות פרץ פרץ הוליד וגו' כי לא מנה לנו לקמן תולדות פרץ אלא להודיע לנו איכות כל המשפחה איך היו אנשי היחס והמעלה וכן נתקיים ג"כ ברכות הזקנים לבועז כי הנמשכים אחריו היו הלוך וגדול הראשונים והאחרוני' יותר מהמה וכמו שמפרש כי בועז הוליד את עובד ועובד הוליד את ישי וישי את דוד ולזה אומרו ויהי ביתך כבית פרץ כלומר וכמו שכל שבאו מפרץ היו צדיקים גם אותם שיבואו ממך והלאה יהיו כבית פרץ:
פסוק יא:והחכם החסיד הר"ר יהודה ן' שושן ז"ל כתב הנה בועז דבר עם הזקנים והעם כמשפט אך במענה ויענו כל העם ואח"כ הזקנים כי כן משפטם לקפוץ בראש ויש לי לצדק הענין ולומר כי סדר העם ואח"כ הזקנים כדי לסמוך אל הזקנים ברכות יתן ד' את האשה הבאה אל ביתך ואחד מנבוני הדור דקדק כי מפני שרות באה בגבולו ותגל מרגלותיו מפני כן אמרו הבאה אל ביתך כרחל שיצאה לקראתו עם הצאן וכלאה שיצאה השדה ג"כ אליו ואמרה אלי תבוא ושתיהן בנו את בית ואני איני רואה בזה אלא פטומי מילי שהרי לא נודע כי באה האשה הגורן ואף אם נעשה לו סמוכות שנזרק בפיהם והם לא כוונו לכך הנה לא אמדה הבאה הטעם בבית רק הבאה הטעם באלף והוא ברור עכ"ל:
פסוק יא:וכתב הר"ש הלוי על זה והנה באמת לא השאיר שורש וענף לסברא ההיא ואם הרבה ליפותה הה"ר יצחק ערמאה ותהי בפיו כדבש למתוק דבר שלשת הנשים הצדקניות הללו רחל הבה לי בנים לאה בשדה תמר בפתח עינים בדרך אף אם זאת האמת בלי ספק כי באה מלרע מורה על העתיד והכאה מלעיל מורה על העבר וכדברי רש"י ז"ל אבל והנה רחל בתו באה אה הצאן אשר הוא מלרע והוא לעתיד כלו' הנה היא תבוא עתה עודנו מדבר עמם ורחל באה אשר הוא מלעיל הוא לעבר כלומר כבר באה וזה שלפנינו הוא מלרע ומורה העתיד מבלי ספק:
פסוק יא:והנראה אלי בפירוש הכתוב כבר הקדמתי מהפסוק ויקח בועז עשרה אנשים וגו' כי כבר היו שם הסנהדרין בשער ואינם פחות מכ"ג ולפניהם ג' שורות של ת"ח כ"ג בכל שורה ושני סופרים ושני חזנים וכי לקיחת זקנים היה פרסומי מילתא לטעם כתבנהו שם ומצאת כי תדרשנו ובמדרש רות מהזוהר כל העם אשר בשער אלו סנהדרי גדולה שהיו שם כד"א מי ישקני מים מבור בית לחם אשר בשער ומעתה פירוש כל שאם אשר בשער הם הסנהדרין והת"ח כי לא היו שם עמי הארצות אבל לרבויים קראם בשם עם ולכל נכשל אמר אשר בשער ושער הוא סנהדרין ככתוב שם והזקנים הם עשרה אנשים אשר לקח בועז מחדש ככתוב שם והפסיק על נכון ואלו ואלו פתחו בברכה וראשונה ענו על אשר נדרשו ואמרו כולם אף כי עתה ייחדת עדים עשרה זקנים שהבאת מחדש עכ"ז גם הם גם אנחנו עדים עשרה זקנים שהבאת מחדש עכ"ז גם הם גם אנחנו עדים בדבר וכמו כן מפינו ומפיהם תשמע יתן ד' את האשה הבאה אל ביתך כלומר הנה אתה נשיא אלהים בתוכנו ואין אתה צריך לברכתינו אבל נברך את האשה הכאה עמה אל ביתך אף אם היתה מעם נכרי וממקום רשע יתן אותה כרחל וכלאה בנות הארמי אשר כן משפטו ולהיותנה כשרות וטהורות לא ידבק בהם מום עון ואשמה ותהי מטות יעקב אע"ה מהן שלימה ובנו שתיהן את בית ישראל כן תהי' האשה הכשרה הזאת אחרי שכוונתך לשמים בעבור יהי' זה חזון נפרץ בכל גבול ישראל כי המואבית מותרת והקדימן רחל ללאה כבר דובר ע"פ רז"ל כי אע"פ שהם מלאה רחל עיקרה של בית:
פסוק יא:ושוב מצאתי בנימוקי החסיד הר"ר יוסף יעבץ ז"ל שכתב בארבעה דברים דמתה לרחל ולאה האחד שהן היו מבקשות לבנות מיעקב השני שלא לקח יעקב עמהן כיום השלישי שהם מאנשי רשע הרביעי כי באו בהשגחה כי סיבב השי"ת שיברח יעקב לארצו וכולם נמצאו ברות כי השי"ת סיבב שילך אלימלך וכו' ובניו נשאו וכו' והיתה מואביה ועניה ובקשה ליבנות ממנו ובאה אחריו עכ"ל:
פסוק יא:וכתב החכם השלם כה"ר יהודה ן' שושן זלה"ה אמרה ופשה חיל באפרתה היא בית לחם וכמו שנאמר בתורה ובנביאים ג"כ ואתה בית לחם אפרתה הנה הוא דרך מליצה כלשון מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל כי ברכוהו בשני השמות שיפרה וירבה בחול רב באפרתה לשון נופל על לשון וקרא שם כשם הגדולים בבית לחם עכ"ל. וכבר קדם לי פירוש זה בכלל דברי לעיל עמוד עליו, והר"ש הלוי כתב ועשה חיל באפרתה ותקרא שם בבית לחם תוכן הענין כי לא לבד יהיה לו בן להאציל עליו נפש מחלון כי לא לו יהיה הזרע הזה וכמו שקדם למעלה בדברי הגואל אמרו אחרי שהגואל הקרוב עם שהיה לו בנים לא רצה לתת לאחרים חילו כמדובר ואתה בהיותך שכול השלכת נפשך מנגד להקים שם המת ולא פנית שיהיו לך בנים לא רצה לתת לאחרים חילו כמדובר ואתה בהיותך שכול השלכת נפשך מנגד להקים שם המת ולא פנית שיהיו לך בנים כעל גמולות ישיב גמולך אל חיקך ויתן לך בנים ובנות כאופן תעשה חיל ושם באפרתה היא בית לחם. ושוב מצאת אל הה"ר יוסף יחייא ז"ל דברים דומים למה שכתבתי ושמחתי וזה אשר דיבר להיות כי בועז היה עתיד להוליד מן הנערה הזאת שני מיני בנים האחד והוא בן המיוחס לאביו הראשון המת אשר ממלא מקומו והמין השני הבנים אשר יולדו אחריו אשר יתייחסו למוליד החי והוא בועז לכן הזקנים בירכו בועז בתחלה בבנים מהאופן השני אשר הם עצמיים לבועז ואח"כ ברכוהו בבן הבכור הנולד מבועז ומיוחס לבן המת אשר כמעט בועז לא היה לו חלק בו והוא אומרו הזרע הזה המגולגל במחלון אשר יתן ד' לך מן הנערה וגומר יצליח כאשר עשה פרץ בן תמר המגולגל מער או אונן אחיו אשר ממנו יצאנו אנחנו בני בית לחם אשר אנו ראשי אלפי ישראל ושופטיהם עכ"ל:
פסוק יא:ועוד כתב הר"ש הלוי הנה הראב"ע כתוב ועשה חיל כמו עשה לי את החיל הזה כי אתה לא לקחת בעבור הממון וטוב פתר, ועם זה נאמר שנתחלקה ברכה זו לשלשה בנים ועושר וכבוד על הבנים אמר אשר בנו ועל העושר ועשה חיל כדברי הראב"ע ועל הכבוד וקרא שם כבית לחם עכ"ל ופשוט הוא:
פסוק יב:ויהי ביתך כבית פרץ כתב הר"ש הלוי כי הסנהדרין והזקנים אחרי כלותם מלברכו שיפרה וישגא חזרו לברכו על הדבר העצמי המכוון ממנו ככל אשר שמעו והוא לתקן נפש מחלון וראו כי אולי יסתפק בזה בועז באמור כי תוכן מצוה זו ואמתתה הוא באח לא באחר לסיבה באה בספר הזוהר וא"כ היאך תבוא נפש זו על ידו והוא איננו אחיו על כן אמרו אליו אל יפול לבך ויהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה אף כי היה אב ולא אח והוא יותר רע מזה וזה כמו שהשיב הרב ר' שלמה אל הרב שם טוב כמו שקדם הנה שהכל הולך אחר הכוונה וכמו שהועילה הכוונה ההיא בימים ההם ובעת ההיא כן מועיל עתה ואומרו מן הזרע לשון מיעוט הוא ולא כל הזרע כי זה לבד יקום על שם המת והאחרים יהיו בניו ממש כמדובר עכ"ל:
פסוק יב:והרב מורי זלה"ה כתב יתכן לפרש שכל העם אשר בשער והם הדיינים סנהדרי גדולה וגם הזקנים שהיו עדים כולם כאחד פתחו בברכה ואמרו יתן ד' את האשה וגומר והכוונה היא שנזרקה נבואה בפי כל השתי כתות הדיינים והערים לומר בסגנון אחד ולא שינו אלו מאלו אפילו מלה אחת והרי זו הוראה שברוח הקודש נאמרה ותתקיים ברכתם וידקדק הקורא ברכה זו וימצא שהיא כלולה משלשה דברים גדולים ראשונה ריבוי הזרע אשר ימשך מהם וכנגד זה אמר כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם וגומר שנית היותם גדולים בתורה ובחכמה וכנגד זה אמר ופשה חיל באפרתה והכוונה חיל בתורה ואמר באפרתה לומר שאפילו במקום רשום כמוהו עיר של חכמים וסופרים יהיה זרעו רשום בין אנשי המקום ההוא לתורה ולתעודה מלבד היות אמת כי אין חכם בעירו שלישית כתר מלכות וכמו שפירשו ז"ל על ואכלת מן הלחם זו לחמה של מלכות ואם ירצה המעיין להפך הדברים הרשות בידו ויפרש ועשה חיל על המלכות כי צריך להגדיל חיל לצורך קיום המלכות וקרא שם בבית לחם על התורה והחכמה וכדכתיב לכו לחמו בלחמי ואפשר ג"כ שיתפרש וקרא שם על היותם צדיקים ויקנו כתר שם טוב ויהיו בעלי מעשים טובים וז"ש וקרא שם ועוד כי הצדיקים הם הם הנקראים בשם ונמשלים לכוכבים דכתיב בהם לכולם בשם יקרא ואפשר שיאמר כרחל וכלאה כרחל באהבה עם בעלה וכלאה בריבוי הזרע והא בהא תליא כי כפי אשר תגדל האהבה ותוסיף בין איש לאשתו כן יהיה שלימות הזרע אפילו במקום דלא נפיש זכותה ומאמרם ז"ל על בני שנואה יוכיחו עכ"ל. עוד כתב ויהי ביתך כבית פרץ כלומר כמו שבבני יהודה נתייחד פרץ משאר אחיו להיות המלכות יוצא מחלציו כן בכל משפחות ובתי אבות היוצאות מפרץ יהי ביתך המיוחדת שבהם לענין המלכות ואמר מן הזרע אשר יתן ד' לך מן הנערה הזאת לומר כי היה צריך להשתתף בזה צדקתו וחסידותו והוא אומרו אשר יתן ד' לך וג"כ היה מוכרח לסיבות המלכות היותה רות מעם נכרי וכמ"ש ז"ל אין ממנין פרנס על הציבור אלא א"כ קופה של שרצים וכו' וזהו אומרו מן הנערה הזאת זאת ולא אחרת וזה רמז ג"כ באומרו אשר ילדה תמר ליהודה כי מצד התחברותה עם יהודה באופן הכתוב בפרשה במקומו יש קופה של שרצים על בית המלכות היוצא מיהודה ואם היא סיבה רחוקה עכ"ל.
פסוק יב:ורב אחרון ז"ל כתב ויאמרו כל העם אשר בשער וגו' כלומר המתאסף בשער וגם הזקנים אמרו עדים כלומר הננו עדים כדבריך ופתחו פיהם בברכה ואמרו יתן ד' את האשה עם היות שבאה היא אל ביתך ואתה לא חזרת אחריה כרחל באהבתה וכלאה בפריה אשר שתיהן בנו את בית ישראל כי שני מלכיות היו האחד אפרים והשני יהודה וז"ש ועשה חיל באפרתה לרמוז על מלכות ישראל וקרא שם בבית לחם על מלכות יהודה אמנם ההבדל ביניהם כי מלכות אפרים היה בחיל ובכח נגד הדת והאמת ולא שם לו על פני חוץ אך מלכות יהודה לו השם והשמן טוב ועם היות מעשה זה תחלתו בגנות הנה אין בזה חשש של כלום כי הנה ביתך יהיה כבית האב הכולל והוא יעקב שלאה אשתו אמרה לו אלי תבוא ועכ"ז נאמר וישכב עמה בלילה הוא גם רחל תמיד היתם מדברת עם עקב בטרם ישאנה וכמו שאז"ל בפסוק ויהי בבוקר והנה היא לאה וכמו כן יהי ביתך כבית פרץ והוא הבן הנולד לאב הפרטי לשבטך והוא יהודה אשר ילדה לו תמר לדרישתה ולתביעתה ועכ"ז תכלית טוב היה להם אחר שכך היה תכליתן עכ"ל:
פסוק יב:ושמעתי מפי החכם השלם הר"מ אלשיך נר"ו כי אמר הבאה אל ביתך כלומר כי היא באה מאליה ע"ד מה שעשו רחל ולאה כי רחל יצאה לקראתו עם הצאן ולאה יצאה אל אם הדרך ואמרה לו אלי תבוא וגו' ודקדק עם זה כי לכן כתוב שתיהם במ"ם הנאמר על כינוי הזכרים והכוונה לפי שעשו כמעשה אנשים כי דרך האיש לחזור אחר האשה ואין דרך האשה לחזור אחר איש לכן כתיב במ"ם עכ"ל:
פסוק יב:והר"מ אלמושנינו ז"ל כתב ויאמרו כל העם אשר בשער הנה סיפר הכתוב שכל העם אשר בשער והזקנים העדים אשר נמצאו שם וראו שנגמר הזווג ההוא ברכו אותם ואמרו לבועז יתן ד' את האשה וגו':
פסוק יב:והנה אמת גזרת כל העם אשר בשער והזקנים עדים הוא קשה היישוב דאין שייך עדות בנתינת ברכה והל"ל ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים יתן ד' האשה וגומר ולמה הפסיק במלת עדים שנראה ללא צורך ועוד דלא שייך הכא עדות כלל ואם הכוונה היתה לומר שהעם היו אומרים הברכה והזקנים אשר בשער היו עדים איך היו העם מברכין הנה זה לא יתכן שאדרבה הברכה היה ראו שיברכו אותה הזקנים ולא המון העם וההמון יהיה עדים ועוד שא"כ הוא הל"ל והזקנים שומעים כי עדות אינו צודק רק על פועל או על דבור שהוא תנאי בין שנים אך בענין ברכה מה שייך עדות ועוד למה לא יהיו כולם יחד ומברכין הזקנים והעם:
פסוק יב:ואני כאשר הייתי בימי חורפי שמעתי אומר שהעם היו המברכין והיו אומרים לבועז שתתקיים כ"כ מהרה ברכתם עד שיהיו הזקנים עדים בקיום הברכה שבימיהם תחזנה עיניהם שיתן ד' את האשה ההיא כרחל וכלאה שיראו קודם שימותו בנים רבים ממנה. והנה זה הלציי הוא אלא שהיה ראוי שתהיה גזרת והזקנים עדים אחר תשלום הברכה שלה ושיאמר ויאמרו כל העם אשר בשער יתן ד' את האשה הבאה אל ביתך וגומר עד מן הזרע אשר יתן ד' לך מן וגו' ואח"כ יאמר והזקנים עדים שאין לומר שהוא מסורס למטה כ"כ עכ"ל. ואני הכותב נראה לי במחילה מכבודו דאי משום הא לא אריא ואין צורך בפירוש כי מה לי אם יאמר והזקנים עדים בתחלה או בסוף אחר שלא תשתנה ההבנה כלל דמה לי אם יקדים זמן הברכה למהירות זמן קיומה או יקדים ברכות מהירות קיומה לעצמותה והכל אחד למבין:
פסוק יב:אמנם הר"מ אלמושנינו כתב והנכון אצלי הוא שמלת עדים שב אל הזקנים והעם יחד והוא כי בועז לקח עשרה זקנים מזקני העם שהיו הזקנים רבים זולת העשרה הנזכר והושיבם שם ונמצאו שם בשער רבים מעם הארץ כי לא היה כל עם הארץ שם ואל הזקנים והעם הנמצאים אמר להם עדים אתם כאומרו ויאמר בועז לזקנים וכל העם עדים אתם היום וגו' ועתה אמר שהזקנים והעם אשר היו עדים כולם בדבר הקנין האמור לעיל אמרו לו יתן ד' את האשה הבאה אל ביתך וגו' וכאלו אמר העם אשר בשער והזקנים שהיו עדים בדבר הזווג אמרו יתן ד' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה וגו'. ואני אומר כי דרדקי דבי רב ידעו דפשטיה דקרא הכי הוא כי מ"ש והזקנים עדים הכוונה והזקנים אשר היו עדים אבל מה שקשה על זה אשר מפני זה כל מעיין לדרכו פנה הוא דא"כ הל"ל והזקנים העדים בה"א כלומר ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים העדים יתן ד' את האשה וגו' אבל באומרו והזקנים עדים בלא ה"א זו ה"א סיבה שכל מעיין יברח מפשטיה דקרא הדין ואתה המעיין בין תבין את אשר פירשתי לעיל בפסוק ולנפשך יונעם:
פסוק יב:ובענין הברכה הזאת כתב הר"מ הנזכר וז"ל לדעתי רמזו לענין טוב ונאות והוא שנראה לכאורה שזיווג כזה איננו מן השמים כי כשמזווגים הזווג מן השמים הוא שהאיש במקום אחד והאשה במקום אחר או שיהיו שניהם במקו' אחד ואין שייכות ביניהם השי"ת מחבר אותם ומזווגם אך כשהזיווג מתחייב כמו זה שהאשה באה מעצמה להקים שם המת מפני שקרה מקרה שמת בעלה הנה זה נראה שנתחייב מצד מקרה חמותה ובכן יראה שאין התולדות היוצאות מהן מכוונת מן השמים על כן אמרו הזקנים והעם הנמצאים שם שזאת האשה העם היות שהיא באה מעצמה אל ביתך ולא היה הזווג הזה כשאר הזיווגים יהי רצון שהשי"ת יתן אותה כאילו הוא זיווג אותם והוא אומרו יתן ד' את האשה הבאה אל ביתך ירצה שעם היותה באה אל ביתך הוא יתברך יתן אותה לך כרחל וכלאה אשר עם היות שגם הם נראה שנזדווגו ליעקב במקרה כי הוא הלך אל לבן בורח מעשיו אחיו והיה עובד ללבן ואח"כ חלף עבודתו נתנו לו שתי בנותיו ועכ"ז בהשגחתו הנפלאה בנו שתיהם את בית ישראל כי זה לא יתכן שהיה על צד הקרי וההזדמן כן יתן ד' את האשה הזאת עם היותה באה מעצמה כמו שנתן לרחל ואת לאה כי אם שנראה שהיו הזווגים ההם על צד הקרי וההזדמן מצאנו ראינו שבנו שתיהם את בית ישראל כן יצא מהאשה זרע שיבנה בית ישראל וזהו אומרו כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל כן יצא מהאשה הזאת זרע שיבנה בית ישראל ומה שאמר לו ועשה חיל באפרתה וקרא שם בבית לחם לדעתי אפרתה הוא שם מחום מיוחד שהיו דרים שם ועל כן נקראו אפרתים ובית לחם היה שם המקום כולל את אפרתה ומקומות אחרים על כן אמרו שיעשה חיל במקום דירתם שהוא אפרתה שהוא שם כולל לכל המעלות כנודע כי האיש חיל הוא המוכתר בכתר כל המעלות כולם ולהיות שהמעלת והקניינים מתהווים מהרגל הפעולות אמר שיעשה החיל במקום מושבו הרגל הפעולות ויקרא לו שם בכל בית לחם כי השם יוצא עד לרחוק אחר הויית הקניינים והמעלות וזה אומרו וקרא שם בבית לחם עכ"ל ויקח בועז את רות ותהי לו לאשה. ספר בשבחה של רות דכמו שבעז לקח אותה בשמחה כי היתה אשה נאה וחסודה כן היא שמחה עמו עם היותו זקן מופלג ולא פנתה לכה אחרי הבחורים אם דל ואם עשיר אלא לשם שמים בלבד וז"ש ויקח בועז את רות ותהי לו לאשה להשוות את שניהם כי היתה רוצה רות בבועז כמו שהיה בועז חפץ בה ואפשר שאמר ותהי לו לאשה שהיתה מתייחסת אליו וראויה להיות לו לאשה ואמר ויתן ד' לה הריון אפשר ע"ד שאמרו רז"ל גבי ויעתר לו ד' דיצחק ורבקה שאמרו זה עומד בזוית זו ומתפלל וזו עומדת בזוית זו ומתפללת ויעתר לו ד' לו ולא לה והכא אמר בהפך ויתן ד' לה הריון בזכותה ולא בזכותו של בועז כי זכותה רב ועצום ותלד בן ולא כח והשוה הריון ללידה לומר שילדה בלא שום צער לידה וכמו שארז"ל נשים צדקניות לא היו בפתק' של חוה שנאמר לה בעצב תלדי בנים אלא כמו ההריון בלא צער כן הלידה היתה לה בלא שום צער ובטרם תחיל ילדה ובטרם יבוא חבל והמליט' זכר:
פסוק יג:ואפשר שמ"ש ויקח בועז את רות הכוונה על הקדושין שקדשה בכסף כי אין קיחה אלא בכסף ואח"כ אמר ותהי לו לאשה הכוונה על הכניסה לחופה כי בחופה קונה אותה לכל דבר לו לאשה ליורשה ולטמא לה כו' ואח"כ ויבוא אליה ואומר ויתן ד' לה הריון אפשר שהכוונה ע"ד משז"ל בויעש ד' לשרה כאשר דבר כי מקום ההריון אשר הולד מתהוה בתוכו לא היה לה והקב"ה עשאו ובראו מחדש בתוך בטנה וזהו ויעש ד' לשרה דקאמר ואפשר שזהו בעצמו מ"ש ויתן ד' לה הריון ולא אמר ותהר ותלד בנים להורות כי מקום ההריון בעצמו היה אשר חסר ממנה ועתה ד' נתנו לה במתנה בתוכה מקום ההריון ותלד בן:
פסוק יג:ואפשר לומר עוד כי הודיענו כי גם אם כבר נשאת למחלון לא היתה בת זוגו ולא הקנוה לו לאשה מן השמים אבל כאשר לקחה בועז דע לך כי היא האשה אשר הוכיח ד' לו לאשה ולכן לא נבנה בועז מאשתו הראשונה רק מתו כל הבנים אשר היו לו וכן מחלון מת ולא נבנתה רוח ממנו כי אינו בן זוגה וז"ש ותהי לו לאשה כלומר כי הוא האשה אשר נתהוה לו לאשה מהשמים ולכן תיכף מביאה ראשונה הרתה וז"ש ויבוא אליה ויתן ד' לה הריון וגו':
פסוק יג:ואומר ויתן ד' לה הריון ותלד בן אפשר שהכונה ע"ד מ"ש רז"ל אשה כי תזריע וילדה זכר אשה מזרעת תחלה יולדת זכר ולכן אמר ויתן ד' לה הריון כלומר נתן הקב"ה לה הריון שהיא הזריעה תחילה ובזה ותלד בן ולא בת:
פסוק יד:ותאמרנה הנשים אל נעמי ברוך ד' אשר לא השבית לך גואל וגו' כיון שהיה נודע לכל שע"י גאולתו של בועז החזיר נפש מחלון וזה הבן אשר ילדה רות הוא היה מחלון עצמו אמרו ברוך ד' אשר לא השבית לך גואל לנפש מחלון בנך היום ולפי שנודע היה בכל ישראל כי המלכות היה עתיד לצאת מיהודה וגם הגואל מלך המשיח ובועז היה משבט יהודא ולכן אמרו הנשים יהי רצון שיקרא שמו גואל בישראל שיצא ממנו המלכות ומלך המשיח שהוא הגואל לישראל וז"ש ויקרא שמו בישראל לפי שקראו גואל אמרו כן יקרא גואל בישראל כמו שנקרא גואל לך:
פסוק יד:א"נ כמ"ש רז"ל כי בועז מיד אחר שבא עליה בפעם הראשונה מת אמרו ברוך ד' אשר לא השבית לך גואל לנפש מחלון בנך בעבור יום אחד שחיה בועז וגם לפי שלא היו לבועז בנים עד עתה כי מתו כולם ואם היה הדבר מתעכב יום אחד גם הוא היה הולך ערירי ולא היה נזכר שמו של בועז עוד וז"ש ברוך ד' אשר לא השבית לך גואל עבור יום אחד וגם שיקרא שמו של בועז בישראל ולא תשכח שמו מישראל ח"ו:
פסוק יד:א"נ אמר ברוך ד' אשר לא השבית לך גואל היום לנפש מחלון בנך ולפי שאם היו בועז בחיים היה קורא שם הבן הזה מחלון על שם המת ועכשיו שמת בועז יקראו את שמו בועז על שם אביו כי כן ראוי כיון שמת אביו קודם שיולד הוא וא"כ השתא היה אפשר שלא תתנחם נעמי בעצם כיון שלא יקראו לו מחלון כשם בנה ולכן אמרו לה הנשים ברוך ד' אשר לא השבית לך גואל היום ואף שיקרא שמו של בועז בישראל לא תחוש לזה דהא סוף סוף זו היא נפשו של מחלון בנך ואם אין קורין לו מחלון אלא בועז לא תחושי לזה אף שיקרא שמו של בועז בישראל. ואפשר לומר שעשו השכנות בחכמ' משו' דאי הוה קורין לו בועז היה שולל את מחלון שהרי היה על שם אביו לזה קראו לו שם אחר שיהיה רמוז בועז בהעלם ולא בגלוי ובזה לא יהיה שולל שם זה את מחלון אלא יורה היותו מחלון ולא על שם בועז יקרא כיון שלא קראו לו בועז בגלוי אלא ברמז וז"ש לקמן ותקראנה לו השכנות שם שיאמר השם שהוא מחלון בנה של נעמי וזה לאמר יולד בן לנעמי שיאמר מן השם שהוא בנה של נעמי וזה ממה שלא נקרא שמו בועז בגלוי אלא עובד שהוא בגמטריא בעז שבעז עולה מנינו כמו עובד פ"ב וכן בעז ע"ט ושלשה אותיות הם פ"ב הרי כאן רמוז בעז:
פסוק יד:אי נמי אמר ויקרא שמו כלומר יהי רצון שיקרא שמו בישראל ולא ביעקב לפי שבזמן שישראל הם כשרים הם מכונים בשם ישראל וכשאינו עושים רצונו של מקים סם נקראים בשם יעקב וכענין שאמר הכתוב ולא אותי קראתי יעקב כשאין אתה קורא אותי אז שמך יעקב וכי יגעת בי בתורה ובמצות אז שמך ישראל הכי נמי אמרו הנשי' שיהיה רצון שיהיה צדיק ויקרא שמו בישראל ולא ביעקב:
פסוק יד:אי נמי כמ"ש ז"ל ביומא על מאי דקאמר קרא ושם רשעי' ירקב דהרשעים לא מסקינין בשמיהו דאסור לקרוא בשם הרשעים ואותו קרא שם בנו דואג ונהרג אמרו הנשים יהי רצון שיהיה צדיק כדי שיקרא שמו בישראל דמסקי בשם הצדיקי' שיהיה אדם קורא שם בנו הנולד לו כשמו של זה לומר שיהיה צדיק כמותו וז"ש ויקרא שמו בישראל יהי רצון שיקרא בישראל שיהיה כל אדם חפץ לקרוא שם בנו על שמו של זה וכענין זכר צדיק לברכה המובא ביומא:
פסוק יד:והר"ש הלוי כתב ויקח בועז את רות וגו' הגיד לך אדם מה טוב וישר בועז הצדיק כי לא נתן עיניו בממון ולא פנה דרך כרמים ושדות ואף כי אמר כי קניתי את כל אשר לאלימלך וגו' והרא' לטוב כי צריך לקנין השדה לקנות את רות ומפני זה ברח טוב והוא לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשוב כי כל מעיינו בקיו' המצו' ולכן לא הזכיר לקיחת השדות כי אם ויקח בועז אם רות ולא הזכירה עוד בלשון גנאי מואביה אלא רות בלבד:
פסוק יד:ותהי לו לאשה במדרש לקח טוב ותהי לו לאש' הגונה להגון אשת חיל לאיש גבור חיל ויתן ד' לה הריון במדרש עיקר מטרון לא היה לה ד"א כל הנשים יולדות למנין הריון ע"כ. וביען על הרוב הנולדים בזרות לא יעלו לגמר פרי והנם חלשים ולא כלו להם חדשיהם כי אין כח לעצור הולד כ"כ הימים על כן אמרו ד"א כל הנשים יולדות למנין הריון להורות כי להיות הדבר הזה למעלה מן הטבע שלמו לה ימי ההריון שלמים כדרך כל הנשים הבחורות ההרות מאנשים בחורים:
פסוק יד:ובסיני רבה פ' י"ח ויתן ד' לה ההריון בגימט' רע"א שיעור מקוה ע"כ והכוונה כי נטהרה האשה וטבלה לשם מצוה ועל כן נתייחס הכל אליה עכ"ל. והחסיד מהר"ר יוסף יעבץ זלה"ה פירוש במשנת ר' לויטס כו' כי בא להורות שהיה הדבר הזה כולו לשמים אין בו מהתאוות המגונות ועל כן לא אמר ותהר ותלד בן אלא ויתן לה הריון כי מאת ד' היתה זאת עכ"ל:
פסוק יד:והר"ש הלוי כתוב עוד יראה לי זה שדרשו רז"ל שאותה הלילה שבא עליה מת שמצאו להם מקום שלא אמר ותלד לו בן אלא ותלד בן כי כאשר ילדה כבר היה הוא מת ולא ילד' לו עכ"ל. והחכם החסיד כהה"ר יהודה ן' שושן ז"ל כתוב שדרשו כן מפני שקראו לו השכנות שם ואם היה הוא בחיים אין ספק שהוא יקרא שמו לא השכנות עכ"ל:
פסוק יד:ואני אומר שהמקום אשר מצאו להם לדרוש שאותה הלילה שבא עליה מת הוא ממה שאמר הכתוב ברוך ד' אשר לא השבית לך גואל היום דממלת היום משמע דבשביל יום אחד בלבד לא השבית לה גואל הא אילו היה מתאחר ומתעכב הענין יום אחד היה מת בועז ולא היה לה גואל ואח"כ מצאתי להר"ש הלוי שכתב כדברי זה לשונו ותאמרנה הנשים אל נעמי הנשי' השאננו' האלה ראו מעשה ד' כי נורא הוא ככתוב שאותה הלילה שבא עליה מת ועל כן פתחו פיהם בברכה ברוך ד' אשר לא השבית לך גואל היום כי כמעט קט היה מושבת כי אם יעבור יום אחד לא יפדה ולא יגאל כי טוב גואל ראשון לא אבה לקחתה ובועז הצדיק קיים מצוה סמוך למיתתו ומזה כל אנוש יחרד בבוא מצוה לידו לא יחמיץ אותה כי לא ידע מה ילד יום הלא תראה בי אם לא היה מצפה עד שיפגע בטוב. וידבר אליו יום או יומים היה מת ולא היה מקיים מצוה זו וזה היה דרכו כל הימים רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביו שבשמים כי כן העידה עליו המעטירה נעמי כי לא ישקוט האיש כי אם כלה הדבר היום כי לא יתהלל ביום מחר ועל כן אמרו הנשים כי לא השבית לך גואל היום כמתמיהות על הדבר וזה טעם היום עכ"ל:
פסוק יד:ואני אומר כי מזה נלמוד ונקטינין האי כללא בידן כי לעולם האדם לא יחמיץ את המצוה רק בעת שבאה לידו תיכף יקיימנה בו ביום ולא ידחה אותה לעת אחרת ועל זה היה אומר דוד המלך ע"ה עת לעשות לד' הפרו תורתך כלומר אותם שלעולם הם עצלים בענין קיום המצות ואומר עת וגו' כלומר יש שהות ביום לעשות לד' ודוחין המצוה מלקיחה תכף בבואה לידם אבל אומר שעדיין יש עת לעשות לד' אנשים כאילו הפרו תורתך לפי שהמצוה אין ראוי להחמיץ עלי' ולדחות אותה לעת אחרת או ליום מחר כי הנה בועז אם היה דוחה ומחמיץ מצוה זו עד יום מחר היה מושבת לו גואל והיה מת בלא בנים ועל זה היה אומר הכתוב כי תמול אנחנו ולא נדע כי צל ימינו עלי ארץ רצה להיות מהביל חיי העולם הזה כי לא תדע מה ילד יום ואפילו היום בעצמו אינו יודע האדם אם יחי' כל היום כי ראינו אנשים רבים היום כאן והיום בקבר ולכן אמרו כי תמול אנחנו כלומר אין לנו למנות ימים שלנו אלא עד תמול שהוא יום שכבר עבר וכבר חיינו אותו אבל לא היום אשר אנחנו בו וז"ש ולא נדע כלומר ולא נדע עוד אם נחיה היום שאנחנו בו אם לאו וזה מפני כי צל ימינו עלי ארץ ולא כצל כותל או צל אילן אלא ימיו כצל עובר שהוא צל עוף הפורח כי הוא צל עובר א"כ לעולם אין לנו לחשוב היום הזה שאנחנו בו בתוך ימינו רק היום של תמול וז"ש כי תמול אנחנו וגומר וכדאמרן ולכן לא החמיץ בועז הענין כי אלו החמיץ אותו אפילו יום אחד היה מת בלא בנים ח"ו אלמלא שנזדרז במצוה ונשאה במהרה ובנחיצות רב:
פסוק יד:ואפשר עוד כי מ"ש אשר לא השבית לך גואל היום היינו על גאולת נפש מחלון שגאל אותה ולזה אמרו ויקרא שמו בישראל והענין הוא כי לא יכרת שם המת מעם אחיו ומשער מקומו כמו שאמרנו לעיל אבל יקרא שמו בישראל ויהיה נקרא שמו עם אחיו ועם שפר מקומו, ורב אחרון ז"ל כתב ויקח בועז את רות מגיד כי מביאה ראשונה נתעברה ועל האמת לא היו גם שניהם בני בנים אם בועז לזקנותו ואם רות לעיכובה מהיות לאיש וכמ"ש ז"ל בכתובות פרק אע"פ עליה דרבי דאיעסקא לבריה ואיתיב בבי רב תריסר שנין עד דאתי עקרא דביתהו אך השי"ת להשלים עצתו העמוקה נתן לה הריון וגם ילדה בן, ואפשר שזה רמז באומרו מנוח אשר ייטב לך והיא השיבה כל אשר תאמרי אלי אעשה גם בועז אמר לבלתי לכת אחרי הבחורים ועוד אמר להקים שם המת על נחלתו שכל זה רמז שלא היה בן בנים ודוק ורז"ל דרשו שהקב"ה גלף לה עיקר מטרון ומפקי ליה מייתורא דקרא דקאמר ויתן ד' לה הריון ולא קאמר ותהר ותלד בן. ותאמרנה הנשים אל נעמי רז"ל דרשו שאותה הלילה שבא עליה מת והוציאו זה ממה שלא הזכיר הכתוב כלל את בועז מכאן והלאה ועם זה אפשר לומר שאמרו השכנות אל נעמי עם היות תכלית אלו הנשואין היום עכ"ז ברוך ד' שלא השבית לך גואל כי גם שמת בועז אשר חשבת להיות מתלוננת בצלו הנה כבר נשאר לך מנחם משיב נפשך והנער הזה עוד יגדל ויהי' כאביו ויקרא שמו בישראל עכ"ל:
פסוק טו:והיה לך למשיב נפש שם בעולם הבא דברא מזכה אבא ואימא ויהיה זה לך כמו בנך עצמו ויזכה אותך לעולם הבא שישיב את נפשך שם בשובה ונחת גם לכלכל אותך פה בעולם הזה ואם תאמרי מה לי עמו והא בן איש אחר הוא לזה אמרו לה טעם לדבריהם דהא כלתך אשר אהבה אותך אהבה עזה ילדתו וכיון שנתהוה במעי רות שהיא אוהבת אותך בוודאי הגמור שהושרשה האהבה ההיא בו ג"כ וגם הוא יהיה אוהב אותך לעשות טובה עמך בעוה"ז ובעוה"ב ואע"ג שהאהבה נראית רחוקה שהיא פ"י אחר מ"מ קרובה היא כיון שרות אמו טובה לך משבעה בנים א"כ אף אם לא יהיה אהבתו של בן אליך כשבעה בנים לפחות כבן אחד יהיה לך, וכיון ששמעה נעמי את דבריהן עשתה גם היא הכנה אל האהבה ותקח את הילד ותשיתהו בחיקה כדי שיוטבע בו אהבתה:
פסוק טו:אי נמי אפשר שניחמו הנשים לנעמי באומרן כי הבן הזה השיב את נפש מחלון לעולם הזה ועל זה אמרו והיה לך למשיב נפש וגם לכלכל את שיבתך כי כבר נכנסת לימי השיבה ואינך יכולה לייגע ולהתפרנס והוא יכלכלך כי כלתך אשר אהבתך ילדתו אשר היא עד עתה היתה טובה משבע' בנים שהיא היתה הולכות ללקוט משדה אל שדה להביא טרף לחמותה ומעתה מעשה האם יעשה הבן ויכלכל את שיבתך ואז ותקח נעמי את הילד ותשיתהו בחיקה כי פחדה להניחו בחיק רות אמה כי לא נסתה עדיין באלה ואולי תשכב על הילד ותמיתהו לכן לא הניחתו בחיק רות אבל ותשיתהו בחיקה וביום ותהי לו לאומנת כאשר ישא האומן את היונק:
פסוק טו:ואח"כ מצאתי להר"ש הלוי שכתב כפירושי וז"ל והיה לך למשיב נפש וגומר חכמות נשים ראו כי בעת הולדת את רות לא שתה את לבה נעמי לקחת את הילד ולהושיבו בחיקה כמשפט אם מפני היות בנה ממש כמדובר ואם להיותו בן רות אשר כל ימיה נאמנה בבריתה וסרה אל משמעתה וכן יראה מהמשך הספור כי לא נתנתו בחיקה עד עת בא דבר הנשים האלה כי על כן נכנס פסוק ותקח נעמי את הילד בין הדבקי' בין ותאמרנה הנשים אל נעמי וגו' והיה לך למשיב נפש וגומר ובין ותקראנה לו השכנות אם מפני כי הלקיחה נמשכה ממאמר הנשים הנה הן גמרו אומר כי עמדו בפני נעמי שתי ספיקות הא' רוחני והב' גופניי וכי על כן לא שמחה בילד ואולם הרוחניי הלא הוא אם באולי לא היה הילד הזה בנה כי לא באה נפש מחלון שמה כי לא היתה הכוונה הצריכה לדבר ההוא כהוגן כי רבה היא ואולי בועז כיון להנאתו לקחת אשה כלילת יופי כמוה ומה גם בלילה הראשון כי בזרות יתיישר שכלו אל האמת ולא יסף עוד לדעתה כמו שנאמר למעלה כי בלילה ההוא מת ולכן נעמי מסופקת בדבר ולכן לא שמחה בו ואולם הספק השני הגופניי הנה הוא יצאה נקיה מכל נכסיה והקנתה הכל לבועז כמ"ש עדים אתם היום כי קניתי את כל אשר לאלימלך ואת כל אשר לכליון וגומר מיד נעמי וכל זה כי אמרה לחיות בצל בועז הצדיק ועתה כי מת והילד הזה יורש את הכל ותשאר היא שכולה וגלמודה גולה וסורה כי רות לא תחפוץ עוד באהבתה אחרי שיש לה בן מבועז וכבר ניתק חבל הקורבה אשר ביניהן לגמרי ביודעה איש אחר ומה גם בלדת ממנו בן ולכן נתעצבה בילד כי הוא המדיח עליה את הרעה בעצם לכן הנשים הללו באו לדבר על לבה דברים טובים דברי ניחומים להסיר כעס מלבה ולהעביר דאגה מבשרה בב' הספיקות אמנם בא' אמרו והיה לך להשיב נפש כלומר דעי באמת כי הילד הזה הנה הוא משובב נפש בנך אשר עד היום לא מצאה נפשו מנוח ומרגוע אבל היא הולכות מדחי אל דחי וכמו שקדם ועתה נחה שקטה והרגיעה בשובה ונחת וזהו למשיב נפש לשובב ולהרגיע נפש בנך אמנם בשני אמרו ולכלכל את שיבתך כדברי המתרגם והראב"ע כי הוא כמו ויכלכל יוסף את אביו ותאמרנה לה אל תדמי בנפשך שתהי' מהיום והנאה נעזבת ותצטרכי לשוטט בשדות ללקט כי הנה הילד הזה יהי' סיבה לכלכל את שיבתך ואחרי השיבן על שני הספיקות נתנו טעם לדבריהן וכלפי האחד אמרו כי כלתך אשר אהבתך ילדתו והדבר הוא מה שידובר ע"י חכמי האמת הקדושים אשר בארץ המה כי המשכ' נפש המת ואם הוא תלוי ביבם וביבמ' העיקר הוא באשה ואמרו זכר לדבר באות נפשה שאפה רוח ולכן אמרו כי כלתך אשר אהבתך ילדתו כי באהבתה אותך לא הסירה מחשבת' מאהבתך בעת ההיא ותמיד לבבה אל אשר נכספת להמשיך נפש בנך אל העוה"ז וכלפי הב' אמרו אשר היא טובה לך משבעה בנים כלומר את יודעת אותה כל ימי נתגוררה עמך כי היא טובה לך וכן תרגם המתרגם דהאי הוה טבתא לילך בעידן ארמלית' כסגיאין בנין ואחרי שבימים הראשונים היתה אליך כבת וטובה משבעה בנים כן תהי' מהיום והלאה וכל מחסורך עליה ולכך לא תראי ולא תחתי עכ"ל, ורב אחרון ז"ל כתב והיה לך למשיב נפש כלומר ישיב את נפשך מרוב אנחותיך וגם יכלכל את שיבתך כי הבנים אם לשמחה אם לתועלת וגם שאינו בן בנך ואמרו כי המגדל בן זרים בגדלו יתנכר למגדלו והרי הוא כעמל שוא לז"א כי כלתך אשר אהבתך ילדתו והיא טובה לך וטבע המקום ראוי שימצא במה שיחצב והבן יהי' לך כאמו עם היותה נכרי' וא"כ בן בנך ממש הוא זה ונעמי נתנחמה מן אנחותי' גם ממיתת בועז ותשיתהו בחיקה ולא לגאוה אלא היתה לו כאומנת לאהבתה אותה עכ"ל, והרב מורי זלה"ה פירוש והי' לך למשיב נפש כי כיון שהבן הזה יהי' מכלל הצדיקים וכמו שנאמר ויקרא שמו בישראל משך תועלת לנפשה כאמור וכענין ברא מזכה אבא וכן הענין דברא מזכה אמא ומה גם כי תדריכהו ותיישרהו בדרכי ד' ועבודתו דבהאי הני נשי זכיין וא"כ נקוט חדא בבירור דוהי' לך למשיב נפש ועוד אחרת הנוגעת לגוף והוא לכלכל את שיבתך באופן שיהי' ליך חוטרא לידא ומרא לקבורא דזהו הנרצ' לנשים בחייהון אע"ג דלא מיפקדי אפריה ורביה ומלבד השתי טענות אלו הנוגעות לעצמה וראוי לה לשמוח בטובות האוהב ובפרט כאשר הוא אוהב נאמן יחשוב טובתו כאילו הגיע אל עצמו ואל בשרו וידמ' כי בשלומו יהי' לו שלום וכיון שכן בהיות הטובה הזאת נוגעת לרות ראוי שתשמח ותגיל אף גילת ורנן כאילו הגיעה והטיבה לה לעצמה וז"ש כי כלתך אשר אהבתך ילדתו ומה גם כי הוציאה אהבתה לפועל ומעשה רב וכמ"ש אשר הוא טובה לך משבעה בנים:
פסוק טז:ותקח נעמי את הילד ותשיתיהו וגומר, הכוונה כי רצתה לעשות גם היא הכנה לשיבא לגמר ותכלית דבר הנשים הצדקניות בשתי טענותיהם אם בענין כלכול שיבתה אשר זה ימשך מסיבת אהבת הבן הלזה עמה רצתה להקדים להתנהג עמה באהבה עזה כאהבת בן יקיר ולזה ותשיתהו בחיק' ומזה ימשך כי גם הוא כאשר יגדל וידע אהבת' עמו יאהבה ג"כ אהבה יתירה כי המקדים לא יושג ועל דבר הנפשיי אמר אמרו והיה לך למשיב נפש בחרה להיות לו לאומנת להדריכו להיישירו בדרכי השם יתברך ובלימוד תורתו כי לכל הצדדין יהיה נפש בנה או לא יהי' יש לה חלק בצדקתו וכדאמרן דבהאי הני נשי זכיין בהיותן משתדלות ומסבבות לימוד התורה ומעשה המצות כי המעש' ומנהיג ומדריך יש לו חלק עם העושה וכל המזכ' זכות הזוכה תלוי בו. ולבא עד תכונת הענין הזה נציע הצעה אחת ירוץ הקורא בה וייתיצבו הדברים על לבו ותברכני נפשו והנני מציגה לפניו:
פסוק טז:כי החל האדם לרוב על פני האדמה ויתפרד לכמה ראשים ועמים מעמים שונים עד הגיעם למספר שבעים והנחיל עליון גוים לשבעים שרים ומאז הבדיל והפריש את ישראל להיות עמו וחבל נחלתו כי רצה הקב"ה לזכות את ישראל צוה להם תורה ומצות אשר בסיבתם יאירו ויזהירו כזוהר הרקיע להיות דבקים בד' אלהיהם לאור באור החיים הנצחיים בהפרד נפשותם מהם ויתעדנו מזיו השכינה והנה מספר המצות הוא רמ"ח מצו' עשה כמספר רמ"ח איברים אשר באדם ושס"ה מצות לא תעשה כמנין הגידין אשר הם קישור הגוף האדם ועליהם יפלה הבשר ויקרם וכן הדבר בשלימות האדם כי צריך סור מרע ואפ"כ עשה טוב דאי לאו הרי עביר' מכבה מצוה כי אם אין האבר מקושר בגידיו בגוף לא יתקיים הבשר העולה עליו ועצמות האבר לא יהיה חזק ובריא וקל להבין:
פסוק טז:וג"כ באו מספר מצות לא תעשה כמנין ימות החמה כי בהם משלים האדם ימיו ומחזיק אותם כי ימים יוצרו והוא מתכסה בהם בקרוב איש להשתחוות לפני בוראו בהפרד הנפש מהגוף ובהיותם נקיים מחטא ועון ימצאו מצות עשה מקום לנוח עליהם ויתצרפו ויתלבנו ונעשים מלבוש לנשמה ודברים אלו הם ברורים בספר הזוהר פ' ויחי גם בפרשת וישלח בענין גיד הנשה:
פסוק טז:וראוי לדעת כי מספר המצות כנגד האיברים הנה גם הוא בכיון גדול באמת לתועלת העולם הבא והוא כאשר יזכה האדם ויקיים את כולם יקנה גוף האדם שלימות וכל מצוה ומצוה מחזיק אבר מאיברי האדם ומתקנו כל אחד ואחד אבר המיוחד לו ומקנה ומהוה אור עליון בהיר הוא בשחקים ואז יהיה באמת בצלם אלהים ומוראו ואימתו מוטלת על כל הנבראים וכל המזיקים בורחים ממנו כמטחוי קשת ויראו מגשת אליו ואם ח"ו יחסר מצוה או מצות הרי זה חסר התיקון והרי זה בעל מום לא שלם או תמים ואז האור העליון מתרחק ממנו והרי הוא בהסתר פנים מגדר ההשגחה פרטיות ומעותד לסכנות ומקרי הזמן בר מן דין תועלת יותר עיקרי נוגע לנפש והוא כי בהתפרד הנפש מן העולם הזה ללכת לאור באור החיים בג"ע להתעדן מזיו השכינה ידוע כי שם תמצא מלבוש ודיוקן כדמיון גוף דק ורוחני ומתלבשת ומתכסה בו ואז תהיה לה כח לעמוד בהיכל המלך מלכו של עולם ליהנות מזיו העליון ואם לא תמצא שם מלבוש ודיוקן להתלבש בו היא נדחת כי אין ראוי להיות כערומה כמו שמוכיח בספר הזוהר במקומות רבים וזה ענין חלוקא דרבנן והחלוק הזה נעשה מן מעשה המצות אשר יעשה אותם האדם בעולם הזה וחי בהם לעולם הבא כאמור ואף אם האדם יראה לעינים וידמה שאין בהם ממשות ומישוש עבים סתר לו ולא יראה בעיני בשר אשר לו כי יוצר כולם הוא ובריאה יברא במעשה ידיו ופועל כפיו במצות שמורים לו לעד לעולם להיות לו בגד ללבוש לכסות את מערומיו ולא יתבושש לעמוד במקום גדולה ורבו יתירא ויש מצות מייחדות לכל אבר ואבר מכף רגל ועד ראש קטון וגדול אחד מהם לא נעדר וכפי מה שיזדרז האדם במצות וידקדק בהם במחשבתו וכוונתו מבלי התדבקות סיג וחלודה כן יעלה ערך טוהר ודקות וזכות המלבוש הנעשה מהם וגם כפי אשר ישנה וישלש האדם במצוה כן יהיה בהירות וטוביות ויופי חלק המלבוש הנעשה ממנה. נקטינין מהא כי צריך האדם להיות זריז וזהיר בקיום המצות כולם כי אם מחסר אפילו אחת מהנה הרי החלוק והדיוקן בלתי שלם בחסרון אבר או אברים כפי המצות הנעדרת ויהי שם בעל מום ואוי לה לאותה בושה ומה גם כי בעל מום לא יקרב לפניו ית' ולא יוכל לגשת אל הקודש פנימה ואור חשך בעדו לא יראה באור צח בהיר אור מצוחצח כשאר הצדיקים אשר שם:
פסוק טז:והן אמת יש כאן מקום ספק איננו קטן והוא כי אם הדבר כן לא שבקת חיי לכל בריה דאין אדם צדיק בארץ אשר יזכה לדיוקן ההוא וללבוש חלוקא דרבנן כי ידוע היות בכלל המצות חלק שאינו שוה בכל והוא חלק המצות המיוסד לכהנים הלוים וא"כ איך ישלימו רמ"ח איברים ושס"ה גידין לתקן המלבוש והדיוקן כי לפי הנראה שנים הם עליון ותחתון והא' דק יותר מחבירו מלבוש הימים ומלבוש הרמ"ח מצות ועוד מלבוש פנימי אחר יותר דק וזך הנעשה מהכוונת כדמשמע בפרשת ויקהל ויכולים היינו להאריך בביאור הענין הזה ובסדר המלבושים האלו עם ביאור הדיוקן אשר היה לנפש קודם בואה לעולם והדברים עתיקים אלא שאין כאן מקומו להכניס לכנוס מן המחיצה ונחזור למסקנת הספק דא"כ נימא ח"ו דבר מנייהו דישראלים חלוקא דין כיון שאין יכולת לקיים המצות הנז' זאת ועוד מצות התלויות בארץ מאי איכא למימר דאטו כל הצדיקים קדושים אשר חוצה לארץ המה לא יזכו בחלוק ההוא ועוד מי שאין לו אח או שלא מת אחיו ואין בידו לקיים מצות ייבום לא יהיה לו דיוקן שלם ומאי הוה ליה למעבד וכהנה רבות במצות אשר לא יבואו ליד האדם בלתי פשיעה מה יעשה בעלותו אל הר ד' והוא שרת את ד' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו וימנועוהו מבא אל הקודש להתעדן בעדן גן אלהים ויהיה צועק ואינו נפנה והרי כאן דמעת העשוקים ואין מנחם:
פסוק טז:ואנו בעניותינו לא ראינו יישוב לזה כי אם במאמרם ז"ל בפסוק זאת תורת העול' וגו' זאת תורת האדם וגו' בזמן שאין בית המקדש קיים יקראו בתורת קרבנות ויחשב להם כאלו הקריבו הקרבנות וכן אמר שהקורא בתורה מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב כל הקרבנות וכו' נמצא למדין שהקורא בתורה בענין הקרבנות נחשב לו כאלו קיים בפועל ובמעשה מה שלמד וקרא ואף אנו נאמר כי בגשת איש בארשת שפתיו ללמוד בחלק מחלקי התורה עקימות שפתיו הוה מעשה והרי הוא כאילו קיים אותם וכן במצות התלויות בארץ ואם לא ראה מאורות הארץ מימיו וכן בכל שאר המצות ונמצא היות האדם אפשרי תיקון החלוק בשלמות וידו משגת בסיבות לימוד התורה כי היא המשלמת ומטהרת ומתקנת את כל המצטרך לנפש האדם באופן ימצא מרגוע אחר המות בג"ע ולא יהי' ערום שליח וערטילי יכין צדיק וילבש בגדי קודש לכבוד ולתפארת וזהו אצלי פסוק תורת ד' תמימה משיבת נפש רצה לומר משיבת ומרגעת במנוח השקט את נפש ומטעמא דאמרן ולבי אומר לי דלהכי קרי ליה לדיוקן ההוא חלוקא דרבנן כי החכמים בתורתם בנקל יבואו עד תשלום החלוק הנזכר ובענין זה עלתה ארוכה ומרפא לנפשות בני האדם אשר לא חכמים המה ואינם מתעסקי' בתורה ובמצות והוא בהיותם מחזיקים ידי לומדי תורה ומעמידים אותם כי בזה יש להם חלק בתורתם ובתיקון עמלי תורה נמשך להם תיקון ג"כ וזהו אצלי פירש עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר וזהו ג"כ פירש כי בצל החכמה בצל הכסף והוא עם מאמר רז"ל עתיד הקב"ה לעשות צל וחופה לבעלי מצות וכו':
פסוק טז:הנה בהקדמה זו יובן מאמרם ז"ל בברכות פרק היה קורא גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מן האנשים שנאמר נשים שאננות קומנה שמענה קולי בנות בוטחות האזנה אמרתי אמר ליה רב לר' חייא נשי במאי זכיין באקרויי בנייהו לבי כנישתא ולאתנוי גברייהו בי רבנן ונטרן לגברייהו עד דאתו מבי רבנן ע"כ:
פסוק טז:והדבר קשה דמאי קאמר נשי במאי זכיין והלא יש להן מצות רבות שרן מצוות בהן כגון מצות עשה שאין הזמן גרמא וכל מצות לא תעשה כי השוה רחמנא אשה לאיש לכל עונשין שבתורה:
פסוק טז:ונראה דקאי רב למאי דקאמר ברישא גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים ופי' רש"י גדולה הבטחה שהרי קראן שאננות בוטחות ופירושן של דברים במאי דאיתא בספר הזהר פ' שלח לך במעשה דר' אילא בענין ההיכלות אשר בג"ע מיוחדות לנשים צדקניות להתעדן באור הבהיר והעליון אשר הא' מיוחס לבתיה בת פרעה והב' לסרח בת אשר והג' ליוכבד אם משה והד' לדבורה אשה נביאה ולפני לפנים מאלו ההיכלות ד' היכלון דאמהן קדישין ובכל היכל והיכל יש סיעת נשים צדקניות וכמה ריבוא ואלפי נשי זכיין בחברת כל אחד מהנזכר ומפרש התם דנשי זכיין אשר בהיכל הא' איקרון נשים שאננות והיכלן דאמהן קדישין איקרין בנות בוטחות והנה יקשה כי כמו שהאנשי' צריכין דיוקן ומלבוש שלם בלי חסרון כאמור כן הנשים מצטרכנה בגד ללבוש ולכסות את מערומיהן כי בזולת זה לא יהיה להם כח לעמוד ולהתייצב בהיכלי מלך הנזכר לעיל כי במה כחן גדול מן האנשים ואדרבה חזינן דהורע כוחן ומעתה כיון שכל עצמן של האנשים עם כל ייפוי כחם אין להם מציאות תיקון שלם כי אם ע"י התורה נשים דלא מפקדי אתלמוד תורה איכה ישלימו את כל תיקון רמ"ח איברים אשר נכללו בגופם וזהו שהוקשה לרב הני נשי במאי זכיין לעמוד בהיכלי שאננו' ובוטחו' ומשני באקרויי בנייהו וכו' כי בהיותן משתדלות בענין התורה אם בבניהן ואם בבעליהן יש להם חלק בתורתם וזכות לימודם תלוי בהן מאחר שהן היו סבה בהשתדלותן ובהיותם דוחקות את עצמן מצדו ומתרצות להמתין את בעליהן ולתת להם רשות ללכת להתעסק בתורת ד' נמצא כי התיקון בעצמו ש ש לאנשים שייך לנשים ואם לא יהי' עצמי בהן נאמר שיהיה הבדל ושנוי ביופי ושלמות המלבוש אבל מלבוש מיהא איכא שלם בלי חסרון חלק מחלקיו עד פה הגיע ענין הדרוש הזה מיוסד על שרשי האמת והצדק נלמד מבאר מים חיים המגלה עמוקות הוא ספר הזוהר. ומעתה נחזור לענינינו כי זאת היתה כונת הצדקת להיות אומנת לבן הנולד להדריכו ולהיישירו בתורה ובמצות כדי שיהיה לה חלק בהם ותשיג לעמוד בהיכלי קדשי שאננות אז בוטחות בחברת נשין זכיין כדאמרן עכ"ל:
פסוק טז:ואני אומר כי בוודאי אמת הנאמר כי המלבוש של הנשמה הוא נעשה מן המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אמנם נראה לי כי בוודאי הוא ית' אשר הוא יודע תעלומות ידע והבין כמה מצות היה צריך שיעשה האדם אשר בהם יעשה מלבוש שלם לנשמתו והיא חלוקא דרבנן כאמור ובכל המצות אשר הוא מצווה כל ישראל לעשותם מבלתי מצות הכהנים הלויים יש די סיפוק למלבוש אשר יעשה האדם להתלבש בו נשמתו ולא יחסר כל בו אבל המצות אשר ריבה הכתוב לכהנים הלויים אין בהם צורך לתשלום הלבוש כי במצוה אשר צווי הישראלים בהם הושלם החלוקא דרבנן והלבוש ובמה שהבדיל אלקי ישראל את הכהנים הלוים ורבה להם הכתוב מצות יתירות היינו כדי שיזכו לייפות לבושם ביפוי יתירתא נוסף על היותו חלוק שלם במנין המצות שנצטוו הישראלי' לכהנים הלוים יתר שאת כי הקריב הקב"ה מצות יתירות כדי שבהם יזדכך לבושם יותר בתכלית היופי לא מפני שהיה חסר קצת מהלבוש ולא יושלם רק במצות הכהנים כי איך נאמר שגם הישראלי צריך למצות הכהנים כדי להשלים לבוש נשמתו והנה רוב מצות הכהנים הישראלי אשר יעשה אותם עליו נאמר והזר הקרב יומת ואיך ישלים הישראל לבוש נשמתו בקריאתו בתורה במצות הכהנים כי אם נאמר זאת התורה לעולם כי כל הפוסק בתורת עולה מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב עולה היינו מפני שאילו היה בית המקדש קיים היה מקריב אותה בפועל ובמעשה ופתה שחרב בית המקדש ואי אפשר להקריב' מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב עולה בקראו בדיני עולה וכיון שהיה ראוי הישראלי לעשותה מעלה הכתוב כאילו עשאה וכל הראוי למעשה אין מעשה מעכב בו על דרך כל הראוי לבילה אין בילה מעכבות בו אבל מי שאינו ראוי לבילה הלא הוא הוא הישראלי שאינו ראוי לעשות ולקיים מצות הכהנים והוא במית' על עשייתם א"כ איך יחשב קריאתו בהם כאילו עשאם והרי אם עשאם הוא חייב מיתה אלא וודאי על כרחין במצות אשר חייב הישראל בהם יושלם החלוקא דרבנן חלוק ולבוש שלם מבלי חסרון והמצות יתירות של הכהנים הוא ליפוי יתירא ומאהבת' אשר אהב אותם יותר השי"ת הקריב אותה אליו לעבוד עבודתו ובזה יזכו ליפות לבוש ביפוי יתירא:
פסוק טז:וכן בענין הנשים אשר ראה ראינו כי כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות לא מפני זה יהיה חסר לבוש נשמתן בע"ה אבל דבר פשוט הוא כי לבושא דאיתתא לחוד ולבושא דגברא לחוד לא ראי זה כראי זה ומשונה זה מזה ולכן נאמר לא ילבש גבר שמלת אשה ולהשלמת לבוש נשמתן של נשים די להם באותם המצות שנצטוו ובקיימן אותה השלימו לבוש נשמתן והא תליא הא מילתא בשיקול אל דעות כי הוא ות' יודע כי אין צורך במצות עשה שהזמן גרמא ללבושי הנשים ומאי דקאמר ליה רב לרבי חייא הני נשי במאי זכיין כבר ידע במאי זכיין דהיינו במצות שנצטוו אבל בהיות כי לעיל קראן נשים שאננות ובוטחות ואמר גדולה הבטחה שהבטיחן לנשים יותר מן האנשים על כן תמה כי איך אפשר אשר במצות אשר נצטוו יזכו לאותה המעלה יותר מן האנשים והרי נקטינין כי תלמוד תורה כנגד כל המצות היא שקולה והאשה פטורה מלימוד התורה וא"כ איך אפשר שתזכה הנשים למעלה הנזכר אם בתוך המצות אשר לא נצטוו היא ת"ת אשר היא שקולה כנגד כולם ומה גם שנאמר שיזכו ליותר מן האנשים על כן שאל במאי זכיין כיון שמן העיקרית הן פטורות והשיב שאין הדבר כן כי אם ג"כ הן זוכות בענין ת"ת וזה באקרויי בנייהו לבי כנישתא ובאתנויי גברייהו בי רבנן וכו' הרי שגם להן יתר שאת בענין לימוד התורה כי גדול המעשה יותר מן העושה ולכן גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מן האנשים ובדרך זה מיושב הכל ולא קשה מידי:
פסוק יז:ותקראנה לו השכנות שם לאמר כלומר שיאמר השם ויובן ממנו שיולד בן לנעמי ולכן קראוהו עובד שהכוונה עובד אלהים וזה מורה היות בן נעמי שנקראת כן על שהיתה צדקת ונעימה במעשיה ואמר היא אבי ישי ודוד ולא שהוא זכה להיות לו ישי וישי זכה להיות לו דוד אלא עובד זכה לשתיהם לישי ולדוד וזהו הוא אבי ישי ואבי דוד:
פסוק יז:ורב אחרון ז"ל כתוב כי להיות שלא היה לו אב ואמו מרוב צערה לא שתה לבה הוכרחו השכנות לקרוא לו שם ועל שם הענין קראו לו את השם והוא כי הן אמרו יולד בן לנעמי כי זה הבן לה הוא להשיב נפשה לכלכלה ולעבוד עבודתה ולכן קראוהו עובד את זקנתו הוא אבי ישי וגומר הן הנה דברי כותב הסיפור כלומר זהו תכלית כל הסיפור עכ"ל:
פסוק יז:ואפשר עוד לומר כי שני שמות נקראו לו אחד מקרה ואחד עצמי כי בתחילה כאשר שתה אותו בחיקה ותהי לו לאומנת או באותם השתי הראשונים קראו לו השכנות שם והוא שם מושאל לא שיהיה שמו העצמי וז"ש ותקראנה לו השכנות שם לאמר אותו לפי שעה יולד בן לנעמי ותהי שמו בפי השכנות בן לנעמי וכשהיו קוראות אותו כך היו קוראים אותו בן לנעמי אבל אחר שגדל ולא היה צריך לאומנת אז ותקראנה שמו עובד ולכן אמר בכאן שמו ולעיל אמר שם כי הראשון לא היה שמו המיוחד לו אלא בדרך מקרה אמנם אח"כ קראו לו שמו המיוחד לו ולכן נקט שמו בכנוי כי הוא היה שמו המיוחד לו אח"כ מצאתי קרוב לדברי בהר"מ אלמושנינו ז"ל:
פסוק יז:והרב מורי ז"ל כתב המסתבר כי בהיות רות גם נעמי עצובות רוח ושמחתן בלתי שלימה מסיבות מיתות בועז בלילה הראשונה כאמור ועתה נתחדשה תוגתן בראותן הבן הנולד שלא זכה בועז לראות לידתו ולשמוח בו בהיותו שכול משלושים בנים והנה הוא יתום משעת לידה אשר בלי ספק אין צער גדול מזה בעת ההוא ולכן גם שניהם לא שתו לב לקרוא לו שם מגודל יגונם לסבה הנזכר כי נעדר מי שהי' ראוי לו לשום לו שם כמנהג ולכן הוכרחו השכנות לקרוא לו שם:
פסוק יז:או ירצה שקריאת השכנות שם לבן הזה לא האם ולא נעמי היה בשביל שיצא הקול באמירה דלא פסיק שיולד בן לנעמי ולפיכך רות לא קראה שם שנעמי היתה קודמת כיון שקול המון נשמע שיולד בן לנעמי ועוד כי חשבה רות תהיה לבה נקפה שבכונה היתה קוראה היא שם להבריח מנעמי ולהפסיק הקול שיולד בן לנעמי ונעמי גם היא לא היתה קוראה שם באומרה שרות קודמת שהוא בנה באמת ומהקפדת שתיהן זו בשביל זו היה נשאר הבן מבלי שם עד שבאו השכנות וקראי לו שם וטעם לאמר לפי זה בשביל שהיו אומרים יולד בן לנעמי.
פסוק יח:ואלה תולדות פרץ כתב הר"ש הלוי ז"ל אחרי כלותו את כל תוקף דבר זה מסיפור הקדוש הזה מהיתר המואבית בא לייחס דוד אשר עליו נתגלגל כל זה כאמור והתחיל מפרץ להיות העשירי קודש כמו שכתב החכם השלם החסיד כה"ר יהודה ן' שושן ואמרו תולדות מלא אמרו בראשית רבה פרשת י"ב מפני שחסרו ששה דנרים מאדם כי ע"כ הי' תולדות השמים והארץ מלא על שם אותם ששה דברים ומשחטאו אדם וחוה וחסרו אותם הששה נחסרו כל תולדות שבמקרא להורות שהם חסרים וביען עתידים לחזור בביאת הגואל היוצא מפרץ על כן תולדות פרץ מלא. ובשמות רבה פרשה ל' אתה מוצא כל תולדות שבמקרא חסרים חוץ משנים אלה תולדות השמים והארץ ואלה תולדות פרץ וטעם גדולים להם למה אמר אלה תולדות השמים והארץ מלא מפני שהקב"ה ברא את עולמו ולא היה מלאך המות בעולם ובשביל כך הוא מלא וכיון שחטא אדם וחוה חיסר הקב"ה כל תולדות שבמקרא וכיון שעמד פרץ נעשה תולדות שלו מלא שהמשיח עומד ממנו ובימיו הקב"ה מבליע המות שנ' בלע רמות לנצח לפיכך תולדות השמים והארץ ותולדות פרץ מלא ע"כ:
פסוק יח:וכתב הר"ש הלוי ונודע לכל באי שערי חכמת האמת כי הוא"ו הוא סוד קו האמצעי מדתו של יעקב והם החיים וזה שמו אשר יקראו כל מקובל עץ החיים ולכן מורה העדר הוא"ו על העדר החיים ומילואה על מילוי החיים האמנם ביען היות התולדות הנאמר פה הוא דוד השרוי בעלמא דנוקבא דמותא שריא ביה על הדרך הנאמר על כן מלא הנה תיבת תולדו' להורות כי ממנו יצא המבטל ומבליע המות. ואומרו פרץ פרץ א"ר אבא ר כהנא כל שנכפל שמו יש לו בעוה"ז ויש לו בעולם הבא איתיבון ליה והכתיב תרח תרח א"כ יש לו חלק לע"ה אמר להם אף היא לא תברא דא"ר יודן בשם ר' אבא בר כהנא ואתה תבוא אל אבותיך בשלום בשרו שיש לאביו חלק לעולם הבא ע"כ בב"ר עכ"ל:
פסוק יח:ועוד אני אומר כי כיון שמואל הנביא ביחס הזה לשכך תלונו' מה ידומו בדבר הזה ואני אפרשם כל אחד במקומו ראשונה ידומה גנות גדול מה שהתנהג בועז ברמאות עם טוב הגואל הקרוב כאשר ראו עיניך במה שקדם דברים צדיקים כמה עקם לו את הדרך שלא יקחנה אחרי שפתח דבריו האיר באומרו אנוכי אגאל ולכן אמר ואלה תולדות פרץ כי הנה זרח אחיו הזריח אורו ראשונה וחוט השני לעד ואף גם זאת פרץ זה פרץ ועבר לפניו ויפטור רחם אמו ויהי בכור יורש עצר והממלכה נכונה בידו כן דבר בועז כי עם היות טוב נתן ידו בראשונה לגאול ובועז בעז ותעצומות איחרו וכאשר פרץ ישנו בעולם הבא כנדרש בכפל שמו כמדובר כן ענין בועז ולא תשיגהו מזה בושת ופגם כי אדם קרוב אצל עצמו להגיע אליו השלימות ועל דרך זה פירש החכם השלם כה"ר מאיר עראמא באגרת יסודי הצדיקים מאמר הנביא מחמס אחיך יעקב תכסך בושה כלומר מהחמס אשר עשה לך אחיך פעמים בבכורה ובברכה לא עתה יבוש יעקב אבל תכסך בושה כי הוא נזדרז לקנות השלימות ואתה בשנת קצף הסתרת פניך ממנו והוא ענין נפלא בכתוב וזה דבר בועז כאמור ולכן הזכיר את פרץ עכ"ל.
פסוק יח:ואני אומר כי בהיות שכל עיקר המגילה הזאת הוא להודיע היחס של דוד המלך עליו השלום והדברים מוכיחים מתיך הסיפור כי מאת ד' היתה זאת ואשה זאת מן השמים הקנו אות' לו אף אם נראה כי היה בדבר קצת פריצות בהיות שהלכה ותגל מרגלותיו ותשכב והנה פרץ בן יהוד' יוכיח כי עם היות שעמדה תמר בעינים על אם הדרך כדרכן של זונות וכן יהודה חשבה לזונה ועם כל זה יצאו ממנה כל הצדיקים שיזכיר כן היה ענין הזווג הזה וכדאמרן לעיל:
פסוק יט:ובמדרש וחצרון הוליד את רם ולא ירחמאל הוה קדמאי שנאמר ובני חצרון ירחמאל ואת רם ואת כלובי אלא לפי שנשא ע"ג להתעטר בה שנאמר ותהי אשה אחרת לירחמאל ושמה עטרה ע"כ וכתב החכם כה"ר יהודה ן' שושן ז"ל צא ולמד כי חטא אחד יאבד טובה הרבה שאבד זה הצדיק שלשלת יוחסין משום עונג שעה:
פסוק יט:וכתב הר"ש הלוי ואני אומר כי בא לסלק ממנו עוד גנות אחר והוא אשר דובר בו כמה פעמים כי איך ולמה יצא שורש זה מהמואביה הזאת ואף אם תהיה מותרת נר ה דלאו משנת חסידים היא כאשר נכפל למעלה והיא שאמר וחצרון הוליד את רם ועזב את הראשון ירחמאל ביען נשא גויה להתעטר בה ואחרי שזה לא רוחם ביען נשא גויה ויאשם ויצא ממשפחת בית אביו ולא עוד נזכר שמו זאת אומרת שאם היה דבר רות לא טוב בעיני ד' גם היא גם בועז לא יבואו בסוד ד' אלא שהיה זה ממנו יתברך כי כל הנפשות לא הנה והוא היודע אותנה כי ירחמאל נשא גויה להתעטר בה ואין ספק שנתגיירה שאם לא כן לא היו מקפידים על המקרה להתעטר שה ומניחים העצם שנשא גויה אלא איברא כדאמרן ובועז נשא אח רות המואביה ונשיא הוא בישראל ואין המלט מהציץ הנה ניצוץ משביב חכמת האמת והוא כי מעת חטא אבינו הראשון נתקלקלו הדברים ונעשו פנימים חצוניים וחצוניים פנימיים וכנרמז במגילות איכה מהזוהר בפסוק והתעוותו אנשי החיל והוא סוד העשוקים הנאמר בקהלת כנרמז בספר הזוהר ובייחוד במעשה רב דרב ייבא סבא המוזכר למעלה והוא סוד המשומדים וסוד הגרים וחסידי אומות העולם ומאז נדחו רות ונעמה ונתקרבו עתה והנה הוא סוד צפורה אשת משה ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל והמשכילים יזהירו והוא הדבר אשר הזכיר לרם ועזב את ירחמאל כמו שנאמר וכל זה להורות כי השורש הזה עושה פרי למעלה הרי צדיק עץ חיים עד שאם יפגע במנוול מן גו יגורש ולא יזכר שמו בשלשלת היחס אף אם הוא בכור וכאשר היה דבר יעקב ועשו עכ"ל:
פסוק יט:והרם מורי זלה"ה כתב נראה לי כי על כן יחס מפרץ ולא מאביהם הראשון יהודה בהיות כי גם הוא נבזה קצת כדומה לזה שענין תמר ליהודה בעיני השומעים לא טוב הוא ויש מקום לייחס בו קצת גנאי ח"ו ולכן התחיל לייחס התולדות מפרץ ואגב אורחיה אשמועינן שאם בעיני ההמון הדרך מעוקם עם כל זה יודע תעלומות גלוי לפניו הי"ת הכוונה לשמים ואין ראוי לייחס בו פגם כלל כי מד' יצא הדבר וכמאמרם ז"ל בפסוק צדקה ממנו עכ"ל: