מזמור שיר יסודתו בהררי קודש
לִבְנֵי-קֹ֖רַח מִזְמ֣וֹר שִׁ֑יר יְ֝סוּדָת֗וֹ בְּהַרְרֵי-קֹֽדֶשׁ:
(תהילים פז א)
זאת אומרת: כי השיר נוסד בשביל או על ידי העוטרים את עיר הקודש ירושלים אורחת עולים העולים בהררי קודש ["יְֽרוּשָׁלִַ֗ם הָרִים֮ סָבִ֪יב לָ֥הּ"(תהילים קכה ב)], ולפני מבטם מתגלה עיר הא-להים בכליל יופיה הנאדר בקודש; והם, מהמיית רגשותיהם בקרבם, מקדמים אז פניה במחולות ובמִזְמוֹר שִׁ֑יר זה.
אַזְכִּ֤יר רַ֥הַב וּבָבֶ֗ל לְֽיֹ֫דְעָ֥י הִנֵּ֤ה פְלֶ֣שֶׁת וְצ֣וֹר עִם-כּ֑וּשׁ זֶ֝֗ה יֻלַּד-שָֽׁם: וּֽלֲצִיּ֨וֹן יֵאָמַ֗ר אִ֣ישׁ וְ֭אִישׁ יֻלַּד-בָּ֑הּ וְה֖וּא יְכוֹנְנֶ֣הָ עֶלְיֽוֹן: ה' יִ֭סְפֹּר בִּכְת֣וֹב עַמִּ֑ים זֶ֖ה יֻלַּד-שָׁ֣ם סֶֽלָה:
(תהילים פז ד-ו)
"אַזְכִּ֤יר רַ֥הַב וּבָבֶ֗ל לְֽיֹ֫דְעָ֥י" - "רַ֥הַב" היא מצרים, ואם אזכיר ליודעי מצרים וּבָבֶ֗ל בדמות דיוקנן ובפרצוף התרבות שלהן, והִנֵּה פְלֶ֣שֶׁת וְצ֣וֹר עִם-כּ֑וּשׁ אזכיר אחריהן, יאמרו לי: "זֶ֝֗ה יֻלַּד-שָֽׁם" - כלומר, על כל פרט ופרט יאמרו: "זֶ֝֗ה" שהזכרת מתרבות פלשת צור וכוש "יֻלַּד-שָֽׁם" - במצרים או בבבל, יען כי מצרים ובבל היו בימים ההם מקורות התרבות ומתרבותן ניזונו שאר עמי המזרח! - לא כן "וּֽלֲצִיּ֨וֹן יֵאָמַ֗ר" מ-אִ֣ישׁ וְ֭אִישׁ, כלומר - מכל אדם ["אִ֣ישׁ" הראשון חסר מ"ם השימוש, כמו ב-"והיה שורש ישי"(ישעיהו יא י) - שהכוונה שם: והיה זה שמשורש ישי] "יֻלַּד-בָּ֑הּ" - כל התרבות שבקרבה, שלא הקדימה אותה אומה בתרבות הקודש שלה! "וְה֖וּא" - בהוראת: "וזה", כלומר: ויתרון זה יְכוֹנְנֶ֣הָ עֶלְיֽוֹן - עושה אותה עליון על כולם! ויתרון זה לא ניתן להשתנות, כי ה' יִ֭סְפֹּר בִּכְת֣וֹב עַמִּ֑ים, יכתוב בספר העמים; "זֶ֖ה יֻלַּד-שָׁ֣ם" - כבר קבע מראש לכל עם ועם ולכל מדינה ומדינה זה שיולד שם מקנייני התרבות.
וְשָׁרִ֥ים כְּחֹלְלִ֑ים כָּֽל-מַעְיָנַ֥י בָּֽךְ:
(תהילים פז ז)
המנצח חותם בקריאה לחבורת השרים והמחוללים למראה ירושלים להעיד כל אחד מהם על עצמו לאמר: "כָּֽל-מַעְיָנַ֥י" - כל מקורות תרבותי, "בָּֽךְ" - עיר הקודש!