לבני קרח מזמור שיר כוונת המזמור לשבח ירושלם ושתכלית הבחירה במקום הנכבד ההוא לא היה רק להיותו מקום מוכן לחכמה כאמרם ז״ל אוירא דארעא דישראל מחכים (ב״ב קנ״ח.) ואמ׳ יסודתו בהררי קדש כלומ׳ יסוד המזמור וכונתו על הררי קדש ר״ל הר ציון והר המוריה שהוא הר הבית
פסוק ב:
ואמ׳ אוהב ה׳ שערי ציון מכל משכנות יעקב כלומ׳ אע״פ שכל [משכנות] יעקב בכלל נאהבים אצל האל אלו נאהבות יותר מצד בחירת מצב החכמים הנמצאים שם
פסוק ג:
והוא אמרו נכבדות מדובר בך כלומ׳ שמעלתך מפורסמת בכל העולם ושבחך לא ימוש מפיהם ואמ׳ עיר האלהים סלה כי בחר ה׳ בציון לשכן שמו שם לעולם כי גם בעת הגלות עינינו ולבנו שם כל הימים ובהגיע תר הגאולה שם ידו תנחנו שם יתן את דודיו לנו,
פסוק ד:
(ד-ז) ואמ׳ אזכיר רהב ר״ל מצרים ובבל ליודעי כלומ׳ שאספר שבח המקומות הנכבדים ויגיעם למעלת החכמה [כי] לא נמצא שם רק אחד מעיר והוא ענין זה יולד שם סלה כלומ׳ שיאמר דרך שבח חכם פלוני נולד שם אבל לציון יאמר איש ואיש יולד בה כמה חכמים אין תכלית למספרם. ומלת ליודעי פירושה כשאדבר מזה עם אוהבי ומיודעי וי״מ אותו כמו ליודעים עיר וקרע לו חלוני (ירמ׳ כב יד). וענין והוא יכוננה עליון לשון נקבה מוסב על העיר כלומ׳ ההר ההוא והעיר ההיא יכוננה עליון ר״ל ישגיח בה תמיד ולא יניחה למקרים ולמערכת הכוכבים. כאמרו תמיד עיני ה׳ א׳ בה מראשית השנה עד אחרית שנה (דברים יא יב). והענין שהזכיר ברהב ובבל ושאר המקומות שהוזכרו חזר וכפלו בשאר האומות והוא לדעתי אמרו ה׳ יספר בכתוב עמים כלומ׳ כשהאל יפקוד העמים לא ימצא בהם רק אחד מאלף. ויספור לדעתי מלשון ספור ובכתוב שם דבר כמו כתב כלומ׳ כשהאל יודע ויפרסם ענייני האומות והנכתב והנגזר עליהם יספר עליהם זה יולד שם אבל בציון שרים כחוללים כלומ׳ יהיה מספר השרים ר״ל הנכבדים ואנשי המעלה המשוררים לשמחתם בעבודת האל ית׳ כמספר ההוללים ר״ל המולידים כלומ׳ שכלם שלמים וחכמים ולכן יאמ׳ עליהם ועל העיר ההיא כל מעיני בך באמרם ז״ל דרך הערה על זה אין לו להב״ה בעולמו אלא ד׳ אמות של הלכה (ברכות ח.) וכף כחוללים כמו חלק כחלק (דברים יח) כלומ׳ אלו [כאלו] וכמוהו אצלי וכימיך דבאך (שם לג כה) ר״ל חזקך כלומ׳ שחזקך ותקפך יתארך עמך כל ימי חייך כלומ׳ שלא תחלש לעולם אבל כל הזמן שתחיה תהיה בחוזק ותוקף ובריאות ולא תצטרך לפרש כימיך כימי הנערות כלומ׳ כאותו הזמן שנקראו ימיך ימים כמו שתרגם אונקלוס וכימי עולימותך תוקפך אלא כמו שפירשנו. או נפרש שכל מעיני בך הוא מאמ׳ העם וחוללים מענין חיל כיולדה (ירמ׳ ו כד) כלומ׳ שרים ר״ל המשוררים לרוב שמחתם ועשרם והחוללים לרוב דאגתם ועניים כלם מעיינים בך. וי״מ כי הלידות שהוזכרו כאן לא לידה ממש אלא שפקידתה לעת רצון יקרא לידה כמו כי חלה גם ילדה ציון את בניה (ישע׳ סו ח) ואמ׳ ששאר העיירות כשתבוא להם הפקידה אחר חורבנן יהיה במעט בני אדם והוא ענין זה יולד שם אך לציון יאמר באותו הזמן איש ואיש כלומ׳ כלם יחד ובכתוב עמים כלומ׳ כשיגזור עליהם פקידה אך לבת ציון שרים כחוללים.