פסוק א:שש משזר. תני, כל היוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אהלים אלא פשתן , מנלן, א"ר אלעזר מן המשכן למדו , דכתיב ואת המשכן תעשה עשר יריעות, שש משזר וכתיב (יחזקאל מ"ד) פארי פשתים יהיו על ראשו, אתה למד שש משש ושש מפארי ופארי מפארי .
(ירושלמי שבת פ"ב ה"ג)
פסוק א:מעשה חשב. וכתיב (פ׳ ל"ו) מעשה רקם, א"ר אלעזר, שרוקמין במקום שחושבין .
(יומא ע"ב ב')
פסוק א:מעשה חשב. תני משמיה דר' נחמיה, מהו מעשה חשב – מעשה אורג, לפיכך שני פרצופין .
(שם שם)
פסוק א:מעשה חשב. אתמר, ר' יהודה ור׳ נחמיה, חד אמר מעשה חושב ארי מכאן וארי מכאן, וחד אמר ארי מכאן ונשר מכאן .
(ירושלמי שקלים פ"ח ה"ב)
פסוק ב:ארך היריעה האחת. איזו קשירה היתה במשכן , א"ר יוסי בר חנינא, מאורגי יריעות למדו, מאי טעמא, ארך היריעה האחת – שתהא כולה אחת, נפסק היה קושרו .
(ירושלמי שבת פ"ז ה"ב)
פסוק ב:שמנה ועשרים באמה. שדי אורכייהו לפותיא דמשכן כמה הוי – עשרים ותמני, דל עשר לאיגרא פשו להו תשע להאי גיסא ותשע להאי גיסא ומנליא אמה דאדנים .
(שבת צ"ח ב׳)
פסוק ז:עשתי עשרה. אמר רב אשי, מניין שכל המוסיף גורע דכתיב עשתי עשרה .
(סנהדרין כ"ט א׳)
פסוק ח:שלשים באמה. שדי אורכייהו לפותיא דמשכן כמה הוי – תלתין, דל עשר לאיגרא, פשו להו עשר להאי גיסא ועשר להאי גיסא ומכסיא אמה דאדנים .
(שבת צ"ח ב׳)
פסוק יד:ועשית מכסה. תניא, ר׳ יהודה אומר, שני מכסאות היו אחד של עורות אילם מאדמים ואחד של עורות תחשים .
(שבת כ"ח א׳)
פסוק טו:הקרשים למשכן. [אין טומאת אהל נוהגת אלא באהל ארוג ועור אבל של קרשים לא, מאי טעמא] דכתיב ועשית את הקרשים למשכן משכן קרוי משכן [ומשכן קרוי אהל] ואין קרשים קרויין משכן .
(שם שם)
פסוק טו:עצי שטים עומדים. מהו עומדים, שמעמידים את צפויים , דבר אחר עומדים, שמא תאמר אבד סברם ובטל סכויין ת"ל עומדים – שעומדים לעולם ולעולמי עולמים .
(יומא ע"ב א׳)
פסוק טו:עצי שטים עומדים. אמר חזקיה אמר ר׳ ירמיה משום ר' שמעון בן יוחאי, כל המצות כולן אין אדם יוצא בהן אלא דרך גדילתן שנאמר עצי שטים עומדים שעומדים דרך גדילתן .
(סוכה מ"ה ב׳)
פסוק כג:ושני קרשים וגו'. והא כיון דהקרשים עוביין אמה ומלמעלה כלין והולכין עד כאצבע , הא האי עייל ונפיק אלא דשפי ליה כי טורין .
(שבת צ"ח ב׳)
פסוק כד:ויחדו יהיו תמים. ת"ר, קרשים מלמטן עוביין אמה ומלמעלן כלין והולכין עד כאצבע, שנאמר יהיו תמים על ראשו ולהלן הוא אומר (יהושע ג׳:ט״ז) תמו נכרתו , ומאי יחדו, דלא לשלחופינהו מהדדי .
(שם שם)
פסוק כח:והבריח התיכון. תני, בנס היה עומד .
(שבת צ"ח ב׳)
פסוק ל:את המשכן כמשפטו. וכי יש משפט לעצים, אלא קרש שזכה להנתן בצפון ינתן בצפון, בדרום – ינתן בדרום .
(ירושלמי שבת פי"ב ה"ג)
פסוק לג:והבדילה הפרוכת. פרוכת אחת. והני מילי במשכן, אבל במקדש שני דלא הוו אמה טרקסין ואסתפוק להו לחכמים בקדושתייהו אי כלפנים או כלחוץ ועבוד שתי פרכות .
(יומא נ"א ב׳)
פסוק לג:בין הקדש. מכאן דהיכל כולו נקרא קודש .
(מנחות כ"ז ב׳)
פסוק לה:המנרה נכח השלחן. תניא, שולחן בצפון משוך מן הכותל שתי אמות ומחצה ומנורה בדרום משוכה מן הכותל שתי אמות ומחצה, ומזבח ממוצע ועומד באמצע ומשוך כלפי חוץ קמעא, ונוקמי להדייהו, כיון דכתיב ואת המנורה נוכח השלחן, בעינן דחזו אהדדי .
(יומא ל"ג ב׳)
פסוק לו:מעשה רוקם. וכתיב (פ׳ א׳) מעשה חושב, א"ר אלעזר שרוקמין במקום שחושבין .
(יומא ע"ב ב')
פסוק לו:מעשה רוקם. תני משמיה דר׳ נחמיה, מהו מעשה רוקם – מעשה מחט, לפיכך פרצוף אחד .
(שם שם)
פסוק לו:מעשה רוקם. אתמר, ר׳ יהודה ור' נחמיה. חד אמר מעשה רוקם ארי מכאן וחלק מכאן וחד אמר ארי מכאן וארי מכאן .
(ירושלמי שקלים פ"ח ה"ב)