מצודת דוד על תהילים עא

רבי דוד אלטשולר

🔗 שתף
פסוק א:
בך. על כי חסיתי בך מהראוי שאל אבוש לעולם:
פסוק ב:
בצדקתך. ולא לפי גמול המעשה:
פסוק ב:
הטה וגו׳‎. להאזין תפלתי:
פסוק ג:
לצור מעון. להיות דומה לצור העשוי בו מקום מדור המוכן לבוא בו תמיד להסתר:
פסוק ג:
צוית. הלא מעולם צוית למלאכיך להושיעני כי אתה לי למעוז כסלע ומצודה מימות עולם לזה גם עתה אל תרף ידך:
פסוק ה:
אתה תקותי. אליך אקוה ואתה לי למבטח מנעורי:
פסוק ו:
מבטן. מעת צאתי מבטן אמי:
פסוק ו:
אתה גוזי. אתה הוצאתני מרחם אמי ולזה תמיד מהלל פי הוא בך:
פסוק ז:
כמופת. עם כי הייתי כמופת לרבים ר״‎ל הצרות הבאות עלי המה היו לאות ולמופת להפחיד בני אדם שלא יחטאו שבל יקרה להם כמקרי:
פסוק ז:
ואתה מחסי עוז. אבל אתה מחסי עוז ולא כלו אותי הצרות ההמה:
פסוק ח:
ימלא פי. ובעבור זה ימלא וכו׳‎:
פסוק ח:
כל היום. מוסב על ימלא פי לומר כל היום ימלא פי לספר תפארתך:
פסוק ט:
לעת זקנה. לבל יאמרו כל מה שנתחזקתי לשעבר היה בכח ידי ולא ה׳‎ פעל כל זאת ולזה לא נשאר בחזקי בעת הזקנה כי תש כחי:
פסוק יא:
לאמר. כה יאמרו אלהים עזבו ר״‎ל נעזב הוא אל המקרה ולזה רדפוהו כי אין לו מציל לא בכח יד ה׳‎ ולא בכח ידו כי מעתה תש כוחו:
פסוק יב:
אלהים. לזה אתה אלהים אל תרחק ממני אם כחי כלה הלא ידך לא תקצר:
פסוק יג:
יבושו. אז יבושו בראותם כי ה׳‎ עמדי:
פסוק יג:
יכלו. לא יוסיפו להשטין עוד בראותם כי לא יועילו:
פסוק יג:
יעטו. יהיו מסובבים בכלימה כהלבוש הזה המעטף גוף האדם מסביב:
פסוק יד:
ואני תמיד איחל. על כי ידעתי אשר תמלא תוחלתי:
פסוק יד:
על כל תהלתך. אשר הללתיך מאז אוסיף עוד:
פסוק טו:
כי לא ידעתי ספורות. לא ידעתי מספר ידוע לתשועתך לומר אגמור לספר כולם ואחדל כי אין להם מספר ולכן אספר כל היום:
פסוק טז:
אבוא. בכל מקום בואי הנה אבוא בעזר גבורות ה׳‎ ולזה אזכיר לבד צדקתך הואיל ואין לי עזר כ״‎א ממך:
פסוק יז:
למדתני. נתתי לי בינה מנעורי להכיר נפלאותיך ומאז ועד הנה אספרם:
פסוק יח:
עד אגיד. ר״‎ל בכדי שאוכל להגיד ולהראות בעצמי כח זרועך להדור ההוא למען יודע גבורתך לכל הדורות הבאים כי האבות יספרו לבניהם:
פסוק יט:
וצדקתך. אף אגיד לומר הצדקה אשר עשית עמדי גברה למעלה עד מרום ולא בגמול עשית מה שעשית:
פסוק יט:
אלהים. ר״‎ל כי אלהים אתה בעל היכולת ומי כמוך למחות בידך:
פסוק כ:
אשר הראיתני. הצרות הבאות עלי הנה אתה הראתני אותם ומידך באו ואין ביד מי למנעם וגם אתה תשוב תחייני ואין ביד מי למחות:
פסוק כא:
תרב. לא הצלה בלבד כ״‎א עוד תרבה גדולתי ולזה תסובב לי נחמה על הצרות אשר עברו עלי:
פסוק כב:
גם אני. כמו שתרבה גדולתי כן ארבה גם אני להודות בנבל על אמתך ולזמר בכנור:
פסוק כג:
תרננה שפתי. בחתוך הדבור כי בפה אזמר לך:
פסוק כג:
ונפשי. גם נפשי אשר פדית תרנן גם היא כפי רוחניותה:
פסוק כד:
צדקתך. לומר מה שעשית הוא בצדקה ולא בגמול:
פסוק כד:
כי יבושו. בראותם כי עוד הרבית גדולתי נוסף על הצלת הרעה ובעבור זאת אספר צדקתך כל היום:

תהילים עא

א בְּךָֽ־ה' חָסִ֑יתִי אַל־אֵב֥וֹשָׁה לְעוֹלָֽם׃ ב בְּצִדְקָתְךָ֗ תַּצִּילֵ֥נִי וּֽתְפַלְּטֵ֑נִי הַטֵּֽה־אֵלַ֥י אָ֝זְנְךָ֗ וְהוֹשִׁיעֵֽנִי׃ ג הֱיֵ֤ה לִ֨י ׀ לְצ֥וּר מָע֡וֹן לָב֗וֹא תָּמִ֗יד צִוִּ֥יתָ לְהוֹשִׁיעֵ֑נִי כִּֽי־סַלְעִ֖י וּמְצוּדָתִ֣י אָֽתָּה׃ ד אֱ‍ֽלֹהַ֗י פַּ֭לְּטֵנִי מִיַּ֣ד רָשָׁ֑ע מִכַּ֖ף מְעַוֵּ֣ל וְחוֹמֵץ׃ ה כִּֽי־אַתָּ֥ה תִקְוָתִ֑י אֲדֹנָ֥י ה' מִבְטַחִ֥י מִנְּעוּרָֽי׃ ו עָלֶ֤יךָ ׀ נִסְמַ֬כְתִּי מִבֶּ֗טֶן מִמְּעֵ֣י אִ֭מִּי אַתָּ֣ה גוֹזִ֑י בְּךָ֖ תְהִלָּתִ֣י תָמִֽיד׃ ז כְּ֭מוֹפֵת הָיִ֣יתִי לְרַבִּ֑ים וְ֝אַתָּ֗ה מַֽחֲסִי־עֹֽז׃ ח יִמָּ֣לֵא פִ֭י תְּהִלָּתֶ֑ךָ כָּל־הַ֝יּ֗וֹם תִּפְאַרְתֶּֽךָ׃ ט אַֽל־תַּ֭שְׁלִיכֵנִי לְעֵ֣ת זִקְנָ֑ה כִּכְל֥וֹת כֹּ֝חִ֗י אַֽל־תַּעַזְבֵֽנִי׃ י כִּֽי־אָמְר֣וּ אוֹיְבַ֣י לִ֑י וְשֹׁמְרֵ֥י נַ֝פְשִׁ֗י נוֹעֲצ֥וּ יַחְדָּֽו׃ יא לֵ֭אמֹר א-להים עֲזָב֑וֹ רִֽדְפ֥וּ וְ֝תִפְשׂ֗וּהוּ כִּי־אֵ֥ין מַצִּֽיל׃ יב א-להים אַל־תִּרְחַ֣ק מִמֶּ֑נִּי א-להי לְעֶזְרָ֥תִי חישה (חֽוּשָׁה׃) יג יֵבֹ֣שׁוּ יִכְלוּ֮ שֹׂטְנֵ֪י נַ֫פְשִׁ֥י יַֽעֲט֣וּ חֶ֭רְפָּה וּכְלִמָּ֑ה מְ֝בַקְשֵׁ֗י רָעָתִֽי׃ יד וַ֭אֲנִי תָּמִ֣יד אֲיַחֵ֑ל וְ֝הוֹסַפְתִּ֗י עַל־כָּל־תְּהִלָּתֶֽךָ׃ טו פִּ֤י ׀ יְסַפֵּ֬ר צִדְקָתֶ֗ךָ כָּל־הַיּ֥וֹם תְּשׁוּעָתֶ֑ךָ כִּ֤י לֹ֖א יָדַ֣עְתִּי סְפֹרֽוֹת׃ טז אָב֗וֹא בִּ֭גְבֻרוֹת אֲדֹנָ֣י ה' אַזְכִּ֖יר צִדְקָתְךָ֣ לְבַדֶּֽךָ׃ יז אֱ‍ֽלֹהִ֗ים לִמַּדְתַּ֥נִי מִנְּעוּרָ֑י וְעַד־הֵ֝֗נָּה אַגִּ֥יד נִפְלְאוֹתֶֽיךָ׃ יח וְגַ֤ם עַד־זִקְנָ֨ה ׀ וְשֵׂיבָה֮ א-להים אַֽל־תַּעַ֫זְבֵ֥נִי עַד־אַגִּ֣יד זְרוֹעֲךָ֣ לְד֑וֹר לְכָל־יָ֝ב֗וֹא גְּבוּרָתֶֽךָ׃ יט וְצִדְקָתְךָ֥ א-להים עַד־מָ֫ר֥וֹם אֲשֶׁר־עָשִׂ֥יתָ גְדֹל֑וֹת א-להים מִ֣י כָמֽוֹךָ׃ כ אֲשֶׁ֤ר הראיתנו (הִרְאִיתַ֨נִי ׀) צָר֥וֹת רַבּ֗וֹת וְרָ֫ע֥וֹת תָּשׁ֥וּב תחיינו (תְּחַיֵּ֑ינִי) וּֽמִתְּהֹמ֥וֹת הָ֝אָ֗רֶץ תָּשׁ֥וּב תַּעֲלֵֽנִי׃ כא תֶּ֤רֶב ׀ גְּֽדֻלָּתִ֗י וְתִסֹּ֥ב תְּֽנַחֲמֵֽנִי׃ כב גַּם־אֲנִ֤י ׀ אוֹדְךָ֣ בִכְלִי־נֶבֶל֮ אֲמִתְּךָ֪ א-להי אֲזַמְּרָ֣ה לְךָ֣ בְכִנּ֑וֹר קְ֝ד֗וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃ כג תְּרַנֵּ֣נָּ֣ה שְׂ֭פָתַי כִּ֣י אֲזַמְּרָה־לָּ֑ךְ וְ֝נַפְשִׁ֗י אֲשֶׁ֣ר פָּדִֽיתָ׃ כד גַּם־לְשׁוֹנִ֗י כָּל־הַ֭יּוֹם תֶּהְגֶּ֣ה צִדְקָתֶ֑ךָ כִּי־בֹ֥שׁוּ כִֽי־חָ֝פְר֗וּ מְבַקְשֵׁ֥י רָעָתִֽי׃

פרשנים על הפרק

מאמרים על הפרק