פסוק א:באמונתך. לאמת ולאמן הבטחתך עלי:
פסוק א:ענני בצדקתך. אם אין בידי זכות ענני בצדקתך:
פסוק ב:במשפט. לעשות עמדי כפי גמול ידי:
פסוק ב:כי לא יצדק. אם תשלם כפי הגמול אין מי בעולם שיהיה צדיק לפניך לזאת הנח את המשפט ועשה צדקה:
פסוק ג:כי רדף. ר״ל והנה תפלתי היא על אשר רדף אויב נפשי:
פסוק ג:דכא וגו׳. כתת חיי להורידה לארץ:
פסוק ג:הושיבני. האויב הושיב אותי במקום חושך כמו המתים אשר מעולם השוכנים בחשכת הקבר:
פסוק ד:ותתעטף וגו׳. רוחי שעלי תתעטף ובתוכי תהיה לבי משתומם ומתמה:
פסוק ה:זכרתי. כשאני זוכר הימים שהיו לי מימי קדם וכאשר אחשב בכל פעליך הראשונים וכאשר אדבר במעשי ידיך:
פסוק ו:פרשתי. אז אפרוש ידי בתפלה כי נפשי תתאוה לפעלך לעולם מבלי הפסק כארץ העיפה וצמאה המתאוה למים ור״ל כמו שהיה מאז כן מתאוות שיהיה לעולם:
פסוק ז:כלתה רוחי. לגודל התאוה כמעט כלתה רוחי מן הגוף ויצאה לה:
פסוק ז:ונמשלתי. ר״ל כי כאשר תסתר פניך אהיה נמשל ליורדי בור:
פסוק ח:בבוקר. ר״ל בהשכמה בזריזות רב:
פסוק ח:דרך זו אלך. הדרך אשר אלך בה להנצל מיד האויב:
פסוק ח:נשאתי נפשי. אני נושא נפשי למעלה להסתכל בך ולבטוח עליך:
פסוק ט:אליך כסיתי. לא גליתי ריבי לבני אדם כי שוא תשועת אדם ולזה כסיתי מכולם לגלות אליך לבדך:
פסוק י:למדני. תן בלבי לעשות רצונך כי אתה אלהי ובידך להטות לבבי אליך:
פסוק י:רוחך טובה. רצונך הטוב תנהג אותי בארץ מישור ר״ל שלא אכשל בעבירה כמו ההולך במקום ישר שאינו נכשל:
פסוק יא:למען שמך. למען יקודש ויגדל שמך:
פסוק יא:בצדקתך. אף אם אין בידי זכות מ״מ בצדקתך תוציא נפשי מצרה:
פסוק יב:כי אני עבדך. ועל האדון להציל עבדו מיד הקמים עליו: