ה' נתן וה' לקח
בעת צרה ח"ו דרכו של האדם המאמין להתחזק בדברי איוב "יְ-הוָ֣ה נָתַ֔ן וַי-הוָ֖ה לָקָ֑ח"(איוב א כא).
האמת היא שעיקר העבודה בזה אינו רק הידיעה ש'י-הוָה לָקָ֑ח', אלא על האדם ללמוד ולדעת גם כיצד לקבל ולזכור בעת הטובה את ה"יְ-הוָ֣ה נָתַ֔ן", לזכור שאין זו נחלתנו העצמית שלקחנו מעצמנו, אלא הכל מתנה מאת ה', אין זה פרי יגיעתי ותוצאה מכוחי אלא "יְ-הוָ֣ה נָתַ֔ן" ותו לא.
והיינו שאין לו לאדם לבוא בתרעומת ובתלונות על מה שניטל ממנו, כיון שכל מה שהיה לו עד עתה הריהו מתנה מאת ה' שנותן לו בכל רגע ולא הגיע אליו שום דבר מחמת עצמו אלא הכל מאת ה' כי מידו הכל, וממילא מה יש לו לאדם להתאונן ולהתלונן, ואין לו אלא להודות על כך שנתן לו עד עתה. וכשם שנתן עד עתה כך יש לו זכות להפסיק הנתינה, וברצונו נותן וברצונו לוקח, ואין לו לאדם מה להתרעם ולהלין ולכעוס.