פסוק י:שבועת ד׳ תהיה בין שניהם.
מכילתא פט״ז: בין שניהם להוציא את שכנגדו חשוד על השבועה.
באמת בגדר לפסול לשבועה בגדר פסול הגוף צריך ע״י ב״ד ודיעבד לא מהני שבועה שלו, עיין ב״ק דק״ח ע״א בתוס׳ ובמכילתא פ׳ משפטים שבועת כו׳ להוציא חשוד, והרבה יש להאריך בדברי הרמב״ם בהל׳ טוען פ״ב ה״ט וה״י, ובהל׳ עדות פי״ב הל׳ ט׳ ע״ש, דלכאורה סותר עצמו, ועיין בירושלמי בזה, אך בהל׳ טוען מיירי, שאומר שהוא חשוד ובהל׳ עדות מיירי שכבר נפסל בב״ד במ״א על השבועה, אז לא מהני שבועתו כלל באמת, אבל ליפסל ע״פ עצמו א״א כלל, ועיין רש״י ביבמות דכ״ה ע״ב, והארכתי דפסול הגוף בין לעדות בין לשבועה א״א רק ע״י ב״ד סמוכים כמו קנס וכמו דיני נפשות, ונ״מ דעדות לקדושין שיתבטל הקדושין א״א רק ע״י ב״ד סמוכין אבל בגדר שאין נאמן שפיר ואכמ״ל.
פסוק י:מכילתא שם: בין שניהם, להוציא את הדיין שלא ישביעו בעד כרחו.
עיין בסנהדרין דף ס׳ גבי עדות, ובהך דשבועות דכ״ט ע״ב, גבי העונה אמן כו׳ וע״ש בדברי רבינו פ״ב מהל׳ שבועות דלא דוקא אמן, וכן סבירא לי׳ לרבינו בהל׳ סוטה פ״ג דלא דוקא אמן, ועי״ש בהלכה ז׳ ולא כדמשמע מדברי הירושלמי בסוטה שם דגבי סוטה דוקא אמן, משום דאצלה מעכבא רק שתאמר אמן על שבועת הכהן, ועיין שבועות דף ל״ו ע״א ברש״י שם, ובספרי פ׳ נשא ועיין במכילתא פ׳ משפטים פרשה כ׳ כת׳ שם גם כן דשבועת הדיינים בלא אמן הוי שבועת שוא ודלא כמ״ש התוס׳ שבועות דף ל״ח ע״ב ד״ה לאתפוסי, ולכך מבואר במכילתא שם פ׳ ט״ז דאין משביעין בע״כ מחמת דבלא עניית אמן הוי שוא. ועיין נדרים ד״י ר״ש כו׳, בת״י יומא דל״ט ע״א, רק בב״ד לא מחייך כמ״ש הר״ן דכ״ז ע״ב ולכך רק מדעת … עכ״פ היכא דענה אמן בשבועה בב״ד למ״ד שבועה קונה י״ל דזה ג״כ הוי כמו שבועת עצמו וקנה לרב כיון דעשה כן עפ״י דין זהו גופו הוי קנין כמו דס״ל לרב בסנהדרין ע״ב בדמים קנינהו, עכ״פ זה ג״כ רק באמן ולא בהסכם בלבד כמו הן, וכמו בשיטת הירושלמי גבי סוטה.
פסוק י:הנה בלשון הגמרא דשבועות דף ל״ו וכן בירושלמי פ״ב דסוטה, דא׳ שם דרק דסוטה צריכה לומר אמן ולא בשאר שבועות, ובאמת הא בספרי פר׳ נשא פיסקא י״ב ופיסקא י״ד, מבואר דכל שבועות הדיינים צריכה אמן ע״ש. ועיין במכילתא פרשת משפטים פ״כ מבואר ג״כ כן, ולא כמ״ש התוס׳ שבועות דל״ח ע״ב, דמוכח דס״ל דא״צ אמן. ועיין במכילתא שם פרשה ט״ז, דאין משביעין בע״כ, ומה ר״ל כיון שצ״ל דוקא אמן, וכן הך דשבועות דל״ו ע״ב, דמבואר שם לר״מ דמפי אחרים אינו חייב רק בב״ד, ור״ל שבועת הדיינים, ולכאורה תמוה כיון דגם בב״ד ליכא שבועה רק ע״י מה שהוא אומר אמן א״כ הוה כמושבע מפי עצמו, וגבי שבועת סוטה שאני, דאף דהיכא דאומרת אמן, מכ״מ כיון דשם בלא שמשביעה כהן לא כלום הוא ע״כ הוי ג״כ כמו שבועה מפי אחרים, ולכך בירושלמי רפ״ב דסוטה, יליף מאמן דסוטה לקבלה ולא לשבועה כמו בגמרא דידן, משום דיש נ״מ גבי סוטה, כגון אם בשעת שנשבעה וקבלה עליה שבועה שכחה שזנתה אם המים בודקין אותה, דזה הוי לדידן שבועת אונסין, עיין שבועות דכ״ו … עכ״פ לדידן איך ראיה מה שאין המים בודקין אותה שהיא מותרת שמא בשעת קבלת שבועה שכחה, וע״כ צ״ל דשם החיוב הוא בגדר קבלה … ועיין בדברי רבנו בהל׳ שבועות פ״ב, דגם אם השביע בן נח או קטן וענו אמן הוי כמו שהוא נשבע. אך גבי סוטה לא שייך זה דשם צריך דוקא שבועת כהן, וזה ר״ל שיטת ר״ת הובא בר״ן נדרים ד״ב ע״א דהוי כמושבע מפי אחרים, וככ״ב בחלק ג׳. וכן נ״מ לשיטת הראב״ד ז״ל דס״ל דמלקות לא לקי רק בשם המיוחד, אם השביעו חבירו בשם המיוחד והוא ענה אמן אם זה הוי כמו שם המיוחד שילקה … עכ״פ לגבי סוטה כיון דכן גזרה התורה ב׳ דברים שיהיה המשביע כהן והאשה אומרת אמן דהוי כמו שניהם בב״א מפי אחרים ומפי עצמן, ובאמת מלשון הירושלמי דסוטה פ״ב, שם נראה דס״ל דדוקא אמן אבל לא במשמעות אחת וכמו הן, וגבי שאר שבועות מהני זה כמ״ש רבינו בפ״ב מהל׳ שבועות ה״א, ועיין סנהדרין ד״ס גבי אף אני כמוהו, דמהני, וברי״ף שם, על דס״ה, דגם הן מהני וכן כ׳ רבינו בהל׳ עדות פ״כ, ועיין נזיר דכ״א גבי ואני, אך מדברי רבינו פ״ג מהל׳ סוטה נראה דאף דסוטה א״צ לומר דוקא אמן רק גם בשאר לשון אך רק פירוש הלשון ובגדר קבלת הדברים וכמבואר בירושלמי הנ״ל.
פסוק כז:אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאר.
מכילתא פי״ט: אלקים לא תקלל, אין לי אלא דיין, נשיא מנין ת״ל ׳ונשיא בעמך לא תאר׳ אני אקרא ונשיא בעמך לא תאר אחד נשיא ואחד דיין במשמע, ומה ת״ל אלקים לא תקלל, לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו … ר׳ יהודה בן בתירא אומר ׳אלקים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאר׳, שומע אני לא יהא חייב עד שיהא דיין ונשיא, ת״ל אלקים לחייב עליו משום דיין ׳ונשיא בעמך לא תאר׳, לחייב עליו משום נשיא.
עיין בסנהדרין דף ס״ו ע״א, לא ראי נשיא ע״ש ברש״י. אך באמת שם אין הפירוש כן, דהנה עיין במש״כ רבינו בהלכות סנהדרין פכ״ו ה״א, דנשיא מקרי גם כן ראש הסנהדרין והוא ר״ל מופלא שבב״ד, ועיין בסנהדרין דף ט״ז, ובתוס׳ סוכה דף נ״א, ובהוריות דף ד׳ ע״ב, דמוכח שם דלא היה מן הסנהדרין, אך מ״מ כשהוא אינו שם אין הוראתם הוראה. ועיין בחגיגה דף ט״ז ע״ב ע״ש, ובתוס׳ סנהדרין דף ג׳ ע״ב, וזמנין דמשכחת לה ג״כ כגון שהמופלא הוא גר או עבד… ובזה א״ש הך דב״ב דף ד׳, דאמר שם ולא יהא אלא נשיא, ור״ל כה״ג, ועיין במה דפליגי במכילתא פ׳ משפטים ובמס׳ סופרים ספ״ד, דהוי מחלוקת אם קילל נשיא אי עובר גם משום דיין ע״ש. וזה תליא בזה אם הוא גם כן מחשבון הדיינים או לא. ומה דמבואר בסנהדרין דף ס״ו דחייב על המראתו, ר״ל בהך דלא תענה על רב דגם עליו קאי, וכן דואג האדומי היה ג״כ כן, דהוא היה גר כמבואר במכילתא סוף פ׳ בשלח, והוא היה מופלא שבב״ד ואינו מחשבון הסנהדרין.
פסוק כט:שבעת ימים יהיה עם אמו וגו׳. … מאי כתיב תחת אמו ועיין חולין דף ל״ז ע״ש וכ״מ, אך כך דהנה מבואר בחולין דף קל״ו, דבכור חל עליו קדושה יתום ע״ש, אבל בשאר קדשים לא קדשי כלל, עיין בכורות דף מ״ד ע״ש, וזה ר״ל כך דגבי בכור עם אמו זה פירש לחיים כו׳ ג״כ קדוש אף דלא קריב אבל גבי קדשים רק תחת וע״ש בת״כ פ׳ אמור, ומכילתא פ׳ בא, וספרי פ׳ ראה בזה.
