וַיָּבוֹא גַם־הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם
בעניין השטן נבוכו בו רבים בביאורו.
לדעת הרמב"ם השטן בספר איוב הוא משל
הרמב"ם (מורה נבוכים ג כב) ברוחב ועומק תבונתו השכיל בדבר ואמר, גם אם הספר איוב בכללו אינו משל, עניין השטן הוא משל, ועניינים נפלאים נתלו במשלים ההם.
שליחי ה' ניצבים לְמרוּתוֹ
הכוחות הנמצאים לעשות מה שיצווה היוצר, המה הבאים להתייצב על ה', כמו העבדים הניצבים מול המושל לשמוע את תפקידיו, וכמו שנאמר בספר זכריה: "וַיַּ֥עַן הַמַּלְאָ֖ךְ וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֑י אֵ֗לֶּה אַרְבַּע֙ רוּח֣וֹת הַשָּׁמַ֔יִם יוֹצְא֕וֹת מֵֽהִתְיַצֵּ֖ב עַל־אֲד֥וֹן כׇּל־הָאָֽרֶץ׃"(זכריה ו ה) [הרי שרוחות השמים שאינם שכליים, יאמר עליהם 'התייצב על אדון כל הארץ', מפני שמוכנים לשמור רצונו. וכן כל כוחות הנמצאים יקראו משרתים עושי רצונו. כן נראה לי בדרך הרמב"ם].
היצרים החומריים משמשים לטוב ולמוטב
ואמנם כח ההעדר והתאווה הכרוך בחומר נקרא 'שטן', שהוא מנגד את מציאות הטוב. אך הוא נוצר בתכלית המחשבה לטוב; כי כח התשוקה יעורר את המשכיל לרדוף אחרי המושכלות, ואת נפש הרע יעורר אל החמדה והקנאה ורדיפת מזימה.
השטן הוא יצר הרע הוא מלאך המוות והוא מכח ההעדר ולא בעצם
והכח הזה הוא יצר הרע. והוא העולה ומשטין, כי מעשה החומר והתאווה הוא כאילו ידבר שטנה על עצמו לפני היוצר. והוא מלאך המוות, כי מכחו בא ההעדר. ועל השטן אינו אומר 'להתיצב על י-הןה', רק "וַיָּב֥וֹא גַֽם־הַשָּׂטָ֖ן בְּתוֹכָֽם"(איוב א ו), כי אינו מוזמן לבוא בכוונת היוצר כמו חלקי הטוב. רק בדרך מקרה בא גם הוא בתוך הבאים.
ומנפלאות זה המשל אמר השטן: "מִשּׁ֣וּט בָּאָ֔רֶץ וּמֵֽהִתְהַלֵּ֖ךְ בָּֽהּ׃", כי אין לו יחס בעליונים, רק לשוט בארץ והתהלך בחלק הארצי; שם ביתו וכחו. וגם הודיע שעל הנפש אין לו רשות, כי היא קיימת לעד, ואין בה העדר, לזה אמר בפרק ב': " אַ֖ךְ אֶת־נַפְשׁ֥וֹ שְׁמֹֽר׃"(איוב ב ו).
זה לקוח מדברי רמב"ם במעט תוספת ביאור ובפרק הבא נמשיך לדון בנושא.