א מִזְמ֗וֹר לְדָ֫וִ֥ד יְהוָ֣ה קְ֭רָאתִיךָ ח֣וּשָׁה לִּ֑י הַאֲזִ֥ינָה ק֝וֹלִ֗י בְּקָרְאִי־לָֽךְ׃ ב תִּכּ֤וֹן תְּפִלָּתִ֣י קְטֹ֣רֶת לְפָנֶ֑יךָ מַֽשְׂאַ֥ת כַּ֝פַּ֗י מִנְחַת־עָֽרֶב׃ ג שִׁיתָ֣ה יְ֭הוָה שָׁמְרָ֣ה לְפִ֑י נִ֝צְּרָ֗ה עַל־דַּ֥ל שְׂפָתָֽי׃ ד אַל־תַּט־לִבִּ֨י לְדָבָ֪ר ׀ רָ֡ע לְהִתְע֘וֹלֵ֤ל עֲלִל֨וֹת ׀ בְּרֶ֗שַׁע אֶת־אִישִׁ֥ים פֹּֽעֲלֵי־אָ֑וֶן וּבַל־אֶ֝לְחַ֗ם בְּמַנְעַמֵּיהֶֽם׃ ה יֶֽהֶלְמֵֽנִי־צַדִּ֨יק ׀ חֶ֡סֶד וְֽיוֹכִיחֵ֗נִי שֶׁ֣מֶן רֹ֭אשׁ אַל־יָנִ֣י רֹאשִׁ֑י כִּי־ע֥וֹד וּ֝תְפִלָּתִ֗י בְּרָעוֹתֵיהֶֽם׃ ו נִשְׁמְט֣וּ בִֽידֵי־סֶ֭לַע שֹׁפְטֵיהֶ֑ם וְשָׁמְע֥וּ אֲ֝מָרַ֗י כִּ֣י נָעֵֽמוּ׃ ז כְּמ֤וֹ פֹלֵ֣חַ וּבֹקֵ֣עַ בָּאָ֑רֶץ נִפְזְר֥וּ עֲ֝צָמֵ֗ינוּ לְפִ֣י שְׁאֽוֹל׃ ח כִּ֤י אֵלֶ֨יךָ ׀ יְהֹוִ֣ה אֲדֹנָ֣י עֵינָ֑י בְּכָ֥ה חָ֝סִ֗יתִי אַל־תְּעַ֥ר נַפְשִֽׁי׃ ט שָׁמְרֵ֗נִי מִ֣ידֵי פַ֭ח יָ֣קְשׁוּ לִ֑י וּ֝מֹקְשׁ֗וֹת פֹּ֣עֲלֵי אָֽוֶן׃ י יִפְּל֣וּ בְמַכְמֹרָ֣יו רְשָׁעִ֑ים יַ֥חַד אָ֝נֹכִ֗י עַֽד־אֶעֱבֽוֹר׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
מִזְמוֹר לְדָוִד. ה', קְרָאתִיךָחוּשָׁה, מהר לעזור לִּי, הַאֲזִינָה קוֹלִי בְּקָרְאִי לָךְ.
פסוק ב:
תִּכּוֹן, תהיה ערוכה לפניך תְּפִלָּתִי, המכילה מלים בלבד כאילו נתתי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ, ומַשְׂאַת, הרמת כַּפַּי אליך בתפילה תיחשב כמִנְחַת עָרֶב, המנחה המשלימה את קרבנות היום. בבית המקדש הייתה זו המנחה שליוותה את קרבן התמיד של בין הערביים.
פסוק ג:
שִׁיתָה, שים, ה', שָׁמְרָה, מחסום לְפִי. שמור את פי שלא אכשל בדיבור רע; שים נִצְּרָה, סגירה עַל דַּל, דֶלת שְׂפָתָי, על פתחי פי.
פסוק ד:
אַל תַּט, תטה את לִבִּי לְדָבָר רָעלְהִתְעוֹלֵל עֲלִלוֹת, לתכנן ולבצע מעשים פוגעניים בְּרֶשַׁע אֶת, עם אִישִׁים שהם פֹּעֲלֵי אָוֶן, עושי רע. שלא אהיה שותף להם וּבַל אֶלְחַם, ולא אוֹכל אִתם בְּמַנְעַמֵּיהֶם, במאכליהם הנעימים והערבים. שמור אותי מלהרשיע בעקבות מצוקתי, שבין היתר נבעה מכך שאינני משתף את עצמי במעשיהם.
פסוק ה:
על פני מנעמי הרשעים הייתי מעדיף כי יֶהֶלְמֵנִי, יכה אותי צַדִּיק מכת חֶסֶד, שבאה לשפר אותי, וְיוֹכִיחֵנִי תוכחה נעימה כשֶׁמֶן רֹאשׁ, שמן חשוב ומבושם; אַל יָנִי, יעכב רֹאשִׁי מלקבל אותו. כִּי עוֹד, אכן תמיד אני ממשיך בדרכי וּתְפִלָּתִי בְּרָעוֹתֵיהֶם, להינצל מהרשעים.
פסוק ו:
נִשְׁמְטוּ בִידֵי, ייפלו אל סֶלַע שֹׁפְטֵיהֶם, ראשיהם ומנהיגיהם של פועלי האוון, וְשָׁמְעוּ אֲמָרַי כִּי נָעֵמוּ. לא אני הגורם לאיבה. אדרבא, אני משתדל לפעול בדרך הטובה ביותר גם בשבילם. ובינתיים אני ועדתי הם המוכים מכל צד –
פסוק ז:
כְּמוֹ איכר הפֹלֵחַ וּבֹקֵעַ בָּאָרֶץ את רגבי האדמה המתפזרים, נִפְזְרוּ עֲצָמֵינוּ לְפִי, עד פי השְׁאוֹל, פתחה של גיהנום. אנחנו שבורים, מנותקים ממקומנו וקרובים לאבדון.
פסוק ח:
כִּי אֵלֶיךָ, אלוהים אֲדֹנָי, פונות עֵינָי; בְּכָה, בך חָסִיתִי, אַל תְּעַר, תשפוך את נַפְשִׁי למות.
פסוק ט:
שָׁמְרֵנִי מִידֵי פַח, מוקש אשר יָקְשׁוּ, הטמינו לִי, וּממֹקְשׁוֹת, מוקשי פֹּעֲלֵי אָוֶן.
פסוק י:
יִפְּלוּ בְמַכְמֹרָיו של האוון הרְשָׁעִים יַחַד, ובתוך כך אָנֹכִיעַד אֶעֱבוֹר, אצא בשלום.