פסוק א:אז ישיר. א"ר מאיר, אז ישיר משה. שר לא נאמר אלא ישיר, מכאן לתחית המתים מן התורה .
(סנהדרין צ"א ב׳)
פסוק א:משה ובני ישראל. אמר ר' יהודה בן פזי בשם רבי, הן נקרא ולא נבעת , לרעה כתיב (פ' שלח) ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו, ולטובה כתיב אז ישיר משה ובני ישראל .
(ירושלמי שקלים פ"א ה"א)
פסוק א:לאמר. דרש ר' עקיבא, מה ת"ל לאמר, מלמד שהיו ישראל עונין אחר משה על נל דבר ודבר, כקורין את ההלל .
(סוטה ל׳ ב׳)
פסוק א:כי גאה גאה. אמר ריש לקיש, מאי דכתיב אשירה לה' כי גאה גאה, שירו למי שמתגאה על הגאים, דאמר מר, מלך שבחיות ארי, מלך שבבהמות שור, מלך שבעופות נשר, ואדם מתגאה עליהם והקב"ה מתגאה על כולם ועל העולם כולו .
(חגיגה י"ג ב׳)
פסוק ב:זה אלי. דרש ר׳ עוירא, בשכר נשים צדקניות שבאותו הדור נגאלו ישראל ממצרים, בשעה שהולכות לשאוב מים הקב"ה מזמין להן דגים קטנים בכדיהן ושואבות מחצה מים ומחצה דגים ומאכילות ומשקות אותן לבעליהן ונזקקות להן, וכיון שהגיע זמן הולדתן הולכות ויולדות בשדה , והקב"ה שולח משמי מרום מי שמנקר ומשפר אותן כחיה זו המשפרת את הולד, וכשנגלה הקב"ה על הים הם הכירוהו תחלה, שנאמר זה אלי .
(סוטה י"א ב׳)
פסוק ב:זה אלי. דרש ר' יוסי הגלילי, כיצד אמרו שירה, עולל מוטל על ברכי אמו ותינוק יונק משדי אמו, כיון שראו את השכינה – עולל הגביה צוארו ותינוק שמט דד מפיו ואמרו זה אלי, שנאמר מפי עוללים ויונקים יסדת עוז (תהילים ח׳:ג׳) .
(שם ל׳ ב׳)
פסוק ב:זה אלי. [מכאן שהקב"ה נקרא זה] .
(מנחות נ"ג ב׳)
פסוק ב:זה אלי. תניא, ר' אליעזר אומר, מניין אתה אומר שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל ושאר נביאים, שנאמר זה אלי .
(מכילתא)
פסוק ב:ואנוהו. תניא, זה אלי ואנוהו, התנאה לפניו במצות, עשה לפניו סוכה נאה, לולב נאה, ציצית נאים, ספר תורה נאה, וכתוב בו לשמו בדיו נאה ובקולמוס נאה, בלבלר אומן וכורכו בשיראים נאים .
(שבת קל"ג ב׳)
פסוק ב:ואנוהו. אבא שאול אומר, זה אלי ואנוהו, הוי דומה לו, מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום .
(שם שם)
פסוק ב:ואנוהו. ת"ר, לולב מצוה לאגדו ואם לא אגדו כשר, ומאי מצוה, משום זה אלי ואנוהו .
(סוכה ל"ג א׳)
פסוק ב:ואנוהו. תניא, הרי שהיה צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דל"ת והעביר עליו קולמוס וקדשו אין זה השם מן המובחר, מאי טעמא, דבעינן זה אלי ואנוהו .
(גיטין כ׳ א׳)
פסוק ג:ה' איש מלחמה. [מכאן שהקב"ה נקרא איש] .
(סוטה מ"ב ב')
פסוק ג:ה' איש מלחמה. דרש ר׳ חנינא בר פפא, לעתיד לבא מתקבצין כל האומות ואומרים, רבש"ע, כל מה שעשינו לא עשינו אלא בשביל ישראל, עשינו מלחמות בשביל ישראל, אמר להם, מלחמות אני עשיתי, שנאמר ה' איש מלחמה .
(ע"ז ב׳ ב׳)
פסוק ו:נאדרי בכח. ר' חנינא בר פפא רמי, כתיב ימינך ה׳ נאדרי בכח וכתיב (איוב ל״ז:כ״ג) שדי לא מצאנוהו שגיא כח, לא קשיא, כאן בשעת הדין כאן בשעת מלחמה .
(שם ד׳ א׳)
פסוק י:במים אדירים. [מכאן דמצרים נקראו אדירים] .
(מנחות נ"ג א׳)
פסוק יא:מי כמכה באלם. תנא דבי ר׳ ישמעאל, מי כמכה באלים – מי כמכה באלמים .
(גיטין נ"ו ב׳)
פסוק יא:נאדר בקודש. הקב"ה נורא ואדיר בקדושה, דכתיב מי כמכה נאדר בקודש .
(ירושלמי ברכות פ"ט ה"א)
פסוק יג:אל נוה קדשך. אמר רב יהודה אמר רב, כל המתגאה בטלית של ת"ח ואינו ת"ח, אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה, דכתיב (חבקוק ב׳:ה׳) גבר יהיר ולא ינוה וכתיב אל נוה קדשך .
(ב"ב צ"ח א׳)
פסוק טז:תפל עליהם אימתה. תניא, בשעה שעברו ישראל את הירדן לא היתה כל בריה יכולה לעמוד בפניהם וכל העומד בפניהם מיד נתרז, שנאמר תפל עליהם אימתה ופחד וגו׳ עד יעבור עמך ה׳ .
(סוטה ל"ו א׳)
פסוק טז:עד יעבור וגו'. תניא, עד יעבור עמך ה׳ זו ביאה ראשונה, עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שניה , מכאן אמרו חכמים, ראויים היו ישראל לעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם נס בימי יהושע בן נון אלא שגרם החטא .
(שם שם)
פסוק טז:עם זו. [מכאן שישראל נקראו עם זו] .
(מנחות נ"ג ב׳)
פסוק טז:עם זו קנית. מכאן שישראל הם אחד מהקנינים שקנה לו הקב"ה בעולמו [אבות פ"ו מ"י].
פסוק יז:תבאמו ותטעמו. ולבסוף כתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם [ש"מ שחביבים ישראל לפני הקב"ה] .
(כתובות ס"ב ב׳)
פסוק יז:תבאמו ותטעמו. תביאנו ותטענו לא נאמר אלא תביאמו ותטעמו מלמד שנבאו ולא ידעו מה נבאו .
(ב"ב קי"ט ב׳)
פסוק יז:מכון לשבתך. מכוון כנגד שבתך, [מכאן דבית קדשי קדשים שלמטה מכוון כנגד בית קדשי קדשים שלמעלה] .
(ירושלמי ברכות פ"ד ה"ה)
פסוק יז:מקדש אדני. א"ר אלעזר, גדול מקדש שניתן בין שני שמות, שנאמר מכון לשבתך פעלת ה׳ מקדש ה׳ .
(ברכות ל"ג א׳)
פסוק יז:כוננו ידיך. דרש בר קפרא, גדולים מעשה צדיקים ממעשה שמים וארץ, דאילו במעשה שמים וארץ כתיב (ישעיהו מ״ח:י״ג) אף ידי יסדה ארץ ואילו במעשיהם של צדיקים כתיב מקדש אדני כוננו ידיך .
(כתובות ה׳ א׳)
פסוק יח:לעולם ועד. תנא דבי ר׳ אליעזר בן יעקב, ה׳ ימלוך לעולם ועד, מכאן שכל מקום שנאמר ועד אין לו הפסק עולמית .
(עירובין נ"ד א׳)
פסוק כ:אחות אהרן. וכי היא אחות אהרן ולא אחות משה, א"ר נחמן אמר רב, שהיתה מתנבאת כשהיא אחות אהרן ואומרת עתידה אבי שתלד בן שיושיע את ישראל ומכאן שמרים נביאה היתה .
(מגילה י"ד א׳)
פסוק כב:ולא מצאו מים. דורשי רשומות אמרו, אין מים אלא תורה, שנאמר (ישעיהו נ״ה:א׳) הוי כל צבא לכו למים, כיון שהלכו שלשת ימים בלא תורה נלאו, עמדו נביאים שביניהם ותקנו להם שיהיו קורין בשבת ובשני וחמישי כדי שלא ילינו ג׳ ימים בלא תורה .
(ב"ק פ"ב א')
פסוק כד:וילכו העם. תניא, אמר רבי יהודה, זה אחר מעשרה נסיונות שניסו אבותינו במדבר להקב"ה .
(ערכין ט"ו א׳)
פסוק כה:חק ומשפט. מכאן שעל הדינין נצטוו ישראל במרה .
(סנהדרין נ"ו ב׳)
פסוק כו:אם שמוע תשמע. א"ר זירא, בא וראה, מדת הקב"ה אינה כמדת בו"ד, מדת בו"ד כלי ריקן מחזיק מלא אינו מחזיק, אבל הקב"ה אינו כן אלא מלא מחזיק, ריקן אינו מחזיק, שנאמר אם שמוע תשמע, אם שמוע – תשמע, ואם לאו לא תשמע , דבר אחר, אם שמוע בישן תשמע בחדש ואם יפנה לבבך שוב לא תשמע .
(ברכות מ׳ א׳)
פסוק כו:אם שמוע תשמע. מכאן אמרו, שמע אדם מצוה אחת משמיעין לו מצות הרבה, שנאמר אם שמוע תשמע .
(מכילתא)
פסוק כו:והישר בעיניו תעשה. זה משא ומתן, מלמד שכל מי שנושא ונותן באמונה רוח הבריות נוחה הימנו ומעלין עליו כאילו קיים כל התורה .
(שם)
פסוק כו:והאזנת למצותיו. והאזנת – ישמעו אזניך מה שפיך מדבר, מלמד שהקורא את שמע צריך להשמיע לאזניו .
(ירושלמי ברכות פ"ב ה"ד)
פסוק כו:והאזנת למצותיו וגו׳. והאזנת למצותיו אלו משניות, ושמרת כל חקיו – אלו הלכות .
(מכילתא)
פסוק כו:ושמרת כל חקיו וגו'. ושמרת כל חקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך. מכאן שכל העוסק בתורה יסורין בדלין הימנו .
(ברכות ה׳ א׳)
פסוק כו:כל המחלה וגו׳. הלוחש על המכה ואומר כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך אין לו חלק לעולם הבא .
(סנהדרין צ׳ א׳)
פסוק כו:כי אני ה' רופאך. וכי מאחר שלא שם מחלה – רפואה למה, א"ר יוחנן, מקרא זה בעצמו נדרש, אם שמוע תשמע וגו', אם תשמע – לא אשים ואם לא תשמע אשים ואעפ"כ אני ה' רופאך .
(שם ק"א א׳)
פסוק כז:ויבאו אילמה. תניא, ר׳ נחמיה אומר, כל תיבה שצריכה למ"ד בתחלתה הטיל לה הכתוב ה"א בסופה, כגון אילם – אילמה .
(יבמות י"ג ב')