פסוק א:בחמשה עשר יום. תניא, אותו היום שבת היה, דכתיב (פ' ז') ובקר וראיתם את כבוד ה' וכתיב (פ' כ"ו) ששת ימים תלקטוהו .
(שבת פ"ז ב׳)
פסוק ב:וילינו וגו'. תניא, אמר ר' יהודה, זה אחד מעשרה נסיונות שניסו אבותינו במדבר להקב"ה .
(ערכין ט"ו א׳)
פסוק ד:הנני ממטיר לכם. א"ר יוחנן, מטר בשביל יחיד, דכתיב (פ׳ תבוא) יפתח ה׳ לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך, פרנסה בשביל רבים, דכתיב הנני ממטיר לכם לחם .
(תענית ט׳ א׳)
פסוק ד:הנני ממטיר לכם לחם. כתיב לחם וכתיב עגות וכתיב וטחנו, הא כיצד, צדיקים לחם, בינונים עגות, רשעים טחנו ברחים .
(יומא ע"ה א׳)
פסוק ד:הנני ממטיר לכם לחם. כתיב לחם וכתיב שמן וכתיב דבש, א"ר יוסי ב"ר חנינא, לנערים לחם, לזקנים שמן, לתינוקות דבש .
(שם שם ב׳)
פסוק ד:ויצא העם ולקטו. כתיב הכא ויצא העם ולקטו וכתיב (פ׳ בהעלתך) וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו, וכתיב (שם) שטו העם ולקטו , הא כיצד, צדיקים ירד על פתח בתיהם, בינונים יצאו ולקטו, רשעים שטו ולקטו .
(שם שם א׳)
פסוק ה:והיה ביום הששי. אמר רבה, מאי דכתיב והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו, חול מכין לשבת וחול מכין ליום טוב ואין יו"ט מכין לשבת ואין שבת מכינה ליו"ט .
(ביצה ב׳ ב')
פסוק ה:והכינו את אשר יביאו. אמר רב חסדא, לעולם ישכים אדם להוצאת שבת, שנאמר והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו – לאלתר .
(שבת קי"ז ב׳)
פסוק ה:והכינו את אשר יביאו. אמר רבה, והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו, מכאן דמוקצה מדאורייתא, ואזהרתה – מלא תעשה כל מלאכה (פ׳ יתרו) .
(פסחים מ"ז ב׳)
פסוק ז:ונחנו מה. אמר הקב"ה לישראל, חושקני בכם, שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטים עצמכם לפני, נתתי גדולה למשה ואהרן אמרו ונחנו מה .
(חולין פ"ט א׳)
פסוק ז:ונחנו מה. אמר רבא, אין העולם מתקיים אלא בשביל משה ואהרן, כתיב הכא ונחנו מה, וכתיב התם (איוב כ״ו:ז׳) תולה ארץ על בלימה .
(שם שם)
פסוק ז:ונחנו מה. אמר רבא, גדול הנאמר במשה ואהרן יותר ממה שנאמר באברהם, דאילו באברהם כתיב (פ׳ וירא) ואנכי עפר ואפר, ואילו במשה ואהרן כתיב ונחנו מה .
(שם שם)
פסוק ח:בערב בשר. תני משמיה דר' יהושע בן קרחה, בשר ששאלו שלא כהוגן ניתן להם שלא כהוגן, לחם ששאלו כהוגן ניתן להם כהוגן .
(יומא ע"ה א')
פסוק ח:בערב בשר. כאן למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא בלילה .
(שם שם ב')
פסוק ח:כי על ה'. א"ר חנינא בר פפא, כל המתרעם על רבו כאלו מתרעם על השכינה שנאמר לא עלינו תלונותיכם כי על ה׳ .
(סנהדרין ק"י א׳)
פסוק יג:ותעל השליו. כתיב שליו וקרינן סליו, א"ר חנינא, צדיקים אוכלים אותו בשלוה, רשעים אוכלים אותו ודומה להם כסילון .
(יומא ע"ה ב׳)
פסוק יד:ותעל שכבת הטל. כתוב אחד אומר ותעל שכבת הטל וכתוב אחד אומר (פ׳ בהעלתך) וברדת הטל , א"ר יוסי ב"ר חנינא, טל מלמעלה וטל מלמטה ודומה כמו שמונח בקופסא .
(יומא ע"ה ב׳)
פסוק יד:דק מחספס. [מאי מחספס], ריש לקיש אמר, שנמוח על פס היד , ור׳ יוחנן אמר, דבר שנבלע במאתים וארבעים ושמונה אברים [שם שם]
פסוק כ:ויותירו. תניא, אמר ר' יהודה, זה אחד מעשרה נסיונות שניסו אבותינו במדבר להקב"ה .
(ערכין ט"ו א׳)
פסוק כא:בבקר בבקר. מה ת"ל בבקר בבקר, להקדים לו שעה אחת .
(ברכות כ"ז א')
פסוק כא:בבקר בבקר. תנא ר' ישמעאל, בבקר בבקר, בא הכתוב ליתן תחום לבקרו של בקר .
(ירושלמי ברכות פ"א ה"א)
פסוק כא:וחם השמש. אימתי – בארבע שעות, או אינו אלא בשש שעות, כשהוא אומר (פ׳ וירא) כחם היום הרי שש שעות אמור , הא מה אני מקיים וחם השמש – בארבע שעות .
(ברכות י"ז א׳)
פסוק כא:וחם השמש. אימתי – בארבע שעות, מאי משמע , אמר רב אחא בר יעקב, אמר קרא וחם השמש ונמס, איזו היא שעה שהשמש חם והצל צונן הוי אומר בארבע שעות .
(ברכות י"ז א׳)
פסוק כב:לקטו לחם משנה. א"ר אבא, חייב אדם לבצוע על שתי ככרות בשבת, דכתיב לחם משנה , וא"ר אשי, חזינא לרב כהנא דנקט תרתי ובצע חדא, אמר לקטו כתיב .
(שבת קי"ז ב׳)
פסוק כג:שבתון. תניא, מניין ליוהכ"פ שחל להיות בשבת שאסור בקניבת ירק ת"ל שבתון שבות , למאי, אילימא למלאכה והכתיב (פ׳ יתרו) לא תעשה כל מלאכה, אלא לאו אקניבת ירק [שם קי"ד ב׳]
פסוק כג:את אשר תאפו וגו׳. מכאן סמכו חכמים לעירוב תבשילין מן התורה [הא כיצד] דאמר ר׳ אליעזר, את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו [ללמד על יו"ט שחל להיות בערב שבת] שאין אופין אלא על האפוי ואין מבשלין אלא על המבושל .
(ביצה ט"ו ב׳)
פסוק כה:אכלוהו היום. ת"ר חייב אדם לאכול שלש סעודות בשבת, מאי טעמא, תלתא היום כתיבי, אכלוהו היום, כי שבת היום, היום לא תמצאוהו בשדה .
(שבת קי"ז ב')
פסוק כה:אכלוהו היום. א"ר שמעון בן פזי א"ר יהושע בן לוי משום בר קפרא, כל המקיים שלש סעודות בשבת נצול משלש פורעניות, מחבלו של משיח, ומדינה של גיהנם, וממלחמת גוג ומגוג, דכתיב הכא יום וכתיב בחבלו של משיח (מלאכי ג׳:כ״ג) הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה', ובדינה של גיהנם כתיב (צפניה א׳:ט״ו) יום עברה היום ההוא, ובמלחמת גוג ומגוג כתיב (יחזקאל ל״ח:י״ח) ביום בוא גוג [שם קי"ח א׳]
פסוק כה:כי שבת היום. א"ר לוי, אילו שמרו ישראל שבת אחת כתקונה מיד היה בן דוד בא, שנאמר כי שבת היום, ואומר (ישעיהו ל׳:ט״ו) בשובה ונחת תושעון – בשובה ונייחא תתפרקון [ירושלמי תענית פ"א ה"א]
פסוק כו:שבת לא יהיה בו. למדנו שאין יורד בשבת, ביו"ט מניין, ת"ל לא יהיה בו, ביוהכ"פ מניין, ת"ל שבת [מכילתא]
פסוק כז:ויהי ביום השביעי. אמר רב יהודה אמר רב, אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהם אומה ולשון, שנאמר ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט וכתיב בתריה ויבא עמלק .
(שבת קי"ח ב׳)
פסוק כז:ויהי ביום השביעי יצאו. תניא, א"ר יהודה, זה אחד מעשרה נסיונות שניסו אבותינו במדבר להקב"ה .
(ערכין ט"ו א')
פסוק כח:עד אנה מאנתם. אמר ליה רבא לרבה בר מרי, מנא הא מילתא דאמרי אינשי בהדי הוצא לקי כרבא, דכתיב עד אנה מאנתם לשמור מצותי .
(ב"ק צ"ב א׳)
פסוק כח:עד אנה מאנתם. רבי היה יושב ודורש, והריח ריח שום, אמר מי שאכל שום יצא, עמד ר' חייא ויצא, עמדו כולם ויצאו, ומהיכי גמר ליה ר' חייא, ממשה, דכתיב ביה עד אנה מאנתם .
(סנהדרין י"א א׳)
פסוק כח:לשמור מצותי ותורתי. וכתיב בתריה ראו כי ה׳ נתן לכם השבת, מלמד ששקולה מצות שבת כנגד כל המצות שבתורה .
(ירושלמי נדרים פ"ג ה"ט)
פסוק כט:שבו איש תחתיו. כמה תחתיו – ארבע אמות, שלש לגופו ואמה כדי לפשוט ידיו ורגליו .
(עירובין מ"ח א׳)
פסוק כט:אל יצא איש ממקומו. תנא ר׳ חייא, לוקין על עירובי תחומין דבר תורה [מאי טעמא אל יצא איש ממקומו כתיב] [שם י"ז ב׳]
פסוק כט:אל יצא איש ממקומו. ממקומו – אלו אלפים אמה , מנלן, א"ר חסדא, למדנו מקום ממקום ומקום מניסה וניסה מניסה וניסה מגבול וגבול מגבול וגבול מחוץ וחוץ מחוץ דכתיב (פ׳ מסעי) ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה .
(עירובין נ"א א')
פסוק לא:גד לבן. א"ר אסי, עגיל כגידא ולבן כמרגלית, ורבנן אמרי, גד שדומה לזרע פשתן בגבעולין .
(יומא ע"ה א׳)
פסוק לא:גד לבן. תניא, אחרים אומרים, גד – שדומה להגדה שמושכת לבו של אדם , תניא אידך, גד, שמגיד להם לישראל אי בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון , לבן – שמלבין עונותיהם של ישראל, כיצד, שנים שבאו לדין לפני משה, זה אומר עבדי גנבת וזה אומר אתה מכרתו לי, אמר להם משה, לבקר משפט, למחר אם נמצא עמרו בבית רבו ראשון בידוע שזה גנבו ואם בבית רבו שני בידוע שזה מכרו .
(יומא ע"ה א')
פסוק לג:צנצנת. איני יודע צנצנת של מה, כשהוא אומר צנצנת אתה למד דבר שהוא מציץ, ואי אתה מוצא כזו אלא כלי זכוכית .
(מכילתא)
פסוק לג:ותן שמה. תניא, משנגנז ארון נגנז צנצנת המן, דאתיא שמה שמה מארון כתיב הכא ותן שמה וכתיב בארון (שמות ל׳:ו׳) אועד לך שמה, מה ארון נגנז אף צנצנת נגנז .
(יומא נ"ב ב')
פסוק לה:ארבעים שנה. וכי ארבעים שנה אכלו, והלא ארבעים שנה חסר שלשים יום אכלו אלא לומר לך עגות שהוציאו ממצרים טעמו בהם טעם מן .
(קדושין ל"ח א')
פסוק לה:אל ארץ נושבת. אי אפשר לומר אל ארץ נושבת שהרי כבר נאמר עד בואם אל קצה ארץ כנען, ואי אפשר לומר אל קצה ארץ כנען שהרי דבר נאמר עד בואם אל ארץ נושבת , הא כיצד, בשבעה באדר מת משה ופסק מן מלירד והיו מסתפקין ממן שבכליהם עד ששה עשר בניסן .
(קדושין ל"ח א׳)
פסוק לו:והעומר עשרית האיפה. [וכמה איפה שלש סאין, מכאן שעיסת המדבר היתה של שבעה לוגין וביצה וחומש ביצה] .
(עירובין פ"ג ב׳)