פסוק יג:והתוס׳ שבת דכ״ח ד״ה ואין. הבינו מהא דאיתא בדצ״ח שבא אמה לכסות הקרשים. דזהו כונת המקרא יהיה סרוח על צדי המשכן ומש״ה הקשו דא״כ מוכח דקרשים איקרי משכן. ונדחקו בישוב. ולדעתי פי׳ המקרא הוא כמש״כ. אלא שהמקרא לא נתן טעם רק על העודף. ועדיין לא נתפרש הא דבעינן אמה שלימה. ופי׳ בגמ׳ דבא לכסות הקרשים. אבל המקרא לא פי׳ אלא על הא דבעינן איזה עודף. תדע דע״כ לא נכסו האדנים בשלימות כמש״כ לעיל שנפחת עובי אצבע דקרשים. ונגד זה הי׳ נגלה באדנים אלא לא מיירי בכסוי הקרשים והאדנים אלא בכסוי היריעות שש שהן המשכן: