לפרק א'
בתחילת הפרק נאמר שאיוב היה תם וישר, ירא א-להים, וסר מרע. כמו כן נאמר שהיו לו שבעה בנים ושלש בנות. בהמשך מסופר שהיה עשיר גדול ולו צאן ובקר, גמלים ואתונות והיה מכובד מאד בין אנשי מקומו. נאמר עוד שהייתה אהבה בין הבנים והבנות שהוזמנו לאכול יחד עם האחים בכל יום אצל אח אחר.
השאלה מדוע צריך היה הכתוב להרבות בתיאורים על מצבו הכלכלי והאישי של איוב הרי דרך המקראות לקצר?
מסבירים המלבי"ם ומפרשים אחרים, שהכתוב רצה להודיענו שבדרך הטבע אין שום סיבה הגיונית לייסוריו של איוב:
הכתוב אומר שאיוב היה תם וישר. המילה ישר מלמדת שהאדם מתנהג ביושר הן מצד שכלו והן מצד מידותיו. אולם לפעמים גם הישר מתמוטט אם ראה שנפגע עקב יושרו ואז מחליט לשנות את דרכו. אבל איוב היה גם כן תם, וההגדרה של תם היא אדם שנוהג בתמימות מבלי להתחשב בשום גורם שהוא וגם אם רומה או הפסיד ממון בגלל תמימותו, הוא ממשיך לאחוז בתומתו. אם כן איוב, שהיה תם וישר, לא היה דואג על שום תקלה בחייו כי האמין שהכל בידי שמים.
יתכן שהאדם יתייסר אם חוטא ולא הולך בדרך ה', אך איוב היה ירא א-להים וסר מרע. אם כן, גם מזווית זו לא היה צריך לסבול.
לפעמים גם אדם צדיק יתמוטט אם יהא חשוך בנים, או אם איננו מקובל בחברה, ואילו לאיוב היו ילדים וגם היה מכובד יותר מכל בני קדם.
לעתים אנשים מודאגים מי יתמוך בהן בעת זקנתם, כי הבנים יישארו בבתיהם ובוודאי נשותיהם ימנעו מהם לבוא ולסעוד את הוריהם, אך לאיוב היו גם בנות ודרכן לסעוד את הוריהם או אפילו להביאם לגור בביתן.
לפעמים מודאג האדם שאין מערכת יחסים תקינה בין הבנים לבנות או בין הבנים לבין עצמם. ואילו אצל איוב נאמר שהבנים ערכו משתה כל יום אצל אח אחר. הבנים כולם השתתפו במסבות ואף הזמינו את האחיות להשתתף במסבות.
אם כן כל התמונה שהכתוב מתאר מוכיחה שאין שום סיבה שאיוב יסבול בגלל שום גורם שהוא. לא בגלל צער ועגמת נפש מילדיו, או בגלל מעמדו החברתי. אין מקום לצער בגלל מצב כלכלי קשה וכן לא היה מקום לצער ומכאוב בגלל מדות או תאוות שהיה שקוע בהן.
עתה כאשר הכתוב בא להסביר את הסיבות שאיוב סבל בגללן, נאמר כי השטן ביקש להעמידו בנסיון; השטן אומר לה':
הֲלֹֽא־את (אַ֠תָּה) שַׂ֣כְתָּ בַעֲד֧וֹ וּבְעַד־בֵּית֛וֹ וּבְעַ֥ד כָּל־אֲשֶׁר־ל֖וֹ מִסָּבִ֑יב מַעֲשֵׂ֤ה יָדָיו֙ בֵּרַ֔כְתָּ וּמִקְנֵ֖הוּ פָּרַ֥ץ בָּאָֽרֶץ׃ וְאוּלָם֙ שְֽׁלַֽח־נָ֣א יָֽדְךָ֔ וְגַ֖ע בְּכָל־אֲשֶׁר־ל֑וֹ אִם־לֹ֥א עַל־פָּנֶ֖יךָ יְבָרֲכֶֽךָּ׃
(איוב א י-יא)
רכושו של איוב ובניו היו מושגחים על ידי הקב''ה. השטן הציע שה' יסיר את השגחתו מרכושו של איוב ומילדיו כדי לנסות אם יישאר בתומתו או יסטה מדרך ה'. ה' הרשה לו לקחת את רכושו ולהרוג את בניו אך לא לפגוע בגופו. כדי לסלק מאיוב את רכושו ולהמית את ילדיו די היה בהסתרת פניו של הקב"ה בשב ואל תעשה (=הסתרה פסיבית).