ולמדנו מדבר ה׳ למען אנסנו הילך בתורתי אם לא. כי עסק התורה הוא בכלל ידיעת ה׳ שאמר משה וכן הוא ברור . שהרי אפי׳ דין תורה בין אדם לחבירו שהוא מעין מעלת התורה כמש״כ בס׳ בראשית מ״ט י״ז. אמר ירמיה הנביא כ״ב ט״ז. דן דין עני ואביון אז טוב הלא היא הדעת אותי נאם ה׳. וכש״כ העוסק בתורה שהוא חביב לפני הקב״ה יותר מהכל עד שאמר ה׳ למשה שבזה יהי׳ מנסה את ישראל אם ידיעת ה׳ יהי׳ בעסק התורה כמש״כ לעיל:
פסוק ז:
והא שכתוב בתהלים ע״ח וידברו באלהים אמרו היוכל אל לערוך שלחן במדבר וגו׳. ע״כ לא מדבר בתלונה זו שהרי כתיב שם הן הכה צור ויזובו מים ונחלים ישטופו הגם לחם יוכל תת וגו׳. הרי שמדבר בתלונה מאוחרת להכאת הצור. אלא מדבר בתלונה של קברות התאוה. ובקשו כמו כן לחם של בני אדם ושארי צרכי השלחן. אבל כאן לא הגיעו לזה החטא רק בקשת שביעה הראויה. ולא על ה׳ כ״א על משה ואהרן בדעתם שהמה הביאום לסכנה זו. וע״ז אמרו משה ואהרן שעל ה׳ להראות שכך הי׳ רצונו:
פסוק טו:
והנה לפי הדרש במס׳ סוכה דל״ט גבי פירות שביעית דכתיב לכם לאכלה ולא לסחורה. הי׳ אפשר לפרש גם כאן הכי. אבל יבואר לפנינו דזה למדנו ממקרא הסמוך. ומה שדרשו שם עוד לאכלה ולא למשרה וכבוסה. לא שייך במן שלא הי׳ ראוי לד״א: