פסוק א:בך. על כי חסיתי בך מהראוי שאל אבוש לעולם:
פסוק ב:בצדקתך. ולא לפי גמול המעשה:
פסוק ב:הטה וגו׳. להאזין תפלתי:
פסוק ג:לצור מעון. להיות דומה לצור העשוי בו מקום מדור המוכן לבוא בו תמיד להסתר:
פסוק ג:צוית. הלא מעולם צוית למלאכיך להושיעני כי אתה לי למעוז כסלע ומצודה מימות עולם לזה גם עתה אל תרף ידך:
פסוק ה:אתה תקותי. אליך אקוה ואתה לי למבטח מנעורי:
פסוק ו:מבטן. מעת צאתי מבטן אמי:
פסוק ו:אתה גוזי. אתה הוצאתני מרחם אמי ולזה תמיד מהלל פי הוא בך:
פסוק ז:כמופת. עם כי הייתי כמופת לרבים ר״ל הצרות הבאות עלי המה היו לאות ולמופת להפחיד בני אדם שלא יחטאו שבל יקרה להם כמקרי:
פסוק ז:ואתה מחסי עוז. אבל אתה מחסי עוז ולא כלו אותי הצרות ההמה:
פסוק ח:ימלא פי. ובעבור זה ימלא וכו׳:
פסוק ח:כל היום. מוסב על ימלא פי לומר כל היום ימלא פי לספר תפארתך:
פסוק ט:לעת זקנה. לבל יאמרו כל מה שנתחזקתי לשעבר היה בכח ידי ולא ה׳ פעל כל זאת ולזה לא נשאר בחזקי בעת הזקנה כי תש כחי:
פסוק יא:לאמר. כה יאמרו אלהים עזבו ר״ל נעזב הוא אל המקרה ולזה רדפוהו כי אין לו מציל לא בכח יד ה׳ ולא בכח ידו כי מעתה תש כוחו:
פסוק יב:אלהים. לזה אתה אלהים אל תרחק ממני אם כחי כלה הלא ידך לא תקצר:
פסוק יג:יבושו. אז יבושו בראותם כי ה׳ עמדי:
פסוק יג:יכלו. לא יוסיפו להשטין עוד בראותם כי לא יועילו:
פסוק יג:יעטו. יהיו מסובבים בכלימה כהלבוש הזה המעטף גוף האדם מסביב:
פסוק יד:ואני תמיד איחל. על כי ידעתי אשר תמלא תוחלתי:
פסוק יד:על כל תהלתך. אשר הללתיך מאז אוסיף עוד:
פסוק טו:כי לא ידעתי ספורות. לא ידעתי מספר ידוע לתשועתך לומר אגמור לספר כולם ואחדל כי אין להם מספר ולכן אספר כל היום:
פסוק טז:אבוא. בכל מקום בואי הנה אבוא בעזר גבורות ה׳ ולזה אזכיר לבד צדקתך הואיל ואין לי עזר כ״א ממך:
פסוק יז:למדתני. נתתי לי בינה מנעורי להכיר נפלאותיך ומאז ועד הנה אספרם:
פסוק יח:עד אגיד. ר״ל בכדי שאוכל להגיד ולהראות בעצמי כח זרועך להדור ההוא למען יודע גבורתך לכל הדורות הבאים כי האבות יספרו לבניהם:
פסוק יט:וצדקתך. אף אגיד לומר הצדקה אשר עשית עמדי גברה למעלה עד מרום ולא בגמול עשית מה שעשית:
פסוק יט:אלהים. ר״ל כי אלהים אתה בעל היכולת ומי כמוך למחות בידך:
פסוק כ:אשר הראיתני. הצרות הבאות עלי הנה אתה הראתני אותם ומידך באו ואין ביד מי למנעם וגם אתה תשוב תחייני ואין ביד מי למחות:
פסוק כא:תרב. לא הצלה בלבד כ״א עוד תרבה גדולתי ולזה תסובב לי נחמה על הצרות אשר עברו עלי:
פסוק כב:גם אני. כמו שתרבה גדולתי כן ארבה גם אני להודות בנבל על אמתך ולזמר בכנור:
פסוק כג:תרננה שפתי. בחתוך הדבור כי בפה אזמר לך:
פסוק כג:ונפשי. גם נפשי אשר פדית תרנן גם היא כפי רוחניותה:
פסוק כד:צדקתך. לומר מה שעשית הוא בצדקה ולא בגמול:
פסוק כד:כי יבושו. בראותם כי עוד הרבית גדולתי נוסף על הצלת הרעה ובעבור זאת אספר צדקתך כל היום: