פסוק א:לִבְנֵי קֹרַח, שהיו ממונים על השיר במקדש, מִזְמוֹר שִׁיר אשר יְסוּדָתוֹ, בסיסו ועיקרו עוסק בְּהַרְרֵי קֹדֶשׁ, ההר שעליו בנוי המקדש בפרט וירושלים בכלל.
פסוק ב:שבחה של העיר: אֹהֵב ה' את שַׁעֲרֵי צִיּוֹן, ירושלים, יותר מִכֹּל מִשְׁכְּנוֹת, מקומות מושבו של יַעֲקֹב, כי זו העיר שה' בחר בה.
פסוק ג:נִכְבָּדוֹת, דברים נכבדים ומעולים מְדֻבָּר בָּךְ, עִיר הָאֱלֹהִים. סֶלָה, סימן מוסיקלי, או: אכן.
פסוק ד:ציון מצוינת לא רק בהשוואה למשכנות יעקב, אלא ביחס למדינות העולם: אַזְכִּיר שתי מעצמות גדולות – רַהַב, כינוי גנאי לארץ מצרים וּבָבֶל לְיֹדְעָי, למכרי, והִנֵּה מכיוונים אחרים גם פְלֶשֶׁת וְצֹר שעל שפת הים עִם כּוּשׁ, הרחק בדרום. בכל המקומות הללו יימצא לעתים אדם מיוחד שארץ מולדתו תוזכר עליו כציון לשבח: "זֶה יֻלַּד, נולד שָׁם – במקום פלוני".
פסוק ה:ואילו לְצִיּוֹן יֵאָמַר: "אִישׁ וְאִישׁ יֻלַּד בָּהּ". בציון אין צורך לחפש אחר אדם מיוחד. ציון מגדלת אישים מצוינים ובולטים רבים. וְהוּא יְכוֹנְנֶהָ, יקים ויבנה את ציון על מכונה – העֶלְיוֹן, הקדוש ברוך הוא בעצמו, האוהב את ציון.
פסוק ו:כאשר ה' יִסְפֹּר בִּכְתוֹב, ויכתוב עַמִּים, הוא יציין במיוחד את בחירי ירושלים, שעל כל אחד מהם אפשר לומר: "זֶה אשר יֻלַּד שָׁם". פירוש אחר: יודעי ה' הקרובים אליו הנמצאים בכל מקום בעולם, ייקראו על שם ציון, כאילו נולדו בה. סֶלָה.
פסוק ז:הכול משבחים את ירושלים, וְאלו ששָׁרִים כְּחֹלְלִים, כמו אלה שיוצאים במחול, כולם יחד אומרים לעיר: "כָּל מַעְיָנַי, תשוקותי וייחולי בָּךְ – ירושלים".
