מזמור מימי מרד אבשלום

הֱיֵ֤ה לִ֨י לְצ֥וּר מָע֡וֹן לָב֗וֹא תָּמִ֗יד צִוִּ֥יתָ לְהוֹשִׁיעֵ֑נִי כִּֽי-סַלְעִ֖י וּמְצוּדָתִ֣י אָֽתָּה:
(תהילים עא ג)

"צ֥וּר מָע֡וֹן" - הוא המשכן החצוב בסלע, אשר השוכן בו בטוח מפחד אויב, וכל שנפשו יקרה בעיני בעל המצודה, מצווה שומר המצודה עליו לתת לו לבוא אל המצודה בכל עת שיהיה זקוק למפלט; ועל דרך זה מבקש דוד: "הֱיֵ֤ה לִ֨י לְצ֥וּר מָע֡וֹן לָב֗וֹא תָּמִ֗יד" - בכח צווייך ש"צִוִּ֥יתָ לְהוֹשִׁיעֵ֑נִי".

לֵ֭אמֹר אֱ-לֹהִ֣ים עֲזָב֑וֹ רִֽדְפ֥וּ וְ֝תִפְשׂ֗וּהוּ כִּי-אֵ֥ין מַצִּֽיל:
(תהילים עא יא)

זה מתאים אל הכתוב בפרק ג (תהילים ג ג), שמפורש בו כי חובר בברוח דוד מפני אבשלום: "רַבִּים֮ אֹמְרִ֪ים לְנַ֫פְשִׁ֥י אֵ֤ין יְֽשׁוּעָ֓תָה לּ֬וֹ בֵֽא-לֹהִ֬ים סֶֽלָה". וכן לשונו בפרק זה מתאימה לתקופת בריחתו: "אַֽל-תַּ֭שְׁלִיכֵנִי לְעֵ֣ת זִקְנָ֑ה כִּכְל֥וֹת כֹּ֝חִ֗י אַֽל-תַּעַזְבֵֽנִי"(תהילים עא ט).

אֱ֭-לֹהִים אַל-תִּרְחַ֣ק מִמֶּ֑נִּי אֱ֝-לֹהַ֗י לְעֶזְרָ֥תִי חֽוּשָׁה:
(תהילים עא יב)

"אַל-תִּרְחַ֣ק מִמֶּ֑נִּי" - כנגד אמרם: "אֱ-לֹהִ֣ים עֲזָב֑וֹ!".

"אֱ֝-לֹהַ֗י לְעֶזְרָ֥תִי חֽוּשָׁה" - כנגד אמרם: "רִֽדְפ֥וּ וְ֝תִפְשׂ֗וּהוּ כִּי-אֵ֥ין מַצִּֽיל!".

יֵבֹ֣שׁוּ יִכְלוּ֮ שֹׂטְנֵ֪י נַ֫פְשִׁ֥י יַֽעֲט֣וּ חֶ֭רְפָּה וּכְלִמָּ֑ה מְ֝בַקְשֵׁ֗י רָעָתִֽי:
(תהילים עא יג)

"יֵבֹ֣שׁוּ יִכְלוּ֮" - צא ודקדק בכל הפרקים המתייחסים אל מרד אבשלום ותמצא כי דוד, מחמלתו על אבשלום, נזהר מלהוציא מפיו קללה נגד המשתתפים במרד זה; ועוד, שבושה וכיליון בתור מידות עונשין אינם מסוג אחד כלל, על כן נראה לי כי "יֵבֹ֣שׁוּ יִכְלוּ֮" הם מחוברים, וביאורם הוא: יִכְלוּ֮ בבושת [כדרך שמצינו בירמיהו "וַיִּכְל֥וּ בְּבֹ֖שֶׁת יָמָֽי׃"(ירמיה כ יח)], על דרך סגנון הלשון בישעיהו: "יֶחֱז֤וּ וְיֵבֹ֨שׁוּ֙ קִנְאַת־עָ֔ם"(ישעיה כו א), שהכוונה שם: יבושו בחזותם קִנְאַת־עָ֔ם; וכן "פִּזַּ֤ר ׀ נָ֘תַ֤ן לָאֶבְיוֹנִ֗ים"(תהילים קיב ט) שהכוונה: נָ֘תַ֤ן בפזרנות לָאֶבְיוֹנִ֗ים; וכן בירמיהו: "הַשְׁפִּ֣ילוּ שֵׁ֑בוּ"(ירמיה יג יח) - שהכוונה שׁבוּ בשפל. ובדרך זו שני חלקי הפסוק מתאימים יחד.

אֱֽ-לֹהִ֗ים לִמַּדְתַּ֥נִי מִנְּעוּרָ֑י וְעַד-הֵ֝֗נָּה אַגִּ֥יד נִפְלְאוֹתֶֽיךָ: וְגַ֤ם עַד-זִקְנָ֨ה וְשֵׂיבָה֮ אֱ-לֹהִ֪ים אַֽל-תַּעַ֫זְבֵ֥נִי עַד-אַגִּ֣יד זְרוֹעֲךָ֣ לְד֑וֹר לְכָל-יָ֝ב֗וֹא גְּבוּרָתֶֽךָ: וְצִדְקָתְךָ֥ אֱ-לֹהִ֗ים עַד-מָ֫ר֥וֹם אֲשֶׁר-עָשִׂ֥יתָ גְדֹל֑וֹת אֱ֝-לֹהִ֗ים מִ֣י כָמֽוֹךָ: אֲשֶׁ֤ר הִרְאִיתַ֨נִי צָר֥וֹת רַבּ֗וֹת וְרָ֫ע֥וֹת תָּשׁ֥וּב תְּחַיֵּ֑ינִי וּֽמִתְּהֹמ֥וֹת הָ֝אָ֗רֶץ תָּשׁ֥וּב תַּעֲלֵֽנִי: תֶּ֤רֶב גְּֽדֻלָּתִ֗י וְתִסֹּ֥ב תְּֽנַחֲמֵֽנִי:
(תהילים עא יז-כא)

הפסוקים קשורים יחד, וכוונתם: בקשה מאת ה' שיחוס על חייו, שישמשו לו, כאשר עד הנה, עניין להזכיר ולפרסם חסדי ה'; כי מי כמוהו, אשר חסד ההשגחה טבוע על כל גורל חייו בכל מסיבותיהם וגלגוליהם במורדות ומעלות, מתהום השפלות עד גפי מרומי הגדולה!