פסוק א:בך ה' חסיתי - הנכון בעיני: כי זה המזמור דוד חברו, כמו המזמור: ברכי נפשי את ה' אלהי גדלת מאד, כי הוא דבק.
פסוק א:בך - אתה השם עומד לנצח, על כן לא אבוש לעולם.
פסוק ב:בצדקתך - הטעם שתדין בצדק, כי אויבי יעשו לי עול.
פסוק ג:היה לי - כמו מעון להסתר בו, על כן אחריו לבא תמיד, כי כל מעון הוא למעלה.
פסוק ג:וטעם צוית – שהבטיחו שמואל או על דרך הוא צוה ויעמד כמו דבור השם, שהטעם על הגזרות על ידי המלאכים.
פסוק ד:אלהי - התברר טעם בצדקתך.
פסוק ד:וחומץ - כמו: אשרו חמוץ.
פסוק ה:כי - אין לי תקוה זולתך, ככה אותך קויתי מיום היותי על האדמה, וזה הוא מבטחי מנעורי.
פסוק ו:עליך, גוזי - כמו: ויגז שלוים, על כן תהלתך בך תמיד.
פסוק ז:כמופת - הטעם בעבור שנסמכתי עליך ואתה סמכתני הייתי כמופת לרבים שלא היו מאמינים בך, כדרך והיה יחזקאל לכם למופת.
פסוק ח:ימלא - כנגד בך תהלתך, ככה עד שימלא פי, והטעם כל ימי.
פסוק ט:אל - הטעם כאשר עזרתני מנעורי, עזרני עת זקנתי.
פסוק י:כי, לי - בעבורי, כמו פן יאמרו אויבי לי.
פסוק י:ושומרי נפשי - שהייתי מחשב שהם עוזרי, נועצו יחדיו עם אויבי.
פסוק יא:לאמר - זה אומרים ואומרים אלה לאלה.
פסוק יב:אלהים אל תרחק - אם רחק יום ישועתי, יחשבו כי רחקת ממני.
פסוק יג:יבושו, שוטני נפשי - הם שהיו אוהביו שוטני נפשו.
פסוק יג:ומבקשי רעתי - הם אויבי.
פסוק יד:ואני - הטעם אם רחק יום ישועתי, אני תמיד אייחל ואוסיף להללך.
פסוק טו:פי, צדקתך - שעשית לאחרים ועמי בימים הראשונים והתשועות שעשית.
פסוק טו:כי לא ידעתי - כדרך: כי עם קשה עורף הוא, אף על פי שלא אדע מספריהם וחולם ספורות תחת שורק, על משקל גבורות.
פסוק טז:אבוא - לספר גבורותיך, ובעבור כי משפטי רבים מהגבורים להשתרר, על כן: אזכיר צדקתך לבדך.
פסוק יז:אלהים - כמה היה משפטי להללך, כי אתה למדתני כמו רגילות, כמו: פרא למוד מדבר וגם עזרני להלך כמנהגי.
פסוק יח:זרועך - תוקף זרועך.
פסוק יח:לכל יבא - לכל אשר יבוא. הטעם: שיולד כמו: דור הולך ודור בא.
פסוק יט:וצדקתך - גבוהה מצדקת כל צדיק, כדרך ומרומם על כל ברכה. ויפת אמר: שלא אוכל לספרה, כי גבוהה עד מרום והגדולות שעשית, לאות כי אין אלהים כמוך.
פסוק כ:אשר - לספר הגדולות שעשה ודימה הצרות, כאילו היה בתהומות הארץ.
פסוק כא:תרב - מבנין הכבד על דרך: ויפן זנב אל זנב.
פסוק כא:ואמר גדולתי – כנגד אשר עשית גדולות.
פסוק כא:וטעם תנחמני – בעבור הצרות שעברו עליו.
פסוק כב:גם, אמתך - זה הוא אמתך, שהוא חייב להודות.
פסוק כג:תרננה - הדגש לחסרון נו"ן שלישית, כי המלה מפעלי הכפל והטעם כאשר אזמרה לך בכנור, גם שפתי תרננה, גם נפשי תרנן.
פסוק כג:והזכיר פדית – עם הנפש, כי הוא מושל בגוף.
פסוק כד:גם - עתה אזמר בכינור, רק תמיד לשוני תהגה צדקתך בלא כינור, על כן מלת גם והזכיר כי בושו או חפרו ארנן, כי אין לי פחד.