תנ"ך על הפרק - שמות טו - "עם זו קנית" / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

שמות טו

65 / 929
היום

הפרק

שירת הים

אָ֣ז יָשִֽׁיר־מֹשֶׁה֩ וּבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַשִּׁירָ֤ה הַזֹּאת֙ לַֽיהוָ֔ה וַיֹּאמְר֖וּ לֵאמֹ֑ר אָשִׁ֤ירָה לַֽיהוָה֙ כִּֽי־גָאֹ֣ה גָּאָ֔ה ס֥וּס וְרֹכְב֖וֹ רָמָ֥ה בַיָּֽם׃עָזִּ֤י וְזִמְרָת֙ יָ֔הּ וַֽיְהִי־לִ֖י לִֽישׁוּעָ֑ה זֶ֤ה אֵלִי֙ וְאַנְוֵ֔הוּ אֱלֹהֵ֥י אָבִ֖י וַאֲרֹמְמֶֽנְהוּ׃יְהוָ֖ה אִ֣ישׁ מִלְחָמָ֑ה יְהוָ֖ה שְׁמֽוֹ׃מַרְכְּבֹ֥ת פַּרְעֹ֛ה וְחֵיל֖וֹ יָרָ֣ה בַיָּ֑ם וּמִבְחַ֥ר שָֽׁלִשָׁ֖יו טֻבְּע֥וּ בְיַם־סֽוּף׃תְּהֹמֹ֖ת יְכַסְיֻ֑מוּ יָרְד֥וּ בִמְצוֹלֹ֖ת כְּמוֹ־אָֽבֶן׃יְמִֽינְךָ֣ יְהוָ֔ה נֶאְדָּרִ֖י בַּכֹּ֑חַ יְמִֽינְךָ֥ יְהוָ֖ה תִּרְעַ֥ץ אוֹיֵֽב׃וּבְרֹ֥ב גְּאוֹנְךָ֖ תַּהֲרֹ֣ס קָמֶ֑יךָ תְּשַׁלַּח֙ חֲרֹ֣נְךָ֔ יֹאכְלֵ֖מוֹ כַּקַּֽשׁ׃וּבְר֤וּחַ אַפֶּ֙יךָ֙ נֶ֣עֶרְמוּ מַ֔יִם נִצְּב֥וּ כְמוֹ־נֵ֖ד נֹזְלִ֑ים קָֽפְא֥וּ תְהֹמֹ֖ת בְּלֶב־יָֽם׃אָמַ֥ר אוֹיֵ֛ב אֶרְדֹּ֥ף אַשִּׂ֖יג אֲחַלֵּ֣ק שָׁלָ֑ל תִּמְלָאֵ֣מוֹ נַפְשִׁ֔י אָרִ֣יק חַרְבִּ֔י תּוֹרִישֵׁ֖מוֹ יָדִֽי׃נָשַׁ֥פְתָּ בְרוּחֲךָ֖ כִּסָּ֣מוֹ יָ֑ם צָֽלֲלוּ֙ כַּֽעוֹפֶ֔רֶת בְּמַ֖יִם אַדִּירִֽים׃מִֽי־כָמֹ֤כָה בָּֽאֵלִם֙ יְהוָ֔ה מִ֥י כָּמֹ֖כָה נֶאְדָּ֣ר בַּקֹּ֑דֶשׁ נוֹרָ֥א תְהִלֹּ֖ת עֹ֥שֵׂה פֶֽלֶא׃נָטִ֙יתָ֙ יְמִ֣ינְךָ֔ תִּבְלָעֵ֖מוֹ אָֽרֶץ׃נָחִ֥יתָ בְחַסְדְּךָ֖ עַם־ז֣וּ גָּאָ֑לְתָּ נֵהַ֥לְתָּ בְעָזְּךָ֖ אֶל־נְוֵ֥ה קָדְשֶֽׁךָ׃שָֽׁמְע֥וּ עַמִּ֖ים יִרְגָּז֑וּן חִ֣יל אָחַ֔ז יֹשְׁבֵ֖י פְּלָֽשֶׁת׃אָ֤ז נִבְהֲלוּ֙ אַלּוּפֵ֣י אֱד֔וֹם אֵילֵ֣י מוֹאָ֔ב יֹֽאחֲזֵ֖מוֹ רָ֑עַד נָמֹ֕גוּ כֹּ֖ל יֹשְׁבֵ֥י כְנָֽעַן׃תִּפֹּ֨ל עֲלֵיהֶ֤ם אֵימָ֙תָה֙ וָפַ֔חַד בִּגְדֹ֥ל זְרוֹעֲךָ֖ יִדְּמ֣וּ כָּאָ֑בֶן עַד־יַעֲבֹ֤ר עַמְּךָ֙ יְהוָ֔ה עַֽד־יַעֲבֹ֖ר עַם־ז֥וּ קָנִֽיתָ׃תְּבִאֵ֗מוֹ וְתִטָּעֵ֙מוֹ֙ בְּהַ֣ר נַחֲלָֽתְךָ֔ מָכ֧וֹן לְשִׁבְתְּךָ֛ פָּעַ֖לְתָּ יְהוָ֑ה מִקְּדָ֕שׁ אֲדֹנָ֖י כּוֹנְנ֥וּ יָדֶֽיךָ׃יְהוָ֥ה ׀ יִמְלֹ֖ךְ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד׃כִּ֣י בָא֩ ס֨וּס פַּרְעֹ֜ה בְּרִכְבּ֤וֹ וּבְפָרָשָׁיו֙ בַּיָּ֔ם וַיָּ֧שֶׁב יְהוָ֛ה עֲלֵהֶ֖ם אֶת־מֵ֣י הַיָּ֑ם וּבְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל הָלְכ֥וּ בַיַּבָּשָׁ֖ה בְּת֥וֹךְ הַיָּֽם׃וַתִּקַּח֩ מִרְיָ֨ם הַנְּבִיאָ֜ה אֲח֧וֹת אַהֲרֹ֛ן אֶת־הַתֹּ֖ף בְּיָדָ֑הּ וַתֵּצֶ֤אןָ כָֽל־הַנָּשִׁים֙ אַחֲרֶ֔יהָ בְּתֻפִּ֖ים וּבִמְחֹלֹֽת׃וַתַּ֥עַן לָהֶ֖ם מִרְיָ֑ם שִׁ֤ירוּ לַֽיהוָה֙ כִּֽי־גָאֹ֣ה גָּאָ֔ה ס֥וּס וְרֹכְב֖וֹ רָמָ֥ה בַיָּֽם׃וַיַּסַּ֨ע מֹשֶׁ֤ה אֶת־יִשְׂרָאֵל֙ מִיַּם־ס֔וּף וַיֵּצְא֖וּ אֶל־מִדְבַּר־שׁ֑וּר וַיֵּלְכ֧וּ שְׁלֹֽשֶׁת־יָמִ֛ים בַּמִּדְבָּ֖ר וְלֹא־מָ֥צְאוּ מָֽיִם׃וַיָּבֹ֣אוּ מָרָ֔תָה וְלֹ֣א יָֽכְל֗וּ לִשְׁתֹּ֥ת מַ֙יִם֙ מִמָּרָ֔ה כִּ֥י מָרִ֖ים הֵ֑ם עַל־כֵּ֥ן קָרָֽא־שְׁמָ֖הּ מָרָֽה׃וַיִּלֹּ֧נוּ הָעָ֛ם עַל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹ֖ר מַה־נִּשְׁתֶּֽה׃וַיִּצְעַ֣ק אֶל־יְהוָ֗ה וַיּוֹרֵ֤הוּ יְהוָה֙ עֵ֔ץ וַיַּשְׁלֵךְ֙ אֶל־הַמַּ֔יִם וַֽיִּמְתְּק֖וּ הַמָּ֑יִם שָׁ֣ם שָׂ֥ם ל֛וֹ חֹ֥ק וּמִשְׁפָּ֖ט וְשָׁ֥ם נִסָּֽהוּ׃וַיֹּאמֶר֩ אִם־שָׁמ֨וֹעַ תִּשְׁמַ֜ע לְק֣וֹל ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ וְהַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינָיו֙ תַּעֲשֶׂ֔ה וְהַֽאֲזַנְתָּ֙ לְמִצְוֺתָ֔יו וְשָׁמַרְתָּ֖ כָּל־חֻקָּ֑יו כָּֽל־הַמַּֽחֲלָ֞ה אֲשֶׁר־שַׂ֤מְתִּי בְמִצְרַ֙יִם֙ לֹא־אָשִׂ֣ים עָלֶ֔יךָ כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה רֹפְאֶֽךָ׃וַיָּבֹ֣אוּ אֵילִ֔מָה וְשָׁ֗ם שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֛ה עֵינֹ֥ת מַ֖יִם וְשִׁבְעִ֣ים תְּמָרִ֑ים וַיַּחֲנוּ־שָׁ֖ם עַל־הַמָּֽיִם׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

"עם זו קנית"

מה פירוש המלים "עם זו קנית" (טו, טז)?

ראשית יש לציין שהמלה "זו" אין משמעותה כמו "זה" בלשון נקבה, שהרי "עם" הוא לשון זכר, כמו שמופיע עשרות פעמים בתורה הצירוף: "העם הזה". משמעות המלה "זו" היא "אשר"! כן כתב החזקוני כאן, וכן כתבו רש"י בהושע (ז, טז) ובתהלים (קלב, יב), ורד"ק בישעיהו (מב, כד) ובתהלים (ט, טז; י, ב; יז, ט; לא, ה).

מה פירוש המלה "קנית"?

א. עם ישראל חביב מכל האומות

כתב רש"י: "קנית - חבבת משאר אומות, כחפץ הקנוי בדמים יקרים, שחביב על האדם".

במסכת פסחים (פז ע"ב), על הגמרא שאמרה שעם ישראל הוא אחד מארבעה קנינים שקנה ד' בעולמו, כתב רש"י דברים דומים, בתוספת הסבר: "קנינין - חשובין בעיניו לקרותם קנין לו, כאדם שטורח לקנות דבר החביב לו".

ב. עם ישראל הוא עיקר קיום העולם

על אותו פסוק אמרה המכילתא (מסכת דשירה פרשה ט):

ארבעה נקראו קנין:
ישראל נקראו קנין, שנאמר: 'עם זו קנית' (שמות טו, טז).
שמים וארץ נקראו קנין, שנאמר: 'קונה שמים וארץ' (בראשית יד, יט).
בית המקדש נקרא קנין, שנאמר: 'הר זה קנתה ימינו' (תהלים עח, נד).
התורה נקראת קנין, שנאמר: 'ד' קנני ראשית דרכו' (משלי ח, כב).

מהי המשמעות שארבעה דברים אלו נקראו "קנין"?

בפרק הקודם הובאו דברי רש"י במסכת פסחים במקבילה לדברי המכילתא, אבל בפירוש "זה ינחמנו" על המכילתא שם הדגיש נקודה נוספת:

ארבעה נקראו קנין - שהם דברים וקנינים חשובים לפני המקום, והם דברים שקנין העולם תלוי בהם.
ישראל קנין אחד - שבשבילם נברא העולם, והם קיום העולם, שעל ידי שקיבלו את התורה העולם מתקיים, הרי שהם עיקר קיום העולם.
שמים וארץ - פירש רש"י בפרקי אבות (פ"ו מי"א) שהם עמודי העולם.
בית המקדש - הוא קיום העולם, שעל ידי הקרבנות מתכפרים עוונות העולם, והשכינה שורה בישראל, וזהו קיומם.
התורה נקראת קנין - שהעולם עומד עליה, כדכתיב: 'אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי' (ירמיהו לג, כה). וכל הבריאה היתה על תנאי עד שקיבלו ישראל את התורה.

יסוד הדברים שכתב בפירוש "זה ינחמנו" נמצא ברש"י בתחילת התורה!

על הפסוק הראשון בתורה "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ", כתב רש"י:

בראשית ברא - אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שאמרו רז"ל: בשביל התורה, שנקראת 'ראשית דרכו' (משלי ח, כב), ובשביל ישראל, שנקראו 'ראשית תבואתֹה' (ירמיה ב, ג).

דהיינו פירוש הפסוק הוא:

"בשביל התורה [שנקראת ראשית] ברא אלקים את השמים ואת הארץ"! וכן:

"בשביל ישראל [שנקראו ראשית] ברא אלקים את השמים ואת הארץ"!

כלומר: תכלית בריאת העולם היא בשביל ישראל ובשביל התורה!

לכאורה יש לשאול על דברי רש"י: לשם מה נברא העולם? בשביל ישראל או בשביל התורה?

נראה שרש"י עצמו ענה על שאלה זו בהמשך אותה פרשה, ש"בשביל התורה" ו"בשביל ישראל" אינם שני דברים נפרדים, אלא דבר אחד!

על המלים "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, ויהי ערב ויהי בקר יום הששי" (בראשית א, לא) כתב רש"י:

יום הששי - הוסיף ה' בששי בגמר מעשה בראשית, לומר שהתנה עמהם על מנת שיקבלו עליהם ישראל חמשה חומשי תורה. דבר אחר: 'יום הששי' - שכלם תלויים ועומדים עד יום הששי, הוא ששי בסיון המוכן למתן תורה".

דהיינו שהעולם נברא כדי שישראל יקבלו את התורה!

כן כתב רש"י בקיצור גם בפירושו למסכת סנהדרין (צא סע"ב בד"ה "מששת ימי בראשית") בהסבר הפסוק

בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ": "דכתיב 'בראשית ברא', בשביל התורה שהיא ראשית, וישראל נקראו 'ראשית תבואתֹה' (ירמיהו ב, ג) שעתידין להנחילה, ברא אלקים את השמים ואת הארץ.

המכילתא סיימה:

יבואו ישראל שנקראו קנין,
לארץ ישראל שנקראת קנין,
ויבנו בית המקדש שהוא קנין,
בזכותה של תורה שנקראת קנין.
(שם פרשה ט)

ג. ארבעה נקראו "נחלה"

על הפסוק "תבִאֵמו ותִטעמו בהר נחלתך, מכון לשבתך פעלת ד', מקדש, ד', כוננו ידיך" (טו, יז) אמרה המכילתא:

ארבעה נקראו נחלה:

בית המקדש נקרא נחלה, שנאמר: 'בהר נחלתך' (שמות טו, יז).
ארץ ישראל נקראת נחלה, שנאמר: 'בארץ אשר ד' אלקיך נֹתן לך נחלה' (דברים טו, ד).
וכן התורה נקראת נחלה, שנאמר: 'וממתנה נחליאל' (במדבר כא, יט).
וכן ישראל קרויין נחלה, שנאמר: 'עמי ונחלתי ישראל' (יואל ד, ב).

מהי המשמעות שארבעה דברים אלו נקראו "נחלה"?

כתב בפירוש "זה ינחמנו" שם: "ארבעה נקראו נחלה - כדבר הננחל מדור לדור עד עולם. וקא משמע לן שאלו הארבעה דברים הם נחלה עולמית, דברים קיימים לעולם". כלומר שעם ישראל הוא נצחי וישאר קיים לעד.

דברים אלו פשוטים מתוך האמור בפרק הקודם, שכן העולם כולו לא נברא אלא בשביל ישראל, ולכן ודאי שישראל יהיו קיימים לעולם!

המכילתא הוסיפה:

אמר הקב"ה:

יבאו ישראל שנקראו נחלה,
לארץ ישראל שנקראת נחלה,
ויבנו בית המקדש שנקרא נחלה,
בזכות התורה שנקראת נחלה.
(שם פרשה י)

במהרה בימינו אמן.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך