רמזי המעיל
הגמרא במסכת זבחים (פח ע"ב) ובמסכת ערכין (טז ע"א) אומרת: "מעיל מכפר על לשון הרע, אמר הקדוש ברוך הוא: יבא דבר שבקול ויכפר על מעשה הקול [רש"י (בערכין): שבקול - פעמוני המעיל נשמעין. על מעשה קול - לשון הרע]".
א. הסבר ה"כלי יקר" לפרשת המעיל
ה"כלי יקר" ביאר את פרשת המעיל, שמכפר על לשון הרע:
1. לפי שהמעיל מכפר על לשון הרע, על כן היה כולו תכלת, כי תכלת דומה לים, ועל ידי התכלת יסתכל בים, וממנו יראה וכן יעשה, כי בים נאמר: 'ואשבֹּר עליו חֻקִי וָאשים בריח ודלתים, וָאֹמר עד פֹּה תבוא ולא תֹסיף' (איוב לח, י-יא). וכך נתן הקדוש ברוך הוא אל הלשון חומה ובריח, כמו שאמרו חז"ל (ערכין טו ע"ב): 'ולא עוד אלא שהקפתי לך שתי חומות, אחת של עצם ואחת של בשר'. ומה יתן ומה יוסיף לך שמירה לשון רמיה, כי יצא לחוץ ידבר, ישלח חץ שחוט לשונו לכל ארבע רוחות העולם, ויעבור בריח ודלתים. והיה מן הראוי שילמד האדם מן הים, אשר אינו עובר דלתים ובריח, ואינו פורץ גדרו. וזהו טעם התכלת שדומה לים, כי בהסתכלו בתכלת יהיה נזכר אל הים, שדומה לו בצבע, וממילא יתבונן אז במעשה הים וממנו יראה וכן יעשה.
...גם נוכל לומר שיש תועלת גם בהסתכלו בשמים ובכסא הכבוד, כי בסיבה זו ימעט בדיבור, כמו שנאמר: 'כי האלקים בשמים, ואתה על הארץ, על כן יהיו דבריך מעטים' (קהלת ה, א).
2. ועל ענין הקפת שתי החומות אמר: 'והיה פי ראשו בתוכו, שפה יהיה לפיו', כי גם הלשון צריך להיות כן, שיהיה 'פי ראשו בתוכו', תוך החומה הסמוכה לו, והיא של עצם. וכנגד החומה של בשר, דהיינו השפתים, אמר: 'שפה יהיה לפיו, לא יקרע', כדי שלא יקרע שתי החומות כאחד.
3. ולא נאמר בו 'מעשה חושב', כי חטא הלשון הוא בדיבור דווקא, ולא במחשבה.
4. והיו בו רמונים ופעמונים המשמיעים קול, לכפר על הלשון שבתוך הפה כענבל שבתוך הזגים.
5. והתיקון אל הלשון הוא שלא יחל דברו עוד, ולא ידבר כי אם בדברים שבקדושה, שנאמר: 'ונשמע קולו בבואו אל הקדש'.
6. 'ולא ימות' - כי לשון הרע תלתא קטיל (ערכין טו ע"ב), מכלל שהנזהר בו לא ימות, כמעשה של ההוא רוכל שהיה מכריז 'מאן בעי למזבן סם חיי' וכו' (ויקרא רבה טז, ב).
ב. הסבר ה"חפץ חיים" לפרשת המעיל
ה"חפץ חיים" בספרו "שמירת הלשון" (חלק ב, פרשת תצוה, פרק טו) הביא גם הוא את דברי הגמרא הנ"ל, וביאר את פרשת המעיל, שמכפר על לשון הרע בצורה אחרת וביתר הרחבה:
1. 'ועשית את מעיל האפוד כליל תכלת' (כח, לא) - נראה שלכך בא תכלת, כמו שאמרו חז"ל (מנחות מג ע"ב) על ציצית, שנצטוינו בפתיל תכלת, שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והיינו שעל ידם יזכור שיבוא לדין לפני כסא הכבוד. כן הוא גם בזה, כי איתא בתנא דבי אליהו רבה (פרק יח) שהלשון הרע שהוא מספר הוא עולה עד כנגד כסא הכבוד, שנאמר: 'שתו בשמים פיהם, ולשונם תהלך בארץ' (תהלים עג, ט), ועל ידי שהוא לבוש תכלת יזכור ויתבונן איה דבריו עולים, וישמר מזה.
2. 'והיה פי ראשו בתוכו' (כח, לב) - רמז בזה מה שאמרו חז"ל (חולין פט ע"א) על הפסוק 'תולה ארץ על בלימה' (איוב כו, ז): 'על מי העולם קיים? על מי שבולם פיו בשעת מריבה', והיינו שיכבוש אז את כל דבורו שלא יצא לחוץ.
3. 'שפה יהיה לפיו סביב, מעשה אֹרג' (שם) - היינו שיצייר אז בנפשו כאילו יש עוד על פיו מבחוץ מעשה אורג, שנארגו השפתים מזו לזו, כדי שלא יוכל לפותחם.
4. 'כפי תחרא יהיה לו, לא יקרע' (שם) - פירש רש"י: 'למדנו שהשריונים שלהם פיהם כפול, כדי שלא יקרע'. והנה לכאורה למה הוצרכה התורה לבאר לנו 'כפי תחרא'? הלא די לנו במה שכתוב בתחילה: 'והיה פי ראשו בתוכו, שפה יהיה לפיו'! אלא לרמז לנו כמו שהשריון שלובשו האדם, הוא לו למגן ומחסה, שלא יוזק מן החיצים שזורקים עליו, כן הוא מי שבולם את פיו, הוא לו למגן בפני המריב עמו, שסוף דבר יהיה שישתוק המריב, כיון שאין עונה אותו דבר. מה שאין כן אם ענה לו, יתרחב המריבה ובא לידי מהלומות. כמו שכתוב שם: 'וכי יריבֻן אנשים, והכה איש את רעהו באבן או באגרֹף' (כא, יח). וגם הקדוש ברוך הוא, הוא לו למגן ומחסה עבור זה, כיון שהעולם קיים בשבילו, וכנזכר לעיל.
5. 'ועשית על שוליו רִמֹנֵי תכלת וארגמן ותולעת שני, על שוליו סביב, ופעמֹני זהב בתוכם סביב. פעמֹן זהב ורמון, פעמֹן זהב ורמון, על שולי המעיל סביב' (כח, לג-לד) - הרמז בדבר זה נראה על פי מה שאמרו חכמינו ז"ל (חולין פט ע"א): 'מה אומנותו של אדם בעולם הזה? ישים עצמו כאלם. יכול אף לדברי תורה? תלמוד לומר: צדק תדברון (תהלים נח, ב)'. נמצא לפי זה שבכל עת שיש לו לאדם פנאי - לא ישב בטל, אלא ילמד תורה. והלימוד לא יהיה בלחישה, כדאיתא בעירובין (נד ע"א). ובשעה שאינו יכול ללמוד תורה מאיזו סיבה שהיא, ישים עצמו כאלם, שאינו יכול לפתוח פיו. ולזה היה על שולי המעיל סביב פעמון זהב ורמון. פעמון זהב הוא דבר שבקול, רומז על לימוד התורה, כנזכר לעיל, ובתוך כך, כשאינו יכול ללמוד, יאחוז במידת השתיקה, כמו שאמרו חז"ל (אבות פ"א מי"ז): 'אמר רבן שמעון בן גמליאל: כל ימי גדלתי בין החכמים, ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה'. ולזה מרמז הרמון שאצל הפעמון, היינו כרמון, שאינו נשמע ממנו שום קול.
6. ואם מתנהג באופן זה הבטיחה לנו התורה: 'ונשמע קולו בבֹאו אל הקֹדש' (כח, לה), היינו שיתקבל למעלה קול תפילתו ותורתו. מה שאין כן אם אינו שומר את כח דיבורו, ומערב בדיבורו לשון הרע ורכילות וכדומה, אז מטמאים הדיבורים האסורים את דברי הקדושה שלו, ולא יתקבלו למעלה.
7. ומה שכתוב שם 'ובצאתו ולא ימות' היינו גם כן כשיגיע זמן יציאתו מן העולם - ימצא שם גם כן את כל דיבורו שדיבר לשם ד'. 'ולא ימות' היינו שיהיה לו על ידי זה שם חיים נצחיים, וכמו שכתוב: 'וחי בהם' (ויקרא יח, ה).
ג. תוספת הסבר לפרשת המעיל
ברצוני לאחוז בשולי מעילו של הכהן הגדול מאחיו, ה"חפץ חיים", ולהסביר עוד שתי נקודות בפרשת המעיל:
1. ה"חפץ חיים" כתב: "פעמון זהב הוא דבר שבקול, רומז על לימוד התורה". וכוונתו כמו שכתב רש"י: "שבקול - פעמוני המעיל נשמעין. על מעשה קול - לשון הרע". נראה להוסיף שהרמז הוא לא רק על השמעת הקול, אלא גם על החומר שממנו עשוי הפעמון: כמו הפעמון שמשמיע קול ועשוי מזהב, כך צריך שקולו של האדם, דהיינו דיבורו, יהיה זהב, דהיינו דברים טובים, ובעיקר דברי תורה, שעליהם נאמר: "הנחמדים מזהב ומפז רב" (תהלים יט, יא).
יש להוסיף שמלבד החיוב לעסוק בתורה מצד מצות תלמוד תורה, יש ענין מיוחד לעסוק בתורה כדי לכפר על לשון הרע, כמו שאמרה הגמרא במסכת ערכין (טו ע"ב): "אמר רבי חמא ברבי חנינא: מה תקנתו של מספרי לשון הרע? אם תלמיד חכם הוא - יעסוק בתורה, שנאמר: 'מרפא לשון עץ חיים' (משלי טו, ד), ואין לשון אלא לשון הרע, שנאמר: 'חץ שחוט לשונם' (ירמיהו ט, ז), ואין עץ אלא תורה, שנאמר: 'עץ חיים היא למחזיקים בה' (משלי ג, יח)" (עיין ב"שמירת הלשון" שער התורה פ"א).
לפי מה שהתבאר, כפרה זו שמכפרת התורה על לשון הרע, שלמדו חז"ל מהפסוק בספר משלי, רמוזה כבר בפעמוני הזהב שבפרשת המעיל!
2. "רמֹני תכלת וארגמן ותולעת שני" - גם אם מביישים אותו ופניו מאדימות כארגמן, ישפיל עצמו כתולעת שני (רש"י ויקרא יד, ד), ויזכור את התכלת, הרומזת לכסא הכבוד, ככתוב בדברי ה"חפץ חיים" בראש הפרק, וישתוק, ועל ידי זה ינצל מלשון הרע.
ה"כלי יקר" ו"החפץ חיים" האריכו לפרט כיצד כל פרט הכתוב במעיל, בא ללמדנו כיצד ניזהר מלהיכשל בלשון הרע, וכיצד יתקן את כשלונו מי שכבר נכשל.
יהי רצון שנזכה לשמור פינו ולשוננו מכל דבר רע, ולראות את הכהן הגדול לבוש בשמונת הבגדים ומכפר על עם ישראל, בבית מקדשנו ותפארתנו, שיבנה במהרה בימינו.