פסוק א:אין לו דמים ר"ל חיים כלל ואמר כאן בלשון הזה לומר שרשות ביד כל אדם להמיתו וא"צ ב"ד:
פסוק ב:אם זרחה כו' כפשטיה שביום אין דין מחתרת:
פסוק ג:בידו כו' חיים. שלא טבחו ולא מכרו:
פסוק ה:ומצאה קצים. לא בעד הקוצים ישלם אלא רבותא הוא שאעפ"י שאינה ראוי' האש בלתי הקוצים להדליק מ"מ חייב. ואמר גדיש כו' כדרך לא זא"ז פי גדיש טרח בקצירתו ועמורו ואף קמה בזריעתו וניכושו ואף שדה שלא נזרע כלל כמ"ש ירקות שדה ובכמה מקומות וכמ"ש בפ' בראשית:
פסוק ז:אם לא שלח כו' ליקח ולגנוב לעצמו:
פסוק ח:דבר פשע. ר"ל כל דבר שנפשע מרשות הבעלים ואין בידו עכשיו בין בשמירה בין באבדה. אשר יאמר כי הוא זה ר"ל יאמ' האומר שימצא בידו ויראו אותו לב"ד.
פסוק ח:אשר ירשיען אלהים. אשר כמו אם:
פסוק י:ולקח בעליו ר"ל המתה או הנשבר היפך נזקי שור ובור שמשלם והמת וכו':
פסוק יב:יבאהו עד הטרפה. ר"ל קצת מאיברי הנטרפת יביאהו לעד. כי בשבורה ומתה י"ל כי הוא בפשיעתו שהכה אותה או הפילה אבל בטריפת חיה נתברר שהוא באונס. ונק' עד כ"ד שמתברר ע"י כמשרז"ל משמשת בשני עדים עד הבדוק וכיוצא:
פסוק יד:אם בעליו כו' שה"ל לשמור בהמתו בעצמו. ואמר אם שכיר הוא כו' שהוא שכיר לשואל וס"ד שאין לו רשות לשמור בהמתו ואמר הכתוב בא בשכרו ששמירת הבהמה בא ג"כ בשכרו וה"ל לשמור:
פסוק טו:מהר ימהרנה. שיתן לה מהר וישאנה כי שאר ב"א לא יתנו מהר שנפגמה ולכן אם מאן ימאן אביה לתתה לו כסף ישקל כמהר הבתולת כדרך שנותנין לשאר הבתולות בנדונייתן ובאה ההלכה ע"ז שהוא חמשים כסף:
פסוק יז:מכשפה לא תחי'. בל"ת כדברי הרמב"ן:
פסוק יט:זבח לאלקי' פי' למלאכי' וכמ"ש בלמ"ד ידועה וז"ש בלתי לה' לבדו אע"פ שהן משרתי עליון ושמו בקרבם:
פסוק כ:כי גרים הייתם כו' וידעתם צער הגר וכמ"ש ואתם ידעתם את נפש כו' וכן הזהירה התורה על אלמנה ויתום כי צרתם מרובה וכמשרז"ל ולא תחת יתום ואלמנה. (שבת י"א ע"א):
פסוק כד:לא תהי' לו כנשה כמ"ש ועבד לוה כו'. (משלי כ"ב ז'):
פסוק כה:עד בא השמש. פשטא דקרא גם בכאן בכסות לילה ולהחזיר לו קודם הזמן שיצטרך שלא יצטער וכמ"ש במה ישכב כו':
פסוק כז:אלקים כו' כמ"ש גם במדעך כו' (קהלת יו"ד כ'):
פסוק כח:מלאתך ודמעך לא תאחר בכור בניך תתן לי עיין רשב"ם וכן פירשו כל המפרשים:
פסוק ל:ואנשי קדש תהיון לי. מיוחדין לי לפיכך ובשר בשדה כו' לא תאכלו: