א אָ֣ז יָשִֽׁיר־מֹשֶׁה֩ וּבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַשִּׁירָ֤ה הַזֹּאת֙ לַֽיהוָ֔ה וַיֹּאמְר֖וּ לֵאמֹ֑ר אָשִׁ֤ירָה לַֽיהוָה֙ כִּֽי־גָאֹ֣ה גָּאָ֔ה ס֥וּס וְרֹכְב֖וֹ רָמָ֥ה בַיָּֽם׃ ב עָזִּ֤י וְזִמְרָת֙ יָ֔הּ וַֽיְהִי־לִ֖י לִֽישׁוּעָ֑ה זֶ֤ה אֵלִי֙ וְאַנְוֵ֔הוּ אֱלֹהֵ֥י אָבִ֖י וַאֲרֹמְמֶֽנְהוּ׃ ג יְהוָ֖ה אִ֣ישׁ מִלְחָמָ֑ה יְהוָ֖ה שְׁמֽוֹ׃ ד מַרְכְּבֹ֥ת פַּרְעֹ֛ה וְחֵיל֖וֹ יָרָ֣ה בַיָּ֑ם וּמִבְחַ֥ר שָֽׁלִשָׁ֖יו טֻבְּע֥וּ בְיַם־סֽוּף׃ ה תְּהֹמֹ֖ת יְכַסְיֻ֑מוּ יָרְד֥וּ בִמְצוֹלֹ֖ת כְּמוֹ־אָֽבֶן׃ ו יְמִֽינְךָ֣ יְהוָ֔ה נֶאְדָּרִ֖י בַּכֹּ֑חַ יְמִֽינְךָ֥ יְהוָ֖ה תִּרְעַ֥ץ אוֹיֵֽב׃ ז וּבְרֹ֥ב גְּאוֹנְךָ֖ תַּהֲרֹ֣ס קָמֶ֑יךָ תְּשַׁלַּח֙ חֲרֹ֣נְךָ֔ יֹאכְלֵ֖מוֹ כַּקַּֽשׁ׃ ח וּבְר֤וּחַ אַפֶּ֙יךָ֙ נֶ֣עֶרְמוּ מַ֔יִם נִצְּב֥וּ כְמוֹ־נֵ֖ד נֹזְלִ֑ים קָֽפְא֥וּ תְהֹמֹ֖ת בְּלֶב־יָֽם׃ ט אָמַ֥ר אוֹיֵ֛ב אֶרְדֹּ֥ף אַשִּׂ֖יג אֲחַלֵּ֣ק שָׁלָ֑ל תִּמְלָאֵ֣מוֹ נַפְשִׁ֔י אָרִ֣יק חַרְבִּ֔י תּוֹרִישֵׁ֖מוֹ יָדִֽי׃ י נָשַׁ֥פְתָּ בְרוּחֲךָ֖ כִּסָּ֣מוֹ יָ֑ם צָֽלֲלוּ֙ כַּֽעוֹפֶ֔רֶת בְּמַ֖יִם אַדִּירִֽים׃ יא מִֽי־כָמֹ֤כָה בָּֽאֵלִם֙ יְהוָ֔ה מִ֥י כָּמֹ֖כָה נֶאְדָּ֣ר בַּקֹּ֑דֶשׁ נוֹרָ֥א תְהִלֹּ֖ת עֹ֥שֵׂה פֶֽלֶא׃ יב נָטִ֙יתָ֙ יְמִ֣ינְךָ֔ תִּבְלָעֵ֖מוֹ אָֽרֶץ׃ יג נָחִ֥יתָ בְחַסְדְּךָ֖ עַם־ז֣וּ גָּאָ֑לְתָּ נֵהַ֥לְתָּ בְעָזְּךָ֖ אֶל־נְוֵ֥ה קָדְשֶֽׁךָ׃ יד שָֽׁמְע֥וּ עַמִּ֖ים יִרְגָּז֑וּן חִ֣יל אָחַ֔ז יֹשְׁבֵ֖י פְּלָֽשֶׁת׃ טו אָ֤ז נִבְהֲלוּ֙ אַלּוּפֵ֣י אֱד֔וֹם אֵילֵ֣י מוֹאָ֔ב יֹֽאחֲזֵ֖מוֹ רָ֑עַד נָמֹ֕גוּ כֹּ֖ל יֹשְׁבֵ֥י כְנָֽעַן׃ טז תִּפֹּ֨ל עֲלֵיהֶ֤ם אֵימָ֙תָה֙ וָפַ֔חַד בִּגְדֹ֥ל זְרוֹעֲךָ֖ יִדְּמ֣וּ כָּאָ֑בֶן עַד־יַעֲבֹ֤ר עַמְּךָ֙ יְהוָ֔ה עַֽד־יַעֲבֹ֖ר עַם־ז֥וּ קָנִֽיתָ׃ יז תְּבִאֵ֗מוֹ וְתִטָּעֵ֙מוֹ֙ בְּהַ֣ר נַחֲלָֽתְךָ֔ מָכ֧וֹן לְשִׁבְתְּךָ֛ פָּעַ֖לְתָּ יְהוָ֑ה מִקְּדָ֕שׁ אֲדֹנָ֖י כּוֹנְנ֥וּ יָדֶֽיךָ׃ יח יְהוָ֥ה ׀ יִמְלֹ֖ךְ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד׃ יט כִּ֣י בָא֩ ס֨וּס פַּרְעֹ֜ה בְּרִכְבּ֤וֹ וּבְפָרָשָׁיו֙ בַּיָּ֔ם וַיָּ֧שֶׁב יְהוָ֛ה עֲלֵהֶ֖ם אֶת־מֵ֣י הַיָּ֑ם וּבְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל הָלְכ֥וּ בַיַּבָּשָׁ֖ה בְּת֥וֹךְ הַיָּֽם׃ כ וַתִּקַּח֩ מִרְיָ֨ם הַנְּבִיאָ֜ה אֲח֧וֹת אַהֲרֹ֛ן אֶת־הַתֹּ֖ף בְּיָדָ֑הּ וַתֵּצֶ֤אןָ כָֽל־הַנָּשִׁים֙ אַחֲרֶ֔יהָ בְּתֻפִּ֖ים וּבִמְחֹלֹֽת׃ כא וַתַּ֥עַן לָהֶ֖ם מִרְיָ֑ם שִׁ֤ירוּ לַֽיהוָה֙ כִּֽי־גָאֹ֣ה גָּאָ֔ה ס֥וּס וְרֹכְב֖וֹ רָמָ֥ה בַיָּֽם׃ כב וַיַּסַּ֨ע מֹשֶׁ֤ה אֶת־יִשְׂרָאֵל֙ מִיַּם־ס֔וּף וַיֵּצְא֖וּ אֶל־מִדְבַּר־שׁ֑וּר וַיֵּלְכ֧וּ שְׁלֹֽשֶׁת־יָמִ֛ים בַּמִּדְבָּ֖ר וְלֹא־מָ֥צְאוּ מָֽיִם׃ כג וַיָּבֹ֣אוּ מָרָ֔תָה וְלֹ֣א יָֽכְל֗וּ לִשְׁתֹּ֥ת מַ֙יִם֙ מִמָּרָ֔ה כִּ֥י מָרִ֖ים הֵ֑ם עַל־כֵּ֥ן קָרָֽא־שְׁמָ֖הּ מָרָֽה׃ כד וַיִּלֹּ֧נוּ הָעָ֛ם עַל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹ֖ר מַה־נִּשְׁתֶּֽה׃ כה וַיִּצְעַ֣ק אֶל־יְהוָ֗ה וַיּוֹרֵ֤הוּ יְהוָה֙ עֵ֔ץ וַיַּשְׁלֵךְ֙ אֶל־הַמַּ֔יִם וַֽיִּמְתְּק֖וּ הַמָּ֑יִם שָׁ֣ם שָׂ֥ם ל֛וֹ חֹ֥ק וּמִשְׁפָּ֖ט וְשָׁ֥ם נִסָּֽהוּ׃ כו וַיֹּאמֶר֩ אִם־שָׁמ֨וֹעַ תִּשְׁמַ֜ע לְק֣וֹל ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ וְהַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינָיו֙ תַּעֲשֶׂ֔ה וְהַֽאֲזַנְתָּ֙ לְמִצְוֺתָ֔יו וְשָׁמַרְתָּ֖ כָּל־חֻקָּ֑יו כָּֽל־הַמַּֽחֲלָ֞ה אֲשֶׁר־שַׂ֤מְתִּי בְמִצְרַ֙יִם֙ לֹא־אָשִׂ֣ים עָלֶ֔יךָ כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה רֹפְאֶֽךָ׃ כז וַיָּבֹ֣אוּ אֵילִ֔מָה וְשָׁ֗ם שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֛ה עֵינֹ֥ת מַ֖יִם וְשִׁבְעִ֣ים תְּמָרִ֑ים וַיַּחֲנוּ־שָׁ֖ם עַל־הַמָּֽיִם׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

רשב"ם

רשב״ם

פסוק א:
גאה גאה - נצחון מלחמה קורין גאות בכמה מקומות: השב גמול על גאים.בית גאים יסח ה' הגוזלים והחומסים בגאות רשע ידלק עני.
פסוק א:
רמה בים - תרגום של השליך, וכן: רומי קשת.
פסוק ב:
עזי וזמרת יה - עוז וזמרת שבח ישראל יה והוא היה לי לישועה. עזי חטף קמץ ויו"ד יתירה כמו: רבתי בגוים. היושבי בשמים. שכני בחגוי סלע. אבל עֻזִּי אליך אשמורה. פירוש עוזי שלי.
פסוק ב:
וזמרת - כמו: ושכורת ולא מיין. וכן: תסמר שערת בשרי. כפילו של ראש הפסוק ורוח על פני יחלוף. תסמר שערת הרוח בשרי. וכן תרגם רב יוסף: תצהלב שלהוביתא בשירי. הרי זמרת חסר כמו שכורת ושערת.
פסוק ב:
זה אלי - אף על פי שלא ראוהו שייך לומר לשון זה כמו: כי זה משה האיש.
פסוק ב:
ואנוהו - (ואייפהו) כמו: הנוה והמעונגה דמיתי בת ציון. ואינו ל' נוה משלח. כי כפל סופו מוכיח.
פסוק ב:
וארוממנהו ואנווהו - שניהם לשון כיבוד להקב"ה.
פסוק ג:
ה' שמו - נודע ה' משפט עשה.
פסוק ד:
ירה בים - כמו: ויורו המורים דרך והשליך.
פסוק ה:
יכסיומו - יכסיומו היה לו לומר (פירוש בחולם) אך בשביל וא"ו הראשון בשורק) בא גם השני. וכן: מוצאיו ומובאיו. היה לו לומר מָבוֹאָיו. מן בא מבוא. או מן קם מקום. מן לן מלון, אבל בעלילת מוצאיו אמר מובאיו.
פסוק ו:
ימינך ה' - שאתה.
פסוק ו:
נאדרי בכח - היא.
פסוק ו:
תרעץ אויב - ימין היא ל' נקבה, כדכתיב: ימין ה' רוממה. ומקרא זה בעין נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם. עד מתי רשעים ה' עד מתי רשעים יעלוזו. כי הנה אויביך ה'. כי הנה אויביך יאבדו. חציו הראשון אינו מסיים דברו עד שיבא חציו האחרון וכופלו ומשלים דברו. אך בחציו הראשון מזכיר במי הוא מדבר.
פסוק ז:
תהרוס קמיך - לשון הסרה משפיל ומכניע הדבר מקומתו. וכן: פן יהרסו אל ה' ממקומם להתקרב ולראות. וכן: ויהרסך ממצבך.
פסוק ח:
וברוח אפך - ברוח קדים עזה כל הלילה.
פסוק ח:
נערמו - גבהו למעלה כמו ערימת חטים.
פסוק ח:
נד - לשון גובה. וכן בירדן, קמו נד אחד.
פסוק ח:
קפאו - כמו: ובגבינה תקפיאיני.
פסוק ט:
אמר אויב - כשראה הים לחרבה.
פסוק ט:
אריק חרבי - אריק תערי בהוצאת חרבי. וכן: כי חציך נחתו בי. על שם נחיתת דריכת הקשת הוא יורה החצים כדכתיב: ותנחת עלי ידיך. ונחתה קשת נחושה זרועותי לכך הוא קורא ירית החצים נחיתה.
פסוק י:
צללו כעופרת [במים אדירים] - במימות שהן אדירים. במים של ים, אף על פי שהן אדירים (ס"א כדכתיב אדירים משברי ים).
פסוק יא:
מי כמכה באלים ה' מי כמכה נאדר בקדש - גם זה מן הכפולים שפירשתי אצל ימינך ה' נאדרי בכח. וכן פירושו: מי כמוך באלים ה' - שנאדרה בקודש כמותך.
פסוק יא:
נורא תהלות - תהלות האמורות בך על ידיהם, אתה יראוי ומאוים, כדכתיב: וייראו העם את ה'.
פסוק יב:
נטית ימינך - ויאמר ה' אל משה נטה את ידך על הים וישובו וגו'.
פסוק יג:
נהלת בעזך - מנהל אתה את ישראל עכשיו, כדי להכניסם ולהורישם את ארץ כנען שהוא נוה קדשך.
פסוק יד:
יושבי פלשת, אלופי אדום, אילי מואב - כל אלו שכיני ארץ ישראל.
פסוק טז:
עד יעבור - שניהם עד יעבור את הירדן אל ארץ ישראל כפל אחד של עברת הירדן, כעין ימינך ה'. לפי הפשט.
פסוק טז:
בגדול זרועך - כמו בזרוע גדלך. וכן: קדוש היכלך בתהלים. כמו: היכל קדשך.
פסוק יז:
מִקְּדַשׁ - קו"ף של מקדש דגושה ודל"ת רפה וכן: הַצְּפִינוֹ. וכן מִשְּׁתֵי עיני מפלשתים. הדגש שבקוף של מקדש עושה את החטף (שבו) מגיע. ולכך הדל"ת של אחריו רפה. וכן הצפינו. וכן: משתי.
פסוק יח:
ה' ימלוך - לאחר שתתישבו בארץ ישראל תוודע מלכותו של הקב"ה בכל המלכויות.
פסוק יט:
כי בא סוס - וניערו בים. וישראל - כבר הלכו ביבשה בתוך הים. אז - ותקח מרים הנביאה וגו'. וכמוהו כאשר צוה ה' את משה ויניחהו אהרן לפני העדות למשמרת. וכן בירמיה: כי בא ירמיה אל בית הבור ואל החנויות וישב שם ירמיה ימים רבים וישלח המלך צדקיהו ויקחהו.
פסוק כ:
ותקח מרים הנביאה וגו'. וכמוהו כאשר צוה ה' את משה ויניחהו אהרן לפני העדות למשמרת. וכן בירמיה: כי בא ירמיה אל בית הבור ואל החנויות וישב שם ירמיה ימים רבים וישלח המלך צדקיהו ויקחהו.
פסוק כ:
הנביאה - קורא בעל דברי שבח או תוכחות בני אדם.
פסוק כ:
אחות אהרן - על שם הבכור קורא אחות, כמו שפירשתי אצל אחות נביות ואחות לוטן.
פסוק כב:
וַיַּסַּע - הפעיל אבל ויסע. הוא עצמו נסע. וכן: וַיַּפֵּל בקרב מחנהו. וַיַגֵּשׁ את פר החטאת לשון מפעיל. אבל ויפול ויגש. לשון פועל.
פסוק כה:
וירהו - לשון יורו משפטיך.
פסוק כה:
שם שם לו חוק ומשפט [ושם נסהו] - שם במרה על ידי עלילות (הנסיון) אשר שם (להצמיאם) למים ואח"כ ריפא להם את המים, התחיל להוכיחם שיקבלו עליהם את החוקים ואת המשפטים אשר ילמדם והוא יעשה צורכיהם. והיאך שם לו חוק ומשפט? שאמר להם: אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך וגו' ושמרת כל חקיו, שציוה אתכם.
פסוק כו:
כל המחלה אשר שמתי במצרים - שעשיתי מימיהם דם ולא היה להם מים לשתות.
פסוק כו:
לא אשים עליך כי אני ה' רפאך - אשר רפאתי למים. כדכתיב לשון זה באלישע כשריפא המים.
פסוק כו:
כל המחלה - במים מדבר, כדכתיב: וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך.