נשאתי. כשידבר על לשון בני הגלות פעם ידבר לשון יחיד דרך כלל ופעם דרך לשון רבים:
פסוק א:
היושבי. היו"ד נוספת והוא כמו היושב אמר אין לי עזר בארץ ואיני מקוה העזר אלא ממך:
פסוק ב:
עבדים. שאין להם מחיה ופרנסה אלא מהם ואליהם תלוים עיניהם. ואדוני אבי ז"ל פירוש:
פסוק ב:
אל יד אדוניהם אל יד גבירתה. שיכו אותם אין להם למי ישאו עין אלא לעצמם שירחמו עליהם וירפו ידם מהם כן אנחנו מי הכנו ומי נתננו בגלות שירחם עלינו ויוציאנו ממנו:
פסוק ג:
חננו. הכפל לחזק הבקשה כי רב זמן ארוך שבענו בוז הגלות:
פסוק ד:
הלעג השאננים. חסר הנסמך כמו הארון הבדים: אמר שבעה נפשינו הלעג. לעגת השאננים שלועגים עלינו. או יהיה ה"א השאננים במקום למ"ד שבענו הלעג שאנחנו לשאננים ושבענו הבוז, והשאננים הגוים שהם שקטים ושאננים ואנחנו עניים וכואבים ביניהם ילעגו לנו:
פסוק ד:
ולגאיונים. מלה אחת בכתוב והוא כמו גאים אלא שנראית בו למ"ד הפעל ביו"ד והנו"ן נוספת. והוא כמו עליונים במשקל אלא שנשתנו תנועתיו מפני אות הגרון והוא בקרי שתי אותיות מלת לגאי יונים והוסיף בו ענין בקרי, כי גאי כמו גיאי ויונים מענין העיר היונה שהוא ענין אונאה: