פסוק א:איש היה בארץ עוץ, מצאנו מלכי העוץ, ומפורש מזה בת אדום יושבת בארץ עוץ, ואמר בו התרגום ארע ארמניא, וגם מצאנו עוץ מבני עשו, עוץ וארן, וכן הקרוב אל הדעת כי זה האיש היה מזרע אברהם מבני אדום, והכיר את בוראו ועבד אותו במצוות השכליות מן התום ומן היושר וסור מהרע לבני אדם, ובעבודת הלב שהיא שורש הכל, שהיה ירא אלהים. וכן חביריו. האחד נקרא בשם בכור עשו, והוא תימני, נתיחס אל בכור אליפז, דכתיב בני אליפז תימן אומר, וכן ארצם נקראת על שמם, שנאמר שמעו עצת ה' אשר יעץ אל אדום ומחשבותיו אשר חשב על יושבי תימן, וכתוב בתורה מארץ התימני, ללמד על הארץ שהיא מתיחס על יושביה שהם זרע תימן. ובלדד השוחי גם כן מבני אברהם מתיחס אל שוח, ואולי צופר מתיחס אל צפו בן עשו, כי כן נמצא בתורה, אחי נקרא במקום אחר אחירם, גם זה צפו שנוי שמו בדברי הימים צפי, והמנהג בלשון הקודש לשנות השמות בהיות הכנויים שוים בטעם, כי צוהר בן שמעון נקרא זרח, כי צהר מלשון צהרים והוא כענין זריחה, וכן צפו עם צפי לשון צפייה, כן לשון צופר מן באה הצפירה, יצפור מהר גלעד, כתרגום בוקר צפרא, והנה כולם ענין שוה. ושיהיה היחס הזה תימני ושוחי ונעמתי אל ארצות מגוריהם לא יתכן, כי מצאנו ארץ התימני, רק לא מצאנו ארץ שוח ונעמה, אולי ארצם נקראת על שמם כענין בתימן שפירשנו. גם אליהוא קראו הכתוב בוזי, מתיחס אל בוזי בן נחור, ומצאנו כתוב את דדן ואת תימא ואת בוז, וכולם מתיחסים אל משפחה אחת, כי דדן בן אברהם, ותימא בן בנו ובוז בן נחור אחיו. ויתיחס אליהוא עוד אל המשפחה הזאת שאמר הכתוב "ממשפחת רם", ולא ידעתי למה כתב משפחתו, אף כי להזכיר משפחה אינה גלויה בכתובים, רק שנאמר כי היה משפחתו ממשפחת אברהם שהיה נקרא שמו רם, כי כן שמו אברם, וכן אמר התרגום, והוא הירושלמי: מן גניסת אברהם. והזכיר הכתוב כי אלה האנשים איוב וחביריו הם מזרע האיש שהיה שורש האמונה, אוחזים דרכו, כמו שכתוב כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו וגו', והזכיר כי גם אליהוא היה ממשפחתו, נוטה אל אמונתו ויודע דרך האמת. ואשר הזכיר הכתוב נח דניאל ואיוב הקדים דניאל לו למעלתו, כמנהג:
פסוק ג:גדול מכל בני קדם, יורה כי ארצו ארץ קדם, והיא ארץ חרן, כמו שכתוב וילך ארצה בני קדם, או הוא מזרח, כמו שכתוב קדמה אל ארץ קדם, ועל פי מה שכתבנו ארצו ארץ צפון היה, רק הכתוב אמר את כל מלכי הערב ואת כל מלכי ארץ העוץ ואת כל מלכי ארץ פלשתים, והנה מלכי הערב הם השוכנים בארץ קדם. ולכן אמר כי היה בארץ עוץ, והמקום איננו מקום מקנה, והיה גדול מכל בני ארץ קדם, אשר שם הגמלים והמקנה, וכן כתוב ערב וכל נשיאי קדר בכרים ואלים ועתודים, וכתוב ושדדו את בני קדם אהליהם וצאנם יקחו וגמליהם ישאו להם, ואף כי חבירו השוחי מארץ קדם היה, כי כן כתוב בתורה:
פסוק ד:והלכו בניו ועשו משתה, לשון הווה, כי כן יעשו תמיד לפעמים ברצותם במשתה, או פעם אחת בכל שנה, כי רחוק הוא שיעשו כן כל הימים ולא כהה בהם אביהם, ולמה יקדשם ויעלה עליהם עולות, ולמחר ישובו וישנו באולתם:
פסוק ה:כי הקיפו ימי המשתה, כאשר שלמו שבעה ימי השבוע, כי שבעה בנים היו, כמו לתקופת הימים, או יהיה הקיפו תאר לאחים, והכלל כי בסוף שבעת ימי המשתה קדשם מאשה וכבסו שמלותם להשמר להיותם נכונים להעלות עולות לשם:
פסוק ה:מספר כולם, רמז לבנים ולבנות:
פסוק ה:כי אמר איוב, יחשוב בלבו כן, כמו ויאמר עשו בלבו:
פסוק ה:ככה יעשה איוב כל הימים, אשר עושים המשתה:
פסוק ו:ויהי היום ויבאו בני האלהים, כמו ויהי היום ויעבור אלישע אל שונם, וכן ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו, היום שנהיה בו זה, רק התרגום אמר בזה: והוה ביומא דינא, יום שבוק סורחניא, וכן דעת רבותינו בכתובים ויהי כהיום הזה ויבא הביתה, שהוא יום נועד, לכן אמרו יום ניבול לנילוס היה וכו':
פסוק ו:ויבאו בני האלהים, הענין הזה לא ידוע רק בדרד הנבואה, וממנו נלמוד כי נביא כתבו:
פסוק ו:להתיצב על ה', לעמוד לפניו, כמו וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו, העומדים על אדון כל הארץ, והענין ללמד על הבריות זכות או חובה, כענין במלאכי דניאל:
פסוק ז:משוט בארץ ומהתהלך בה, לשון חפוש, כלומר חפשתי בכל סתריה והתהלכתי בקושי בכולה כמצותך, כענין התהלכנו בארץ דזכריה:
פסוק ח:השמת לבך על עבדי איוב, רצה האלהים לנסות הצדיק הזה ופתח לשטן להשטין עליו כדרך מלך עם משרתיו, רק הנסיון לטובה כי כן כל הנסיונות אשר לאל עם חסידיו בתורה או בנביאים כאשר ביארתי בענין הגמול:
פסוק ט:החנם ירא איוב אלהים, יגיד כי אין שכר האדם עובד אלהיו מתוl הריוח והצלחה כשכר העובד מתוך הצער והדחק, והנה נתנסה איוב בשתי המדות, כי יש בועט מתוך העושר והשלוה כענין וישמן ישורון ויבעט, ויש כופר מתוך הצער או אינו עובד כראוי מתוך הצער והדוחק, והנה איוב נאה בטובה ונאה בפורענות, והנה השטן ילמד על איוב כל חובה שיוכל ולא ספר בגנותו שיהיה עליו חטא או פשע, וזה יורה כי היה צדיק גמור וייסוריו על לא חמס בכפיו כאשר יתאונן הוא ולא כדברי חביריו המרשיעים אותו:
פסוק יא:אם לא על פניך יברכך, יחסר מלת הנסיון, והענין כמו גע בכל אשר לו וראה אם לא יברכך על פניך:
פסוק יא:יברכך, מדעתו אותך יבזה עבודתך לאמר לך שוא עבוד אלהיו, ומה בצע כי שמרתי בריתו וכי הלכתי קדורנית מפניו, כי מבלתי יכולת ה' או מבלתי חפצו זרוע לעושי רצונו, כי עבודתו לא הצילה אותם:
פסוק יג:ויהי היום ובניו ובנותיו אוכלים, היום שנהיה בו זה הדבר כמו שפירשתי, רק התרגום אמר והוה יום אתחולי שבועתא:
פסוק יד:ומלאך בא אל איוב, אלה המלאכים הגידו אמת כי כן היה הדבר, ואם הכתוב לא יספר המעשה תחלה ככה מצאנו במקומות רבים:
פסוק טו:ואמלטה רק אני לבדי, נמלטתי מחרב שבא, כי המלאך הזה המגיד מן הנערים שומרי המקנה:
פסוק טו:להגיד לך, כמו אמלטה נא ואראה את אחי:
פסוק יט:ויפל על הנערים, במלה הזאת יכלול גם הבנות, כי בבית היו כלם:
פסוק כ:ויגז את ראשו, טעמו שער ראשו, או כי הראש יקרא גזוז, כי מצאנו גזי נזרך ולגוז את צאנו:
פסוק כא:ערם, נשאר מכל זרע ושם ושאר:
פסוק כא:מבטן אמי, מרחם הורתי:
פסוק כא:שמה, רמז על בטן האדמה כי הוא המקום המעותד לאדם להיות נכנס בתוכו והוא לו כבטן אמו, על כן לא הוזכר, וכן אמר התרגום ערטילאי נפקית מכריסא דאמי וערטילאי אתוב תמן לבי קבורתא. ור' שלמה פירש עוד מבטן אמי, האדמה אשר לקחתי משם. והכוונה במאמר הזה כי הייתי חושב לשוב מלא אל בית עולמי, שאשאיר אחרי בנים ובנות ועושר ונכסים וכבוד, ועתה ידעתי כי האלהים אשר נתנם לקחם להשיב אותי ערום כאשר באתי. לא נתן דעתו עתה שישלם לו עוד נות צדקו. ויתכן שנפרש כי מאמר המתנהמים שיאמר, מאז ידעתי כי ערום יצאתי מן הבטן וערום אני עתיד לשוב שמה כי אין האדם מוליך בידו מאומה מכל עמלו, ואחרי אשר כל האדם עתיד הולך שלל וערום, מן הכל ולא ירד אחריו כבודו, אם לוקח ממון בחייו לא חסר דברו:
פסוק כא:ה' נתן וה' לקח, כרצונו, יהי שמו מבורך:
פסוק כב:ולא נתן, כמו אל תתן את אמתך:
פסוק כב:תפלה, דבר שאינו בטעם, כמו היאכל תפל מבלי מלח. והענין כי בכל זאת הרעה הבאה אליו עד הנה לא חשב שיהיה במעשה האלהים דבר בלא טעם, לגמול רע לעושי רצונו, כאשר בסוף בנגוע בעצמו ובבשרו, רק הצדיק חשב כי מתו בניו בעוונם, אולי חטאו בניו וברכו אלהים בלבבם, ונענש בעבורם כי גבה ממנו לבם:
