ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו. ואמרו במדרש שהרע למשה עד שא"ל הקב"ה התורה שלי היתה ונתתי' לך במתנה והא דהרע למשה נראה שהרע לו דמה זה שאמר הקב"ה שיקריב אהרן אליו כאלו כהני שלוחי דידן נינהו הלא הם שלוחי דרחמנא ומה זו דנתן למשה הקריבה אבל באמת עיקר עבודת כהנים שיורו התורה והמצות ולכך נצטוו בהדלקת הנרות שמורה על התורה כנודע הרוצה להחכים ידרים שהמנורה בדרום ולכך נתן להם מתנות כהונה למען יחזיקו בתורת ה' ואם כן שכל הענין בשביל התורה והתורה ניתנה למשה במתנה ע"כ הקריבה יתכן למשה וגם הרע לו שאמר לו הקב"ה הקרב אליך את אהרן ואת בניו והזכיר נמי נדב ואביהוא וידע משה כי בעת שימוש גמר החינוך ימות א' כדכתיב ונקדשתי בכבודי וכו' והרע למשה שיתבטל מעשה ידיו בחייו ואמר לו הקב"ה שהוא מדה כנגד מדה התורה שלי היתה הכוונה על הלוחות שהן כלל התורה אצבע אלהים מ"מ בטלם ושיבר משה בעת נתינתם אותם לו אף זה יהיה כן גם הרע לו כי אהרן היה לו התנצלות שעשה את העגל ולא מסר נפשו להריגה כמו חור כי היה לטובת ישראל על דלא יקוים אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא ובזה היה לו התנצלות אם היה אז כהן אבל לפי שא"ל הקב"ה עכשיו הקרב את אהרן אחיך וגו' א"כ לא היה אז כהן ואין לו התנצלות וזה שהרע למשה והשיב לו הקב"ה כי בלא"ה יש לישראל התנצלות על שעשו את העגל שאמרתי אנכי ה' אלהיך לך צויתי ולא להם כידוע וזהו תשובתו תורה שלי היתה ונתתי לך וא"כ אין זה כדאי לאהרן שיהיה נהרג בשביל כך ולכך אל ירע לך:
פסוק ב:
ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת. הוא מוסב אדלעיל שאמר שידלקו נרות להורות על החכמה כי שפתי כהן ישמרו דעת ואמרו בגמ' מפני מה בני בבל מצוינים מפני שאינם בני תורה אבל אלו היו לכבוד ולא לבוז שאומרים בשביל שאינם בני תורה לובשים בגדים כאלה על כן הכהן שהוא בעל חכמה ותורה הבגדים האלה היקרים הם לו לכבוד ולתפארת וגם הכבוד בבגדים האלו הוא כי הבגדים צריכין להיות מכוון למדת הכהן לא קצרים ולא ארוכים והכהן הנמשח בשמן המשחה נתגדל וא"כ מתחלה כשעשו בגדים לכה"ג איך אפשר לכוון מדתו כשיהיה אח"כ נתגדל ע"י שמן המשחה אמנם באמת מתחלה גם הבגדים נמשחים וגם הם הגדילו וזה למופת חותך שהוא מפלאות ה' כי בגדלות הכהן יאמרו שהוא בטבע כי איש אשר יגיע לבשורה טובה ומעלה הטבע מגדלו כאמרם שמועה טובה תדשן עצם וכן הענין בגדלות אבל על הבגדים לא יתכן לומר כן וזהו לכבוד ולתפארת כי ה' פעל במופת מופלא גם אמר לכבוד ולתפארת כי היו הבגדים נעשים בצירוף אותיות כאמרם יודע היה בצלאל לצרף אותיות וכו' וכן היו הבגדים האלה נעשים בחכמה יתירה ונפלאה כעין בגדים של מעלה ולכך כתיב ובלב כל חכם לב נתתי חכמה שיצטרך חכמה נפלאה לעשות הבגדים וזהו לכבוד ולתפארת. אף גם שהם לכבוד ולתפארת כי יוקשה הלא לאו בכל דור מצוים אנשים כאלה אשר רוח אלהים בהם כבצלאל וסיעתו וא"כ לאחר כמה מאות שנה כשיצטרך הכהן לבגדי כהונה מי יעשנו הלא אנשים כאלה אבדו וצריך להיות כי בגדי כהונה שנעשו אז לא בלו רק התמידו עד שלמה שהוא התחכם ג"כ בחכמה ולכך אמרו חז"ל ששלמה הוצרך לאבני אפוד ולא מקודם לכן כי התמידו עד אז וזהו מופת על קדושת הבגדים שיתמידו זמן ארוך ת"פ שנים:
פסוק ד:
ואלה הבגדים אשר יעשו וגו'. אמרו בגמרא דחד עכו"ם שמע ואלה הבגדים אמר גיירוני ע"מ שאהיה כה"ג כשמעו והזר הקרב יומת אמר מי הוא הזר אמרו לו אפילו דוד מלך ישראל מיד נתחרט הענין הוא כי מבואר במדרש רבה וירח את ריח בגדיו אל תקרא בגדיו אלא בוגדיו והיינו כי בגופו של אדם שהוא עלול לחטוא נקרא בגד לשון בגידה וגם הוא מפאת המזל בלשון בא גד ועל חלק רע שבו נקרא בגד אבל חלק טוב שבו נקרא שמלה ל' שלמה שלימות ולכך אמרו שמלתך אלו בגדי שבת ולכך כאן דכתיב וירח את ריח בגדיו ולא אמר ריח שמלותיו לכך דר ריח בוגדיו בעלי תשובה שהם גדולים יותר מצדיקים והם הגורמים שהטמא מתהפך לטהור וזה. שהריח וירח ריח בוגדיו כי על ידי התשובה יתהפך הבגד לשמלה וגדולין בעלי תשובה יותר מצדיקים ולכך באהרן שגרם לעשות עגל והתנצלות שלו הוא שלא היו ישראל ראוים לאותו מעשה רק להורות תשובה לרבים לכך נאמר ואלה הבגדים בוגדים כי הקב"ה מריח וינחת ביותר בבעלי תשובה יותר מצדיקים ולכך העכו"ם שגייר עצמו ואין לך בעל תשובה יותר מזה שעזב מעשיו ורוע עניניו ודבק בדת אמת ולכך אמר למי ראוי יקר יותר ממני אמנם בשמעו אפילו דוד הוא זר לכהונה חשב בלבו הלא הוא עיקר לבעלי תשובה כאמרם לא היה דוד ראוי לאותו מעשה רק כדי להורות תשובה ליחיד ע"כ נתחרט מיראה שאין תולה בתשובה בלבד כדי להתקרב להקב"ה להיות יקר בעיניו יותר מצדיק:
פסוק ה:
והם יקחו את הזהב ואת התכלת וגו' ועשו את האפוד וגו'. נראה לבאר ויעשו את האפוד פירושו שע"י צרופי אותיות ושמות של ספר יצירה יבראו הבגדים האלה כמו הנפש אשר עשו בחרן דהיה בספר יצירה וכן הבגדים וחלף טרחתם הם יקחו הזהב והתכלת שיתנדבו העם והיו לצורך בגדים יקחו הם ויהיה שלהם והם יעשו הבגדים בספר יצירה וכמו שהיה למשה שכר בעשיית הלוחות או יש לומר הפירוש על צווי ועשו לא בגדים אלו לבד אך יעשו בגדים הרבה כדי שיהיה משמרת לדורות לכהנים גדולים רק לזה אינו מספיק נדבת הזהב וגו' ע"ז יש לומר דהברכה שולט בהם אבל אין הברכה מצוי בדבר המדוד ומנוי ולכך אמר והם יקחו לא שהגזבר ימסור להם במשקל ובמנין רק הם יקחו וישלוט בו הברכה ויכולין לעשות בגדי כהונה הרבה גם לדורות:
פסוק ו:
ועשו את האפוד. ענין אפוד וחושן דע כי בעובדי כוכבים ומזלות ג"כ היה תרפים ואפוד כדכתיב והנה הרמב"ן טען איך היה למיכל בת שאול תרפים אבל הענין מה שמצינו בחזקיה מלך יהודה שגנז ספר רפואות ועין ברמב"ם בפירושו למשנה כי היה בו לעשותו צורה כפי חכמת הכוכבים בעת וזמן ידוע וכפי שעור צורה זו ואז יועיל לחולי ידוע וכאשר ראה חזקיה רבות הנזק הנמשך מזה גנזו אבל קודם לזה היה כן צורות בזמנים ידועים ומוגבלים לכוכבים והם מרפים וזה תרפים לשון תרופה למכתו ובאמת זה היה מותר אבל אחר זה נתגלגל הדבר שקסמו ביותר עד שהרכיבו לצורה זו שד ורוח רעה ובפרטות מרוחות השוכנים באויר וזה היה להם להגיד עתידות ולא ידברו בפה רק יקחו אותן תחת אצילי ידיהם וילבישו סינר מאחוריהם ובו קבועים אותיות וכאשר ישאל דבר יענה ע"י אותיות הקבועים באפוד וזה היה לעובדי כוכבים ומזלות והיה כולו שוא כדכתיב התרפים ידברו און כי הכל לשון ספק נבאו ולא ידעו מה ניבא ולכך היה הסינר לאחור במקום שאין עונין כסיל בחושך הולך ובמחשך מעשיהם הכל לאחור ולא לפנים וידוע כי במבטא אותיות דטלנ"ת מתחלפין ולכך אפד ד' בל' מתחלף והוא אפל חושך ולא אור לא כן היה החושן שהיה על לבו לפניו ובאור וענין רואה וזהו ההבדל בינו לבינם ולכך היה לו ג"כ אפוד אבל לא ענה באפוד רק בחושן אשר על לבו להורות ההבדל בין קודש לחול הם בחושך ידמו ואורח צדיקים כאור נוגה והנה אמרו לא נפקד ממנו איש שלא הקדים תפלה של ראש לשל יד והיינו כאמרו בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע אמר הקב"ה מי גילה לבני רז זה ל' שמלאכי השרת משתמשין בו והענין הוא כי ע"י עשיית המצוה זוכה אדם לתורה וזה נעשה וע"י כך נזכה לשמוע ולאור באור התורה ובאמת ראוי להקדים עשיית המצות לתורה אך בעו"ה היצה"ר גובר ואמר אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ"ד וא"כ בעל כרחו צריך להקדים לתורה מפני יצה"ר שלא יגבר עליו וזהו לא שייך במלאכים ולכך כשהקדימו ישראל נעשה לנשמע אמר הקב"ה מי גילה לבני רז זה לשון שמלאכי השרת משתמשין בו שאין להם יצה"ר ויכולין לעשות כן וא"כ אף האדם המתגבר על יצרו כאיש יכול להקדים עשיית המצות ואז זוכה לתורת ה' כחפצו וזהו אשרי האיש אשר לא הלך ודרשו שנתגבר על יצרו כאיש ואז בתורת ה' חפצו וידוע כי תפלין של יד מורה על מעשה ושל ראש על מחשבה ומי שהוא איש על יצרו מקדים של יד לשל ראש היינו מעשה המצוה לתורה אבל מי שאינו איש על יצרו צריך להקדים התורה להגין מיצה"ר א"כ מקדים ראש ליד וזהו לא יפקד ממנו איש היינו אצל כל פסק כח היצה"ר ואנחנו מתגברים על היצה"ר כאיש ולכך לא הקדימו ראש ליד והבן ולכך מצות ומע"ט הם תפילין של יד שהכל בקישרא חדא והם נמסרו גם כן למלאכי השרת אבל התורה ענין מחשבי הוא לה' וזהו וראית את אחורי היינו מעשים טובים ואמרו חז"ל קשר של תפילין דהיינו יד שנא' בו וקשרתם ועל ידו תשיג אבל פני שהוא התורה שהוא לה' לבדו לא תשיג ולכך אפוד מורה על מעשים טובים והיה באחור ועיקר עשיית מעשים טובים תלוי בידים ולכך היה על כתפו אבנים טובות שמות ישראל שהם עיקר עשיית המצות אבל חושן מורה על תורה ולכך היה על לבו והוא פני ה' ולכך היה לפנים וידוע דעיקר התורה הוא חמשה חומשי תורה וספר יהושע כאמרם אלו לא חטא [ישראל] לא נתן להם יותר הרי ו' ותורה שבעל פה ששה סדרי משנה הרי י"ב ולכך היו י"ב אבנים ובמעשים טובים אין הבדל רק בין דברי תורה לדברי סופרים שיש הבדל בכמה ענינים לכך היה מחולק בשתי כתפות ושני אבנים ולא יותר ולהיות כי מצות הנחיל לנו משה כי קודם מ"ת שלמדו האבות תורה היינו רק תורה וענין ולא מצוה ולכך עובד כוכבים ומזלות העוסק בתורה חייב מיתה כי ירושה היא לנו מאבותינו ולא העוסק במצות כי מצות הוא לנו ממשה אבל התורה ירושה הוא מאבותינו ולכך על האפוד שמרמז על המצות היו שתי אבנים שהם בהפך אתוון משה וכנסת ישראל צווח שימני כחותם על זרועך וכחותם על לבך והיינו שנהיו חקוקים בזכרון אהבה לה' במעשה ובמחשבה כמו תפילין שלנו וזהו אמרם הקדוש ב"ה מניח תפילין ולכך נשא אהרן שמות בני ישראל על כתיפיו דהיינו כחותם על זרוע ועל לבו כחותם על לבו והם תפילין דמרי עלמא והם לזכרון והבן: