פסוק א:מזמור לדוד. זה המזמור תפלה לאל להיות תפלתו מקובלת לפניו ושידריכהו בהשגת הדעות האמתיות ואל יוכל כל מתנגד וכופר במדוחי אמריו להטותו מני הדרך וכן שישמרהו מן המתנכלים עליו שלא יפול ברשתם. ואמ׳ ה׳ קראתיך חושה לי כלומ׳ מהר לעזרתי והאזינה קולי בקראי לך.
פסוק ב:וקטורת ומנחת ערב חסרים כף הדמיון כלומ׳ תכון תפלתי כקטורת לפניך ומשאת כפי ר״ל שטיחת כפי כמנחת ערב ר״ל קרבן התמיד. והמפרשים טרחו בהזכירו של ערב יותר משל בקר עד שקצתם פירשו שערב היה בעת אומרו ואני אומר לפי זה הזכיר מנחת ערב, מפני שרוב המזמורים נאמרו בלילה ואיברי התמיד היו מתעכלים כל הלילה והזכיר התמיד שהיה ראוי לאותו זמן. ומהם שפי׳ שמנחת ערב יותר מקובלת מפני שכבר הוחלה המחשבה להטהר לסיבת תמיד הבקר ובהשנות המחשבה הזכה היא יותר מקובלת. ואצלי במלת ערב היותה שם מענין וערבה לה׳ מנחת יהודה (מלאכי ג ד) כלומר שתהיה שטיחת לבי כמנחה העריבה.
פסוק ג:שמרה ונצרה פי׳ בו שהם שמות כלומ׳ משמר ונצירה ר״ל שית משמר לפי ונצירה על דל שפתי שלא אכשל בתפלתי שאע״פ שמחשבתי זכה לאדם מערכי לב ומה׳ מענה לשון (משלי טז). ודל כמו דלת ונקרא כן על שם שהוא נסגר ונפתח תמיד. ודגש הצד״י בנצרה לתפארת. ואע״פ שהפי׳ נאה רחוק הוא בעיני להיות שמרה ונצרה שמות ויש לפרש שיתה ה׳ חסר כלומ׳ שית לבך עלי ושמור את פי וכן נצור על דל שפתי שלא אחטא בשפתי. או שיתה פי׳ לדעתי תקן מענין שית זונה (משלי ז י) שפי׳ תקון זונה וכן לדעת קצת מפרשים ותשם בפוך עיניה (מ״ב ט ל) שפירושו ותתקן אע״פ שפי׳ אצלי שהוא הפוך כמו ומשם פוך בעיניה ואמר הנה שיתה ה׳ שמרה לפי כלומ׳ תקן דבורי כי בידך לתקנו כאמת ומה׳ מענה לשון והכל מחובר למלת פי כלומ׳ תקן ושמור את פי תקנהו להטעים דבורי ושמרהו שלא להכשל כי פעמים ינעם הדבור ולא ישמר משגיאה ופעמים ידבר אמת ולא בנעימה והתפלל שינעם דבורו ויערב לשומעים וישמר משגיאה ונצרה על דל שפתי הוא תפלה אחרת כי עם היות המחשבה זכה והדבור ערב ושמא מדעתו לומר אמת ויציב ובהיות הדבור על השפה בעת צאתו יחטא ויאמר מה שלא היה סבור לומר דרך שגיאה.
פסוק ד:ואמ׳ זה התפלל ציור מחשבתו שלא יחטא ואמ׳ אל תט לבי לדבר רע כלומ׳ שלא תניחני להאמין בדבר מדברי המתנגדים להתעולל עלילות על הפנות התוריות בהטעאות ובמופתים כוזבים והוא ענין ברשע. ואת אישים כמו עם אישים ומצד שהם חכמים ופילוסופים קראם אישים ולהתנגדם בפנות התוריות קראם פועלי און כי אע״פ שהם בעלי מדות מ״מ כפירתם בגמול העונש תביא הנמשכים אחריהם להיות פועלי און וקורא ראיותיהם מנעמים כי הם עריבות לטבע האדם להסכמת המציאות עמהם, כאמרם שאני מינות דמשכא, ולזה יתפלל שלא יפותה ללחום את לחמם לאכול במנעמיהם וכבר ידעת שהחכמה תכונה בשם לחם לכו לחמו בלחמי (משלי ט ה). או נפרש אע״פ שיפתוני בחלק שפתיהם ויחשבו להדיחני במחק אמרים בל אלחם במנעמיהם.
פסוק ה:ואמרו יהלמני צדיק יקשור המפרש לכל אחד מהפירושים כפי שפע לשונו וכוונת הענין לפירוש האחרון מה שיהלמני הצדיק הוא אצלי חסד כלומ׳ מנעמי הרשעים ופתוי דבריהם מרירות חזק בפי וחלימת הצדיק והכאתו חסד עלי וכן שמן ראש כלומ׳ ותוכחתו אצלי שמן ראש ר״ל שמן מופלג וחשוב כמו בשמים ראש (שמות ל כג) ובלעז קפטאל ואל יני ראשי כמו יניא באלף ולדעתי הראש הוא המניא כלומ׳ שמן חשוב שלא יניאהו במשחו אבל שיערב לו. ואמ׳ כי עוד ותפלתי ברעותיהם כלומ׳ אם לא יוכיחני הצדיק ולא יתמיד ליסרני ולהכותני ושאתפתה למנעמי דברי הרשעים עוד יבא זמן שאתפלל שיבאו עלי רעותיהם ר״ל הלימותיהם ותוכחותיהם ושאתחרט על מה שפתוני הם במנעמיהם. ולפי׳ האמצעי יאמר יהלמני צדיק כלומ׳ אע״פ שאני רואה הצלחתם איני חפץ בה אבל יהלמני צדיק כלומ׳ שאני נשאר הלום ויגע בראותי קושי יומי ורוע סדר עניני ואעפ״כ הוא אצלי מחסד האל וכן יוכיחני ר״ל שאעמוד מוכח במכאוב על משכבי על ראותי רעתי וכשאתבונן בענינים אני מחזיק אותו צער כשמן הטוב שלא יניאהו ראשי כי לא בחרתי בהצלחתם להתפתות בסבתה ועוד יבוא זמן שאתפלל שיגיעוני הרעות שהגיעו לצדיקים בדעתי האחרית כמו שהתבאר בענין צדיק ורע לו רשע וטוב לו. ולפי׳ הראשון נפרש יהלמני מלשון רבו׳ מענין בקש להלמו, לשון התיישבות, ואמ׳ מה שיישב לי הצדיק באמונות התוריות אע״פ שאינן ראיות מופתיות הוא אצלי חסד ואמת ומה שיוכיח לי בהם ר״ל שיברר לי בהם הוא ערב לי כשמן הטוב כי כל עוד שאני בזאת האמונה אפחד במעשי ואדאג לעונש משפטיו ית׳ ואדריך מעגלי בדרך מישור עד שאעבוד באהבה ואתפלל לפניו תמיד ברעות הרשעים להנצל מהם.
פסוק ו:ואמ׳ נשמטו בידי סלע שופטיהם כלומ׳ אני מפחד במעשי תמיד אבל הם אפי׳ חכמיהם ושופטיהם נשמטו ונעזבו בידי סלע והוא משל על היצר כאמרו לב האבן (יחזק׳ יא יט) כלומ׳ נעזבו ביד קשי לבבם הרע ולא ייראו האל ושמעו אמרי כלומ׳ אע״פ ששמעו אמרי לא קבלו אותם. או [נפרש] נשמטו עבר במקום עתיד והוא לשון קללה כלומ׳ ישמטו בידי סלע כלומ׳ בשפתי הסלע ישמטו ויפלו שופטיהם ומנהיגיהם המחזיקים ביד רשעם ואז ישמעו לאמרי וינעמו להם וימנעו מכל רעותיהם אשר ירעו לנו.
פסוק ז:ואמ׳ כמו פולח ובוקע עצים בארץ שהחתיכות מתפזרות הנה לרוב חוזק הפלוח והבקיע כן לחוזק צרותיהם נפזרו עצמינו לפי שאול ר״ל עד שהגענו לשפת שאול שהוא הקבר כלומ׳ שהגענו בהם עד שערי מות ולשון פזור העצמות נאמ׳ דרך הפלגה שלרוב הפחד ירעדו כמו שמתפחדים אחד מחבירו ומתפזרים כדרך והתפרדו כל עצמותי (מזמ׳ כב טו).
פסוק ח:ומתוך כך חוזר לתפלתו לאל להצילו מהם ואמ׳ כי אליך א׳ ה׳ עיני ר״ל להצילני מהם בך חסיתי אל תער נפשי ר״ל אל תערה אותה מתוך הגוף עד בוא עתה לעלות בטהרה ושלימות כענין ואשפוך את נפשי לפני ה׳ (ש״א א טו)
פסוק ט:ושמרני מיד הפח אשר יקשו לי כלומ׳ שמו לי למוקש וכפל הענין באמרו ומוקשות פועלי און.
פסוק י:יפלו במכמוריו רשעים יחד ואמ׳ במכמוריו כרומז על הגדול שבאויביו אם על שאול אם על דואג כלומ׳ שיפלו במכמורות שהכין לדוד כלומ׳ כל הרשעים יחד הנמשכים עמו להתנכל עליו. ואנכי עד אעבור הפוך עד אעבור אנכי כלומ׳ ימותו הם עד שאוכל אנכי לעבור לבטח ולא אירא מהם.
