תנ"ך על הפרק

רות ד

א׳ אֱלוּל תשפ״א

לפרק הבא 802 / 929 לפרק הקודם
היום

הפרק

וּבֹ֨עַז עָלָ֣ה הַשַּׁעַר֮ וַיֵּ֣שֶׁב שָׁם֒ וְהִנֵּ֨ה הַגֹּאֵ֤ל עֹבֵר֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּר־בֹּ֔עַז וַיֹּ֛אמֶר ס֥וּרָה שְׁבָה־פֹּ֖ה פְּלֹנִ֣י אַלְמֹנִ֑י וַיָּ֖סַר וַיֵּשֵֽׁב׃וַיִּקַּ֞ח עֲשָׂרָ֧ה אֲנָשִׁ֛ים מִזִּקְנֵ֥י הָעִ֖יר וַיֹּ֣אמֶר שְׁבוּ־פֹ֑ה וַיֵּשֵֽׁבוּ׃וַיֹּ֙אמֶר֙ לַגֹּאֵ֔ל חֶלְקַת֙ הַשָּׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר לְאָחִ֖ינוּ לֶאֱלִימֶ֑לֶךְ מָכְרָ֣ה נָעֳמִ֔י הַשָּׁ֖בָה מִשְּׂדֵ֥ה מוֹאָֽב׃וַאֲנִ֨י אָמַ֜רְתִּי אֶגְלֶ֧ה אָזְנְךָ֣ לֵאמֹ֗ר קְ֠נֵה נֶ֥גֶד הַֽיֹּשְׁבִים֮ וְנֶ֣גֶד זִקְנֵ֣י עַמִּי֒ אִם־תִּגְאַל֙ גְּאָ֔ל וְאִם־לֹ֨א יִגְאַ֜ל הַגִּ֣ידָה לִּ֗יואדעוְאֵֽדְעָה֙כִּ֣י אֵ֤ין זוּלָֽתְךָ֙ לִגְא֔וֹל וְאָנֹכִ֖י אַחֲרֶ֑יךָ וַיֹּ֖אמֶר אָנֹכִ֥י אֶגְאָֽל׃וַיֹּ֣אמֶר בֹּ֔עַז בְּיוֹם־קְנוֹתְךָ֥ הַשָּׂדֶ֖ה מִיַּ֣ד נָעֳמִ֑י וּ֠מֵאֵת ר֣וּת הַמּוֹאֲבִיָּ֤ה אֵֽשֶׁת־הַמֵּת֙קניתיקָנִ֔יתָהלְהָקִ֥ים שֵׁם־הַמֵּ֖ת עַל־נַחֲלָתֽוֹ׃וַיֹּ֣אמֶר הַגֹּאֵ֗ל לֹ֤א אוּכַל֙לגאול־לִגְאָל־לִ֔י פֶּן־אַשְׁחִ֖ית אֶת־נַחֲלָתִ֑י גְּאַל־לְךָ֤ אַתָּה֙ אֶת־גְּאֻלָּתִ֔י כִּ֥י לֹא־אוּכַ֖ל לִגְאֹֽל׃וְזֹאת֩ לְפָנִ֨ים בְּיִשְׂרָאֵ֜ל עַל־הַגְּאוּלָּ֤ה וְעַל־הַתְּמוּרָה֙ לְקַיֵּ֣ם כָּל־דָּבָ֔ר שָׁלַ֥ף אִ֛ישׁ נַעֲל֖וֹ וְנָתַ֣ן לְרֵעֵ֑הוּ וְזֹ֥את הַתְּעוּדָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃וַיֹּ֧אמֶר הַגֹּאֵ֛ל לְבֹ֖עַז קְנֵה־לָ֑ךְ וַיִּשְׁלֹ֖ף נַעֲלֽוֹ׃וַיֹּאמֶר֩ בֹּ֨עַז לַזְּקֵנִ֜ים וְכָל־הָעָ֗ם עֵדִ֤ים אַתֶּם֙ הַיּ֔וֹם כִּ֤י קָנִ֙יתִי֙ אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר לֶֽאֱלִימֶ֔לֶךְ וְאֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר לְכִלְי֖וֹן וּמַחְל֑וֹן מִיַּ֖ד נָעֳמִֽי׃וְגַ֣ם אֶת־ר֣וּת הַמֹּאֲבִיָּה֩ אֵ֨שֶׁת מַחְל֜וֹן קָנִ֧יתִי לִ֣י לְאִשָּׁ֗ה לְהָקִ֤ים שֵׁם־הַמֵּת֙ עַל־נַ֣חֲלָת֔וֹ וְלֹא־יִכָּרֵ֧ת שֵׁם־הַמֵּ֛ת מֵעִ֥ם אֶחָ֖יו וּמִשַּׁ֣עַר מְקוֹמ֑וֹ עֵדִ֥ים אַתֶּ֖ם הַיּֽוֹם׃וַיֹּ֨אמְר֜וּ כָּל־הָעָ֧ם אֲשֶׁר־בַּשַּׁ֛עַר וְהַזְּקֵנִ֖ים עֵדִ֑ים יִתֵּן֩ יְהוָ֨ה אֶֽת־הָאִשָּׁ֜ה הַבָּאָ֣ה אֶל־בֵּיתֶ֗ךָ כְּרָחֵ֤ל ׀ וּכְלֵאָה֙ אֲשֶׁ֨ר בָּנ֤וּ שְׁתֵּיהֶם֙ אֶת־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וַעֲשֵׂה־חַ֣יִל בְּאֶפְרָ֔תָה וּקְרָא־שֵׁ֖ם בְּבֵ֥ית לָֽחֶם׃וִיהִ֤י בֵֽיתְךָ֙ כְּבֵ֣ית פֶּ֔רֶץ אֲשֶׁר־יָלְדָ֥ה תָמָ֖ר לִֽיהוּדָ֑ה מִן־הַזֶּ֗רַע אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֤ן יְהוָה֙ לְךָ֔ מִן־הַֽנַּעֲרָ֖ה הַזֹּֽאת׃וַיִּקַּ֨ח בֹּ֤עַז אֶת־רוּת֙ וַתְּהִי־ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַיָּבֹ֖א אֵלֶ֑יהָ וַיִּתֵּ֨ן יְהוָ֥ה לָ֛הּ הֵרָי֖וֹן וַתֵּ֥לֶד בֵּֽן׃וַתֹּאמַ֤רְנָה הַנָּשִׁים֙ אֶֽל־נָעֳמִ֔י בָּר֣וּךְ יְהוָ֔ה אֲ֠שֶׁר לֹ֣א הִשְׁבִּ֥ית לָ֛ךְ גֹּאֵ֖ל הַיּ֑וֹם וְיִקָּרֵ֥א שְׁמ֖וֹ בְּיִשְׂרָאֵֽל׃וְהָ֤יָה לָךְ֙ לְמֵשִׁ֣יב נֶ֔פֶשׁ וּלְכַלְכֵּ֖ל אֶת־שֵׂיבָתֵ֑ךְ כִּ֣י כַלָּתֵ֤ךְ אֲ‍ֽשֶׁר־אֲהֵבַ֙תֶךְ֙ יְלָדַ֔תּוּ אֲשֶׁר־הִיא֙ ט֣וֹבָה לָ֔ךְ מִשִּׁבְעָ֖ה בָּנִֽים׃וַתִּקַּ֨ח נָעֳמִ֤י אֶת־הַיֶּ֙לֶד֙ וַתְּשִׁתֵ֣הוּ בְחֵיקָ֔הּ וַתְּהִי־ל֖וֹ לְאֹמֶֽנֶת׃וַתִּקְרֶאנָה֩ ל֨וֹ הַשְּׁכֵנ֥וֹת שֵׁם֙ לֵאמֹ֔ר יֻלַּד־בֵּ֖ן לְנָעֳמִ֑י וַתִּקְרֶ֤אנָֽה שְׁמוֹ֙ עוֹבֵ֔ד ה֥וּא אֲבִי־יִשַׁ֖י אֲבִ֥י דָוִֽד׃וְאֵ֙לֶּה֙ תּוֹלְד֣וֹת פָּ֔רֶץ פֶּ֖רֶץ הוֹלִ֥יד אֶת־חֶצְרֽוֹן׃וְחֶצְרוֹן֙ הוֹלִ֣יד אֶת־רָ֔ם וְרָ֖ם הוֹלִ֥יד אֶת־עַמִּֽינָדָֽב׃וְעַמִּֽינָדָב֙ הוֹלִ֣יד אֶת־נַחְשׁ֔וֹן וְנַחְשׁ֖וֹן הוֹלִ֥יד אֶת־שַׂלְמָֽה׃וְשַׂלְמוֹן֙ הוֹלִ֣יד אֶת־בֹּ֔עַז וּבֹ֖עַז הוֹלִ֥יד אֶת־עוֹבֵֽד׃וְעֹבֵד֙ הוֹלִ֣יד אֶת־יִשָׁ֔י וְיִשַׁ֖י הוֹלִ֥יד אֶת־דָּוִֽד׃

מאמרים על הפרק

עוֹבֵד אֲבִי יִשַׁי אֲבִי דָוִד

תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ

ובועז עלה השער

"ותקראנה לו השכנות שם לאמר: יֻלַד בן לנעמי"

מגילת רות: אין שום יאוש בעולם כלל

מגילת רות: הפורענות והטובה, והיחס שביניהם

מאמר על הפרק

מאת: הרב איתן שנדורפי שליט"א

"ותקראנה לו השכנות שם לאמר: יֻלַד בן לנעמי"

הקדמה

נאמר בפרקנו בפסוק י"ז:

ותקראנה לו השכנות שם לאמר: יֻלַד בן לנעמי. ותקראנה שמו עובד, הוא אבי ישי אבי דוד.

יש לשאול שלש שאלות על פסוק זה:

מדוע השכנות הן שקראו לו שם?
מדוע אמרו השכנות: "יֻלַד בן לנעמי" והרי נעמי לא ילדה אותו? רות ילדה אותו!
מה משמעות השם "עובד"?

א. וכי נעמי ילדה את עובד? והלא רות ילדה אותו!

1. הסבר הגמרא

על השאלה השניה מדוע אמרו השכנות: "יֻלַד בן לנעמי" והרי נעמי לא ילדה אותו? רות ילדה אותו, אמרו חז"ל במסכת סנהדרין (יט ע"ב):

כל המגדל יתום בתוך ביתו - מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו... 'ותקראנה לו השכנות שם לאמר: יולד בן לנעמי'. וכי נעמי ילדה? והלא רות ילדה, אלא: רות ילדה ונעמי גידלה, לפיכך נקרא על שמה.

הסביר ה"תורה תמימה" (בהערה כא):

עיקר טעם דרשה זו שתלוי הדבר בגידול, נראה דמדייק מה שלא נכתב לשון זה על הסדר, אחר פסוק י"ג: 'ותלד בן', אלא מקודם כתיב: 'ותקח נעמי את הילד ותשיתהו בחיקה, ותהי לו לאומנת' (טז), ומיד אחר זה כתיב: 'ותקראנה לו השכנות שם לאמר יולד בן לנעמי', מבואר דסבת קריאת שם זה הוא מפני שלקחתהו ותהי לו לאומנת, הרי מבואר דעל סבה זו נקרא על שמה.

עוד העיר המהרש"א שם:

ללמדך שכל המגדל יתום בתוך וכו' - לאו דוקא יתום, דכל הנהו דמייתי לאו יתומים היו! אי נמי יתומים היו, דעובד הנולד לרות היה יתום מאב, כדאיתא במדרש, שמת בועז מיד, ועל כן: 'ותקח נעמי את הילד וגו' ותהי לו לאומנת ותקראנה לו השכנות', שראו דבר זה שנעמי מגדלתו, ואמרו: 'יולד בן לנעמי, ותקראנה שמו עובד' וגו'.

2. הסבר הפסיקתא זוטרתא

בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) כתב הסבר נוסף:

דבר אחר יולד בן לנעמי - היא אמרה לרות: 'הלא אבקש לך מנוח אשר ייטב לך' (רות ג, א).

כלומר: מתוך שנעמי היא שיזמה את הנישואין הללו, וממילא את הלידה הזאת, הבן נקרא על שמה, כאילו הוא שלה.

ב. מה משמעות השם "עובד"?

את משמעות השם "עובד" הסביר הראב"ע:

יתכן שנקרא 'עובד' שהולידו זקן, ולא לקח האשה כי אם בעבור כבוד ד', וגם האם עזבה דתה וארץ מולדתה, וחסתה בצל כנף ד'. על כן יהיה הבן עובד ד', כי רובי הבנים דומים לאב ולאם, כי הם השרשים.

כעין זה כתב גם בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב):

ותקראנה שמו עובד - על שם אביו ועל שם אמו. אביו שהיה זקן ונשא אשה לשם שמים, ונקרא 'עובד אלקים', וכן הוא אומר: 'ויעבד ישראל באשה' (הושע יג, ב).
על שם אמו, דכתיב: 'ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלקים לאשר לא עבדו' (מלאכי ג, טו). בין רות לערפה, ערפה היתה לחרפה, ורות דבקה בייחוד. לכך קראו שמו 'עובד'. צדיק נשא צדקת, והבן צדיק גמור. שלישי לו בחר בו הקדוש ברוך הוא, שנאמר: 'ויבחר בדוד עבדו'.

ג. מדוע השכנות הן שקראו לו שם?

על השאלה מדוע השכנות הן שקראו לו שם, יש להוסיף שבחתונה של בעז ורות השתתפו הזקנים וכל העם אשר בשער, והם שברכו את בעז, ומדוע הם לא היו בקריאת השם של הבן שנולד?

כך נאמר בפסוקים הקודמים: "ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים: עדים. יתן ד' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל, ועשה חיל באפרתה, וּקְרא שם בבית לחם. ויהי ביתך כבית פרץ, אשר ילדה תמר ליהודה, מן הזרע אשר יתן ד' לך מן הנערה הזאת" (יא-יב). וכיצד יתכן שאחרי שברכתם התקיימה, ונולד לבעז בן מרות, הם לא השתתפו בברית המילה, והשכנות הן שקראו לבן בשם?

כתב על כך ב"ספר התודעה" (שבועות פרק יב) על פי המדרש, שבעז מת באותו הלילה שנשא את רות, וכל האנשים חשבו שבעז מת מפני שהוא טעה בדין, ואסור היה לו לשאת את רות המואביה. מתוך כך התרחקו האנשים מרות ומהבן שנולד לה, שחשבו שהוא פגום, ואסור לבוא בקהל. ורק השכנות, שאהבו את נעמי, וריחמו עליה, ניחמו אותה ועודדו אותה, והן שקראו לו שם.

אבל האמת היתה שבעז מת באותו הלילה לא מפני שנשא מואביה שלא כדין, אלא להיפך: הוא היה ראוי למות עוד קודם, אלא שד' השאיר אותו בחיים עד אותו לילה, כדי שהוא יוליד את עובד, אבי ישי, אבי דוד!

נמצאנו למדים עד כמה שונה המבט האנושי מהמבט האלקי:

האנשים חשבו שבעז מת מפני שעבר עבירה. אבל המבט האלקי היה שבעז היה ראוי למות עוד קודם, אלא שד' השאיר אותו בחיים עד אותו לילה, כדי שהוא יוליד את עובד, אבי ישי, אבי דוד!

יהי רצון שנזכה תמיד לכוון את מבטנו אל המבט האלקי ולראות בביאת משיח בן דוד בקרוב.

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך