פסוק א:איוב - היה מבני בניו של נחור אחי אברהם. והקרוב אלי: שהיה מבני עשו, והעניין מוכיח בארץ עוץ כמו: שישי ושמחי בת אדום יושבת בארץ עוץ ולא יתכן לומר שלא היה בעולם, בעבור שאמר יחזקאל: ונח דניאל ואיוב. ואם אמר טוען: אולי איוב אחר היה, שהזכיר הנביא? יאמר לו, אם כן אמור כן בדניאל ונח, והנה כתוב בפסוק אחר: אם יעמוד משה ושמואל לפני ואף כי מצאנו שמואל בן עמיהוד, והנה לא מצאנו איוב אחר כתוב בספרי הקדש, והאומר שהוא יובב בן זרח מבצרה, שמא בחלום ראה זה כי אין לו על מה ישען, לא על דברי הנביאים ולא על מה שהעתיקו חכמינו ז"ל. ואל תתמה על מלת איוב שמו, כי איננו רשע כלל והנה כתוב: ה' איש מלחמה ה' שמו. והפך הדבר: ויהי איש אחד מהר אפרים ושמו מיכיהו, אולי בעל הדרש על הרוב הנמצא דבר מקום איוב סמוך לחרן, מטעם וילך ארצה בני קדם.
פסוק ה:הקיפו - טעמו: כאשר השלימו תקופת ימי השבוע, כי שבעה בנים היו לו.
פסוק ה:אולי - כמו פן, לשון תגרה ומורא, שמא יהי כך וכך וכמוהו: אולי ימושני אבי, אולי לא תאבה האשה.
פסוק ה:וברכו - לשון כינוי, ובהפך כמו: ברך נבות אלהים ומלך.
פסוק ו:ויהי היום - הגאון רב סעדיה אמר: כי השטן בן אדם היה מקנא באיוב . ופירש בארץ בארצו לבדו ופירש כל אשר לו בידך בחפצך וכמוהו: היד יואב אתך. ופירש אך את נפשו שמור, שמור נפשך שלא תבקש נפשו, ואמר: כי המלאכים אין להם קנאה. והנה שכח ויתיצב מלאך ה' בדרך לשטן לו. ובספר דניאל מפורש: ואין איש מתחזק עמי על אלה, כי אם מיכאל שרכם. ועוד: ואני בשנה אחת לדריוש המדי עמדי למחזיק ולמעוז לו, שהוא החזיק למיכאל ועזרו ולבאר סוד אלה הדברים לא יכילם ספר והמבין סוד מערכות הצבאות והשתנות המעשים כפי השתנות התנועות ידע עיקר השטן והכלל שהוא מלאך.
פסוק ו:וטעם: ויהי היום - יום ראש השנה, שכל בני העולם עוברים לפני השכינה כבני מרון, או יום דינו של איוב לבדו ולא אוכל לפרש, או יהיה פירושו: ויהי היום שאירע בו כך וכך, כמו: ויהי היום ויעבור אלישע.
פסוק ז:משוט - כמו: סבוב וכמוהו: שוטטו בחוצות ירושלים ועניין בארץ בכל העולם, כמו: התהלכנו בארץ:
פסוק י:שכת בעדו - מן לשיכים בעיניכם. הסר משוכתו והיה לבער. וטעמו: ששכת בעדו, כמו: משוכת הכרם שלא יגע בו רע.
פסוק י:פרץ - רבה, כמו: ופרצת ימה וקדמה.
פסוק יד:ידיהם - מקומם, כמו: ויד תהיה לך.
פסוק טו:ותפל שבא - מחנה שבא.
פסוק יז:ויפשטו - כמו: אל פשטתם היום.
פסוק יח:עד זה מדבר - עד שבא זה המדבר והוא אחרית הבאים.
פסוק כ:ויגז את ראשו - טעמו: שער ראשו. וכן: הורידו לארץ ראשן.
פסוק כא:אשוב שמה - רמז לקבר הידוע. וכן: כי עת לכל חפץ על כל המעשה שם.
פסוק כא:ויש אומרים: כי מבטן אמי - היא הארץ, והעניין אדם הראשון, או בעבור היות העצמות שהם מוסדי הגוף מן הארץ וכנגד הארץ.
פסוק כב:תפלה - כמו תפל. והעניין לא יצא מפיו דבור, שאין לו טעם.