ביאה אל הקודש ויציאה אל החול
"ונשמע קולו בבאו אל הקדש לפני ה' ובצאתו ולא ימות" (שמות כח, לה). קולו של הכהן הגדול נשמע בדרכו אל הקודש ובצאתו משם.
שימוש נוסף בצמד 'בבוא ובצאת' נמצא בברכה בפרשת כי-תבוא "ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך" (דברים כח, ו). והעיר הרב מושקוביץ בספרו גלילי זהב שלכאורה הסדר אינו נכון, שקודם אדם יוצא ממקומו, ורק אחר כך הוא חוזר ובא. על כן הוא פירש את הברכה על פי דרשה של מדרש תנחומא 'אהבתי אתכם אמר ה' ואמרתם במה אהבתנו, הלוא אח עשו ליעקב, נאם ה' ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי' (מלאכי א, ב-ג). אמר הקב"ה: בני, ראו כמה אהבתי אתכם, שעשו הוא הבכור ובכל זאת נתתי ליעקב שני חלקים עוה"ז ועוה"ב (מדרש תנחומא, תרומה סימן ט).
והדבר יובן על פי מה שכתבו חז"ל - שכשחזר יעקב מבית לבן, א"ל עשו: לא כך אמרת לי - טול לך עוה"ז ואני אטול עוה"ב, מנין לך כל הממון הזה? (ילק"ש, רמז קיא). אלא שאמרו חז"ל, שבעת מתן תורה הקנה הקב"ה ליעקב גם את העולם הזה, שכל קיום העולם תלוי בו ובתורתו. ובאמת, בשעה שאינם מקיימים התורה אין להם צורך בעוה"ז, ועל כן אמרו "עשר תעשר את כל תבואות זרעך היוצא השדה שנה שנה" (דברים יד, כב)..." ואם לא (תעשר) סוף שהיוצא בשדה מתגרה בכם. ואיזה זה עשו הרשע דכתיב ביה 'איש יודע ציד איש שדה' (בראשית כה, כז)". וזהו שאומר הקב"ה "הלא אח עשו ליעקב" - ששניהם עוסקים בחיי העולם הזה, ואעפ"כ את יעקב אני אוהב שבעיסוקו בענייני העוה"ז הוא מכוון לשם שמים, ולא כעשו שרק ממלא תאוותו, וע"כ נתתי ליעקב שני חלקים - עוה"ז ועוה"ב.
והברכה "ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך" - אין כוונתה לומר, שאתה בא למקום ממנו יצאת, שהרי הערנו שהביאה זמנה אחר היציאה, אלא שכשאתה בא לבית המדרש וכשאתה יוצא ממנו למלאכתך בעיר ובשדה, בשני המקרים אתה ברוך, משום שאתה עוסק בכל דבר לשם שמים.
וכך גם בענייננו, "ונשמע קולו בבאו אל הקדש לפני ה' ובצאתו ולא ימות", הקול, המצוות, נשמע ונראה בכל מקום:
לכל מקום שתלך המצות מלוות אותך, "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך" (דברים כב, ח), אם עשית לך דלת - המצוות מלוות אותך שנאמר "וכתבתם על מזוזות ביתך" (שם ו, ט). אם לבשת כלים חדשים - המצות מלוות אותך, שנאמר "לא תלבש שעטנז" (שם כב, יא)... ואם היה לך שדה והלכת לחרוש בתוכה - המצות מלוות אותך שנאמר "לא תחרוש בשור ובחמר יחדו" (שם שם, י)... אמר הקב"ה אפילו לא היית עוסק בדבר אלא מהלך בדרך - המצות מלוות אותך מנין? שנאמר "כי יקרא קן צפור לפניך" (שם, ו)", וזה שנאמר "כי לוית חן הם לראשך" (משלי א, ט).
וביאר ב"שם משמואל" שלוויה הוא לשון חיבור (ויצא תרע"ו, עמ' שמא), וכן תרגם אונקלוס את הפסוק "הפעם ילווה אישי" - "יתחבר לי בעלי" (בראשית כט, לד), שהעוסק בדברים גשמיים, נפשו מתגשמת ונפרדת עי"ז מבוראה, אבל המצוות שבות ומחברות את נפש האדם עם ריבונה. וז"ש "המצות מלוות אותך", ומצוה היא גם מלשון צוותא, וכך מחובר האדם עם אלוקיו גם בשעת עיסוקו בעניינים החומרים.
קולו של הכהן הגדול, המורה משפט ליעקב ותורה לישראל נשמע בין בקודש בין בחול, בבואו אל הקודש לפני ה' ובצאתו מן הקודש לחול - תמיד נשמע קולו, משום שיש לתורה מה לומר גם בענייני החול שראוי לעשותם על טהרת הקודש ולשם שמים.
ובזה תתבאר הערת המסורה שהביא בעל הטורים (שמות כח, לה) "ונשמע ג' במסורה": "ונשמע קולו בבאו אל הקדש" (שם שם), "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" (שמות כד, ז), "ונשמע פתגם המלך" (אסתר א, כ). עיין שם ואפשר לפרש על פי הנזכר לעיל ש"נעשה ונשמע" - הוא בעניין הקודש, תלמוד תורה; "ונשמע פתגם המלך... בכל מלכותו" - היינו עבודת החוץ; וכל זה כלול במעשה הכהן גדול, "שנשמע קולו" הן בבואו אל הקודש והן בצאתו לחוץ.