א מִזְמ֗וֹר לְדָ֫וִ֥ד יְהוָ֤ה ׀ שְׁמַ֬ע תְּפִלָּתִ֗י הַאֲזִ֥ינָה אֶל־תַּחֲנוּנַ֑י בֶּאֱמֻנָתְךָ֥ עֲ֝נֵ֗נִי בְּצִדְקָתֶֽךָ׃ ב וְאַל־תָּב֣וֹא בְ֭מִשְׁפָּט אֶת־עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֤י לֹֽא־יִצְדַּ֖ק לְפָנֶ֣יךָ כָל־חָֽי׃ ג כִּ֥י רָ֘דַ֤ף אוֹיֵ֨ב ׀ נַפְשִׁ֗י דִּכָּ֣א לָ֭אָרֶץ חַיָּתִ֑י הוֹשִׁיבַ֥נִי בְ֝מַחֲשַׁכִּ֗ים כְּמֵתֵ֥י עוֹלָֽם׃ ד וַתִּתְעַטֵּ֣ף עָלַ֣י רוּחִ֑י בְּ֝תוֹכִ֗י יִשְׁתּוֹמֵ֥ם לִבִּֽי׃ ה זָ֘כַ֤רְתִּי יָמִ֨ים ׀ מִקֶּ֗דֶם הָגִ֥יתִי בְכָל־פָּעֳלֶ֑ךָ בְּֽמַעֲשֵׂ֖ה יָדֶ֣יךָ אֲשׂוֹחֵֽחַ׃ ו פֵּרַ֣שְׂתִּי יָדַ֣י אֵלֶ֑יךָ נַפְשִׁ֓י ׀ כְּאֶֽרֶץ־עֲיֵפָ֖ה לְךָ֣ סֶֽלָה׃ ז מַ֘הֵ֤ר עֲנֵ֨נִי ׀ יְהוָה֮ כָּלְתָ֪ה ר֫וּחִ֥י אַל־תַּסְתֵּ֣ר פָּנֶ֣יךָ מִמֶּ֑נִּי וְ֝נִמְשַׁ֗לְתִּי עִם־יֹ֥רְדֵי בֽוֹר׃ ח הַשְׁמִ֘יעֵ֤נִי בַבֹּ֨קֶר ׀ חַסְדֶּךָ֮ כִּֽי־בְךָ֪ בָ֫טָ֥חְתִּי הוֹדִיעֵ֗נִי דֶּֽרֶךְ־ז֥וּ אֵלֵ֑ךְ כִּֽי־אֵ֝לֶיךָ נָשָׂ֥אתִי נַפְשִֽׁי׃ ט הַצִּילֵ֖נִי מֵאֹיְבַ֥י ׀ יְהוָ֗ה אֵלֶ֥יךָ כִסִּֽתִי׃ י לַמְּדֵ֤נִי ׀ לַֽעֲשׂ֣וֹת רְצוֹנֶךָ֮ כִּֽי־אַתָּ֪ה אֱל֫וֹהָ֥י רוּחֲךָ֥ טוֹבָ֑ה תַּ֝נְחֵ֗נִי בְּאֶ֣רֶץ מִישֽׁוֹר׃ יא לְמַֽעַן־שִׁמְךָ֣ יְהוָ֣ה תְּחַיֵּ֑נִי בְּצִדְקָתְךָ֓ ׀ תוֹצִ֖יא מִצָּרָ֣ה נַפְשִֽׁי׃ יב וּֽבְחַסְדְּךָ֮ תַּצְמִ֪ית אֹ֫יְבָ֥י וְֽ֭הַאֲבַדְתָּ כָּל־צֹרֲרֵ֣י נַפְשִׁ֑י כִּ֝֗י אֲנִ֣י עַבְדֶּֽךָ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מאירי

המאירי

פסוק א:
מזמור לדוד. זה המזמור ג״כ תפלה להנצלו מכף האויבים ורמז בו ג״כ לתשועת הנפש ואמ׳ ה׳ שמע תפלתי האזינה אל תחנוני כלומ׳ להצילני מצרי ואמ׳ באמונתך ענני [בצדקתך] חסר וא״ו כלומ׳ באמונתך ובצדקתך. באמונתך רומז על קיום הבטחתו ובצדקתך רומז על יושר משפטיו כי הדין עמו ועם אויביו העול והחמס
פסוק ב:
ואע״פ שמצד אחר חטאתי לפניך אל תבוא במשפט את עבדך כי אם תדקדק בכל מעשי האדם לא יצדק לפניך כל חי.
פסוק ג:
כי רדף אויב נפשי רמז על רדיפת הנפש בהטרדותו אותו עד שלא יוכל להתבודד בנפלאותיו או נפשי כמו גופי וחיתי שם לנפש ג״כ כלומ׳ שדכאה עד שנשפלה כאלו הגיעה לארץ הושיבני במחשכים ר״ל במחשכי הצרות כמתי עולם ר״ל עד שאני כאותם שמתו לגמרי או פי׳ בענין הנפש כלומ׳ לרוב הטרדותו גרם לי להיותי מיושבי בחשך כמתי עולם ר״ל האובדים והנדחים לולא ה׳ שהיה לי.
פסוק ד:
ותתעטף עלי רוחי ר״ל נפשי וכבר פירשנו בענין התעטפות למעלה. בתוכי ישתומם לבי ר״ל יעמוד נבוך ושומם על צרותי
פסוק ה:
כי זכרתי ימים מקדם קודם הגיעי לזאת המעלה שהייתי מתעסק בעבודתך והוגה בכל פעליך ובמעשה ידך הייתי שח ומתעסק
פסוק ו:
והייתי פורש ידי בתפלה תמיד אליך ונפשי היתה מיחלת לך כהתאוות ארץ עיפה למטר
פסוק ז:
ועתה כלתה רוחי לצרותי ר״ל שלא נותרה בי נשמה ולכן מהר ענני ה׳ אל תסתר פניך ממני כי אם תעשה כן הנני קרוב למות ונמשלתי עם יורדי בור ר״ל הקבר או קרא יורדי בור הרשעים כדרך שביארנו בהושיבני במחשכים.
פסוק ח:
ובבוקר כנוי לעת הישועה ואמ׳ השמיעני חסדך ובבקר בעת ישועתך או מצד שהמזמורים על הרוב היה מחברם בלילה היה אומר בבקר. והודיעני דרך זו אלך לנוס מפני האויבים או דרך זו אלך להדריכני באמתך כי בך בטחתי ואליך נשאתי נפשי ר״ל בתפלה כמו נשא לבבינו אל כפים (איכה ג מא) או הוא ענין תוחלת כמו ואליו הוא נושא את נפשו (דבר׳ כד טו).
פסוק ט:
ואמ׳ הצילני מאויבי ה׳ אליך כסיתי הרבה טרחו המפרשים במלת כסיתי כמו שתמצא בפירושיהם. ולדעתי הצילני מקור ואינו צווי והעד שלא אמ׳ כי אליך כסיתי ואליך כמו בעבורך כדרך אמרי לי אחי הוא (ברא׳ כ כג) והענין להצילני מאויבי ר״ל ענין הצלתי מאויבי בעבורך ר״ל בבטחוני בך כסיתי הדבר מכל אדם עד שלא בקשתי מהם עזר.
פסוק י:
למדני לעשות רצונך ר״ל הרגילני או מצד שהאויבים מונעים אותו מן הלמוד אמ׳ שיצילהו מהם ויסבב בזה שילמד בתורתו וישיג דרכי הנהגתו. כי אתה אלהי רוחך ר״ל רצונך טובה ורחבה להשלים נפש כל נכסף ומשתוקק אליך ולכן תנחני בארץ מישור ר״ל בדרך ישר שאין בו מכשול.
פסוק יא:
ואמ׳ למען שמך ה׳ כלומ׳ שיודע בקרב העמים תחייני ובצדקתך תוציא מצרה נפשי.
פסוק יב:
וכן בחסדך תצמית אויבי ותאביד כל צוררי נפשי כי אני עבדך הדבק באמונתך לבדך ולא הם.