פסוק א:אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ־עוּץ, שבסביבות ארם או באדום, אִיּוֹב שְׁמוֹ. וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא תָּם וְיָשָׁר וִירֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע. הן אישיותו הן התנהגותו הצטיינו בכל המעלות.
פסוק ב:וַיִּוָּלְדוּ לוֹ שִׁבְעָה בָנִים וְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת.
פסוק ג:וַיְהִי מִקְנֵהוּ שִׁבְעַת אַלְפֵי־צֹאן וּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי גְמַלִּים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת צֶמֶד־בָּקָר וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת אֲתוֹנוֹת וַעֲבֻדָּה רַבָּה, עבדים רבים מְאֹד. וַיְהִי הָאִישׁ הַהוּא גָּדוֹל בעושרו ובכבודו יותר מִכָּל־בְּנֵי־קֶדֶם. איוב בעל המשפחה הגדולה והנכסים העצומים היה מעין מלך קטן.
פסוק ד:וְהָלְכוּ בָנָיו מדי פעם וְעָשׂוּ מִשְׁתֶּה בֵּית אִישׁ יוֹמוֹ. בכל יום נהג בן אחר מבניו של איוב להזמין את כל המשפחה למשתה בביתו. וְשָׁלְחוּ וְקָרְאוּ לִשְׁלֹשֶׁת אַחְיֹתֵיהֶם שלא היו נשואות, מן הסתם, לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת עִמָּהֶם. הייתה זו משפחה ידידותית החיה בשלווה ונהנית מסעודות משפחתיות.
פסוק ה:וַיְהִי כִּי הִקִּיפוּ, כשהיו נגמרים יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, וַיִּשְׁלַח אִיּוֹב וַיְקַדְּשֵׁם. איוב היה דואג לטהר את כל צאצאיו מאפשרויות שונות של טומאה, אולי בעקבות משתאותיהם. וְהִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְהֶעֱלָה עֹלוֹת כמִסְפַּר כֻּלָּם – כל ילדיו, כִּי אָמַר אִיּוֹב: אוּלַי חָטְאוּ בָנַי וּ'בֵרְכוּ', קיללו את אֱלֹהִים בִּלְבָבָם. הוא דאג שמא מתוך שמחתם היתרה בזמן המשתה ומתוך זחיחות הדעת הם הרהרו בלבם רעה כנגד אלוקים, גם אם לא ביטאו דבר בפיהם. כָּכָה יַעֲשֶׂה, היה עושה אִיּוֹב האיש המצליח, העשיר וירא השמים כָּל־הַיָּמִים. עד כאן תיאור המתרחש בעולם הזה.
פסוק ו:וַיְהִי הַיּוֹם, וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים, המלאכים לְהִתְיַצֵּב עַל־ה' למעין מפגש של מעלה. וַיָּבוֹא גַם־הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם, שכן אף הוא מלאך בעל תפקיד שאיננו רע בהכרח. עליו להיות הקטגור, לוודא שהכול מתנהל על פי שורת הדין, ואם יש מקום לטענות – להשמיען.
פסוק ז:וַיֹּאמֶר ה' אֶל־הַשָּׂטָן: מֵאַיִן תָּבֹא? וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת־ה' וַיֹּאמַר: מִשּׁוּט, שיטוט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ. הסתובבתי בעולם לראות מה קורה לשם מילוי תפקידי. השטן אינו שוכן בשמים. עיקר עסקיו מופנים למציאות שבתוך העולם. ניכר שהיחסים בינו לבין ה' ידידותיים למדי, כביכול.
פסוק ח:וַיֹּאמֶר ה' אֶל־הַשָּׂטָן: הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל־עַבְדִּי אִיּוֹב? כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְיָשָׁר, יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע. הסתכל עליו. האם אין הוא דמות מרשימה ויפה בעיניך?!
פסוק ט:וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת־ה' וַיֹּאמַר: הַחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים?! יש לו סיבות טובות לירוא מאלוקים –
פסוק י:הֲלֹא־אַתָּה שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ, פרשת עליו מסך של סיוע, חסות והגנה וּבְעַד־בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ מִסָּבִיב. את מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ, וּמִקְנֵהוּ פָּרַץ, התרבה בָּאָרֶץ. אתה עוזר לו, מברך אותו ומצליח את מעשיו. עולמו שקט ונינוח, וכל רצונו עולה בידו. אין הוא נדרש להיאבק. על כן הוא מתהלך אתך בתמימות וביושר.
פסוק יא:וְאוּלָם שְׁלַח־נָא יָדְךָ וְגַע, ופְגע בְּדבר מתוך כָל־אֲשֶׁר־לוֹ, ואז תראה אִם־לֹא עַל־פָּנֶיךָ 'יְבָרְכֶךָּ' – בהיפוך, משום ניקיון הלשון. בוודאי במקרה כזה איוב ישנה את גישתו.
פסוק יב:וַיֹּאמֶר ה' אֶל־הַשָּׂטָן: הִנֵּה כָל־אֲשֶׁר־לוֹ בְּיָדֶךָ. יש לך רשות לנסות את איוב, ולבדוק אם טענתך צודקת, אם בעקבות ייסורים הוא יזנח אותי או אפילו יקלל אותי, רַק אֵלָיו אַל־תִּשְׁלַח יָדֶךָ. בו עצמו אל תפגע. וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן מֵעִם פְּנֵי ה' לממש את הרשות שניתנה בידו.
פסוק יג:וַיְהִי הַיּוֹם, וּבָנָיו וּבְנֹתָיו של איוב אֹכְלִים וְשֹׁתִים יַיִן כדרכם בְּבֵית אֲחִיהֶם הַבְּכוֹר.
פסוק יד:וּמַלְאָךְ, שליח בָּא אֶל־אִיּוֹב, וַיֹּאמַר: הַבָּקָר הָיוּ חֹרְשׁוֹת בשדה, וְהָאֲתֹנוֹת רֹעוֹת עַל־יְדֵיהֶם, שהרי האתונות אינן מיועדות לעבודת החריש כמו הבקר.
פסוק טו:וַתִּפֹּל שְׁבָא וַתִּקָּחֵם. מישהו ממלכות שבא התנפל עליהם ובזז את כל הבהמות. וְאֶת־הַנְּעָרִים, המשרתים שעבדו שם, שלא בהכרח היו צעירים מאוד, הִכּוּ לְפִי־חָרֶב, הרגו את כולם. וָאִמָּלְטָה רַק־אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ. רק אני שרדתי לספר את שאירע שם.
פסוק טז:עוֹד השליח הזֶה מְדַבֵּר ומספר את סיפורו, וְזֶה – שליח נוסף בָּא, וַיֹּאמַר: אֵשׁ אֱלֹהִים, אש שאין לה הסבר, או: אדירה נָפְלָה מִן־הַשָּׁמַיִם. וַתִּבְעַר בַּצֹּאן וּבַנְּעָרִים שטיפלו בצאן וַתֹּאכְלֵם. הכול נהרס, וָאִמָּלְטָה רַק־אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ.
פסוק יז:עוֹד השליח הזֶה מְדַבֵּר, וְזֶה – שליח נוסף בָּא, ובפיו רעה אחרת, וַיֹּאמַר: כַּשְׂדִּים, בבלים שָׂמוּ שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים, ארגנו את צבאם בשלוש חזיתות, וַיִּפְשְׁטוּ עַל־הַגְּמַלִּים וַיִּקָּחוּם, בזזו אותם, וְאֶת־הַנְּעָרִים שהיו עם הגמלים הִכּוּ לְפִי־חָרֶב. וָאִמָּלְטָה רַק־אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ. כל שליח מספר לאיוב על אסון אחר שמצא את רכושו ואנשיו.
פסוק יח:עַד, עדיין, עוד השליח הזֶה מְדַבֵּר, וְזֶה – שליח נוסף בָּא, וַיֹּאמַר: בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ היו אֹכְלִים וְשֹׁתִים יַיִן בְּבֵית אֲחִיהֶם הַבְּכוֹר.
פסוק יט:וְהִנֵּה רוּחַ גְּדוֹלָה בָּאָה מֵעֵבֶר, מכיוון הַמִּדְבָּר. וַיִּגַּע הרוח בְּאַרְבַּע פִּנּוֹת הַבַּיִת, וַיִּפֹּל עַל־הַנְּעָרִים שהיו בו, וַיָּמוּתוּ. וָאִמָּלְטָה רַק־אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ. איוב שומע שלא רק רכושו אבד, אלא גם משפחתו.
פסוק כ:וַיָּקָם אִיּוֹב וַיִּקְרַע אֶת־מְעִלוֹ, וַיָּגָז, גזז אֶת שיער רֹאשׁוֹ לאות אבל, וַיִּפֹּל אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ אל מול ה'.
פסוק כא:וַיֹּאמֶר: עָרֹם יָצָתִי, יצאתי מִבֶּטֶן אִמִּי, וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָּה. על כן, כאשר אבד לי כל מה שרכשתי בימי חיי, אני חוזר לנקודת הראשית. כשם שנולדתי בלא רכוש ובלא משפחה, כך אמות נטול כול. ה' נָתַן לי את מתנות המשפחה, הרכוש והעצְמה, וַה' לָקָח אותן כעת, יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ על כל מעשיו.
פסוק כב:בְּכָל־זֹאת, למרות כל האסונות לֹא־חָטָא אִיּוֹב וְלֹא־נָתַן תִּפְלָה לֵאלֹהִים. הוא לא אמר דברי הבל וגנאי, כלומר ביקורת על מה שקרה לו. אף שהוא שבור מן האסונות, הוא מצדיק את הדין ודוחה כל אפשרות של דיון במה שאירע לו. במקום זה הוא מבקש לברך את שם ה' ולהמשיך לחיות.
