פסוק א:מזמור. גם זה המזמור מענין אשר לפניו: ואמר ה' שמע תפלתי באמונתך ענני בצדקתך. פירוש באמונתך שהבטחתני ודברך אמת:
פסוק א:בצדקתך. כי אתה צדיק וישר ותראה כי עמי הצדק ועם אויבי העול:
פסוק ב:ואל תבא. עתה שאני בצרה גדולה אל תבא במשפט עמי, אם חטאתי לך אל תענישני עתה, כי ידעת כי אני עבדך:
פסוק ב:כי לא יצדק לפניך כל חי. אם תביט אל כל מעשיו, ואיך אצדק אני לפניך:
פסוק ג:דכא לארץ חיתי. כאילו היא לארץ כי הקרובה היא למיתה:
פסוק ג:במחשכים. ירכתי המערה שהיה יושב שאין שם אורה והנה הוא כמת שהוא בחשך תחת הארץ: ואמר כמתי עולם. כלומר שמתו זה זמן רב נואש אדם מהם מהתקומה ומהאור יותר משאר מתי מזמן קרוב, אע"פ שאלה ואלה אין להם דרך תקומה מדרך הטבע, זכר הרחוקים יותר מדרך התקומה שכבר נשחתה צורת גופם:
פסוק ד:ותתעטף. פירשנוהו במזמור שלפני זה:
פסוק ד:בתוכי ישתומם לבי. כפל הענין במלות שונות:
פסוק ה:זכרתני. כשאני בצרה וישתומם לבי בתוכי אני זוכר ימים מקדם שהושעת את אבותינו שהיו בצרה גדולה ואני מתנחם:
פסוק ה:הגיתי בכל פעליך. בפלאים ובנפלאות ובמעשה ידיך שעשית עמהם אהגה ואשיחה ואתנחם בהם ואמר ללבי כי כן תעשה עמי:
פסוק ו:כארץ עיפה. כמו הארץ הצמאה שהיא מתאוה ומיחלת אל המטר כן נפשי צמאה ומיחלת לך:
פסוק ז:מהר כי קרוב אני אל המות, לפיכך צרך שתמהר שתענני כי כלתה רוחי כמעט אמות:
פסוק ז:אל תסתר. שאם תסתר פניך מעט ממני ונמשלתי עם יורדי בור:
פסוק ז:השמיעני בבקר. עת הצרה היא נקראת ערב, ועת הישועה בקר:
פסוק ז:דרך זו אלך. אני אברח מפני הרודפים אחרי:
פסוק ז:נשאתי נפשי. כמו ואליו הוא נושא נפשו, ענין התוחלת:
פסוק ט:הצילני, אליך כסיתי. אמר הצילני מאויבי ה' כי לא גליתי ריבי לבני אדם כי שוא תשועת אדם:
פסוק ט:אליך כסיתי. מהם, ואליך לבדך גליתי, וזה טעם אליך כסיתי אליך צעקתי בסתר ובמכוסה מבני אדם:
פסוק י:למדני. בקש על תשועת הגוף ובקש גם כן על תשועת הנפש ואמר שילמדהו ויעזרהו בלימוד החכמה כדי שידע מה הוא רצון האל יתב' ויעשהו:
פסוק י:כי אתה אלהי. אני מכיר כי לך לבדך הכח והיכולת ואתה שופט הועלם ומנהיגו:
פסוק י:רוחך טובה. כח רוח העליונים:
פסוק י:תנחני. ותנהגני בארץ מישור כלומר בדרך ישר לא אכשל בו:
פסוק יא:למען שמך. בעבור שיגדל שמך בפי האנשים כשתושיעני ותחייני מהצרה הגדלה שאני בה קרוב למיתה:
פסוק יב:ובחסדך. כי אני עבדך ולא הם: