Notice: Undefined offset: 8 in /var/www/html/server/929/perushim.php on line 32

Warning: array_map(): Argument #2 should be an array in /var/www/html/server/929/perushim.php on line 33
 תנ"ך על הפרק - רות ח - ובועז עלה השער / הרב חיים בן סניור שליט"א

תנ"ך על הפרק

רות ח

802 / 929
היום

הפרק


Warning: include(./data/perakim/v200/Ruth/8.html): failed to open stream: No such file or directory in /var/www/html/929/sync-view.t.xml on line 57

Warning: include(): Failed opening './data/perakim/v200/Ruth/8.html' for inclusion (include_path='.:/usr/share/php://var/www/html/server/929') in /var/www/html/929/sync-view.t.xml on line 57

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב חיים בן סניור שליט

ובועז עלה

בשבח מידת הזריזות ועליונותה על הפזיזות

אחד הדברים המאפיינים את הנהגת הצדיק הוא מידת הזריזות. מידה זו הינה השנייה בסולם הדרגות המביאות את האדם להגיע לרוח הקודש. זריזות אין פירושה חיפזון או פזיזות; מידות אלו שליליות הן. אולם הזריזות הינה מדה טובה. ההבדל בין הפזיז לזריז הוא גדול ומהותי, הפזיז פועל ללא מחשבה מעמיקה. אדם כזה עלול להכשל בכל צעד ושעל, וכבר אמר אחד מחכמי ימי הביניים: "פרי המהירות חרטה". הזריז שוקל קודם היטב את החלטותיו וחושב על ההיבטים השונים, ולאחר שהדברים נהירים לו ניגש מיד לבצעם ללא שהיות.

זריזותו של בועז

בועז שקל את רעיון נישואיה של רות לפרטי פרטים מאז פגישתו עם רות בגורן ועתה בהזדמנות הראשונה ניגש לבצעו. בועז רצה לבדוק אם הגואל ירצה לקחת את רות לאשה, אם כן, יסוג בועז מרעיון הנישואין עִמָּהּ. מאחר והגואל קרוב יותר ממנו לפיכך בועז מסלק את רצונותיו לקרן זווית ופועל בהתאם לרצון ה'. נעמי, שהכירה את בועז, אמרה לרות כי בועז הצדיק לא ישהה הרבה זמן ועוד באותו יום יסיים את הפרשה לכאן או לכאן.

בשעת בוקר מוקדמת מכנס בועז את חברי הסנהדרין ועולה לשער העיר, מקום מושב הסנהדרין כדי להתחיל בדיונים. מטרת בועז הייתה כפולה: מטרה ראשונה לתת פרסום רב להלכה הקובעת: "עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית". מטרה נוספת לאסוף עשרה זקנים כדי לברך ברכת חתנים כאשר רות תכנס לחופה.

בועז עולה השער

הזקנים אשר בשער הם אנשי הסנהדרין שבררו ופרסמו את ההלכה הקובעת "עמוני ולא עמונית..."; ועוד זקנים אחרים הוזמנו לברך ברכת חתנים. בועז רצה שהזקנים שצריכים לברך ברכת חתנים יגיעו אף הם לשער העיר כדי שישמעו בעצמם את ההלכה מפי חברי הסנהדרין שְׁרוּת מותרת לבוא בקהל ויברכו ברכת חתנים בלב שלם.

בפרקנו מוצאים אנו שבועז הינו אדם סמכותי שאינו חושש לדעות אחרות שהיו נפוצות בעם. הוא לא היה מסוג השופטים שנשפטו על ידי העם. בועז היה ירא שמים ובו חברו יחדיו הדין, האמת והשלום כפי שהוכחנו במאמר קודם. כן מצאנו שעמד בניסיון קשה מזה של יוסף. אדם שהוא ירא שמים דבריו נשמעים; לפיכך כאשר ציווה על הגואל ועל עשרת הזקנים לעלות לשער ולהתחיל בדיון על מעמדה של רות לא התנגד איש וכולם צייתו להוראותיו.

אנחנו נעשה את שמוטל עלינו והקב"ה ישלים את החסר

המילה "וְהִנֵּ֨ה" פירושה דבר בלתי צפוי, כאשר הגואל הגיע באקראי לשערי בית לחם ופוגש אותו בועז, מצווה עליו לעלות לשער ולשבת שם. הגואל אינו מסרב לבועז ויושב שם כפי הוראת ראש הסנהדרין. הגואל לא הגיע למקום כדי להשתתף בדיון כה חשוב, ובכל זאת לא ניסה להסביר לבועז כי עתה איננו יכול להתעכב אלא "וַיָּ֖סַר וַיֵּשֵֽׁב׃". גם הקב"ה סייע לבועז לפתור את נושא גאולת השדה ונישואי רות באותו יום כי כך רצה בועז, והקב"ה מקים דבר עבדו וגלגל שהגואל יעבור מיד בבוקר ליד שער בית לחם ובועז יראה אותו ויצווה עליו לשבת שם. עובדה זו מלמדת אותנו כי על האדם לעשות את המוטל עליו והקב"ה מסייע להמשך גם בדרכים בלתי שגרתיות.

[וראה עוד בנושא זה במאמר נפרד על הפרק.]

נעמי עוד לא מכרה

כאשר נאספו חברי הסנהדרין מציג בועז את ענין גאולת השדה ופונה לגואל בהצעה לגאול את השדה וכל אשר לאלימלך מיד נעמי. מסביר המלבי"ם (רות ד ג) שאין הכוונה בנאמר "חֶלְקַת֙ הַשָּׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר לְאָחִ֖ינוּ לֶאֱלִימֶ֑לֶךְ מָכְרָ֣ה נָעֳמִ֔י", שכבר מכרה לאיש אחר ועל הגואל לקנות אותה מיד הקונה. המלבי"ם מנמק זאת, כי השדה היה שדה אחוזה ואי אפשר לגאול שדה אחוזה אם לא נשארה שנתיים ביד הקונה (עיין ויקרא כה). זאת ועוד בהמשך נאמר: "בְּיוֹם־קְנוֹתְךָ֥ הַשָּׂדֶ֖ה מִיַּ֣ד נָעֳמִ֑י"(רות ד ה), משמע שנעמי עדיין לא מכרה את השדה.

השדה מחולק בין נעמי לרות

אם כן אי אפשר להסביר את המלים "מָכְרָ֣ה נָעֳמִ֔י" בלשון עבר, שכבר מָכְרָ֣ה את השדה, אלא שהסכימה למכור. מהיכן הגיעו שדות לרשות נעמי? מסביר המלבי"ם כי אחרי מות אלימלך ובניו זכתה נעמי בחלק מהשדה של אלימלך בכתובתה, ואחרי מות מחלון לקחה גם רות חלק מהשדה בכתובתה.

הצעתו של בועז לגואל

בועז משכנע את הגואל לגאול ללא שום אינטרסים אישיים. נהפוך הוא. בועז מציע לו תחלה לגאול את חלק השדה הנמצא ברשות נעמי שזה חלק השייך לאלימלך ועבר לרשותה בכתובתה. כי איננו רוצה שנחלת אלימלך תיפול ביד זרים לכן תגאל אתה, קרוב המשפחה, את השדה מִיָּדָ֔הּ. הגואל שומע את דברי בועז ומסכים להצעתו וַיֹּ֖אמֶר אָנֹכִ֥י אֶגְאָֽל (רות ד ד). לאחר שהגואל הסכים לחלק הראשון, ממשיך בועז ואומר כי גם אם תגאל את חלקת השדה שביד נעמי עדיין לא נגאלה אחוזת אחינו אלימלך, כי חלקת השדה השניה נמצאת ביד רות, ולא תוכל לגאול אותה אלא אם כן תישא את רות לאשה וממילא תזכה בשדה ואז יקום שם המת על נחלתו (כדין יבום, אפילו אם איננו אחיו של המת).

סירוב הגואל

כאשר שמע הגואל כי יצטרך לקנות במקשה אחת שני חלקי השדה ואי אפשר לבצע זאת מבלי שייקח את רות לאישה, נסוג הגואל מהסכמתו לגאול גם את חלקה של נעמי ואמר: "לֹ֤א אוּכַל֙ לִגְאָל־לִ֔י פֶּן־אַשְׁחִ֖ית אֶת־נַחֲלָתִ֑י"(רות ד ו). הגואל אומר לבועז, אם אני אקח את רות לאישה עלולים להשחית את נחלתי, כי ילעיזו עלי שלקחתי מואביה לאישה (אפילו שההלכה מואבי ולא מואבית נתפרסמה כבר). אבל אם אתה תגאל איש לא ילעיז עליך, כי אתה ראש הסנהדרין, וכולם יודעים שבוודאי חקרת את ההלכה היטב והגעת למסקנה: מואבי ולא מואבית. בועז שמח לשמוע דברים אלה וניגש לקיים את המצווה בשמחה ובזריזות.

המהלך הא-להי שמאחרי סירובו של הגואל

הגואל חושש להינשא לרות בגלל היותה מואביה ולא רצה לסמוך על ההיתר של הסנהדרין מחשש פן ישחית את נחלתו. אך הקב"ה יודע כי מדרגתו הרוחנית של הגואל נמוכה מזו של בועז ולכן לא יוכל להקים מפעל כה חשוב הנקרא מלכות בית דוד. מלכות יקרה זו צריכה לצאת מאדם צדיק ובעל מידות בבועז וזהו עומק מהלך הסירוב של הגואל.

בועז נושא את רות לאשה

לאחר שהגואל סרב לקחת את רות לאשה ואמר לבועז שרק הוא יכול לשאת אותה מבלי שיוציא לעז על צאצאיו, ניגש בועז לבצע משימה חשובה זו. מאז הכיר את רות כאשר באה בפעם הראשונה לשדותיו, ראה בה גינוני מלכות. הוא התבונן במעשיה. ראה כיצד לקטה את השיבולים, כיצד דיברה וכיצד התנהגה בעת האוכל, וידע כי היא האישה אשר צריכה להיות אמה של מלכות. הוא השתוקק מאד לבנות איתה יחד את מלכות בית דוד, המלכות אשר תביא את העולם לידי גאולה ותהפוך את כל העמים לקרוא בשם ה'.

בועז המתון והמחושב רצה להסיר את כל הפניות הזרות ממעשיו. כשם שנעמי אמרה לרות לזכך את כל מעשיה ומחשבותיה כאשר הלכה לגורן, כך בועז זיכך כל מעשה וכל מחשבה בכל הקשור לנישואיו עם רות. הוא לא קילל אותה כאשר הפתיעה אותו בגורן; נשבע ליצרו שלא ישמע לו כאשר יכול למצוא צד היתר באותו לילה; השתדל לפייסה ולדבר על לבה לבל תיפגע כאשר אינו מתנהג אליה כפי הציפיות שהבינה מנעמי; מודד בשיקול הדעת שש שעורים ושולח בידה אל נעמי כדי להשיב לה תשובה על שאלותיה הכמוסות; מלווה אותה לבל יפגעו בה אנשים לא הגונים; ומיד למחרת היום מתחיל למצוא פתרונות כיצד למעט את סבלה הרוחני. גם אז אין בועז נזקק לשום היתר שבדיעבד, אלא מכנס את הסנהדרין, ויחד מפרסמים את ההלכה הקובעת: עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית. בועז אינו מגלה שום רצון למהר ולקחת את רות לאשה. בועז רצה לנהוג על פי ההלכה ומאחר והגואל הינו קרוב ממנו, הציע לו את גאולת חלקת השדה מיד נעמי והחלק השני מיד רות.

בועז מצהיר באזני הזקנים (הם חברי הסנהדרין) ובאזני העם אשר בשער, הזקנים שאסף כדי לברך ברכת חתנים, שהוא עומד לקחת את רות לאישה אחרי שהגואל סרב להצעתו, ובכך לגאול את השדה וגם להקים שם המת על נחלתו, "וְלֹא־יִכָּרֵ֧ת שֵׁם־הַמֵּ֛ת מֵעִ֥ם אֶחָ֖יו וּמִשַּׁ֣עַר מְקוֹמ֑וֹ עֵדִ֥ים אַתֶּ֖ם הַיּֽוֹם׃"(רות ד י). כלומר בועז אמר כי נישואיו עם רות הם כדי שְלֹא־יִכָּרֵת שם המת מֵעִ֥ם נַ֣חֲלָת֔וֹ ולא בגלל שום סיבה אחרת. הסנהדרין והעם השתכנעו מדברי בועז, לאחר שראו כיצד נהג בועז במשך כל היום, באיזו מתינות וקור רוח, וכיצד ניסה לשכנע את הגואל.

תמיהת הסובבים

כאשר בועז נשא את רות עורר הדבר התרגשות ותמיהה בקרב הנוכחים. איש לא האמין שבועז, נשיא הסנהדרין, יקח לאישה את רות המואביה, למרות שהדבר מותר מבחינת ההלכה.

בועז שומר על קור רוח

בועז אינו מתרגש מתגובות העם משום שהיה משבט יהודה, ואנשי שבט זה ידועים כאנשים שאינם מתרשמים מדעת קהל. כך היה עם יהודה ותמר, כך היה עם נחשון שהחליט להכנס לים למרות שהדבר לא נראה כהגיוני וכך גם בועז.

הנוכחים ברכו את בועז בשתי ברכות שונות:

(א) המון העם אחל לבועז שהָאִשָּׁה הַבָּאָ֣ה אֶל־בֵּיתֶ֗ךָ כְּרָחֵ֤ל ׀ וּכְלֵאָה֙ אֲשֶׁ֨ר בָּנ֤וּ שְׁתֵּיהֶם֙ אֶת־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל. פירוש הדבר: בנישואי יעקב עם רחל ולאה היה איסור של נישואין עם שתי אחיות. זאת ועוד, רחל ולאה השתדלו להיות נשים של יעקב אבינו (כפי שהסברנו במאמר קודם על פי פרוש האלשיך למגילת רות). למרות זאת, זכו רחל ולאה לבנות את בית ישראל ולא יצאה תקלה מנישואין אלה. גם נישואי בועז עם רות הינם באותה דרך. רות יזמה נישואין עם בועז (כפי עצת חמותה) ואישה זו הינה גיורת מואבית, שאינה מתאימה לגדול הדור. אך מאחר שאין איסור מפורש בדבר, כמו שרחל ולאה חיו עם יעקב לפני מתן תורה, לכן יעזור ה' שמנישואין אלה ייוולדו בנים צדיקים ויראי ה' שיהיו ראויים להמנות על אנשי אפרת החשובים והנכבדים. המון העם חשב שמחלון נשא את רות לאחר שנתגיירה ומדת הדין פגעה בו משום שהייתה מואביה (כי עדיין לא נתחדשה ההלכה, "מואבי ולא מואבית").

(ב) לעומת זאת הזקנים, דהיינו חברי הסנהדרין, ידעו כי מחלון נשא את רות בהיותה נכריה, ולכן נענש. עתה רות התגיירה, וגר שנתגייר כקטן שנולד. אם כן קראו לרות בתואר "נַּעֲרָה" ולא בתואר 'אישה'. הם ברכוהו שביתו יהיה כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה. כלומר, כמו שתמר נשאה ליהודה בתור קרוב משפחה כעין מצוות יבום, כך בועז נשא את רות בתור קרוב משפחה וכעין מצוות יבום. וכשם שתמר זכתה וילדה צדיקים כפרץ וזרח, כך יזכה בועז לילדים צדיקים שיהיו אבות מלכות בית דוד מנישואיו עם רות הגיורת.

  באדיבות הרב, מתוך ספרו 'אמרי חן - רות'

פירושים על הפרק


Warning: Invalid argument supplied for foreach() in /var/www/html/929/sync-view.t.xml on line 125

פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך