פסוק ב:לכבוד. לכבוד האל יתברך בהיותם בגדי קדש לעבודתו:
פסוק ב:ולתפארת. שיהיה כהן מורה נורא על כל סביביו, שהם תלמידיו החקוקים על לבו וכתפיו:
פסוק ג:ואתה תדבר אל כל חכמי לב. שיעשו כל האמור למעלה:
פסוק ג:ועשו את בגדי אהרן. ויעשו גם כן את בגדי אהרן:
פסוק ג:לקדשו. לשם כך יעשו הבגדים:
פסוק ה:והם יקחו את הזהב. וכמו שיכונו בעת העשייה כן יכונו כשיקחו את הזהב וכו':
פסוק ו:אפוד. מלבוש ממתני אדם ולמטה, ושפתו העליון עשוי כמין אזור מלאכת מחשבת, ובו יחגור הלובש את האפוד על המעיל, כאמרו ויחגור אותו בחשב האפוד, ויאפד לו בו:
פסוק ז:שתי כתפות חוברות. מכוונות במלאכת ציוריהם:
פסוק ז:אל שני קצותיו. אל מלאכת שתי קצות רחבו:
פסוק ז:וחבר. האפוד יחובר עם הכתפות על אופן מכוון במלאכתו עם מלאכת הכתפות:
פסוק יב:על שתי כתפיו לזכרון. להשיג רחמים על ישראל בזכותם:
פסוק יד:מגבלות. מכוונות מקצה הכתפות אל קצה החשן בצמצום:
פסוק כא:והאבנים תהיין על שמות בני ישראל. כשיקדישום המתנדבים יהיה הקדשם לשם כך שיכתבו עליהם שמות השבטים:
פסוק כא:שתים עשרה על שמותם. ותהיינה שנים עשר כנגד שמותם, לא פחות ולא יותר:
פסוק כא:פתוחי חותם איש על שמו. וכן המפתח יפתח את האבן של כל אחד מהם על שמו, ולא יחליף לא האבן ולא הכונה מזה לזה:
פסוק כב:גבלות. לא שרשרות להאריך ולקצר:
פסוק כז:ממול פניו. שלא יהיה מול פניו:
פסוק כז:לעמת מחברתו. נכח מחברתו, בקו ישר נגד מקום חבור הכתפות עם האפוד:
פסוק כט:לזכרון לפני ה' תמיד. שיזכור ה' זכותם ויפקוד את בניהם לשלום בזכותם:
פסוק ל:משפט בני ישראל על לבו. שיתפלל עליהם שיזכו במשפט:
פסוק לב:לא יקרע. לא יהיה לו בית הצואר נפתח לארכו לפניו, אבל יהיה עגול. ולשון יקרע יאמר על הדבר הפתוח לארכו, כמו וקרע לו חלוני שהיתה פתיחת החלונות ארוכה וצרה:
פסוק מא:ומלאת את ידם. תשלים אותה, בענין שתהיה שלמה וראויה לעבוד עבודת הקדש: