א וְאֶת־הַמִּשְׁכָּ֥ן תַּעֲשֶׂ֖ה עֶ֣שֶׂר יְרִיעֹ֑ת שֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֗ר וּתְכֵ֤לֶת וְאַרְגָּמָן֙ וְתֹלַ֣עַת שָׁנִ֔י כְּרֻבִ֛ים מַעֲשֵׂ֥ה חֹשֵׁ֖ב תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם׃ ב אֹ֣רֶךְ ׀ הַיְרִיעָ֣ה הָֽאַחַ֗ת שְׁמֹנֶ֤ה וְעֶשְׂרִים֙ בָּֽאַמָּ֔ה וְרֹ֙חַב֙ אַרְבַּ֣ע בָּאַמָּ֔ה הַיְרִיעָ֖ה הָאֶחָ֑ת מִדָּ֥ה אַחַ֖ת לְכָל־הַיְרִיעֹֽת׃ ג חֲמֵ֣שׁ הַיְרִיעֹ֗ת תִּֽהְיֶ֙יןָ֙ חֹֽבְרֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָ֑הּ וְחָמֵ֤שׁ יְרִיעֹת֙ חֹֽבְרֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָֽהּ׃ ד וְעָשִׂ֜יתָ לֻֽלְאֹ֣ת תְּכֵ֗לֶת עַ֣ל שְׂפַ֤ת הַיְרִיעָה֙ הָאֶחָ֔ת מִקָּצָ֖ה בַּחֹבָ֑רֶת וְכֵ֤ן תַּעֲשֶׂה֙ בִּשְׂפַ֣ת הַיְרִיעָ֔ה הַקִּ֣יצוֹנָ֔ה בַּמַּחְבֶּ֖רֶת הַשֵּׁנִֽית׃ ה חֲמִשִּׁ֣ים לֻֽלָאֹ֗ת תַּעֲשֶׂה֮ בַּיְרִיעָ֣ה הָאֶחָת֒ וַחֲמִשִּׁ֣ים לֻֽלָאֹ֗ת תַּעֲשֶׂה֙ בִּקְצֵ֣ה הַיְרִיעָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בַּמַּחְבֶּ֣רֶת הַשֵּׁנִ֑ית מַקְבִּילֹת֙ הַלֻּ֣לָאֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָֽהּ׃ ו וְעָשִׂ֕יתָ חֲמִשִּׁ֖ים קַרְסֵ֣י זָהָ֑ב וְחִבַּרְתָּ֨ אֶת־הַיְרִיעֹ֜ת אִשָּׁ֤ה אֶל־אֲחֹתָהּ֙ בַּקְּרָסִ֔ים וְהָיָ֥ה הַמִּשְׁכָּ֖ן אֶחָֽד׃ ז וְעָשִׂ֙יתָ֙ יְרִיעֹ֣ת עִזִּ֔ים לְאֹ֖הֶל עַל־הַמִּשְׁכָּ֑ן עַשְׁתֵּי־עֶשְׂרֵ֥ה יְרִיעֹ֖ת תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם׃ ח אֹ֣רֶךְ ׀ הַיְרִיעָ֣ה הָֽאַחַ֗ת שְׁלֹשִׁים֙ בָּֽאַמָּ֔ה וְרֹ֙חַב֙ אַרְבַּ֣ע בָּאַמָּ֔ה הַיְרִיעָ֖ה הָאֶחָ֑ת מִדָּ֣ה אַחַ֔ת לְעַשְׁתֵּ֥י עֶשְׂרֵ֖ה יְרִיעֹֽת׃ ט וְחִבַּרְתָּ֞ אֶת־חֲמֵ֤שׁ הַיְרִיעֹת֙ לְבָ֔ד וְאֶת־שֵׁ֥שׁ הַיְרִיעֹ֖ת לְבָ֑ד וְכָפַלְתָּ֙ אֶת־הַיְרִיעָ֣ה הַשִּׁשִּׁ֔ית אֶל־מ֖וּל פְּנֵ֥י הָאֹֽהֶל׃ י וְעָשִׂ֜יתָ חֲמִשִּׁ֣ים לֻֽלָאֹ֗ת עַ֣ל שְׂפַ֤ת הַיְרִיעָה֙ הָֽאֶחָ֔ת הַקִּיצֹנָ֖ה בַּחֹבָ֑רֶת וַחֲמִשִּׁ֣ים לֻֽלָאֹ֗ת עַ֚ל שְׂפַ֣ת הַיְרִיעָ֔ה הַחֹבֶ֖רֶת הַשֵּׁנִֽית׃ יא וְעָשִׂ֛יתָ קַרְסֵ֥י נְחֹ֖שֶׁת חֲמִשִּׁ֑ים וְהֵבֵאתָ֤ אֶת־הַקְּרָסִים֙ בַּלֻּ֣לָאֹ֔ת וְחִבַּרְתָּ֥ אֶת־הָאֹ֖הֶל וְהָיָ֥ה אֶחָֽד׃ יב וְסֶ֙רַח֙ הָעֹדֵ֔ף בִּירִיעֹ֖ת הָאֹ֑הֶל חֲצִ֤י הַיְרִיעָה֙ הָעֹדֶ֔פֶת תִּסְרַ֕ח עַ֖ל אֲחֹרֵ֥י הַמִּשְׁכָּֽן׃ יג וְהָאַמָּ֨ה מִזֶּ֜ה וְהָאַמָּ֤ה מִזֶּה֙ בָּעֹדֵ֔ף בְּאֹ֖רֶךְ יְרִיעֹ֣ת הָאֹ֑הֶל יִהְיֶ֨ה סָר֜וּחַ עַל־צִדֵּ֧י הַמִּשְׁכָּ֛ן מִזֶּ֥ה וּמִזֶּ֖ה לְכַסֹּתֽוֹ׃ יד וְעָשִׂ֤יתָ מִכְסֶה֙ לָאֹ֔הֶל עֹרֹ֥ת אֵילִ֖ם מְאָדָּמִ֑ים וּמִכְסֵ֛ה עֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים מִלְמָֽעְלָה׃ טו וְעָשִׂ֥יתָ אֶת־הַקְּרָשִׁ֖ים לַמִּשְׁכָּ֑ן עֲצֵ֥י שִׁטִּ֖ים עֹמְדִֽים׃ טז עֶ֥שֶׂר אַמּ֖וֹת אֹ֣רֶךְ הַקָּ֑רֶשׁ וְאַמָּה֙ וַחֲצִ֣י הָֽאַמָּ֔ה רֹ֖חַב הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָֽד׃ יז שְׁתֵּ֣י יָד֗וֹת לַקֶּ֙רֶשׁ֙ הָאֶחָ֔ד מְשֻׁלָּבֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָ֑הּ כֵּ֣ן תַּעֲשֶׂ֔ה לְכֹ֖ל קַרְשֵׁ֥י הַמִּשְׁכָּֽן׃ יח וְעָשִׂ֥יתָ אֶת־הַקְּרָשִׁ֖ים לַמִּשְׁכָּ֑ן עֶשְׂרִ֣ים קֶ֔רֶשׁ לִפְאַ֖ת נֶ֥גְבָּה תֵימָֽנָה׃ יט וְאַרְבָּעִים֙ אַדְנֵי־כֶ֔סֶף תַּעֲשֶׂ֕ה תַּ֖חַת עֶשְׂרִ֣ים הַקָּ֑רֶשׁ שְׁנֵ֨י אֲדָנִ֜ים תַּֽחַת־הַקֶּ֤רֶשׁ הָאֶחָד֙ לִשְׁתֵּ֣י יְדֹתָ֔יו וּשְׁנֵ֧י אֲדָנִ֛ים תַּֽחַת־הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָ֖ד לִשְׁתֵּ֥י יְדֹתָֽיו׃ כ וּלְצֶ֧לַע הַמִּשְׁכָּ֛ן הַשֵּׁנִ֖ית לִפְאַ֣ת צָפ֑וֹן עֶשְׂרִ֖ים קָֽרֶשׁ׃ כא וְאַרְבָּעִ֥ים אַדְנֵיהֶ֖ם כָּ֑סֶף שְׁנֵ֣י אֲדָנִ֗ים תַּ֚חַת הַקֶּ֣רֶשׁ הָֽאֶחָ֔ד וּשְׁנֵ֣י אֲדָנִ֔ים תַּ֖חַת הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָֽד׃ כב וּֽלְיַרְכְּתֵ֥י הַמִּשְׁכָּ֖ן יָ֑מָּה תַּעֲשֶׂ֖ה שִׁשָּׁ֥ה קְרָשִֽׁים׃ כג וּשְׁנֵ֤י קְרָשִׁים֙ תַּעֲשֶׂ֔ה לִמְקֻצְעֹ֖ת הַמִּשְׁכָּ֑ן בַּיַּרְכָתָֽיִם׃ כד וְיִֽהְי֣וּ תֹֽאֲמִים֮ מִלְּמַטָּה֒ וְיַחְדָּ֗ו יִהְי֤וּ תַמִּים֙ עַל־רֹאשׁ֔וֹ אֶל־הַטַּבַּ֖עַת הָאֶחָ֑ת כֵּ֚ן יִהְיֶ֣ה לִשְׁנֵיהֶ֔ם לִשְׁנֵ֥י הַמִּקְצֹעֹ֖ת יִהְיֽוּ׃ כה וְהָיוּ֙ שְׁמֹנָ֣ה קְרָשִׁ֔ים וְאַדְנֵיהֶ֣ם כֶּ֔סֶף שִׁשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר אֲדָנִ֑ים שְׁנֵ֣י אֲדָנִ֗ים תַּ֚חַת הַקֶּ֣רֶשׁ הָאֶחָ֔ד וּשְׁנֵ֣י אֲדָנִ֔ים תַּ֖חַת הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָֽד׃ כו וְעָשִׂ֥יתָ בְרִיחִ֖ם עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים חֲמִשָּׁ֕ה לְקַרְשֵׁ֥י צֶֽלַע־הַמִּשְׁכָּ֖ן הָאֶחָֽד׃ כז וַחֲמִשָּׁ֣ה בְרִיחִ֔ם לְקַרְשֵׁ֥י צֶֽלַע־הַמִּשְׁכָּ֖ן הַשֵּׁנִ֑ית וַחֲמִשָּׁ֣ה בְרִיחִ֗ם לְקַרְשֵׁי֙ צֶ֣לַע הַמִּשְׁכָּ֔ן לַיַּרְכָתַ֖יִם יָֽמָּה׃ כח וְהַבְּרִ֥יחַ הַתִּיכֹ֖ן בְּת֣וֹךְ הַקְּרָשִׁ֑ים מַבְרִ֕חַ מִן־הַקָּצֶ֖ה אֶל־הַקָּצֶֽה׃ כט וְֽאֶת־הַקְּרָשִׁ֞ים תְּצַפֶּ֣ה זָהָ֗ב וְאֶת־טַבְּעֹֽתֵיהֶם֙ תַּעֲשֶׂ֣ה זָהָ֔ב בָּתִּ֖ים לַבְּרִיחִ֑ם וְצִפִּיתָ֥ אֶת־הַבְּרִיחִ֖ם זָהָֽב׃ ל וַהֲקֵמֹתָ֖ אֶת־הַמִּשְׁכָּ֑ן כְּמִ֨שְׁפָּט֔וֹ אֲשֶׁ֥ר הָרְאֵ֖יתָ בָּהָֽר׃ לא וְעָשִׂ֣יתָ פָרֹ֗כֶת תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֑ר מַעֲשֵׂ֥ה חֹשֵׁ֛ב יַעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֖הּ כְּרֻבִֽים׃ לב וְנָתַתָּ֣ה אֹתָ֗הּ עַל־אַרְבָּעָה֙ עַמּוּדֵ֣י שִׁטִּ֔ים מְצֻפִּ֣ים זָהָ֔ב וָוֵיהֶ֖ם זָהָ֑ב עַל־אַרְבָּעָ֖ה אַדְנֵי־כָֽסֶף׃ לג וְנָתַתָּ֣ה אֶת־הַפָּרֹכֶת֮ תַּ֣חַת הַקְּרָסִים֒ וְהֵבֵאתָ֥ שָׁ֙מָּה֙ מִבֵּ֣ית לַפָּרֹ֔כֶת אֵ֖ת אֲר֣וֹן הָעֵד֑וּת וְהִבְדִּילָ֤ה הַפָּרֹ֙כֶת֙ לָכֶ֔ם בֵּ֣ין הַקֹּ֔דֶשׁ וּבֵ֖ין קֹ֥דֶשׁ הַקֳּדָשִֽׁים׃ לד וְנָתַתָּ֙ אֶת־הַכַּפֹּ֔רֶת עַ֖ל אֲר֣וֹן הָעֵדֻ֑ת בְּקֹ֖דֶשׁ הַקֳּדָשִֽׁים׃ לה וְשַׂמְתָּ֤ אֶת־הַשֻּׁלְחָן֙ מִח֣וּץ לַפָּרֹ֔כֶת וְאֶת־הַמְּנֹרָה֙ נֹ֣כַח הַשֻּׁלְחָ֔ן עַ֛ל צֶ֥לַע הַמִּשְׁכָּ֖ן תֵּימָ֑נָה וְהַ֨שֻּׁלְחָ֔ן תִּתֵּ֖ן עַל־צֶ֥לַע צָפֽוֹן׃ לו וְעָשִׂ֤יתָ מָסָךְ֙ לְפֶ֣תַח הָאֹ֔הֶל תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֑ר מַעֲשֵׂ֖ה רֹקֵֽם׃ לז וְעָשִׂ֣יתָ לַמָּסָ֗ךְ חֲמִשָּׁה֙ עַמּוּדֵ֣י שִׁטִּ֔ים וְצִפִּיתָ֤ אֹתָם֙ זָהָ֔ב וָוֵיהֶ֖ם זָהָ֑ב וְיָצַקְתָּ֣ לָהֶ֔ם חֲמִשָּׁ֖ה אַדְנֵ֥י נְחֹֽשֶׁת׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ריב"א

יהודה בן אליעזר

פסוק ה:
מקבילות הלולאות. פרש"י נמצאו ב' אמות התחתונות מגולות וכו' והיינו לדברי ר' נחמיה האומר שהקרשי' למעלה מבין אמה כמו שפרש"י כאן. אבל לדברי ר"י האומר שהקרשים היו כלים והולכין עד כאצבע אמר אדנים לבד היתה מגולה כך הוא מפרש במסכ' שבת פרק הזורק. עוד פרש"י כאן וז"ל והכתוב מסייעני שכתב ונתת את הפרוכת תחת הקרסי' ואם כדברי הברייתא נמצא שהפרוכת משוכה מן הקרשים היו מחוברים את חבורות של יריעות המשכן ורחב החוברות כ' אמה נמצא כשפירסו על המשכן מן עמודי מזרח ולמערב כלתה לסוף אמת י"ט מגג חלל המשכן שהיא אמת העשרי' ואחת מעמודי המזרח כמו שפרש"י לקמן. נמצא שהיתה משוכה להלן מן הקרשים לצד המערב אמה לפי דברי הברייתא מפרשת שהיו היריעות מכסות את עמודי המזרח וכת' חזק' על דברי רש"י וז"ל ויש משיבין דברייתא אחר המקרא ואומרי' שעמודי הפרוכת קבועים באמת העשרים והפרוכת פרוסה ותלויה בהם מהם ולחוץ כלפי המזרח הרי שהיתה הפרוכת נתונה תחת הקרשים וכמו כן צריך לתלות מסך פתח האוהל לצד חוץ כדי להשלים ארכו של משכן לעשרים ולדברי מסכ' שבת אם העמודים באמת עשרים הפרוכת תלויה בהם משם ולפני' כלפי מערב ואם הם באמת כ"א הפרוכת תלויה בהם מהם כלפי מזרח עכ"ל. ומ"מ צ"ל שמסך הפתח היה תלוי מעמודי המזרח ולפני' לפי דברי מסכת שבת עכ"ל. ויש מקשין לדברי מסכת שבת היאך יתישב מה שכתוב וחצי היריעה העודפת תסרח על אחורי המשכן הלא אמת האדנים היתה בלבד מגולה וא"כ לא היה רק רביע היריעה העודפת לכסות אותה אמה וי"ל מאי תסרח תסרח מחברותיה אמה אחת לכסות האדנים ואמה אח' נגררת על גבי הקרקע כדמש' לר' נחמי' דאמר הקרשי' מלמעלה עבין אמה:
פסוק ט:
וכפלת את היריעה הששית שעודפת באלו העליונות יותר מן התחתונות אל מול חצי רוחבה היה תלוי וכפול על המסך שבמזרח כנגד הפתח דומה לכלה צנועה המכוסה בצעיף על פניה כפרש"י יש תמהים על זה שהיה לו לכתוב וכפלת את חצי היריעה. ועוד מאי לשון וכפלת את הלא היתה כפולה למבין. וי"ל שאת זה פתרונו מן כמו כצאתי את העיר שהוא כמו מן העיר ומה שקורא אותה כפולה על שם שאותה חצי יריעה היתה נתונה על מסך הפתח נמצא שהיתה כפולה עם המסך. והר"ר אליקים תירץ שקורא אותה כפולה על שם שלא היתה מתוחה כשאר יריעות אלא נוטה מעט ותלויה על המסך וקרובה להיות דבוקה לחצי היריעה השנית שעל ראש גג חלל המשכן נמצא שכל היריעה היתה כפולה ומעתה אין אנו צריכין לפרש את כמו מן. עוד פרש"י עשר אמצעיות לגג המשכן ואמה מכאן ואמה מכאן לעובי ראשי הקרשים שעוביין אמה וכן מפרש פ' הזורק כל עשר לאגרא וכו' וקשי' לר"י דמנא ליה לתלמודא הא דלמא המשכן היה רחבו י"א אמה והקרשים דאמה שלא היה עבין אלא חצי אמה ושני קרשים למקוצעות המשכן היו סותמין אויר אמה מכאן ואמה מכאן וחצי אמה העודפת דרוחב הקרש כנגד עובי הקרשים של צפון ודרום ואומר ר"י דמבית עולמים ילפינן ליה שהיה ארכו ששים אמה ורחבו כך הכי נמי במשכן רחבו שלש ארכו שיטת תו"ך:
פסוק יב:
תסרח על אחורי המשכן. פרש"י לכסות ב' אמות שהיו מגולות בקרשים וכו' בקרשים לאו דוק' שהרי אמה מהם נכנסת באדנים והיינו לדברי הברייתא אבל לדברי מסכת שבת כל קרשי המערב היו מכוסים מיריעות תחתונות מלבד אמת האדנים וכבר פירשנו הענין לעיל. ולדברי הכל יריעות עזים היו מכוסות גם אמת אדנים שבמערב מפני כבוד שכינה ולא היו מכסות אמת אדנים שבצפון ושבדרום כפ"ח:
פסוק כב:
תעשה ששה קרשים. פרש"י וחורץ הקרש מלמטה רביע מכאן ורביע מכאן וכו'. פי' חורץ הקרש מלמטה רביע אמה מכאן ורביע אמה מכאן וכו' ואין לפרש רביע הקרש מכאן ורביע הקרש מכאן שהרי ב' רביעים הם חצי הקרש וחריץ שבאמצע הקרש היה ברוחב חצי הקרש כדפרש"י לעיל וא"כ אנה היו הידות עד"י ב"א:
פסוק כד:
ויהיו תואמים מלמטה פרש"י וקרש המקצוע שבסדר המערב חרוץ לרחבו בעביו וכו' והקשה חזקו' איך חריץ קרש המקצוע מועיל למנוע האדנים שלא יפרידו בין הקרשים אם האדנים בולטין לתוך חללו של משכן ועוד הסברא נותנת להבין כי כל ב' אדנים שוים תחת כל קרש לד' רבעיו ועוד אם קרש המקצוע חרוץ להכניס בו קרש הצפוני והדרומי אשר הוא ממעט חללו של הקרשים. לכך י"ל שמתחלה ראו הסופרים וקרש המקצוע שבסדר המערב חרוץ לרחבו בעביו כנגד חרוץ של צד קרש הצפוני והדרומי שהיה מגולה בפירש"י והיו סבורים על ההגהה שדינה היה ליכתב תכף אחר ונמצאו תאומים זה לזה והם שגו ברואה כי דינה להיות בין ובקרש המקצוע היה הטבעת בעובי הקרש הדרומי והצפוני ובין וראש קרש המקצוע שבסדר המערב נכנס לתוכו וכו' והשתא ניחא עכ"ל חזקוני. ולפי הנראה כך פתרון דברי רש"י קרש מקצוע היה חרוץ מג' צדדין מלבד החריץ אשר באמצע הקרש ואותו חריץ הנוסף בקרש זה היה לרחבו בעביו כדי לכסות את שפת האדן אשר בצד הקרש הצפוני והדרומי אבל כל הקרשים האחרים לא היו חרוצים רק משני צדדין מלבד החריץ האמצעי וא"ת וא"כ היו בולטין את האדנים לצד חוץ ולצד פנים י"ל דשמא לא היו בולטין רק משהו ועוד כיון שהאדנים היו שוים ורצופים זה אצל זה אותן בליטות אצל צד חוץ ושל צד פנים היו לנוי במשכן. ובזה יתישב פרש"י על אפנו על ב' קושיו' ראשונות למבין. וגם קושיא שלישית אינה קושיא כל כך שמה שפרש"י וראש קרש המקצוע שבסדר המערב נכנס לתוכו וכו'. על ענין הטבעת פרש"י כן שהיה קרש המקצוע חרוץ למעלה אעביו. ומכניס בטבעת ומה שפי' חזקוני שמה שפירש"י וקרש המקצוע וכו' אינו כתוב במקומו הראוי לו אינו נשמע לאוזן כי תכף אחר וקרש המקצוע וכו' כתוב כדי שלא יפרידו האדנים ביניהם. ולדעת חזקו' מה ענין הפרדת אדנים כאן עד"י ב"א:
פסוק כז:
חמשה בריחים פי' רש"י אלו שלשה ששה אלא שהבריח העליון והתחתון מב' חתיכות זה מבריח עד הכותל וכו' אבל האמצעי ארכו כנגד כל הכותל ומבריח מקצה הכותל עד קצהו משמע שלא היה התיכון מקיף ג' רוחות. וכן מפורש בברייתא דמלאכת המשכן ואומ' ר"י דההיא פליגא לתלמודינו דבפרק הזורק קאמ' שהיה מסבב כל ג' רוחות והיה עומד בנס שיטת תו"ך:
פסוק לה:
ושמת את השלחן פרש"י שלחן בצפון וכו' כלם נתוני' מחצי המשכן ולפנים וכו' כלו' מחצי המשכן ולפנים חוץ מקדש הקדשים כך מ"מ לשון רש"י: