א אָ֣ז יָשִֽׁיר־מֹשֶׁה֩ וּבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַשִּׁירָ֤ה הַזֹּאת֙ לַֽיהוָ֔ה וַיֹּאמְר֖וּ לֵאמֹ֑ר אָשִׁ֤ירָה לַֽיהוָה֙ כִּֽי־גָאֹ֣ה גָּאָ֔ה ס֥וּס וְרֹכְב֖וֹ רָמָ֥ה בַיָּֽם׃ ב עָזִּ֤י וְזִמְרָת֙ יָ֔הּ וַֽיְהִי־לִ֖י לִֽישׁוּעָ֑ה זֶ֤ה אֵלִי֙ וְאַנְוֵ֔הוּ אֱלֹהֵ֥י אָבִ֖י וַאֲרֹמְמֶֽנְהוּ׃ ג יְהוָ֖ה אִ֣ישׁ מִלְחָמָ֑ה יְהוָ֖ה שְׁמֽוֹ׃ ד מַרְכְּבֹ֥ת פַּרְעֹ֛ה וְחֵיל֖וֹ יָרָ֣ה בַיָּ֑ם וּמִבְחַ֥ר שָֽׁלִשָׁ֖יו טֻבְּע֥וּ בְיַם־סֽוּף׃ ה תְּהֹמֹ֖ת יְכַסְיֻ֑מוּ יָרְד֥וּ בִמְצוֹלֹ֖ת כְּמוֹ־אָֽבֶן׃ ו יְמִֽינְךָ֣ יְהוָ֔ה נֶאְדָּרִ֖י בַּכֹּ֑חַ יְמִֽינְךָ֥ יְהוָ֖ה תִּרְעַ֥ץ אוֹיֵֽב׃ ז וּבְרֹ֥ב גְּאוֹנְךָ֖ תַּהֲרֹ֣ס קָמֶ֑יךָ תְּשַׁלַּח֙ חֲרֹ֣נְךָ֔ יֹאכְלֵ֖מוֹ כַּקַּֽשׁ׃ ח וּבְר֤וּחַ אַפֶּ֙יךָ֙ נֶ֣עֶרְמוּ מַ֔יִם נִצְּב֥וּ כְמוֹ־נֵ֖ד נֹזְלִ֑ים קָֽפְא֥וּ תְהֹמֹ֖ת בְּלֶב־יָֽם׃ ט אָמַ֥ר אוֹיֵ֛ב אֶרְדֹּ֥ף אַשִּׂ֖יג אֲחַלֵּ֣ק שָׁלָ֑ל תִּמְלָאֵ֣מוֹ נַפְשִׁ֔י אָרִ֣יק חַרְבִּ֔י תּוֹרִישֵׁ֖מוֹ יָדִֽי׃ י נָשַׁ֥פְתָּ בְרוּחֲךָ֖ כִּסָּ֣מוֹ יָ֑ם צָֽלֲלוּ֙ כַּֽעוֹפֶ֔רֶת בְּמַ֖יִם אַדִּירִֽים׃ יא מִֽי־כָמֹ֤כָה בָּֽאֵלִם֙ יְהוָ֔ה מִ֥י כָּמֹ֖כָה נֶאְדָּ֣ר בַּקֹּ֑דֶשׁ נוֹרָ֥א תְהִלֹּ֖ת עֹ֥שֵׂה פֶֽלֶא׃ יב נָטִ֙יתָ֙ יְמִ֣ינְךָ֔ תִּבְלָעֵ֖מוֹ אָֽרֶץ׃ יג נָחִ֥יתָ בְחַסְדְּךָ֖ עַם־ז֣וּ גָּאָ֑לְתָּ נֵהַ֥לְתָּ בְעָזְּךָ֖ אֶל־נְוֵ֥ה קָדְשֶֽׁךָ׃ יד שָֽׁמְע֥וּ עַמִּ֖ים יִרְגָּז֑וּן חִ֣יל אָחַ֔ז יֹשְׁבֵ֖י פְּלָֽשֶׁת׃ טו אָ֤ז נִבְהֲלוּ֙ אַלּוּפֵ֣י אֱד֔וֹם אֵילֵ֣י מוֹאָ֔ב יֹֽאחֲזֵ֖מוֹ רָ֑עַד נָמֹ֕גוּ כֹּ֖ל יֹשְׁבֵ֥י כְנָֽעַן׃ טז תִּפֹּ֨ל עֲלֵיהֶ֤ם אֵימָ֙תָה֙ וָפַ֔חַד בִּגְדֹ֥ל זְרוֹעֲךָ֖ יִדְּמ֣וּ כָּאָ֑בֶן עַד־יַעֲבֹ֤ר עַמְּךָ֙ יְהוָ֔ה עַֽד־יַעֲבֹ֖ר עַם־ז֥וּ קָנִֽיתָ׃ יז תְּבִאֵ֗מוֹ וְתִטָּעֵ֙מוֹ֙ בְּהַ֣ר נַחֲלָֽתְךָ֔ מָכ֧וֹן לְשִׁבְתְּךָ֛ פָּעַ֖לְתָּ יְהוָ֑ה מִקְּדָ֕שׁ אֲדֹנָ֖י כּוֹנְנ֥וּ יָדֶֽיךָ׃ יח יְהוָ֥ה ׀ יִמְלֹ֖ךְ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד׃ יט כִּ֣י בָא֩ ס֨וּס פַּרְעֹ֜ה בְּרִכְבּ֤וֹ וּבְפָרָשָׁיו֙ בַּיָּ֔ם וַיָּ֧שֶׁב יְהוָ֛ה עֲלֵהֶ֖ם אֶת־מֵ֣י הַיָּ֑ם וּבְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל הָלְכ֥וּ בַיַּבָּשָׁ֖ה בְּת֥וֹךְ הַיָּֽם׃ כ וַתִּקַּח֩ מִרְיָ֨ם הַנְּבִיאָ֜ה אֲח֧וֹת אַהֲרֹ֛ן אֶת־הַתֹּ֖ף בְּיָדָ֑הּ וַתֵּצֶ֤אןָ כָֽל־הַנָּשִׁים֙ אַחֲרֶ֔יהָ בְּתֻפִּ֖ים וּבִמְחֹלֹֽת׃ כא וַתַּ֥עַן לָהֶ֖ם מִרְיָ֑ם שִׁ֤ירוּ לַֽיהוָה֙ כִּֽי־גָאֹ֣ה גָּאָ֔ה ס֥וּס וְרֹכְב֖וֹ רָמָ֥ה בַיָּֽם׃ כב וַיַּסַּ֨ע מֹשֶׁ֤ה אֶת־יִשְׂרָאֵל֙ מִיַּם־ס֔וּף וַיֵּצְא֖וּ אֶל־מִדְבַּר־שׁ֑וּר וַיֵּלְכ֧וּ שְׁלֹֽשֶׁת־יָמִ֛ים בַּמִּדְבָּ֖ר וְלֹא־מָ֥צְאוּ מָֽיִם׃ כג וַיָּבֹ֣אוּ מָרָ֔תָה וְלֹ֣א יָֽכְל֗וּ לִשְׁתֹּ֥ת מַ֙יִם֙ מִמָּרָ֔ה כִּ֥י מָרִ֖ים הֵ֑ם עַל־כֵּ֥ן קָרָֽא־שְׁמָ֖הּ מָרָֽה׃ כד וַיִּלֹּ֧נוּ הָעָ֛ם עַל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹ֖ר מַה־נִּשְׁתֶּֽה׃ כה וַיִּצְעַ֣ק אֶל־יְהוָ֗ה וַיּוֹרֵ֤הוּ יְהוָה֙ עֵ֔ץ וַיַּשְׁלֵךְ֙ אֶל־הַמַּ֔יִם וַֽיִּמְתְּק֖וּ הַמָּ֑יִם שָׁ֣ם שָׂ֥ם ל֛וֹ חֹ֥ק וּמִשְׁפָּ֖ט וְשָׁ֥ם נִסָּֽהוּ׃ כו וַיֹּאמֶר֩ אִם־שָׁמ֨וֹעַ תִּשְׁמַ֜ע לְק֣וֹל ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ וְהַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינָיו֙ תַּעֲשֶׂ֔ה וְהַֽאֲזַנְתָּ֙ לְמִצְוֺתָ֔יו וְשָׁמַרְתָּ֖ כָּל־חֻקָּ֑יו כָּֽל־הַמַּֽחֲלָ֞ה אֲשֶׁר־שַׂ֤מְתִּי בְמִצְרַ֙יִם֙ לֹא־אָשִׂ֣ים עָלֶ֔יךָ כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה רֹפְאֶֽךָ׃ כז וַיָּבֹ֣אוּ אֵילִ֔מָה וְשָׁ֗ם שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֛ה עֵינֹ֥ת מַ֖יִם וְשִׁבְעִ֣ים תְּמָרִ֑ים וַיַּחֲנוּ־שָׁ֖ם עַל־הַמָּֽיִם׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

חזקוני

חזקוני

פסוק א:
ויאמרו לאמר אמרו לאמר לדורות להנהיג שיאמרו שירה זו תמיד בכל יום.
פסוק ב:
עזי וזמרת יה פרש״‎י וכן כל תיבה וכו׳‎ כל כלו ושלישים על כלו. כלומר כמו שיאמר מעול עולו כך יאמר מכל כולו.
פסוק ב:
ויהי לי לישועה פרש״‎י היה לי לישועה ואל תתמה על לשון ויהי שלא נאמר היה וכו׳‎ וכן בדברי הימים ובני יהודה וימלוך עליהם רחבעם. חז״‎ק על פרש״‎י שהרי אפי׳‎ פסוק זה במלכים הוא.
פסוק ב:
זה אלי. אע״‎פ שאין אדם רואה דבר יאמר עליו זה, כמו ״‎כי זה משה האיש״‎.
פסוק ג:
איש מלחמה שהרי מרכבת פרעה וחילו ירה בים.
פסוק ד:
[ירה בים השליך בים].
פסוק ה:
תהמת יכסימו תיבה זו היה לה להנקד בחול״‎ם כדוגמת שאר תיבות מפעולתה, אך בשביל השור״‎ק שלפניו אמר גם השני שורק דוגמת מוצאיו ומובאיו דיחזקאל.
פסוק ו:
נאדרי קאי אהקדוש ברוך הוא. והיו״‎ד יתרה בו כמו יו״‎ד היושבי בשמים. וכן הפירוש ימינך ה' הנאדר בכח היא תרעץ אויב.
פסוק ז:
תהרס קמיך לשון נענוע כמו פן יהרסו אל ה׳‎ לראות ויהרסך ממצבך.
פסוק ח:
נערמו מים אונקלוס תרגם חכימו מיא. פי׳‎ חכמו לנער מצרים והיינו דכתיב בפרשת עקב ״‎אשר הציף את מי ים סוף על פניהם ברדפם אחריהם״‎, פי׳‎ ברדוף המים אחרי המצרים.
פסוק ט:
אמר אויב. וגו׳‎ כשראה הים לחרבה וקפאו תהומות בלב ים, ומה עלתה בידו נשפת ברוחך כסמו ים.
פסוק ט:
אריק חרבי. כמה תיבות חסרות בי״‎ת דוגמא שבי אלמנה בית אביך, אף כאן אריק בחרבי הגופים מן הנשמה והדם והרוח.
פסוק ט:
תורישמו ידי. לשון ירושה. אריק חרבי. ואשבה אותם ואורישם לעמי.
פסוק י:
כעופרת לשון עפר כי הששה מיני מתכות אם יושמו בארץ יחסרו, והעופרת לעולם תוסיף.
פסוק יא:
מי כמכה באלם חסר יו״‎ד כלומר מי כמוך באלמים ובשתקנים שאין שתקן כמוך שמכעיסים אותך ואתה שותק.
פסוק יא:
נורא תהלת על ידי רבוי התהלות האמורות בך. שכן מצינו כמה דברים נקראים נוראים כשיש בהם מדה אחת מרובה בענינה כדכתיב המדבר הגדול והנורא ההוא, אל עם נורא מן הוא והלאה, ומראהו כמלאך האלוקים נורא מאד, איום ונורא הוא, לפני בא יום ה׳‎ הגדול והנורא.
פסוק יא:
עשה פלא נוהג שבעולם רוח האף חם הוא ומקדיח המסים ורוח הפה קר ומגליד דבר חם אבל אתה וברוח אפך נצבו כמו נד נוזלים נשפת ברוחך כסמו ים ונמסו הקרחים והגלידות.
פסוק יב:
נטית ימינך כדכתיב ויאמר ה׳‎ אל משה נטה את ידך על הים וישובו וגו'.
פסוק יג:
עם זו כל מקום שנאמר בו זו הרי הוא במקום אשר, וכן זו חטאנו, ופי׳‎ עם אשר גאלת.
פסוק יג:
אל נוה קדשך לכל ארץ ישראל קורהו נוה קדש כמו ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו. וכן מאספיו וגו׳‎ ישתוהו בחצרות קדשי.
פסוק יג:
נחית. נהלת לשון עבר בלשון עתיד וכן משפט לשון הנבואות והשירות.
פסוק יד:
חיל אחז ישבי פלשת אמרו עכשיו הם באים לעורר הריגת בני אפרים שהרגנו כשמהרו את הקץ כדכתיב ויהרגום אנשי גת הנולדים בארץ.
פסוק טו:
אז נבהלו אלופי אדום אמרו, יערערו עלינו המריבה שבין עשיו ליעקב.
פסוק טו:
נמגו כל ישבי כנען אמרו, לגרשנו מארצנו הם באים ולהחזיק בה שהרי נתנה להם הקב״‎ה כדכתיב וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו אל מקום הכנעני וגו'.
פסוק טז:
תפל עליהם אימתה תפלה היא, תשכון עליהם ולא תעבור מהם הפחד לשון ועל פני כל אחיו נפל.
פסוק טז:
בגדל זרועך כמו בזרוע גדלך דוגמא קדוש היכלך, שהוא כמו היכל קדשך.
פסוק טז:
עד יעבר עם זו קנית שקנית לך ע״‎י שהוצאתם מארץ מצרים כשתבאמו ותטעמו בהר נחלתך. זו במקום אשר.
פסוק יז:
תבאמו ותטעמו אעם זו קנית קאי. דוגמא וישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו ותסך עלימו.
פסוק יז:
תבאמו ותטעמו פרש״‎י נתנבא שלא יכנס לארץ. ואין להקשות מעתה תראה, ולא בשלשים ואחד מלכים שפרש״‎י בסוף פרשת שמות שהרי הקב״‎ה לא אמר לו כך אלא אנן דרשינן ליה. חז״‎ק מיהו מנוסעים אנחנו בפרשת בהעלותך שכלל עצמו עמהם.
פסוק יז:
ותטעמו עמידת ימים רבים כאלו נטועים. ודוגמא בהר מרום ישראל אשתלנו.
פסוק יז:
מקדש ה' באל״‎ף דל״‎ת.
פסוק יח:
ה׳‎ ימלך לעלם ועד יהי רצון שימלוך עלינו לעולם ועד אדון כזה שעשה לנו טובות אלו. דבר אחר לשון הווה ועתיד הוא כתרגומו. כמו כנשר יעיר קנו, ירחף יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו ועוד הרבה.
פסוק יח:
לעלם ועד לשון קצר הוא שהוא כמו לעולם ועד לעולם. ואל תתמה על מלת עולם ועד שאינה סמוכה שכן מצינו דוגמא שוכן עד וקדוש שמו, שפירושו שוכן עד מרום וקדוש שמו, ומשפט לשון הקודש כשתהיה התנועה באות הבא אחר הוי״‎ו יפתחוהו כמו שור וכשב ועז בעבור זה נפתח ועד. ומצינו ואוכל מכל ובסוף הפסוק הנחש השיאני ואוכל לפיכך הוא לעולם ועד.
פסוק יט:
כי בא סוס כאשר בא סוס פרעה בים והשיב ה׳‎ עליהם את מי הים ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים אז ותקח מרים הנביאה אחות אהרן וגו'.
פסוק כ:
מרים הנביאה בעלת דברי השבח כמו ואהרן אחיך יהיה נביאך.
פסוק כא:
שירו לה׳‎ כי גאה ואמרו כל השירה, אלא על ידי שכתב כבר כל השורה לא הזכיר כאן אלא תחלתה.
פסוק כב:
[ויצאו אל מדבר שור הוא המדבר על העין בדרך שור המוזכר אצל הגר]
פסוק כב:
שלשת ימים במדבר שלש חניות, איתם פי החירות מרה.
פסוק כה:
ויורהו ה׳‎ עץ וישלך אל המים אעפ״‎י שזה היה ביד הקב״‎ה להמתיק בלא עץ דרכו לעשות נסים כמנהג העולם שמטילין דבר מתוק לתוך דבר מר. [אל המים במים, אל במקום בי״‎ת].
פסוק כה:
שם לו חק ומשפט כמו שכתוב אחריו ויאמר אם שמע תשמע וגו׳‎ חק ומשפט פרש״‎י פרה אדומה ודינין, מיהו לא נעשית עד שנה שניה.
פסוק כו:
ויאמר משה אם שמוע תשמע וגו׳‎ הקב״‎ה אומר לך כל המחלה אשר שמתי במצרים וגו', לקול ה׳‎ אלהיך תג בלמ״‎ד.
פסוק כו:
לא אשים עליך שאם אשים, עלי לטרוח לסלקה מעליך.
פסוק כו:
כי אני ה׳‎ רפאך מאחר שתשמע לקולי כמו שרפאתי המים שאין יכולת לשום רופא בלעדי.
פסוק כז:
ויחנו שם לעסוק בתורה שצוה להם דכתיב שם שם לו חק ומשפט.