תנ"ך על הפרק - שמות כח - רמזי המעיל / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

שמות כח

78 / 929
היום

הפרק

בגדי הכהונה

וְאַתָּ֡ה הַקְרֵ֣ב אֵלֶיךָ֩ אֶת־אַהֲרֹ֨ן אָחִ֜יךָ וְאֶת־בָּנָ֣יו אִתּ֔וֹ מִתּ֛וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לְכַהֲנוֹ־לִ֑י אַהֲרֹ֕ן נָדָ֧ב וַאֲבִיה֛וּא אֶלְעָזָ֥ר וְאִיתָמָ֖ר בְּנֵ֥י אַהֲרֹֽן׃וְעָשִׂ֥יתָ בִגְדֵי־קֹ֖דֶשׁ לְאַהֲרֹ֣ן אָחִ֑יךָ לְכָב֖וֹד וּלְתִפְאָֽרֶת׃וְאַתָּ֗ה תְּדַבֵּר֙ אֶל־כָּל־חַכְמֵי־לֵ֔ב אֲשֶׁ֥ר מִלֵּאתִ֖יו ר֣וּחַ חָכְמָ֑ה וְעָשׂ֞וּ אֶת־בִּגְדֵ֧י אַהֲרֹ֛ן לְקַדְּשׁ֖וֹ לְכַהֲנוֹ־לִֽי׃וְאֵ֨לֶּה הַבְּגָדִ֜ים אֲשֶׁ֣ר יַעֲשׂ֗וּ חֹ֤שֶׁן וְאֵפוֹד֙ וּמְעִ֔יל וּכְתֹ֥נֶת תַּשְׁבֵּ֖ץ מִצְנֶ֣פֶת וְאַבְנֵ֑ט וְעָשׂ֨וּ בִגְדֵי־קֹ֜דֶשׁ לְאַהֲרֹ֥ן אָחִ֛יךָ וּלְבָנָ֖יו לְכַהֲנוֹ־לִֽי׃וְהֵם֙ יִקְח֣וּ אֶת־הַזָּהָ֔ב וְאֶת־הַתְּכֵ֖לֶת וְאֶת־הָֽאַרְגָּמָ֑ן וְאֶת־תּוֹלַ֥עַת הַשָּׁנִ֖י וְאֶת־הַשֵּֽׁשׁ׃וְעָשׂ֖וּ אֶת־הָאֵפֹ֑ד זָ֠הָב תְּכֵ֨לֶת וְאַרְגָּמָ֜ן תּוֹלַ֧עַת שָׁנִ֛י וְשֵׁ֥שׁ מָשְׁזָ֖ר מַעֲשֵׂ֥ה חֹשֵֽׁב׃שְׁתֵּ֧י כְתֵפֹ֣ת חֹֽבְרֹ֗ת יִֽהְיֶה־לּ֛וֹ אֶל־שְׁנֵ֥י קְצוֹתָ֖יו וְחֻבָּֽר׃וְחֵ֤שֶׁב אֲפֻדָּתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר עָלָ֔יו כְּמַעֲשֵׂ֖הוּ מִמֶּ֣נּוּ יִהְיֶ֑ה זָהָ֗ב תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֥שׁ מָשְׁזָֽר׃וְלָ֣קַחְתָּ֔ אֶת־שְׁתֵּ֖י אַבְנֵי־שֹׁ֑הַם וּפִתַּחְתָּ֣ עֲלֵיהֶ֔ם שְׁמ֖וֹת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃שִׁשָּׁה֙ מִשְּׁמֹתָ֔ם עַ֖ל הָאֶ֣בֶן הָאֶחָ֑ת וְאֶת־שְׁמ֞וֹת הַשִּׁשָּׁ֧ה הַנּוֹתָרִ֛ים עַל־הָאֶ֥בֶן הַשֵּׁנִ֖ית כְּתוֹלְדֹתָֽם׃מַעֲשֵׂ֣ה חָרַשׁ֮ אֶבֶן֒ פִּתּוּחֵ֣י חֹתָ֗ם תְּפַתַּח֙ אֶת־שְׁתֵּ֣י הָאֲבָנִ֔ים עַל־שְׁמֹ֖ת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל מֻסַבֹּ֛ת מִשְׁבְּצ֥וֹת זָהָ֖ב תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם׃וְשַׂמְתָּ֞ אֶת־שְׁתֵּ֣י הָאֲבָנִ֗ים עַ֚ל כִּתְפֹ֣ת הָֽאֵפֹ֔ד אַבְנֵ֥י זִכָּרֹ֖ן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְנָשָׂא֩ אַהֲרֹ֨ן אֶת־שְׁמוֹתָ֜ם לִפְנֵ֧י יְהוָ֛ה עַל־שְׁתֵּ֥י כְתֵפָ֖יו לְזִכָּרֹֽן׃וְעָשִׂ֥יתָ מִשְׁבְּצֹ֖ת זָהָֽב׃וּשְׁתֵּ֤י שַׁרְשְׁרֹת֙ זָהָ֣ב טָה֔וֹר מִגְבָּלֹ֛ת תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֖ם מַעֲשֵׂ֣ה עֲבֹ֑ת וְנָתַתָּ֛ה אֶת־שַׁרְשְׁרֹ֥ת הָעֲבֹתֹ֖ת עַל־הַֽמִּשְׁבְּצֹֽת׃וְעָשִׂ֜יתָ חֹ֤שֶׁן מִשְׁפָּט֙ מַעֲשֵׂ֣ה חֹשֵׁ֔ב כְּמַעֲשֵׂ֥ה אֵפֹ֖ד תַּעֲשֶׂ֑נּוּ זָ֠הָב תְּכֵ֨לֶת וְאַרְגָּמָ֜ן וְתוֹלַ֧עַת שָׁנִ֛י וְשֵׁ֥שׁ מָשְׁזָ֖ר תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתֽוֹ׃רָב֥וּעַ יִֽהְיֶ֖ה כָּפ֑וּל זֶ֥רֶת אָרְכּ֖וֹ וְזֶ֥רֶת רָחְבּֽוֹ׃וּמִלֵּאתָ֥ בוֹ֙ מִלֻּ֣אַת אֶ֔בֶן אַרְבָּעָ֖ה טוּרִ֣ים אָ֑בֶן ט֗וּר אֹ֤דֶם פִּטְדָה֙ וּבָרֶ֔קֶת הַטּ֖וּר הָאֶחָֽד׃וְהַטּ֖וּר הַשֵּׁנִ֑י נֹ֥פֶךְ סַפִּ֖יר וְיָהֲלֹֽם׃וְהַטּ֖וּר הַשְּׁלִישִׁ֑י לֶ֥שֶׁם שְׁב֖וֹ וְאַחְלָֽמָה׃וְהַטּוּר֙ הָרְבִיעִ֔י תַּרְשִׁ֥ישׁ וְשֹׁ֖הַם וְיָשְׁפֵ֑ה מְשֻׁבָּצִ֥ים זָהָ֛ב יִהְי֖וּ בְּמִלּוּאֹתָֽם׃וְ֠הָאֲבָנִים תִּֽהְיֶ֜יןָ עַל־שְׁמֹ֧ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֖ה עַל־שְׁמֹתָ֑ם פִּתּוּחֵ֤י חוֹתָם֙ אִ֣ישׁ עַל־שְׁמ֔וֹ תִּֽהְיֶ֕יןָ לִשְׁנֵ֥י עָשָׂ֖ר שָֽׁבֶט׃וְעָשִׂ֧יתָ עַל־הַחֹ֛שֶׁן שַֽׁרְשֹׁ֥ת גַּבְלֻ֖ת מַעֲשֵׂ֣ה עֲבֹ֑ת זָהָ֖ב טָהֽוֹר׃וְעָשִׂ֙יתָ֙ עַל־הַחֹ֔שֶׁן שְׁתֵּ֖י טַבְּע֣וֹת זָהָ֑ב וְנָתַתָּ֗ אֶת־שְׁתֵּי֙ הַטַּבָּע֔וֹת עַל־שְׁנֵ֖י קְצ֥וֹת הַחֹֽשֶׁן׃וְנָתַתָּ֗ה אֶת־שְׁתֵּי֙ עֲבֹתֹ֣ת הַזָּהָ֔ב עַל־שְׁתֵּ֖י הַטַּבָּעֹ֑ת אֶל־קְצ֖וֹת הַחֹֽשֶׁן׃וְאֵ֨ת שְׁתֵּ֤י קְצוֹת֙ שְׁתֵּ֣י הָעֲבֹתֹ֔ת תִּתֵּ֖ן עַל־שְׁתֵּ֣י הַֽמִּשְׁבְּצ֑וֹת וְנָתַתָּ֛ה עַל־כִּתְפ֥וֹת הָאֵפֹ֖ד אֶל־מ֥וּל פָּנָֽיו׃וְעָשִׂ֗יתָ שְׁתֵּי֙ טַבְּע֣וֹת זָהָ֔ב וְשַׂמְתָּ֣ אֹתָ֔ם עַל־שְׁנֵ֖י קְצ֣וֹת הַחֹ֑שֶׁן עַל־שְׂפָת֕וֹ אֲשֶׁ֛ר אֶל־עֵ֥בֶר הָאֵפֹ֖ד בָּֽיְתָה׃וְעָשִׂיתָ֮ שְׁתֵּ֣י טַבְּע֣וֹת זָהָב֒ וְנָתַתָּ֣ה אֹתָ֡ם עַל־שְׁתֵּי֩ כִתְפ֨וֹת הָאֵפ֤וֹד מִלְּמַ֙טָּה֙ מִמּ֣וּל פָּנָ֔יו לְעֻמַּ֖ת מֶחְבַּרְתּ֑וֹ מִמַּ֕עַל לְחֵ֖שֶׁב הָאֵפֽוֹד׃וְיִרְכְּס֣וּ אֶת־הַ֠חֹשֶׁןמטבעתומִֽטַּבְּעֹתָ֞יואֶל־טַבְּעֹ֤ת הָאֵפֹד֙ בִּפְתִ֣יל תְּכֵ֔לֶת לִֽהְי֖וֹת עַל־חֵ֣שֶׁב הָאֵפ֑וֹד וְלֹֽא־יִזַּ֣ח הַחֹ֔שֶׁן מֵעַ֖ל הָאֵפֽוֹד׃וְנָשָׂ֣א אַ֠הֲרֹן אֶת־שְׁמ֨וֹת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל בְּחֹ֧שֶׁן הַמִּשְׁפָּ֛ט עַל־לִבּ֖וֹ בְּבֹא֣וֹ אֶל־הַקֹּ֑דֶשׁ לְזִכָּרֹ֥ן לִפְנֵֽי־יְהוָ֖ה תָּמִֽיד׃וְנָתַתָּ֞ אֶל־חֹ֣שֶׁן הַמִּשְׁפָּ֗ט אֶת־הָאוּרִים֙ וְאֶת־הַתֻּמִּ֔ים וְהָיוּ֙ עַל־לֵ֣ב אַהֲרֹ֔ן בְּבֹא֖וֹ לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְנָשָׂ֣א אַ֠הֲרֹן אֶת־מִשְׁפַּ֨ט בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֧ל עַל־לִבּ֛וֹ לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה תָּמִֽיד׃וְעָשִׂ֛יתָ אֶת־מְעִ֥יל הָאֵפ֖וֹד כְּלִ֥יל תְּכֵֽלֶת׃וְהָיָ֥ה פִֽי־רֹאשׁ֖וֹ בְּתוֹכ֑וֹ שָׂפָ֡ה יִֽהְיֶה֩ לְפִ֨יו סָבִ֜יב מַעֲשֵׂ֣ה אֹרֵ֗ג כְּפִ֥י תַחְרָ֛א יִֽהְיֶה־לּ֖וֹ לֹ֥א יִקָּרֵֽעַ׃וְעָשִׂ֣יתָ עַל־שׁוּלָ֗יו רִמֹּנֵי֙ תְּכֵ֤לֶת וְאַרְגָּמָן֙ וְתוֹלַ֣עַת שָׁנִ֔י עַל־שׁוּלָ֖יו סָבִ֑יב וּפַעֲמֹנֵ֥י זָהָ֛ב בְּתוֹכָ֖ם סָבִֽיב׃פַּעֲמֹ֤ן זָהָב֙ וְרִמּ֔וֹן פַּֽעֲמֹ֥ן זָהָ֖ב וְרִמּ֑וֹן עַל־שׁוּלֵ֥י הַמְּעִ֖יל סָבִֽיב׃וְהָיָ֥ה עַֽל־אַהֲרֹ֖ן לְשָׁרֵ֑ת וְנִשְׁמַ֣ע ק֠וֹלוֹ בְּבֹא֨וֹ אֶל־הַקֹּ֜דֶשׁ לִפְנֵ֧י יְהוָ֛ה וּבְצֵאת֖וֹ וְלֹ֥א יָמֽוּת׃וְעָשִׂ֥יתָ צִּ֖יץ זָהָ֣ב טָה֑וֹר וּפִתַּחְתָּ֤ עָלָיו֙ פִּתּוּחֵ֣י חֹתָ֔ם קֹ֖דֶשׁ לַֽיהוָֽה׃וְשַׂמְתָּ֤ אֹתוֹ֙ עַל־פְּתִ֣יל תְּכֵ֔לֶת וְהָיָ֖ה עַל־הַמִּצְנָ֑פֶת אֶל־מ֥וּל פְּנֵֽי־הַמִּצְנֶ֖פֶת יִהְיֶֽה׃וְהָיָה֮ עַל־מֵ֣צַח אַהֲרֹן֒ וְנָשָׂ֨א אַהֲרֹ֜ן אֶת־עֲוֺ֣ן הַקֳּדָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֤ר יַקְדִּ֙ישׁוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לְכָֽל־מַתְּנֹ֖ת קָדְשֵׁיהֶ֑ם וְהָיָ֤ה עַל־מִצְחוֹ֙ תָּמִ֔יד לְרָצ֥וֹן לָהֶ֖ם לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃וְשִׁבַּצְתָּ֙ הַכְּתֹ֣נֶת שֵׁ֔שׁ וְעָשִׂ֖יתָ מִצְנֶ֣פֶת שֵׁ֑שׁ וְאַבְנֵ֥ט תַּעֲשֶׂ֖ה מַעֲשֵׂ֥ה רֹקֵֽם׃וְלִבְנֵ֤י אַהֲרֹן֙ תַּעֲשֶׂ֣ה כֻתֳּנֹ֔ת וְעָשִׂ֥יתָ לָהֶ֖ם אַבְנֵטִ֑ים וּמִגְבָּעוֹת֙ תַּעֲשֶׂ֣ה לָהֶ֔ם לְכָב֖וֹד וּלְתִפְאָֽרֶת׃וְהִלְבַּשְׁתָּ֤ אֹתָם֙ אֶת־אַהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְאֶת־בָּנָ֖יו אִתּ֑וֹ וּמָשַׁחְתָּ֨ אֹתָ֜ם וּמִלֵּאתָ֧ אֶת־יָדָ֛ם וְקִדַּשְׁתָּ֥ אֹתָ֖ם וְכִהֲנ֥וּ לִֽי׃וַעֲשֵׂ֤ה לָהֶם֙ מִכְנְסֵי־בָ֔ד לְכַסּ֖וֹת בְּשַׂ֣ר עֶרְוָ֑ה מִמָּתְנַ֥יִם וְעַד־יְרֵכַ֖יִם יִהְיֽוּ׃וְהָיוּ֩ עַל־אַהֲרֹ֨ן וְעַל־בָּנָ֜יו בְּבֹאָ֣ם ׀ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד א֣וֹ בְגִשְׁתָּ֤ם אֶל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ לְשָׁרֵ֣ת בַּקֹּ֔דֶשׁ וְלֹא־יִשְׂא֥וּ עָוֺ֖ן וָמֵ֑תוּ חֻקַּ֥ת עוֹלָ֛ם ל֖וֹ וּלְזַרְע֥וֹ אַחֲרָֽיו׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

רמזי המעיל

הגמרא במסכת זבחים (פח ע"ב) ובמסכת ערכין (טז ע"א) אומרת: "מעיל מכפר על לשון הרע, אמר הקדוש ברוך הוא: יבא דבר שבקול ויכפר על מעשה הקול [רש"י (בערכין): שבקול - פעמוני המעיל נשמעין. על מעשה קול - לשון הרע]".

א. הסבר ה"כלי יקר" לפרשת המעיל

ה"כלי יקר" ביאר את פרשת המעיל, שמכפר על לשון הרע:

1. לפי שהמעיל מכפר על לשון הרע, על כן היה כולו תכלת, כי תכלת דומה לים, ועל ידי התכלת יסתכל בים, וממנו יראה וכן יעשה, כי בים נאמר: 'ואשבֹּר עליו חֻקִי וָאשים בריח ודלתים, וָאֹמר עד פֹּה תבוא ולא תֹסיף' (איוב לח, י-יא). וכך נתן הקדוש ברוך הוא אל הלשון חומה ובריח, כמו שאמרו חז"ל (ערכין טו ע"ב): 'ולא עוד אלא שהקפתי לך שתי חומות, אחת של עצם ואחת של בשר'. ומה יתן ומה יוסיף לך שמירה לשון רמיה, כי יצא לחוץ ידבר, ישלח חץ שחוט לשונו לכל ארבע רוחות העולם, ויעבור בריח ודלתים. והיה מן הראוי שילמד האדם מן הים, אשר אינו עובר דלתים ובריח, ואינו פורץ גדרו. וזהו טעם התכלת שדומה לים, כי בהסתכלו בתכלת יהיה נזכר אל הים, שדומה לו בצבע, וממילא יתבונן אז במעשה הים וממנו יראה וכן יעשה.
...גם נוכל לומר שיש תועלת גם בהסתכלו בשמים ובכסא הכבוד, כי בסיבה זו ימעט בדיבור, כמו שנאמר: 'כי האלקים בשמים, ואתה על הארץ, על כן יהיו דבריך מעטים' (קהלת ה, א).
2. ועל ענין הקפת שתי החומות אמר: 'והיה פי ראשו בתוכו, שפה יהיה לפיו', כי גם הלשון צריך להיות כן, שיהיה 'פי ראשו בתוכו', תוך החומה הסמוכה לו, והיא של עצם. וכנגד החומה של בשר, דהיינו השפתים, אמר: 'שפה יהיה לפיו, לא יקרע', כדי שלא יקרע שתי החומות כאחד.
3. ולא נאמר בו 'מעשה חושב', כי חטא הלשון הוא בדיבור דווקא, ולא במחשבה.
4. והיו בו רמונים ופעמונים המשמיעים קול, לכפר על הלשון שבתוך הפה כענבל שבתוך הזגים.
5. והתיקון אל הלשון הוא שלא יחל דברו עוד, ולא ידבר כי אם בדברים שבקדושה, שנאמר: 'ונשמע קולו בבואו אל הקדש'.
6. 'ולא ימות' - כי לשון הרע תלתא קטיל (ערכין טו ע"ב), מכלל שהנזהר בו לא ימות, כמעשה של ההוא רוכל שהיה מכריז 'מאן בעי למזבן סם חיי' וכו' (ויקרא רבה טז, ב).

ב. הסבר ה"חפץ חיים" לפרשת המעיל

ה"חפץ חיים" בספרו "שמירת הלשון" (חלק ב, פרשת תצוה, פרק טו) הביא גם הוא את דברי הגמרא הנ"ל, וביאר את פרשת המעיל, שמכפר על לשון הרע בצורה אחרת וביתר הרחבה:

1. 'ועשית את מעיל האפוד כליל תכלת' (כח, לא) - נראה שלכך בא תכלת, כמו שאמרו חז"ל (מנחות מג ע"ב) על ציצית, שנצטוינו בפתיל תכלת, שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והיינו שעל ידם יזכור שיבוא לדין לפני כסא הכבוד. כן הוא גם בזה, כי איתא בתנא דבי אליהו רבה (פרק יח) שהלשון הרע שהוא מספר הוא עולה עד כנגד כסא הכבוד, שנאמר: 'שתו בשמים פיהם, ולשונם תהלך בארץ' (תהלים עג, ט), ועל ידי שהוא לבוש תכלת יזכור ויתבונן איה דבריו עולים, וישמר מזה.
2. 'והיה פי ראשו בתוכו' (כח, לב) - רמז בזה מה שאמרו חז"ל (חולין פט ע"א) על הפסוק 'תולה ארץ על בלימה' (איוב כו, ז): 'על מי העולם קיים? על מי שבולם פיו בשעת מריבה', והיינו שיכבוש אז את כל דבורו שלא יצא לחוץ.
3. 'שפה יהיה לפיו סביב, מעשה אֹרג' (שם) - היינו שיצייר אז בנפשו כאילו יש עוד על פיו מבחוץ מעשה אורג, שנארגו השפתים מזו לזו, כדי שלא יוכל לפותחם.
4. 'כפי תחרא יהיה לו, לא יקרע' (שם) - פירש רש"י: 'למדנו שהשריונים שלהם פיהם כפול, כדי שלא יקרע'. והנה לכאורה למה הוצרכה התורה לבאר לנו 'כפי תחרא'? הלא די לנו במה שכתוב בתחילה: 'והיה פי ראשו בתוכו, שפה יהיה לפיו'! אלא לרמז לנו כמו שהשריון שלובשו האדם, הוא לו למגן ומחסה, שלא יוזק מן החיצים שזורקים עליו, כן הוא מי שבולם את פיו, הוא לו למגן בפני המריב עמו, שסוף דבר יהיה שישתוק המריב, כיון שאין עונה אותו דבר. מה שאין כן אם ענה לו, יתרחב המריבה ובא לידי מהלומות. כמו שכתוב שם: 'וכי יריבֻן אנשים, והכה איש את רעהו באבן או באגרֹף' (כא, יח). וגם הקדוש ברוך הוא, הוא לו למגן ומחסה עבור זה, כיון שהעולם קיים בשבילו, וכנזכר לעיל.
5. 'ועשית על שוליו רִמֹנֵי תכלת וארגמן ותולעת שני, על שוליו סביב, ופעמֹני זהב בתוכם סביב. פעמֹן זהב ורמון, פעמֹן זהב ורמון, על שולי המעיל סביב' (כח, לג-לד) - הרמז בדבר זה נראה על פי מה שאמרו חכמינו ז"ל (חולין פט ע"א): 'מה אומנותו של אדם בעולם הזה? ישים עצמו כאלם. יכול אף לדברי תורה? תלמוד לומר: צדק תדברון (תהלים נח, ב)'. נמצא לפי זה שבכל עת שיש לו לאדם פנאי - לא ישב בטל, אלא ילמד תורה. והלימוד לא יהיה בלחישה, כדאיתא בעירובין (נד ע"א). ובשעה שאינו יכול ללמוד תורה מאיזו סיבה שהיא, ישים עצמו כאלם, שאינו יכול לפתוח פיו. ולזה היה על שולי המעיל סביב פעמון זהב ורמון. פעמון זהב הוא דבר שבקול, רומז על לימוד התורה, כנזכר לעיל, ובתוך כך, כשאינו יכול ללמוד, יאחוז במידת השתיקה, כמו שאמרו חז"ל (אבות פ"א מי"ז): 'אמר רבן שמעון בן גמליאל: כל ימי גדלתי בין החכמים, ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה'. ולזה מרמז הרמון שאצל הפעמון, היינו כרמון, שאינו נשמע ממנו שום קול.
6. ואם מתנהג באופן זה הבטיחה לנו התורה: 'ונשמע קולו בבֹאו אל הקֹדש' (כח, לה), היינו שיתקבל למעלה קול תפילתו ותורתו. מה שאין כן אם אינו שומר את כח דיבורו, ומערב בדיבורו לשון הרע ורכילות וכדומה, אז מטמאים הדיבורים האסורים את דברי הקדושה שלו, ולא יתקבלו למעלה.
7. ומה שכתוב שם 'ובצאתו ולא ימות' היינו גם כן כשיגיע זמן יציאתו מן העולם - ימצא שם גם כן את כל דיבורו שדיבר לשם ד'. 'ולא ימות' היינו שיהיה לו על ידי זה שם חיים נצחיים, וכמו שכתוב: 'וחי בהם' (ויקרא יח, ה).

ג. תוספת הסבר לפרשת המעיל

ברצוני לאחוז בשולי מעילו של הכהן הגדול מאחיו, ה"חפץ חיים", ולהסביר עוד שתי נקודות בפרשת המעיל:

1. ה"חפץ חיים" כתב: "פעמון זהב הוא דבר שבקול, רומז על לימוד התורה". וכוונתו כמו שכתב רש"י: "שבקול - פעמוני המעיל נשמעין. על מעשה קול - לשון הרע". נראה להוסיף שהרמז הוא לא רק על השמעת הקול, אלא גם על החומר שממנו עשוי הפעמון: כמו הפעמון שמשמיע קול ועשוי מזהב, כך צריך שקולו של האדם, דהיינו דיבורו, יהיה זהב, דהיינו דברים טובים, ובעיקר דברי תורה, שעליהם נאמר: "הנחמדים מזהב ומפז רב" (תהלים יט, יא).

יש להוסיף שמלבד החיוב לעסוק בתורה מצד מצות תלמוד תורה, יש ענין מיוחד לעסוק בתורה כדי לכפר על לשון הרע, כמו שאמרה הגמרא במסכת ערכין (טו ע"ב): "אמר רבי חמא ברבי חנינא: מה תקנתו של מספרי לשון הרע? אם תלמיד חכם הוא - יעסוק בתורה, שנאמר: 'מרפא לשון עץ חיים' (משלי טו, ד), ואין לשון אלא לשון הרע, שנאמר: 'חץ שחוט לשונם' (ירמיהו ט, ז), ואין עץ אלא תורה, שנאמר: 'עץ חיים היא למחזיקים בה' (משלי ג, יח)" (עיין ב"שמירת הלשון" שער התורה פ"א).

לפי מה שהתבאר, כפרה זו שמכפרת התורה על לשון הרע, שלמדו חז"ל מהפסוק בספר משלי, רמוזה כבר בפעמוני הזהב שבפרשת המעיל!

2. "רמֹני תכלת וארגמן ותולעת שני" - גם אם מביישים אותו ופניו מאדימות כארגמן, ישפיל עצמו כתולעת שני (רש"י ויקרא יד, ד), ויזכור את התכלת, הרומזת לכסא הכבוד, ככתוב בדברי ה"חפץ חיים" בראש הפרק, וישתוק, ועל ידי זה ינצל מלשון הרע.

ה"כלי יקר" ו"החפץ חיים" האריכו לפרט כיצד כל פרט הכתוב במעיל, בא ללמדנו כיצד ניזהר מלהיכשל בלשון הרע, וכיצד יתקן את כשלונו מי שכבר נכשל.

יהי רצון שנזכה לשמור פינו ולשוננו מכל דבר רע, ולראות את הכהן הגדול לבוש בשמונת הבגדים ומכפר על עם ישראל, בבית מקדשנו ותפארתנו, שיבנה במהרה בימינו.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך