פסוק ה:והם יקחו. ת"ר אין עושין שררות על הצבור פחות משנים, מנא הני מילי, א"ר נחמן, דאמר קרא והם יקחו את הזהב .
(ב"ב ח׳ ב׳)
פסוק י:ששה משמותם וגו׳. תניא, שתי אבנים טובות היו לו לכהן גדול על כתפיו ושמות שנים עשר שבטים כתוב עליהם, ששה על אבן זו וששה על אבן זו, שנאמר ששה משמותם על האבן האחת ואת שמות הששה הנותרים על האבן השניה .
(סוטה ל"ו א')
פסוק י:כתולדתם. שניה כתולדתם ולא ראשונה כתולדתם – מפני שיהודה מוקדם .
(שם שם)
פסוק יא:פתוחי חותם. תניא, אבנים הללו אין כותבין אותן בדיו, משום שנאמר פתוחי חותם אלא כותב עליהן בדיו ומראה להן שמיר מבחוץ והן נבקעות מאליהן .
(סוטה מ"ח ב')
פסוק טו:ועשית חשן משפט וגו׳. ת"ר, חושן ואפוד חוטן כפול עשרים ושמונה, דכתיב ועשית חשן משפט זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר, ארבעה דשיתא שיתא הא עשרין וארבעה וארבעה דזהב הא עשרין ותמניא .
(יומא ע"ב א׳)
פסוק טו:כמעשה אפוד תעשנו. תניא, א"ר יהודה, יכול כשם שזה כפול זה כפול, ת"ל זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר, לאלה הקשתיו ולא לכפלות הקשתיו .
(תו"כ פ׳ ויקרא, ב׳ ד׳)
פסוק כ:במלואתם. תניא, אבנים הללו אין מסרטין עליהם באיזמל, משום שנאמר במלואתם .
(סוטה מ"ח ב׳)
פסוק כח:ולא יזח החשן. א"ר אלעזר, המזיח חשן מעל האפוד לוקה, שנאמר ולא יזח החשן מעל האפוד .
(יומא ע"ב א׳)
פסוק ל:את האורים ואת התומים. תניא, למה נקרא שמן אורים ותומים, אורים – שמאירים דבריהם, תומים – שמשלימין דבריהם .
(שם ע"ג ב׳)
פסוק ל:את האורים ואת התומים. תניא, למה נקרא שמן אורים ותומים, אורים – שהם מאירין לישראל, תומים שהן מתימין לפניהם את הדרך, שבשעה שהיו ישראל תמימין היו מכוונין להם את הדרך .
(ירושלמי יומא פ"ז ה"ג)
פסוק לא:כליל תכלת. ת"ר, מעיל חוטיו כפול שנים עשר, דכתיב ועשית את מעיל האפוד כליל תכלת, ויליף תכלת תכלת מפרוכת מה להלן ששה אף כאן ששה [וכתיב כליל] .
(יומא ע"א ב׳)
פסוק לא:כליל תכלת. תכלת היכי צבעינן לה, מייתינן דם חלזון וסממנים ורמינן להו ביורה ומרתחינן להו ושקלינא פורתא בביעתא וטעמינן להו באודרא ושדינן לההוא ביעתא וקלינן לאודרא, ושמע מינה טעימה פסולה משום שנאמר כליל תכלת .
(מנחות מ"ב ב׳)
פסוק לב:מעשה ארג. ת"ר, [בתי הידים של בגדי כהונה] אין עושין אותן מעשה מחט אלא מעשה ארג שנאמר מעשה ארג .
(יומא ע"ב ב׳)
פסוק לב:לא יקרע. אמר רחבא אמר רב יהודה, המקרע בגדי כהונה לוקה שנאמר לא יקרע .
(שם שם א')
פסוק לב:לא יקרע. אמר ריש לקיש, מעיל שנטמא מכניסו בפחות משלש על שלש ומכבסו, משום שנאמר לא יקרע .
(זבחים צ"ה א׳)
פסוק לה:ונשמע קולו בבואו. תניא, ר׳ סימון בשם ר׳ יונתן אומר, והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו בבואו אל הקודש, יבא קול ויכפר על קול ההורג נפש [בשגגה] .
(ירושלמי יומא פ"ז ה"ג)
פסוק לו:קדש לה׳. תניא, הציץ כמין טס של זהב ורוחב שתי אצבעות ומוקף מאוזן לאוזן וכתוב עליו בב׳ שיטין י"ה מלמעלה וקודש למ"ד מלמטה , ואמר ר׳ אלעזר ב"ר יוסי, אני ראיתיו ברומי וכתוב עליו קודש לה' בשיטה אחת .
(שבת ס"ג ב׳)
פסוק לז:על פתיל תכלת. תניא, כיפה של צמר היתה מונחת בראש כהן גדול ועליה ציץ נתון, לקיים מה שנאמר ושמת אותו על פתיל תכלת .
(חולין קל"ח א׳)
פסוק לח:על מצח אהרן ונשא. מכאן אר"י, הציץ עודו על מצחו מרצה, אינו על מצחו אינו מרצה .
(יומא ז׳ ב׳)
פסוק לח:ונשא אהרן את עון. איזה עון הוא נושא, אם עון פגול, הרי נאמר בו (פ׳ צו) לא יחשב, אם עון נותר, הרי נאמר בו (שם) לא ירצה , אם עון יוצא, הרי נאמר כאן לרצון להם לפני ה׳, עון דלפני ה' אין עון דיוצא לא, אם עון שמאל הרי נאמר כאן ונשא אהרן את עון הקדשים, ולא עון המקדישים , אם עון בעל מום, הרי נאמר בו (פ׳ אמור) לא ירצה כי לא לרצון יהיה לכם, הא אינו נושא אלא עון טומאה .
(מנחות כ"ה א')
פסוק לח:והיה על מצחו. על מצחו – מלמד שצריך לקבוע לו מקום .
(שם ח׳ א׳)
פסוק לח:והיה על מצחו. [בשעה שהוא שלם ולא בשעה שהוא שבור] .
(שם שם)
פסוק לח:על מצחו תמיד. שלא יסיח דעתו ממנו .
(שם ז׳ ב׳)
פסוק לח:לרצון להם. לרצון ולא לפורעניות, ולהם לרצון ולאחרים אפילו לפורעניות .
(יבמות ס׳ ב')
פסוק לח:לרצון להם. ת"ר, דם שנטמא וזרקה, בשוגג הורצה , ובעובד כוכבים אפי׳ בשוגג לא הורצה, מאי טעמא, לרצון להם כתיב ועובדי כוכבים לאו בני הרצאה הם .
(זבחים מ"ה ב׳)
פסוק מ:תעשה כתנות. ת"ר ולבני אהרן תעשה כתנות, שתי כתנות לכל אחד ואחד .
(ירושלמי יומא פ"ג ה"ו)
פסוק מב:מכנסי בד. ת"ר, בד – שיהיו של בוץ, בד – שיהיו חדשים , בד – שיהיו שזורים, בד – שיהא חוטן כפול ששה , בד – שלא ילבש של חול עמהן .
(זבחים י"ח ב׳)
פסוק מב:מכנסי בד וגו׳. תניא, מכנסי כהנים למה הן דומין, כמין פלמניא של פרשים למעלה עד מתנים, למטה עד ירכים ויש להם שנצים , ואין להם לא בית הנקב ולא בית הערוה .
(נדה י"ג ב׳)
פסוק מג:בבואם. עד שיבא כולו לאהל מועד .
(זבחים כ"ו א׳)
פסוק מג:לשרת בקדש. אין בגדי שרת בבמה, דכתיב לשרת בקדש .
(שם קי"ט ב׳)