א שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת אֵ֭לֶיךָ נָשָׂ֣אתִי אֶת־עֵינַ֑י הַ֝יֹּשְׁבִ֗י בַּשָּׁמָֽיִם׃ ב הִנֵּ֨ה כְעֵינֵ֪י עֲבָדִ֡ים אֶל־יַ֤ד אֲ‍ֽדוֹנֵיהֶ֗ם כְּעֵינֵ֣י שִׁפְחָה֮ אֶל־יַ֪ד גְּבִ֫רְתָּ֥הּ כֵּ֣ן עֵ֭ינֵינוּ אֶל־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ עַ֝֗ד שֶׁיְּחָנֵּֽנוּ׃ ג חָנֵּ֣נוּ יְהוָ֣ה חָנֵּ֑נוּ כִּֽי־רַ֝֗ב שָׂבַ֥עְנוּ בֽוּז׃ ד רַבַּת֮ שָֽׂבְעָה־לָּ֪הּ נַ֫פְשֵׁ֥נוּ הַלַּ֥עַג הַשַּׁאֲנַנִּ֑ים הַ֝בּ֗וּז לִגְאֵ֥יוֹנִֽים׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת. אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי, הרמתי משפל המדרגה אֶת עֵינַי בתפילה ובתחינה, אליך הַיֹּשְׁבִי, היושב בַּשָּׁמָיִם.
פסוק ב:
הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם, שבידיהם הכוח והסמכות להעניק ולסייע או לייסר, כְּעֵינֵי שִׁפְחָה, שכוחה זעום אף מכוחו של העבד, אֶל יַד גְּבִרְתָּהּכֵּן, מתוך אותה תלות קיצונית אנחנו נושאים את עֵינֵינוּ אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ ומצפים לעזרתו עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ, ירחם עלינו וישפיע עלינו מטובו. וכך אנחנו מבקשים:
פסוק ג:
חָנֵּנוּ, ה', חָנֵּנוּ, כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז. לא די בכך שאנו סובלים כל מיני סבל, אף משפילים אותנו בקיתונות של בוז.
פסוק ד:
רַבַּת, הרבה שָׂבְעָה לָּהּ נַפְשֵׁנוּ מן הַלַּעַג של הַשַּׁאֲנַנִּים, האנשים השלווים הבזים לנו, ומן הַבּוּז לִגְאֵי יוֹנִים, של הגאים.