א וְאֶת־הַמִּשְׁכָּ֥ן תַּעֲשֶׂ֖ה עֶ֣שֶׂר יְרִיעֹ֑ת שֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֗ר וּתְכֵ֤לֶת וְאַרְגָּמָן֙ וְתֹלַ֣עַת שָׁנִ֔י כְּרֻבִ֛ים מַעֲשֵׂ֥ה חֹשֵׁ֖ב תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם׃ ב אֹ֣רֶךְ ׀ הַיְרִיעָ֣ה הָֽאַחַ֗ת שְׁמֹנֶ֤ה וְעֶשְׂרִים֙ בָּֽאַמָּ֔ה וְרֹ֙חַב֙ אַרְבַּ֣ע בָּאַמָּ֔ה הַיְרִיעָ֖ה הָאֶחָ֑ת מִדָּ֥ה אַחַ֖ת לְכָל־הַיְרִיעֹֽת׃ ג חֲמֵ֣שׁ הַיְרִיעֹ֗ת תִּֽהְיֶ֙יןָ֙ חֹֽבְרֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָ֑הּ וְחָמֵ֤שׁ יְרִיעֹת֙ חֹֽבְרֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָֽהּ׃ ד וְעָשִׂ֜יתָ לֻֽלְאֹ֣ת תְּכֵ֗לֶת עַ֣ל שְׂפַ֤ת הַיְרִיעָה֙ הָאֶחָ֔ת מִקָּצָ֖ה בַּחֹבָ֑רֶת וְכֵ֤ן תַּעֲשֶׂה֙ בִּשְׂפַ֣ת הַיְרִיעָ֔ה הַקִּ֣יצוֹנָ֔ה בַּמַּחְבֶּ֖רֶת הַשֵּׁנִֽית׃ ה חֲמִשִּׁ֣ים לֻֽלָאֹ֗ת תַּעֲשֶׂה֮ בַּיְרִיעָ֣ה הָאֶחָת֒ וַחֲמִשִּׁ֣ים לֻֽלָאֹ֗ת תַּעֲשֶׂה֙ בִּקְצֵ֣ה הַיְרִיעָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בַּמַּחְבֶּ֣רֶת הַשֵּׁנִ֑ית מַקְבִּילֹת֙ הַלֻּ֣לָאֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָֽהּ׃ ו וְעָשִׂ֕יתָ חֲמִשִּׁ֖ים קַרְסֵ֣י זָהָ֑ב וְחִבַּרְתָּ֨ אֶת־הַיְרִיעֹ֜ת אִשָּׁ֤ה אֶל־אֲחֹתָהּ֙ בַּקְּרָסִ֔ים וְהָיָ֥ה הַמִּשְׁכָּ֖ן אֶחָֽד׃ ז וְעָשִׂ֙יתָ֙ יְרִיעֹ֣ת עִזִּ֔ים לְאֹ֖הֶל עַל־הַמִּשְׁכָּ֑ן עַשְׁתֵּי־עֶשְׂרֵ֥ה יְרִיעֹ֖ת תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם׃ ח אֹ֣רֶךְ ׀ הַיְרִיעָ֣ה הָֽאַחַ֗ת שְׁלֹשִׁים֙ בָּֽאַמָּ֔ה וְרֹ֙חַב֙ אַרְבַּ֣ע בָּאַמָּ֔ה הַיְרִיעָ֖ה הָאֶחָ֑ת מִדָּ֣ה אַחַ֔ת לְעַשְׁתֵּ֥י עֶשְׂרֵ֖ה יְרִיעֹֽת׃ ט וְחִבַּרְתָּ֞ אֶת־חֲמֵ֤שׁ הַיְרִיעֹת֙ לְבָ֔ד וְאֶת־שֵׁ֥שׁ הַיְרִיעֹ֖ת לְבָ֑ד וְכָפַלְתָּ֙ אֶת־הַיְרִיעָ֣ה הַשִּׁשִּׁ֔ית אֶל־מ֖וּל פְּנֵ֥י הָאֹֽהֶל׃ י וְעָשִׂ֜יתָ חֲמִשִּׁ֣ים לֻֽלָאֹ֗ת עַ֣ל שְׂפַ֤ת הַיְרִיעָה֙ הָֽאֶחָ֔ת הַקִּיצֹנָ֖ה בַּחֹבָ֑רֶת וַחֲמִשִּׁ֣ים לֻֽלָאֹ֗ת עַ֚ל שְׂפַ֣ת הַיְרִיעָ֔ה הַחֹבֶ֖רֶת הַשֵּׁנִֽית׃ יא וְעָשִׂ֛יתָ קַרְסֵ֥י נְחֹ֖שֶׁת חֲמִשִּׁ֑ים וְהֵבֵאתָ֤ אֶת־הַקְּרָסִים֙ בַּלֻּ֣לָאֹ֔ת וְחִבַּרְתָּ֥ אֶת־הָאֹ֖הֶל וְהָיָ֥ה אֶחָֽד׃ יב וְסֶ֙רַח֙ הָעֹדֵ֔ף בִּירִיעֹ֖ת הָאֹ֑הֶל חֲצִ֤י הַיְרִיעָה֙ הָעֹדֶ֔פֶת תִּסְרַ֕ח עַ֖ל אֲחֹרֵ֥י הַמִּשְׁכָּֽן׃ יג וְהָאַמָּ֨ה מִזֶּ֜ה וְהָאַמָּ֤ה מִזֶּה֙ בָּעֹדֵ֔ף בְּאֹ֖רֶךְ יְרִיעֹ֣ת הָאֹ֑הֶל יִהְיֶ֨ה סָר֜וּחַ עַל־צִדֵּ֧י הַמִּשְׁכָּ֛ן מִזֶּ֥ה וּמִזֶּ֖ה לְכַסֹּתֽוֹ׃ יד וְעָשִׂ֤יתָ מִכְסֶה֙ לָאֹ֔הֶל עֹרֹ֥ת אֵילִ֖ם מְאָדָּמִ֑ים וּמִכְסֵ֛ה עֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים מִלְמָֽעְלָה׃ טו וְעָשִׂ֥יתָ אֶת־הַקְּרָשִׁ֖ים לַמִּשְׁכָּ֑ן עֲצֵ֥י שִׁטִּ֖ים עֹמְדִֽים׃ טז עֶ֥שֶׂר אַמּ֖וֹת אֹ֣רֶךְ הַקָּ֑רֶשׁ וְאַמָּה֙ וַחֲצִ֣י הָֽאַמָּ֔ה רֹ֖חַב הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָֽד׃ יז שְׁתֵּ֣י יָד֗וֹת לַקֶּ֙רֶשׁ֙ הָאֶחָ֔ד מְשֻׁלָּבֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָ֑הּ כֵּ֣ן תַּעֲשֶׂ֔ה לְכֹ֖ל קַרְשֵׁ֥י הַמִּשְׁכָּֽן׃ יח וְעָשִׂ֥יתָ אֶת־הַקְּרָשִׁ֖ים לַמִּשְׁכָּ֑ן עֶשְׂרִ֣ים קֶ֔רֶשׁ לִפְאַ֖ת נֶ֥גְבָּה תֵימָֽנָה׃ יט וְאַרְבָּעִים֙ אַדְנֵי־כֶ֔סֶף תַּעֲשֶׂ֕ה תַּ֖חַת עֶשְׂרִ֣ים הַקָּ֑רֶשׁ שְׁנֵ֨י אֲדָנִ֜ים תַּֽחַת־הַקֶּ֤רֶשׁ הָאֶחָד֙ לִשְׁתֵּ֣י יְדֹתָ֔יו וּשְׁנֵ֧י אֲדָנִ֛ים תַּֽחַת־הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָ֖ד לִשְׁתֵּ֥י יְדֹתָֽיו׃ כ וּלְצֶ֧לַע הַמִּשְׁכָּ֛ן הַשֵּׁנִ֖ית לִפְאַ֣ת צָפ֑וֹן עֶשְׂרִ֖ים קָֽרֶשׁ׃ כא וְאַרְבָּעִ֥ים אַדְנֵיהֶ֖ם כָּ֑סֶף שְׁנֵ֣י אֲדָנִ֗ים תַּ֚חַת הַקֶּ֣רֶשׁ הָֽאֶחָ֔ד וּשְׁנֵ֣י אֲדָנִ֔ים תַּ֖חַת הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָֽד׃ כב וּֽלְיַרְכְּתֵ֥י הַמִּשְׁכָּ֖ן יָ֑מָּה תַּעֲשֶׂ֖ה שִׁשָּׁ֥ה קְרָשִֽׁים׃ כג וּשְׁנֵ֤י קְרָשִׁים֙ תַּעֲשֶׂ֔ה לִמְקֻצְעֹ֖ת הַמִּשְׁכָּ֑ן בַּיַּרְכָתָֽיִם׃ כד וְיִֽהְי֣וּ תֹֽאֲמִים֮ מִלְּמַטָּה֒ וְיַחְדָּ֗ו יִהְי֤וּ תַמִּים֙ עַל־רֹאשׁ֔וֹ אֶל־הַטַּבַּ֖עַת הָאֶחָ֑ת כֵּ֚ן יִהְיֶ֣ה לִשְׁנֵיהֶ֔ם לִשְׁנֵ֥י הַמִּקְצֹעֹ֖ת יִהְיֽוּ׃ כה וְהָיוּ֙ שְׁמֹנָ֣ה קְרָשִׁ֔ים וְאַדְנֵיהֶ֣ם כֶּ֔סֶף שִׁשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר אֲדָנִ֑ים שְׁנֵ֣י אֲדָנִ֗ים תַּ֚חַת הַקֶּ֣רֶשׁ הָאֶחָ֔ד וּשְׁנֵ֣י אֲדָנִ֔ים תַּ֖חַת הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָֽד׃ כו וְעָשִׂ֥יתָ בְרִיחִ֖ם עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים חֲמִשָּׁ֕ה לְקַרְשֵׁ֥י צֶֽלַע־הַמִּשְׁכָּ֖ן הָאֶחָֽד׃ כז וַחֲמִשָּׁ֣ה בְרִיחִ֔ם לְקַרְשֵׁ֥י צֶֽלַע־הַמִּשְׁכָּ֖ן הַשֵּׁנִ֑ית וַחֲמִשָּׁ֣ה בְרִיחִ֗ם לְקַרְשֵׁי֙ צֶ֣לַע הַמִּשְׁכָּ֔ן לַיַּרְכָתַ֖יִם יָֽמָּה׃ כח וְהַבְּרִ֥יחַ הַתִּיכֹ֖ן בְּת֣וֹךְ הַקְּרָשִׁ֑ים מַבְרִ֕חַ מִן־הַקָּצֶ֖ה אֶל־הַקָּצֶֽה׃ כט וְֽאֶת־הַקְּרָשִׁ֞ים תְּצַפֶּ֣ה זָהָ֗ב וְאֶת־טַבְּעֹֽתֵיהֶם֙ תַּעֲשֶׂ֣ה זָהָ֔ב בָּתִּ֖ים לַבְּרִיחִ֑ם וְצִפִּיתָ֥ אֶת־הַבְּרִיחִ֖ם זָהָֽב׃ ל וַהֲקֵמֹתָ֖ אֶת־הַמִּשְׁכָּ֑ן כְּמִ֨שְׁפָּט֔וֹ אֲשֶׁ֥ר הָרְאֵ֖יתָ בָּהָֽר׃ לא וְעָשִׂ֣יתָ פָרֹ֗כֶת תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֑ר מַעֲשֵׂ֥ה חֹשֵׁ֛ב יַעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֖הּ כְּרֻבִֽים׃ לב וְנָתַתָּ֣ה אֹתָ֗הּ עַל־אַרְבָּעָה֙ עַמּוּדֵ֣י שִׁטִּ֔ים מְצֻפִּ֣ים זָהָ֔ב וָוֵיהֶ֖ם זָהָ֑ב עַל־אַרְבָּעָ֖ה אַדְנֵי־כָֽסֶף׃ לג וְנָתַתָּ֣ה אֶת־הַפָּרֹכֶת֮ תַּ֣חַת הַקְּרָסִים֒ וְהֵבֵאתָ֥ שָׁ֙מָּה֙ מִבֵּ֣ית לַפָּרֹ֔כֶת אֵ֖ת אֲר֣וֹן הָעֵד֑וּת וְהִבְדִּילָ֤ה הַפָּרֹ֙כֶת֙ לָכֶ֔ם בֵּ֣ין הַקֹּ֔דֶשׁ וּבֵ֖ין קֹ֥דֶשׁ הַקֳּדָשִֽׁים׃ לד וְנָתַתָּ֙ אֶת־הַכַּפֹּ֔רֶת עַ֖ל אֲר֣וֹן הָעֵדֻ֑ת בְּקֹ֖דֶשׁ הַקֳּדָשִֽׁים׃ לה וְשַׂמְתָּ֤ אֶת־הַשֻּׁלְחָן֙ מִח֣וּץ לַפָּרֹ֔כֶת וְאֶת־הַמְּנֹרָה֙ נֹ֣כַח הַשֻּׁלְחָ֔ן עַ֛ל צֶ֥לַע הַמִּשְׁכָּ֖ן תֵּימָ֑נָה וְהַ֨שֻּׁלְחָ֔ן תִּתֵּ֖ן עַל־צֶ֥לַע צָפֽוֹן׃ לו וְעָשִׂ֤יתָ מָסָךְ֙ לְפֶ֣תַח הָאֹ֔הֶל תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֑ר מַעֲשֵׂ֖ה רֹקֵֽם׃ לז וְעָשִׂ֣יתָ לַמָּסָ֗ךְ חֲמִשָּׁה֙ עַמּוּדֵ֣י שִׁטִּ֔ים וְצִפִּיתָ֤ אֹתָם֙ זָהָ֔ב וָוֵיהֶ֖ם זָהָ֑ב וְיָצַקְתָּ֣ לָהֶ֔ם חֲמִשָּׁ֖ה אַדְנֵ֥י נְחֹֽשֶׁת׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

פרדס יוסף

לא ידוע

פסוק א:
כרובים ערש"י ושפ"ח אות ק' שמסיים רק צורות המרכבה ודוקא נקט ארי ונשר, וראי' מיחזקאל (י' כ') ואדע כי כרובים המה, וקאי ג"כ על הד' צורות שבמרכבה, וע' תיב"ע (א' כ"ה), ומשתמע מעלוי רקיעא מבין כרובי', וע"ע לעיל (כ"ה י"ח) וירו' שקלים פ"ח ה"ב, ותוספתא שם פ"ג, ומל"מ פ"א הט"ו מכל"מ - ובדברי אוה"ח כאן דאם חסר א' משלים הכולל, עב"י או"ח תקפ"ב, וס' חסידים שפ"ט, ובהגהות חסד לאברהם שם דפוס לבוב, ושד"ח כללים מער' ג' אות מ"ט:
פסוק א:
רש"י שכל ד' מינים הי' שזורים יחד כ"ד, וכ"כ ביומא ע"א: סמ"ג עשין קע"ג, ולא כן דעת ר"מ פ"ט ה"ד מכל"מ רק כל מין ומין הי' שוזר בפ"ע כפול שמונה, ועמל"מ פ"ח ה"ג סוד"ה ועוד יל"ד דהי' כן בכל המינים, וע' בס' עין התכלת דף ק"ט: שכ' לחלק בין שאר בגדים למעול ע"ש אריכות:
פסוק ה:
חמשה ערש"י ובס' לשון הזהב שבת צ"ח: מ"ש ברש"י כאן, ובס' זרע יצחק פ"ה מ"ו ממנחות אריכות:
פסוק ו:
בקרסים מכאן הביא ראי' בתה"ד רצ"ו, בכה"ג נחשב חיבור לענין כלאים, אבל בפחות מזה שיוכל להפריש בקל לא הוי חיבור, וע' ברבה"ז:
פסוק ט:
וכפלת ברשב"ם והרי י' אמות תליות מאחורי המשכן, ע"ס מנחת יהודה על או"ח בסוף הספר שתמה איך לא חשב האמות של עובי הכתלים, דהא גם הוא פי' בפכ"ב דעובי הקרשים הי' אמה, וע"כ ל"ה היריעות התחתונות תליות אחורי המשכן י' אמות רק ח' או ט' כמ"ש רש"י, וכן בכותל צפוני ודרומי ל"ה תליות ט' רק ח', והיריעות עליונות ע"כ ל"ה תליות י' אמות לצד צפון ודרום רק ט', ואחורי המשכן ל"ה תליות רק י' אמות או י"א, דהא סרך העודף על התחתונות ל"ה אלא חצי יריעה דהיינו ב' אמות הכל כמו שפרש"י וצע"ג:
פסוק יג:
רש"י שיהי' אדם חס עמש"ל בבשלח (ט"ו ב'):
פסוק יד:
וסרח עא"ע יש חצי שרק בדרך קירוב כמו וחצי שבט המנשה ול"ה רק חלק, וכ"כ שם רמב"ן מטות (ל"ב י"ג), ובהדוה"ע הביא מישעי' (מ"ד ט"ז) חציו ופי' רד"ק מקצתו, וש"ב (י"ט מ"א) חצי עם, וישעי' (ל' כ"ח) עד צואר יחצה, וצואר אינו חצי הגוף, וביחזקאל (ל"ז כ"ב) ולא יחצו, ומצ"א הי' י' שבטים ומצד ב' ב' שבטים, ושופטים (ט' מ"ג) ויחצם לשלשה ראשים, ובב"ק ע"א. חמשה בקר אפי' חמשה חצאי, נדרים פ"ג. אין נזירות וקרבן לחצאין, ב"ב נ"ז: שנה ראשונה בפני ב' כו' דבר ולא חצי דבר וחצי כאן שליש, בכורות מ"ח: חמש סלעים ולא חצי חמש, ויומא ע"ד. חצי שיעור והוא אפי' פחות מחצי, ועכ"מ פ"א ה"ז מחמץ ושו"ת מחזה אברהם ל"ז, ומ"ש בזה בפ' בא (דף צ"ז), ובפ' תשא (ל' ל"ד) ובהערות לח"א בדף ל"ב - ובחו"י סי' ט"ז, וגם מקצת בכלל, כן משמע מרש"י ב"מ קט"ז: ד"ה חציו ורשב"ם ב"ב ל"ז. ד"ה זה קנה אילנות וחצי קרקע, וע' גליוני הש"ס יומא ע"ד. שהביא תוס' שם כ'. ד"ה אהיכא, וע"ע ס' עמודי אש קונ' כללי תורה סי' ד', וטל אורות יומא ע"ד. בזה:
פסוק טו:
הקרשים רש"י שיסד הפייט טס כו', והוא ביום א' של פסח אחר יוצר אור ד"ה אור ישע מחברו ר' שלמה בר' יהודה, ופיוט זה הובא ג"כ ברש"י שה"ש (ד' י') מה יפו דודך כו':
פסוק טו:
עומדים ערש"י ובסוכה מ"ה: שעומדין דרך גדולתן כד' מינים שבלולב, ועב"ח תר"ל שהק' על סכך איך יוצאין בה שמונח שלא כדרך גדולתן, וברבה"ז כ' דע"כ לא הוצרכה תורה אלא ד' מינים שנטלו בידו כמו קרשי משכן עומדים, אבל סוכה הוי קירוי מה ענין דרך גדולתן, ואלו צוה ה' לכסות משכן בקרשים מי שייך דרך גדולתן, ומה"ט גם בדפנות סגי מושכבים, וע"ס תו"א ורצוף אהבה, ברכ"י חו"מ י"ז סק"ג, שו"ת בית אפרים חו"מ א', ובית מאיר או"ח תכ"ב, ופרד"י תשא (ל"א י"ג). ובמד"ר שטים למד ד"א שלא יבנה רק מאילן שאינו עושה פירות, ומצינו כן בברכות ס"א: למדה תורה ד"א שיחזור גדול עם קטן בשושבינית וכמ"ש בזה בס' הדרוש והעיון, וגם בשבת קי"ד. ד"א בבישול לרבו אל ימזוג כוס לו, אבל ק' דמכל הנ"ל שמעי' רק ד"א, אבל כאן יש איסור לקוץ אילן עושה פירות, ולוקין במכות כ"ב. וב"ק צ"א:, ור"מ פ"ו ה"ח ממלכים, וי"ל דאי' שם דרק בדרך השחתה אבל לבנות ביתו אין איסור, וכ"כ הר"מ בפה"מ פ"ד מ"ו משביעית דאם דמים של אילן יקרים לעצים מותר לקצצו, וע"ע בפני"פ שופטים דצורך מצוה לא גרע ממעילה בדמים, וכ"כ במל"מ פ"ז ה"ג מאיסור מזבח בשם ב"ש, וע' פסקי תוס' פסחים סי' קל"א דאפי' קוצץ אילני סרק אין ברכה רואה בה, וצ"ע דלצורך מותר כנ"ל, ועט"ז יו"ד קט"ז סק"ה, ברכ"י או"ח תרצ"ו ס"ה בשם שאלתות דבכ"מ שאי' אינו רואה סימן ברכה אי לא ציית משמתינן לי', וע"ע שם תקפ"ה ס"ו:
פסוק יז:
שתי רש"י מג' צדדין, וכ"כ רש"ל שבת צ"ח: כדי שיהי' חרוץ מג' צדדין זולת מה שחרוץ מבפנים שעל ידו נעשית ידות:
פסוק יח:
ועשית עא"ע ומ"ש בפ' וארא (ז' י"ב):
פסוק כח:
והבריח בסוף עוקצין עתיד להנחיל ש"י עולמות לא מצא כלי מחזיק ברכה אלא שלום, ק' הל' מחזיק, ובאהל יעקב פ' נשא כ' דאנו מוזהרים לאהוב רעהו, ואהבת לרעך כמוך, ורמז והבריח התיכון מבריח בתוך הקרשים מקצה אל קצה, כן אהבת בנ"י זל"ז יחבר אותם להיות אחד וכמשקה בחביות שמחוברת בנסרים שאם יש פירוד תצא המשקה, כן לא מצא ה' כלי מחזיק ברכה אלא שלום, וברשעים כ' בישעי' (מ' ט"ו) הן גוים כמר מדלי כטיפין היוצאין מדלי אם הלוחות נפרדים, וזה כה תברכו בנ"י אמר להם אף כי המה רבים עכ"ז בלשון יחיד יברכך אז יחזיק הברכה - ובתהל' (קי"ט ק"נ) קרבו רודפי זמה ומתורתך רחקו, רודפי זמה יש להם התקרבות זל"ז אבל מתורתך אותם שמנהגם ע"פ תורתך רחקו זה מזה, וע' ביוסף תהלות ולקוטי אורות שם. והחשבון ש"י עולמות תרי"ג עצות וז' דרבנן, ואדם נברא דו פרצופין זו"נ ובין שניהם נשלם האדם וישיג תר"כ עולמות מחציתם לזכר ומחציתם לנקבה, ואף שא"א לקיים כל המצות, ורק באחדות ערבים זל"ז וכמ"ש בזה בפרד"י ויחי דשמ"ה: ולעיל הרבה מזה, וז"פ באהבה רבה, לקיים כל מצות תלמוד תורתיך באיזה אופן "באהבה" בעת שיש אהבה, וז"פ ירו' פ"ג ה"א דע"ז כד דמך ר' אבוהו אחוי לי' י"ג נהרי דאפרסמין אמר אלו למי, א"ל לך, אמר אני אמרתי לריק יגעתי, וק' וכי חישב שריק יגע כל ימיו, ועמ"ש בזה דבר נכון בהקדמה לפרד"י ח"א די"ז, ורק הפי' איני אשיג רק י"ג ולא יותר, ואני אמרתי לרי"ק גימ' ש"י עולמות דעתיד לכל צדיק, אבל באמת אחוי לי' י"ג לבד הש"י עולמות. עי"ל דכל תענוגי עוה"ז כאין נגד שכר עוה"ב, ובחולין צ"ח. דבעינן ס"א לבטל, ואיבעי' אי ס"א לבד האיסור וס"ה ס"ב, ותענוגי עוה"ז בב' חושים, ראיה שמיעה טעם ריח מישוש התענוגים כאין ואפס נגד עוה"ב, וה' פעמים ס"ב הם ש"י. ובס' קול סופר מס' עוקצים אות תקל"א הביא בשם מהרשש"ך ז"ל דצדיק יקבל רק ש"י עולמות, דחצי' השני תקבל אשתו אשר סבלה לעניות ומיעוט הנאת עוה"ז דבעלה למד, והאשה נקראת אוצר של איש וז"ש להנחיל לאוהבי רק יש עולמות, יען ואוצרותיהם אמלא, שאתן חצי השני לאשתו ופח"ח, וגם קאי על הת"ח ועל המחזיק אותו כיששכר וזבולן. - ובחו"י פ' יתרו הא דמשלי (ג' י"ז) דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, דדרך מקרי דרך רבים, ושל יחיד נתיב, ובכל א' יש מעלה וחסרון, בדרך יש בלבול הקולות מעגלות, ומעלה שבטוח מלסטים, ובנתיב להיפך ששמה שקט שאין נוסעים הרבה, אבל חסרון מורא מלסטים, ותורה הוא דרך הרבים, ואעפ"כ דרכיה דרכי נועם, וכ"כ בפי' הגר"א במשלי (א' ט"ו, וג' י"ז):
פסוק ל:
כמשפטו בירו' פי"ב ה"ג משבת, וכי משפט יש לקרשים אלא קרש שזכה לצפון יעמוד לעולם שם, ומשו"ה הי' צורך לכתיבה לרשום וכו', וע' רה"ז ולעיל (כ"ה י"ד):
פסוק ל:
הראית בהר ערש"י וש"ח דהו"ל אשר תראה, וי"ל דדרך בנ"א להתפעל מדבר חדש, ומה שישן יותר, מתרחקים ממנו ביותר, וכמ"ש הגר"א בקהלת (ט' ט"ז) חכמת מסכן בזוי', מל' הסכן הסכנתי, דמי שמורגלים בו חכמתו בזוי', ואם יבא לעיר אחרת יהי' חשוב וכמ"ש בפ' לך דע"ב:, ובברכות ס"ג. בכל יום יהי' בעיניך כחדשות, וכאלו היום קבלוהו מסיני, וז"ש והקמת את המשכן עד רגע האחרון של המלאכה צריכה להיות באותה זריזות כמו שהי' בזמן אשר "הראית בהר", וז"פ הראה למשה כמין מטבע של אש, דאם יתועדו להתיעץ על דבר טוב כל אחד יחמם א"ע וצועק שזה דבר נחוץ אבל לאח"ז יתקרר מעט מעט, וז"ש הראה כמטבע של אש, שמה שדיבר על האספה בהתלהבות אש שנחוץ ליתן הרבה, יהי' לעולם באותה התלהבות האש, וע' ילקוט הדרוש סי' כ':
פסוק לא:
פרכת ברש"י בל' חכמים פרגוד, מאחורי הפרגוד, ברכות י"ח:, וסנהד' פ"ט:, ג' אין הפרגוד נועל בפניהם - ובפ"ח מ"ה משקלים ארכה ג' כו' וג' מאות כהנים מטבילין אותה, וברע"ב גוזמא, והוא בחולין צ':, ותמיד כ"ט: והגר"א אמר דפרכת ארכה מ' אמות ורחבה כ' והוי סביב ק"כ, ואמות כלים בת ה' טפחים הו"ל ת"ר, ורצו הכל לזכות בהמצוה אחזוהו ש' כהנים כל אחד בב' ידיו הו"ל ת"ר טפחים דיד הוא טפח, ומ"ש גוזמא מה שהי' משמונים וב' ריבוי, וא"ש משה"ק בתפא"י שם, ומצאתי בשו"מ תליתאה ח"ג נ"ב שכ' דגוזמא דריב"נ אמר תפוח וגפן ופרכת כולן גוזמא, ומשמע דהג' גוזמא א', ובכל הג' תמצא שהוא מחמת ג' מאות, וראי' דתוס' הק' למה לא חשוב כוס של זהב, ומ"ש דבתמיד דחו להך, תמוה מכאן לא דחו, ולהנ"ל א"ש דבאמת לא נדחה רק כאן חשב רק גוזמא של ג' מאות, - וגם מצינו ת' לשון גוזמא, ברכות ל"א. אייתי כסא דמוקרא בת ת' זוזי, ע"ד גוזמא דדבר הקנוי בסך זה הוא דבר חשוב כאות ת' שהוא מספר הגדול בכל א"ב, וישלח (ל"ב ז') וארבע מאות איש, ש"א (כ"ה י"ג) כארבע מאות איש, וובש"ס ברכות ה': כ'. נ"א: שבת ל"א. פסחים ס"ב: מגילה ג'. וז"ש עפרון ארבע מאות שקל שחשוב, ביני ובינך מה הוא, ואח"כ כ' עוד הפעם וישקול את הכסף ד' מאות שקל, למה הכפל, ורק דהי' אפ"ל שמ"ש עפרון ת' אינו בדיוק, רק הכוונה הרבה שקלים, אך אברהם לגודל חשקו במערה מיהר ונתן ת' שקלים, ואף שבלי ספק עפרון הי' מתרצה בפחות עי' שער ב"ר, הנשר ש"ה צד קע"ב - ובברכות כ'. מתון מתון ד' מאות זוזי שווי', ומצאתי בחת"ס אה"ע ח"ב סי"ט פשט, מתון לשון המתנה, ולא להיות נפחז, ומאתן פי' מאתים, וההפרש במבטא בין מתון למאתן, רק המשכת הברת האל"ף, והנפחז ונמהר ואינו מושך הא', אינו ניכר בין מתון למאתן, נמצא ההפרש בין מתון מתון ב"פ, למאתן מאתן ב"פ יש הבדל ד' מאות ופח"פ:
ובקהלת (ו' ג') אם יוליד איש מאה ג"כ ע"ד גוזמא ע"ש בס' גשמי ברכה, ובהוריות ג': מאה שישבו להורות, ובסנהדרין מיירי, ודי בע"א, ופסחים פ"ט: מאה פפי, וב"ק כ"ז: מאה פנדי, ובשמיני (י"א מ"ב) מרבה רגלים, ורש"י נדל שיש לו רגלים מראשו ועד זנבו ובל' צרפות הוא מאה, וכ"כ בחולין ס"ז: נדל שיש לו ק' רגלים, ובספרי טבעים הביאו שהם במספר ל"ב לזכר ול"ד לנקבה, - ושם בפסוק ו' ואלו חיה אלף שנים ג"כ גוזמא ובדניאל (ה' א') לקבל אלפי חמרי שתי, והוא גוזמא דאין בכח אנוש, ובתהלים (ק"ה ח') דבר צוה לאלף דור, ושנות עולם ו' אלפי שנה, ובמד' שמואל רבתא פכ"ב באותו הלילה שברח דוד מפני שאול למד משמואל מה שאין תלמיד ותיק לומד לק' שנה, וע"ש בהגהות רד"ל, - ומענין ששים עמ"ש בפ' בשלח דף קכ"ט: - וע"ע ברש"י בכורות י"ז. דרגיל הש"ס לומר בכ"מ עשרה אף דמשמע לעולם, ועמ"ש בזה לעיל בפ' יתרו דף ק"מ. - וממספר חמשה עמ"ש בפרד"י ח"א דף צ"ד: ושל"ד. וגם בעירובין רגיל מספר חמשה, בדף כ"ו: ל"ז: מ"ח: ס"ד. ס"ט: ע"ב. וע"ג:
פסוק לג:
ונתת בר' בחיי כ' שבגד כ"ג מונח לפני ולפנים, ותמה בס' הדוה"ע, וגם איך נכנס ליקח משם ללבשו דאין רשאי לכנוס רק פ"א ביה"כ, ואי"ל דצריכים גניזה כפסחים כ"ו: ז"א דהרי פשט בגדי' באה"מ אחר הוצאת כף ומחתה ער"מ פ"ב ה"ב מעיה"כ, ואיך נכנס עוד הפעם להניח בגדים שפשט, וגם הגניזה הי' באה"מ כר"מ פ"ח ה"ז מכל"מ, ומ"ש עוד רב"ח ששה"מ מונחת לפני הארון, ק' הא שמן אחר חוץ משמן משה לא נעשה בכריתות ה':, ור"מ פ"א ה"ה מכל"מ, ואיך יכלו להניח לפני לפנים הא א"א ליקח אות כשיצטרך אח"כ למשוח כ"ג ומלכי ב"ד ומשוחי מלחמה, וע"ע ר"מ פ"ד ה"א מבהב"ח דאבן הי' בק"ק ועליו מונח ארון ולפני' צנצנת המן ומטה אהרן ולא חשב שה"מ, אכן י"ל ע"פ מד"ר אחרי פכ"א דכ"ג יכול לכנוס בכל עת שרצה לק"ק רק הי' צריך לעשות כסדר יה"כ, א"ש כשהי' צריכים לשה"מ עשו כסדר יה"כ ונכנס, אך ממד' משמע דרק אהרן הי' רשאי לכנוס ולא כ"ג אחר, וכ"כ בחי' רד"ל על מד' בשם גר"א, ואולי י"ל כונת רב"ח שצליחות קטנה שה"מ מונחת שמה, ועיקר שה"מ מונח במקום אחר, ומצאתי בשו"ת בית יצחק יו"ד ק"ל אות ח' שהק' מכלים פ"א מ"ט דכ"ג לא נכנס לק"ק רק ביה"כ, ובמפתחות שם הביא ס' דברי שאול בדרשה ליומא נ"ג. בשם הגר"א דבכל השנה כה"ג נכנס בפר ושעיר, רק דל"ה צריך רק ג' טבילות וששה קידושין, ומשה"ק מהא דפריך ביומא ת"ל משום ביאה רקנית לק"מ, דבכל השנה ג"כ הי' חייב אביאה רקנית רק כסדר הזה הי' מותר לכנוס ע"ש, וע"ע בחכמת אדם בסוף אבלות דרוש ע"פ מדרש הנ"ל, ובמד"ר תצוה פל"ח כ' ג"כ דאהרן הי' יכול לכנוס בכל שעה בק"ק, וביפ"ת כ' שט"ס וצ"ל בכל שנה, וע"ש בפי' נבחר מפנינים על מדרש ובס' נתינה לגר, ופני מבין פ' אחרי, וקול תורה שנה א' סי' ל"ט, וש"ב סי' ה':
פסוק לה:
ושמת ערש"י דמזבח עמד באמצע בית, עשו"ת חת"ס או"ח כ"ח שהביא מזה ראי' שעמוד הבימה שקוראין עליו צ"ל באמצע בהכ"נ וכר"מ פי"א ה"ג מתפלה, וטור ורמ"א או"ח סוס"י ק"נ, והוא ג"כ בסוכה נ"א: באנשי אלכסנדריא, ובח"ס כ' דמסברא כן הוא כיון שאנו מחזיקין הבימה שבה קורין פ' קרבנות כמו מזבח, שמפני כן מסבבים הבימה בסוכות כמו שסבבו המזבח, והמזבח עמד באמצע כרש"י הנ"ל, ובתענית כ"ז: בזמן שבהמ"ק קיים קרבנות מכפרים, ועכשיו קריאה בתורה במקום קרבנות והקרבה על מזבח, ולכן קריאה ג"כ על בימה וכמו שמזבח באמצע כן צ"ל בימה, וכל האחרונים הסכימו לאסור, ועשו"ת כתב סופר או"ח י"ח אריכות בזה, וענבי"ת או"ח י"ח אי מותר לבנות בהכ"נ בח' צלעות וח' זוית והשיב ע"ז, ומסיים אם רוצים להדמות לבתים או להיכלי שרים, קורא אני עליהם ושכח ישראל עושהו ויבן היכלות לכן אין לשנות דבר ממנהג ישינים עכ"ל, וגם ברמ"א תר"צ סי"ז כ' בשם ב"י דאין לבטל שום מנהג או ללעוג עלי' שכך הוקבע וע"ש במג"א סקכ"ב, וע"ע שו"ת אמרי אש ז', לב העברי על צוואת ח"ס ח"א דמ"ט אריכות, שד"ח ערך בהכ"נ אות י"ג, שו"ת משיב דבר או"ח ט"ו, ובס' דברי יוסף עה"ת קונטרס גדול בענין זה וכולם סיימו לאיסור, וע"ע במקור ברוך ח"ב פי"ב ובחת"ס או"ח סוס"י נ"א ויו"ד קצ"א כל המפקפק על מנהגנו צריך בדיקה אחרי', ועמ"ש בפרד"י ויצא דרט"ז: על לא יעשה כן במקומנו, וע"ע ברש"י מסעי (ל"ו י"א), ובקידושין פ"ג מ"ט קדשתי את בתי הגדולה, וא"י אם גדולה שבגדולות, ומשמע דאין חשש, ובשו"ת בית יחזקאל סי' ס' חילק אם האב נותן נדוניא לבנותי' א"י להשיא בתו הצעירה ויש בזה חשש קנאה, ובשבת י': אל ישנה אדם בנו בין הבנים, אבל אם אין נותן נדוניא, ורק בא א' וקידש הצעירה אין חשש, וגם לבן לא נתן כלום וכמ"ש (ל"א ט"ו) הלא נכריות נחשבנו לו וגו', א"כ אין חשש ליעקב לעשות כן, וע"ע מגילה י"ג: אית לי אחתא דקשישי מינאי ולא מינסב לי מקמה, ועט"ז יו"ד ר"ח סק"א, שו"ת הרי בשמים ח"ב פ"ה, גרגרי כסף כאן, שמלה לצבי על אה"ע סי' א' אות מ' מ"ש באוה"ח כאן, חבלים בנעימים ח"ג ע"ח, קובץ בית ועד לחכמים שנה י"א סי' כ"ה, גשמי ברכה אסתר (ג' ה'), ומקו"ב במבוא פ"ב ס"ד, וח"ג דף תרנ"ו: הביא מהרבה מקומות דראוי ללמוד דבר הגון מכל אדם אף מרשע, - וע"ע שו"ת אבני חפץ כ"ה אי מותר להשיא לקטן קודם הגדול, ונגע בזה דמחויב לכבד אחיו הגדול, ומה שמונע עצמו מנשואין אין עליו חטא, דהוי אנוס מתקנות חכמים, וכתוס' שבת ד'. ד"ה קודם, - ובסוטה ל"ד: וחברון שבע שנים וכו' וכי אפשר שבונה אדם בית לבנו קטן קודם לבנו הגדול ע"ש, ואף דאין למדין מקודם מ"ת כירושלמי ותוס' מו"ק כ'. מ"מ בשבו"י ח"א כ"ו, כ' דמלתא דמסתבר למדין, וכ"כ בשו"מ רביעאה ח"א מ"ח, וכמו שהבאתי בזה בפ' ויחי דף של"ט. ושנ"ו. - ואין לומר דחיוב כיבוד רק לאחיו הבכור אבל לא הגדול ממנו בשנים, כמ"ש בהלכות קטנות ח"א קכ"ו, ושבו"י ח"א ע"ו, אך בחת"ס ח"ו כ"ט חולק על זה - ואי מותר להשיא בנו הצעיר קודם לאחותו הגדולה, יהי' תלי' אי חיוב כיבוד לאחותו הגדולה, ועי' בזה היטב בפרד"י ח"א דף רכ"ז. שמ"ח. ושנ"ו: - ועתשו' הרשב"א אלף ר"ז, ריב"ש שצ"ט, ותשב"ץ ח"א קל"ג וח"ב ה', אם יש בתקנות המקום וזקני העיר אותו הכח שיש לב"ד להפקיע קידושין דאו' מטעם כל המקדש אדעתא דתקנת הקהל מקדש, כמו אדעתא דרבנן מקדש, ומסקנא להלכה ולא למעשה, כי לא שמעו מעולם שנעשה מעשה כזה, דהא והא אחת הוא שהכח ביד הקהל להפקיר המעות וקדשה לא במעות שלו ע"ש, וזה בלבן ל"ה טענת רמאי, כי אם ע"פ דין כתקנותנו שלא לתת הצעירה לפני הבכירה, והקידושין בטלין, וע' בית ועד לחכמים תרצ"ב סי' כ"ה:
ורבות יגעתי לחפוש בש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים בעניני מנהג, ואפרטם כאן, והמעיין בהמקומות שציינתי תאיר עיני': ע' יבמות י"ג:, ב"מ ע'., ע"ז י"ד:, חולין ס"ג., וצ"ג:, מס' סופרים פי"ד הי"ח, ברכות מ"ה., ופסחים נ"ד., פוק חזי מה עמא דבר, כתו' כ"ז: וכי דינא הכי הממע"ה, א"ל הכי דיינינא לך ולאלמי חבירך, וזה מגזירת חכמים, וכמו ב"ד מכין ועונשין אם רואים בזה צורך שעה, וכמ"ש בשלה"ג פ"ט דברכות דיסוד קיום מנהג נסמך על מ"ש בתורה לא תשיג גבול רעך, וע"ש בפ' מי שמתו, והמגרש, ותוספתא שביעית פ"ה, ומעשרות פ"א, וירושלמי יבמות פ"ח ה"א, ורפי"ב, ושביעית פ"ה הוא מנהג הוא הלכה, וב"מ פ"ז ה"א מנהג מבטל הלכה, וע"ש במרדכי בזה, ובירו' פאה פ"ז ה"ה, תוס' סוכה מ"ה. ד"ה מיד, ותוס' מנחות כ': ד"ה נפסל, ילקוט משלי ארשב"י אם ראית מנהג שעשו אבותיך אל תשנה אותו, ומד"ר שה"ש עה"פ עד שהמלך במסבו אל תשנה ממנהג אבותיכם מנהג אבותינו תורה הוא, שאילתות ויקהל אות ס"ו, ס' הפרדס לרש"י סי' כ"ה ל' קע"ד וקע"ה, רש"י פסחים ב': ד"ה משעת, תוס' ע"ז כ"ב: ד"ה ורמינהו, וכ"ג. ד"ה רבינא מבואר דאפי' במקום מנהג לאיסור לא חשיב איסור רק מנהג, מאירי יומא פ"ח. טוח"מ סוס"י שס"ח, רמ"א חו"מ של"א ס"א, ס' הישר לר"ת דמ"ג. שו"ת הרשב"א ח"ג רל"ו, הרא"ש כלל כ"א כ"ו מ"ו נ"ה, וק"א, מהרי"ק ט' קמ"ד ושנ"ד והובא במג"א תר"צ סקכ"ב, מהרשד"ם יו"ד קצ"ג, רשב"ש כ"ה, ריב"ש קי"א, רדב"ז שנ"ט תקמ"ה תתק"י תתקל"ב תתקס"ב ותתקס"ז, תשב"ץ ח"א נ"ז ס"א, וח"ב מ"ו, וח"ג ק"ס וקע"ו, שו"ת מהרי"ו ע' וקכ"ד, מהר"ם פדואה י"ג ל"ט וע"ח, מהרי"ל ס"ב ופ"ט, מהר"י מברונא כ"ג, רוקח ש"ע, פר"ח או"ח תצ"ו, מהר"י מינץ ו' וט', באר שבע כ"ב, חו"י כ"א, הלק"ט ד' וט', שבו"י ח"ב ו' וקמ"ג, מנח"י א', שו"ת חוט המשולש טור ג' סי' כ"ד ול"ב, נחלת שבעה י"ז ל"ח מ"ב ומ"ד, חכ"צ ס"א, גאוני בתראי ב', קהלת יעקב ח"ב אות של"ה, השיב משה אה"ע י"ג, ואמרי נועם י', חת"ס או"ח ס"ו וס"ח, שד"ח מער' מ' כלל ל"ז ול"ח, שו"ת זכר יהוסף או"ח כ', הגהות רצ"ח ר"ה ט"ו: וגליוני הש"ס שם על ואל תטוש תורת אמך, ובפסחים נ': ונ"ה., שו"ת פרי השדה ח"ג מ"ב, גנזי יוסף כ' אות י"א, שו"ת מילי דאבות ח"ג או"ח י"ז, כל החולק על מנהג ישראל נקרא זקן ממרא, הדרת קודש מכתב ס' וס"ג בזה, וע' מג"א תצ"ג סק"ו במנהג לא אמרינן לא תתגודדו, ועתוס' בכורות ב'. ד"ה קונסין, דאין קונסין על מנהג ממילא ל"ש לא תתגודדו, ובירו' פסחים פ"ד ה"ג כ' דקונסין - וראיתי עוד, לחיים גימ' מנהג, ומנהג שובר הדין ונמתק לרחמים, ושורשו הוא מסוטה כ"ז: כשם כו' בודקין אותו, ומרובה מדה טובה עמדת פרעניות, מכ"ש הוא שיומשך שאחד שותה והאחר יקבל שכר רפואה: