א אִם־בַּמַּחְתֶּ֛רֶת יִמָּצֵ֥א הַגַּנָּ֖ב וְהֻכָּ֣ה וָמֵ֑ת אֵ֥ין ל֖וֹ דָּמִֽים׃ ב אִם־זָרְחָ֥ה הַשֶּׁ֛מֶשׁ עָלָ֖יו דָּמִ֣ים ל֑וֹ שַׁלֵּ֣ם יְשַׁלֵּ֔ם אִם־אֵ֣ין ל֔וֹ וְנִמְכַּ֖ר בִּגְנֵבָתֽוֹ׃ ג אִֽם־הִמָּצֵא֩ תִמָּצֵ֨א בְיָד֜וֹ הַגְּנֵבָ֗ה מִשּׁ֧וֹר עַד־חֲמ֛וֹר עַד־שֶׂ֖ה חַיִּ֑ים שְׁנַ֖יִם יְשַׁלֵּֽם׃ ד כִּ֤י יַבְעֶר־אִישׁ֙ שָׂדֶ֣ה אוֹ־כֶ֔רֶם וְשִׁלַּח֙ אֶת־בעירה (בְּעִיר֔וֹ) וּבִעֵ֖ר בִּשְׂדֵ֣ה אַחֵ֑ר מֵיטַ֥ב שָׂדֵ֛הוּ וּמֵיטַ֥ב כַּרְמ֖וֹ יְשַׁלֵּֽם׃ ה כִּֽי־תֵצֵ֨א אֵ֜שׁ וּמָצְאָ֤ה קֹצִים֙ וְנֶאֱכַ֣ל גָּדִ֔ישׁ א֥וֹ הַקָּמָ֖ה א֣וֹ הַשָּׂדֶ֑ה שַׁלֵּ֣ם יְשַׁלֵּ֔ם הַמַּבְעִ֖ר אֶת־הַבְּעֵרָֽה׃ ו כִּֽי־יִתֵּן֩ אִ֨ישׁ אֶל־רֵעֵ֜הוּ כֶּ֤סֶף אֽוֹ־כֵלִים֙ לִשְׁמֹ֔ר וְגֻנַּ֖ב מִבֵּ֣ית הָאִ֑ישׁ אִם־יִמָּצֵ֥א הַגַּנָּ֖ב יְשַׁלֵּ֥ם שְׁנָֽיִם׃ ז אִם־לֹ֤א יִמָּצֵא֙ הַגַּנָּ֔ב וְנִקְרַ֥ב בַּֽעַל־הַבַּ֖יִת אֶל־הָֽאֱלֹהִ֑ים אִם־לֹ֥א שָׁלַ֛ח יָד֖וֹ בִּמְלֶ֥אכֶת רֵעֵֽהוּ׃ ח עַֽל־כָּל־דְּבַר־פֶּ֡שַׁע עַל־שׁ֡וֹר עַל־חֲ֠מוֹר עַל־שֶׂ֨ה עַל־שַׂלְמָ֜ה עַל־כָּל־אֲבֵדָ֗ה אֲשֶׁ֤ר יֹאמַר֙ כִּי־ה֣וּא זֶ֔ה עַ֚ד הָֽאֱלֹהִ֔ים יָבֹ֖א דְּבַר־שְׁנֵיהֶ֑ם אֲשֶׁ֤ר יַרְשִׁיעֻן֙ אֱלֹהִ֔ים יְשַׁלֵּ֥ם שְׁנַ֖יִם לְרֵעֵֽהוּ׃ ט כִּֽי־יִתֵּן֩ אִ֨ישׁ אֶל־רֵעֵ֜הוּ חֲמ֨וֹר אוֹ־שׁ֥וֹר אוֹ־שֶׂ֛ה וְכָל־בְּהֵמָ֖ה לִשְׁמֹ֑ר וּמֵ֛ת אוֹ־נִשְׁבַּ֥ר אוֹ־נִשְׁבָּ֖ה אֵ֥ין רֹאֶֽה׃ י שְׁבֻעַ֣ת יְהוָ֗ה תִּהְיֶה֙ בֵּ֣ין שְׁנֵיהֶ֔ם אִם־לֹ֥א שָׁלַ֛ח יָד֖וֹ בִּמְלֶ֣אכֶת רֵעֵ֑הוּ וְלָקַ֥ח בְּעָלָ֖יו וְלֹ֥א יְשַׁלֵּֽם׃ יא וְאִם־גָּנֹ֥ב יִגָּנֵ֖ב מֵעִמּ֑וֹ יְשַׁלֵּ֖ם לִבְעָלָֽיו׃ יב אִם־טָרֹ֥ף יִטָּרֵ֖ף יְבִאֵ֣הוּ עֵ֑ד הַטְּרֵפָ֖ה לֹ֥א יְשַׁלֵּֽם׃ יג וְכִֽי־יִשְׁאַ֥ל אִ֛ישׁ מֵעִ֥ם רֵעֵ֖הוּ וְנִשְׁבַּ֣ר אוֹ־מֵ֑ת בְּעָלָ֥יו אֵין־עִמּ֖וֹ שַׁלֵּ֥ם יְשַׁלֵּֽם׃ יד אִם־בְּעָלָ֥יו עִמּ֖וֹ לֹ֣א יְשַׁלֵּ֑ם אִם־שָׂכִ֣יר ה֔וּא בָּ֖א בִּשְׂכָרֽוֹ׃ טו וְכִֽי־יְפַתֶּ֣ה אִ֗ישׁ בְּתוּלָ֛ה אֲשֶׁ֥ר לֹא־אֹרָ֖שָׂה וְשָׁכַ֣ב עִמָּ֑הּ מָהֹ֛ר יִמְהָרֶ֥נָּה לּ֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃ טז אִם־מָאֵ֧ן יְמָאֵ֛ן אָבִ֖יהָ לְתִתָּ֣הּ ל֑וֹ כֶּ֣סֶף יִשְׁקֹ֔ל כְּמֹ֖הַר הַבְּתוּלֹֽת׃ יז מְכַשֵּׁפָ֖ה לֹ֥א תְחַיֶּֽה׃ יח כָּל־שֹׁכֵ֥ב עִם־בְּהֵמָ֖ה מ֥וֹת יוּמָֽת׃ יט זֹבֵ֥חַ לָאֱלֹהִ֖ים יָֽחֳרָ֑ם בִּלְתִּ֥י לַיהוָ֖ה לְבַדּֽוֹ׃ כ וְגֵ֥ר לֹא־תוֹנֶ֖ה וְלֹ֣א תִלְחָצֶ֑נּוּ כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ כא כָּל־אַלְמָנָ֥ה וְיָת֖וֹם לֹ֥א תְעַנּֽוּן׃ כב אִם־עַנֵּ֥ה תְעַנֶּ֖ה אֹת֑וֹ כִּ֣י אִם־צָעֹ֤ק יִצְעַק֙ אֵלַ֔י שָׁמֹ֥עַ אֶשְׁמַ֖ע צַעֲקָתֽוֹ׃ כג וְחָרָ֣ה אַפִּ֔י וְהָרַגְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם בֶּחָ֑רֶב וְהָי֤וּ נְשֵׁיכֶם֙ אַלְמָנ֔וֹת וּבְנֵיכֶ֖ם יְתֹמִֽים׃ כד אִם־כֶּ֣סֶף ׀ תַּלְוֶ֣ה אֶת־עַמִּ֗י אֶת־הֶֽעָנִי֙ עִמָּ֔ךְ לֹא־תִהְיֶ֥ה ל֖וֹ כְּנֹשֶׁ֑ה לֹֽא־תְשִׂימ֥וּן עָלָ֖יו נֶֽשֶׁךְ׃ כה אִם־חָבֹ֥ל תַּחְבֹּ֖ל שַׂלְמַ֣ת רֵעֶ֑ךָ עַד־בֹּ֥א הַשֶּׁ֖מֶשׁ תְּשִׁיבֶ֥נּוּ לֽוֹ׃ כו כִּ֣י הִ֤וא כסותה (כְסוּתוֹ֙) לְבַדָּ֔הּ הִ֥וא שִׂמְלָת֖וֹ לְעֹר֑וֹ בַּמֶּ֣ה יִשְׁכָּ֔ב וְהָיָה֙ כִּֽי־יִצְעַ֣ק אֵלַ֔י וְשָׁמַעְתִּ֖י כִּֽי־חַנּ֥וּן אָֽנִי׃ כז אֱלֹהִ֖ים לֹ֣א תְקַלֵּ֑ל וְנָשִׂ֥יא בְעַמְּךָ֖ לֹ֥א תָאֹֽר׃ כח מְלֵאָתְךָ֥ וְדִמְעֲךָ֖ לֹ֣א תְאַחֵ֑ר בְּכ֥וֹר בָּנֶ֖יךָ תִּתֶּן־לִּֽי׃ כט כֵּֽן־תַּעֲשֶׂ֥ה לְשֹׁרְךָ֖ לְצֹאנֶ֑ךָ שִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ יִהְיֶ֣ה עִם־אִמּ֔וֹ בַּיּ֥וֹם הַשְּׁמִינִ֖י תִּתְּנוֹ־לִֽי׃ ל וְאַנְשֵׁי־קֹ֖דֶשׁ תִּהְי֣וּן לִ֑י וּבָשָׂ֨ר בַּשָּׂדֶ֤ה טְרֵפָה֙ לֹ֣א תֹאכֵ֔לוּ לַכֶּ֖לֶב תַּשְׁלִכ֥וּן אֹתֽוֹ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ריב"א

יהודה בן אליעזר

פסוק ד:
מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם. פרש"י למדך הכתו' כאן שהנזקין שמין להן בעדית. הטעם שאדם רוצה בקב שלו מקבים של חבירו. ועו' שהרי שלו מזומן לו ועוד כדי להזהירו שלא יזיק את חבירו. אבל גבי מלוה הזה לא נתכוון להזיקו אלא מתוך דחקו אינו משלם לו. ובדין שישלם לו זבורית אלא תקנו חכמים לשלם בינונית כדי שלא תנעול דלת בפני לווין עניים. וכתובת אשה בזבורית דלא מידי אפסדה:
פסוק יב:
אם טרף יטרף יביאהו עד. פרש"י יביאהו עדים שנטרפה באונס ופטור. וקשי' פשיטא דפטור דהא כתוב או נשבר או נשבה וגו' וי"ל דאתי למימר במקום שיש עדים צריך להביאם דקרא לא מאמין ליה בשבועה אלא במקום שאין עדים והכי משמע פרק האומנין כפר"מ מקוצי:
פסוק יט:
זובח לאלהים יחרם. פרש"י מה זביחה עבודה הנעשית בפנים אף אני מרבה המקטר והמנסך שהם עבודות פנים וחייבים עליהם לכל עבודות זרות בין שדרכה לעבדה בכך בין שאין דרכ' לעבדה בכך. אבל שאר עבודות כגון המכבד וכו' אינו במיתה עכ"ל. והכי קאמר אינן במיתה בע"ז שאין דרכה בכך אבל ע"ז שדרכה בכך כגון פוער לפעור וזורק אבן למרקוליס כבר למדנו שחייב מן איכה יעבדו הגוים וגו' עד"י ב"א:
פסוק כב:
אם ענה תענה אותו. פרש"י גזם ולא פי' ענשו וכו' לא פי' ענשו כשהעני שותק והא דכתו' וחרה אפי וגו' היינו כשהעני צועק. כפ"ח:
פסוק כד:
אם כסף תלוה את עמי. פרש"י ר' ישמעאל אומר כל אם ואם שבתורה רשות חוץ משלשה וזה אחד מהם וזה לך הג' אם שהם חובה אם זה ואם מזבח אבנים ואם תקריב מנחת ביכורים כמו שפרש"י בסוף פרש' יתרו ופי' רבי' יהודה חסיד על אם זה שלכך נכתב בלשון אם לפי שפעמים הוא רשות כגון הלוה לחבירו ואינו משלם לו כך דעתו. ועל שאר אם שהם חובה יש לפרש שלכך נכתבו בלשון אם לפי שחובתם אינה אלא בזמן שבית המקדש קיים נמצא שפעמים הם רשות. עד"י ב"א. עוד פרש"י עמי ועכו"ם עמי קודם תימ' דהא גלי רחמנא כבר בנבלה דכתוב או מכור לנכרי להקדים נתינה דגר למכירה דעכו"ם וכל שכן הכא. וי"ל דאיצטריך דאי אשמעי' נבילה משום דזילא ואין להקפיד עליה אבל הלואה דאיכא הנאה מרובה למלוה אימא דשרי להקדים לעכו"ם ואי אשמעינן הלואה משום דלא מידי חסר אבל נבילה אימא לא צריכא:
פסוק כו:
ושמעתי כי חנון אני. אף אני מן הדין אין לי לשמוע צעקתו שהרי בדין בא העבוט לידך כי הלוית עליו לו מעותך אעפ"כ אשמע צעקתו לפי שחנון אני אבל אצל אלמנה ויתום לא חענון לא נאמ' כי חנון אני כי מן הדין יש לו לשמוע צעקתו. כך פי' ר"מ מקוצי:
פסוק כח:
מלאתך ודמעך. פרש"י מלאתך זה בכורים ודמעך זה תרומה. ואיני יודע מה לשון דמע עכ"ל ור"מ מפונטו' פי' שדמע הוא לשון משקה שנא' ותשקמו בדמעות שליש והתרומה רובה שהיא מן התורה שהוא תירוש ויצהר תלוי בדמע כמו שנ' ראשית דגנך תירושך ויצהרך ולא נאמ' ענביך וזיתך. לכך היא קרויה דמע. ואע"פ שאם קרא שם תרומה לזתים ולענבים קודם שדרכן נאסר משקה היוצא מהם משום תרומה מ"מ עקרו בדמע. אבל בכורים שהם מז' מינים רובם שהוא מן התורה אינו תלוי בדמע כדדרשי' בכלן פרי אתה מביא ואי אתה מביא משקה רק בזתים וענבים שנ' בהם תביא יתירה לדרוש שמביאין אותם משקה. ומה שהבכורים קרויין מלאתך כבר פרש"י הטעם שפי' מלאתך חובה שמוטלת עליך כשתתמלא תבואתך לבשל והיא בכורים עכ"ל: