בחמשה עשר יום. פרש"י נתפרש היום של חנייה זו לפי שבו ביום כלתה החררה שהוציאו ממצרים והוצרכו למן למדנו שאכלו משיורי מצה ס"א סעודות וירד להם מן בי"ו באייר וא' בשבת היה כדאית' במסכ' שבת עכ"ל. וזה לך החשבון הס"א סעודו' פסח מצרים היה ביום ה' ובאותו יום ה' לבקר אכלו סעודה ראשונה הרי לך י"ו ימים מניסן שהוא מלא וי"ד ימים מאייר הרי לך ל' יום ובהם יש ס' סעודות לפי חשבון ב' סעודות ליום והם כלות ליל ט"ו באייר שהוא ליל שבת והסעודה שהיא ששים ואחת אכלו ביום ט"ו באייר לבוקר ולערב התלוננו על משה ועל אהרן לפי שפסקה החררה וי"מ שהס"א סעודות התחילו מליל ט"ו בניסן ולדבריהם הם כלות ליל ט"ו באייר בהכנסת שבת ואין נכון לומ' כן מפני כמה דברים אחת שפרש"י שאכלו משירי מצה ס"א סעודות ולדבריהם היה לו לומר שאכלו מן הבצק ס"א ולא משירי הבצק כי משמע שירי אחר שהתחילו לאכול מן הבצק אכלו עוד משירי הבצק ס"א סעודות ועוד לדבריה' צ"ל שישבו ישראל בתענית בט"ו באייר שהיה שבת דאמרי' לא ירד המן עד למחרתו כדפרש"י לכך נרא' שלשון ראשון עקר מ"מ יש לתמוה על פרש"י שהוא פי' כאן שירד המן בי"ו באייר ולקמן גבי ארבעים שנה פי' שירד המן בט"ו באייר. וי"מ דברי רש"י שירד המן ביום ט"ו בין השמשות שהוא התחלת ליל י"ו ואי אפשר לומר כן שהרי גבי לחם לאכול למדה תורה וכו' ומה להוריד לחם בבקר משמע שתחלת ירידתו היתה ומ"מ נ"ל שאותו לשון שמפרש שירד המן בששה עשר באייר הוא עקר הלשון שאם אתה אומ' בט"ו ירד המן למה התלוננו על משה ועל אהרן הרי תחיל' ירידתו היתה בבקר ובליל ט"ז אכלו מן החררה שהוציאו ממצרים ועוד כי המקראות מוכיחין שירד המן בי"ו באייר שנ' ויסעו מאלים ויבאו וגו' בחמשה עשר יום לחדש השני וגו' וכתוב אחריו וילונו כל עדת ופרש"י לפי שכלה הלחם. וכתו' הנני ממטיר לכם לחם וגו' וכתו' אחריו ויאמר משה בתת ה' לכם בערב בשר לאכול ולחם בבקר לשבוע משמ' שביום עוד היתה התלונה ולמחרתו לבקר ירד המן. ועוד על כרחין לא ירד המן בט"ו באייר שהרי יום ט"ו היתה בשבת והוא לא ירד בשבת כדכתי' ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה. וגם במסכת שבת פרק ר' עקיבא משמע כן דקאמ' ויסעו מאלים וגו' אותו יום שבת היה כדכתי' ובקר וראיתם את כבוד וגו' וכתי' ששת ימים תלקטוהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו ופרש"י ז"ל כי נתרעמו ביום בואם אל המן כדכתי' וילונו על משה ועל אהרן כו' להוריד להם מן למחרתו ועל כרחיך באחד בשבת ירד להם מן תחלה שנ' ששת ימים תלקטוהו וביום השביעי לירידתו שבת לא יהיה בו עכ"ל. הרי לך מכל אלה שירד המן בי"ו באייר. ויש משיבין דברי רש"י דודאי בי"ו באייר ירד להם המן ומה שפי' הקונטרוס שירד בט"ו בו לא בט"ו ממש קאמ' אלא כשירד המן ט"ו ימים היו עתידים לבא מחדש אייר ודוגמתו פ"ה שם כ"ש. ולפי הנראה הדוגמא שפי' הקונ' בט"ו בניסן פסק המן דהתם נמי לא בט"ו ממש קאמר דהא בספר יהושע כתי' וישבות המן ממחרת הפסח וגו' ופ"ה שם דהיינו יום הנפת העומ' ועוד אפי' אם ת"ל דהא כדאי' מ"מ יש להוכיח כמה שפי' הקונטר' בט"ו באייר ירד המן לא בט"ו ממש קאמ' דאי בט"ו ממש קאמ' מאי פ"ה והלא חסר ל' יום הרי אין כאן אלא כ"ט יום ט"ו מניסן שבי"ו בו פסק המן כדפי' הקונטר' ביהושע וי"ד מאייר ירד המן ר"ל בט"ו ימים היו עתידים לבא מחדש אייר הרי אייר לעולם חסר הא אייר דההוא שתא עבורי עברוה כדאית' פרק ר' עקיבא עדי"א. ואין להקשות היאך הלכו ישראל בט"ו באייר שהיה שבת למאן דאמ' אתחומין אפקוד שהרי עדין לא הזהיר משה ולכך נענש שנאמר עד אנה מאנתם. ובפרק ר' עקיבא פי' התוספות בענין אחר וז"ל למאן דאמר אתחומין אפקוד צ"ל הא דקאמר אותו היום של ט"ו דשבת היה לא בעינן אלא בערב שבת באו לשם. והא דכתי' בחמשה עשר יום לחדש השני לא אויבאו ולא אוילונו הכי גרסת תו"ך. תימה היכי מייתי ראיה מהאי קרא דבאחד בשבת ירד להם מן תחלה. והלא זה הפסוק נכתב אחר שירד והיה כבר מן השבוע כשהגידו נשיאי העדה למשה שלקטו לחם משנה דכתיב אכלוהו היום. ששת ימים תלקטהו והמן ירד כבר מיום ראשון שעבר ואומ' ר"י דאע"ג דלא נאמר אלא לאחר כך מ"מ אתי שפיר דמשה שכח לומר להם. והיה אומ' היה לי לומר לכם מה שאמר לי הקב"ה כשנתן המן שתלקטוהו ששת ימים כך שיטת תו"ך:
פסוק יג:
ותעל השליו ותכס את המחנה. תימ' כיון שהיה להם שליו למה אמרו מי יאכילנו בשר ואומ' הרר"א שמצא בתנחו' ששאלו להתיר להם עריות דקאמ' התם וז"ל וא"ת בשר היה מה שבקשו והלא כל מה שבקשו היה נעשה המן לתוך פיהם שנא' ויתן להם את שאלתם. וא"ת הלא היה להם שור ובהמ' וכתוב וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר. וא"ת אכלום במדבר והלא כתוב ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד. מכאן אמ' ר' שמעון לא בשר היה מה שנתאוו שכן הוא אומר וימטר עליהם כעפר שאר ואין שאר אלא עריות שנ' איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו וגו' הוי אומ' שבקשו להתיר להם עריות עכ"ל. אמנם פרש"י בפרשת בהעלותך גבי מי יאכילנו בשר וז"ל וכי לא היה להם בשר והלא כבר נאמר וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר אלא שמבקשים עלילה עכ"ל. והרב ר' יצחק פיר' קרא שהשליו פסק להם בשנה ראשונה שנ' ובני ישראל אכלו את המן מ' שנה ולא נזכר שם שליו וכן ביהושע נאמר וישבת המן ממחרת וגו' ולא הזכיר שליו:
פסוק כב:
לחם משנה שני העומר לאחד. מכאן מוכיח ר' מאיר דרוטנבור"ק שצריך לבצוע בשבת בסעודה שלישית בככר אחד שלם שהרי ביום שישאר לכל אחד ב' עמרים ומן העומר עשו ב' לחמים הרי ד' לחמים א' היה נאכל בערב שבת בליל שבת השני בבקר השלישי הרי שנשאר עוד ככר אחד שלם בסעודה שלישית:
פסוק לה:
ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד בואם אל ארץ נושבת. תימ' למה לא הכניסן הקב"ה לארץ מיד שיצאו ישראל ממצרים כבר מפורש הענין בספרי וז"ל אמ' הקב"ה אם אני מכניס ישראל עכשו לארץ מיד יחזיקו איש בשדהו ואיש בכרמו ויהיו בטלין מן התור' אלא הריני מקיפן מ' שנה במדבר כדי שיהיו אוכלים מן ושליו ויהיו שותין מי באר ומתוך כך התורה נכללת בגופן. ד"א כששמעו כנעניים ישראל לכנסין לארץ עמדו ושרפו הזרעים וקצצו האילנות וסתרו הבנינים וסתמו כל המעיינות אמר הקב"ה לא הבטחתי לאברהם אביהם שאכניסם לארץ חרבה אלא בארץ מלאה כל טוב אלא הריני מקיפן מ' שנה במדבר כדי שיעמדו כנענים ויתקנו מה שקלקלו עכ"ל. ורש"י פי' טעם אחר בפ' בהעלותך שפי' גבי נוסעים אנחנו וז"ל מיד עד ג' ימים אלו נכנסין לארץ שבמסע זה הראשון נסעו על מנת ליכנס לארץ אלא שחטאו במתאוננים ולא שנגזר עליהם באותו עון שלא ליכנס לארץ אלא על ידי אותו עון נתגלגל הדבר שלא ליכנס לארץ. כמו שפי' חזקו' בפרשת גבי כי תבואו אל הארץ: