פסוק א:הללויה הללי נפשי את ה׳. כוונת המזמור להודות לאל על מה שגמלו והודעת שבח הבטחון באל ושבידו להשפיל ולהרים ובסוף דבריו רמז ג״כ על ענין המשיח. ואמ׳ הללי נפשי רומז על השתדלותה בהשגת כבודו.
פסוק ב:אהללה ה׳ בחיי ר״ל כל ימי חיי וכן אזמרה לאלהי בעודי שלא לבטוח באדם רק באל לבדו
פסוק ג:והוא אמרו אל תבטחו בנדיבים ר״ל שרים ונכבדים וכן לא בבן אדם שאין לו תשועה כלומ׳ אחרי המות
פסוק ד:אבל כשתצא רוחו ישוב לאדמתו ויאבדו עשתונותיו ר״ל כל מחשבותיו ולא מנעו מבטוח בחסידים ובחכמים שאף הם ידריכו לבטוח באל ית׳. או יהיה שאין לו תשועה טעם למה שאמ׳ אל תבטחו בנדיבים וכן לא תבטחו בבן אדם מפני שאין לו תשועה על העזר מן האויבים כמו ויקם משה ויושיען (שמות ב יז) ויושע ה׳ (שם יד ל) וכן רבים והכוונה שאף לעצמו לא יוכל להושיע כי תצא רוחו.
פסוק ה:אשרי שאל יעקב בעזרו ושברו ר״ל תקותו ותוחלתו על ה׳ אלהיו והזכיר יעקב כי הוא הזכיר בטחונו תחלה ה׳ האומר אלי (בראשי׳ לב י) כלומ׳ ראוי לבטוח כי הוא משנה מערכת הכוכבים לרצונו.
פסוק ו:והזכיר חדוש העולם שכל האמונות המקובלות נמשכות אחריו והוא אמרו עושה שמים וארץ ר״ל כל אשר בשמים ובארץ ובים. ואמ׳ השומר אמת לעולם ר״ל שומר הבטחתו וייעודיו הטובים לאוהביו ולשומרי מצותיו.
פסוק ז:עושה משפט לעשוקים לקחת נקמתם מיד עושקיהם. נותן לחם לרעבים שמכין להם מזונם על איזה צד ומתיר אסורים ממאסרם אם ממאסר הצרות אם ממאסר אחר.
פסוק ח:פוקח עורים להסירם ממכשול המונח לפניהם. זוקף כפופים מרוב צרותיהם בהסיר הצרות מהם ואוהב צדיקים ר״ל שמשגיח בהם.
פסוק ט:ומכאן ואילך רמז על הגלות ואמ׳ ה׳ שומר את גרים וכן קראם יתומים ואלמנות לדמיון היותם נדכאים ואומללים כמותם ואמ׳ שישמרם ר״ל שיחזקם כי לא על איש ישים עוד ר״ל חוזק וי״מ ינשא ואינו נכון. ודרך רשעים יעות ר״ל יעקל כלומ׳ שיעשירה בחזקת מעוותת ומעוקלת כמו שביארנו בענין פתיתי את הנביא (יחזק׳ יד ט) והצדיקו את הצדיק (דברי׳ כה א).
פסוק י:ואז ימלוך ה׳ לעולם וגו׳ כענין והיתה לה׳ המלוכה.
