פסוק ב:אויביו, משנאיו. התבאר למעלה (י"ח י"ח), כי השונא הוא פחות מן האויב, שיש שונא בלתי דורש רעתו בפועל, ויצייר שהאויבים התקבצו למלחמה, והשונאים עומדים מרחוק, האויבים יפוצו, והשונאים כשיראו מרחוק ינוסו:
פסוק ג:כהנדוף. שם מבנין הפעיל, ובא בשלמות:
פסוק ד:ישמחו, יעלצו, וישישו. כבר בארתי שפעל עלץ בא על שמחה נפשיית, ובא לרוב על השמחה בה', ושמחה וששון מובדלים שהששון בא על סימנים החיצונים שיעשו להוראת השמחה (ישעיה ל"ה ובכ"מ):
פסוק ה:סולו. עשו מסלה, כמו סולו סולו פנו דרך:
פסוק ה:בערבות. במדבר, וערבה היא מקומות שבמדבר שמלאים שיחים וקוצים כמ"ש (ישעיה מ'):
פסוק ה:עלזו. הוא הריקוד והרעדה מחמת שמחה:
פסוק ז:בכושרות, מענין ידיה שלחה בכשור, שהוא עץ האורג, וי"א כמו בקושרות בקו"ף שאסורים בקשרי זקים וחבלים:
פסוק ז:צחיחה. מקום יבש וצמא, ומזה צחיח סלע, וצחה צמא:
פסוק י:נדבות. הוא דבר שאינו מחויב רק שידבנו לבו, וקורא כן הגשם שיורד במדבר:
פסוק י:תניף. תטיף על נחלתך:
פסוק י:ונלאה. תואר, כוננת את הנלאה:
פסוק יג:נות בית. בעלת הבית שהנוה שלה:
פסוק יד:שפתים. הגבולים, כמו למה ישבת בין המשפתים, וקרוב עם לשון שפה שבא על קצה הדבר וגבולו, שפת הים:
פסוק יד:בירקרק חרוץ. בחרוץ ירקרק, כמו רבים עמים, משנה כסף, וחרוץ זהב משובח:
פסוק טו:תשלג. פעל יוצא מן שלג וצלמון מענין חשך וצלמות:
פסוק יז:תרצדון. פעל מורכב משתי תיבות תרץ צד תרוצו על צדי הרים גבנונים, וגבנונים מענין גב וגובה, ונוסף הנו"ן כמו או גבן, שבא על גב שיש בגופו:
פסוק יח:אלפי שנאן. אלופים ושרים של שנאנים, שהם המלאכים ה' בם, מלת עליך נמשך לכאן, ה' עלה בם:
פסוק יט:למרום. לרום ההר, כמו חוצבי מרום קברו (ישעיה כ"ג), כי השח יושבי מרום (שם כ"ו):
פסוק יט:שבית. נמשך לשתים, שבית באדם, ואף שבית סוררים, ולקחת מתנות מוסגר, שתחלה לקחת מתנות:
פסוק כ:יעמס. בא על משא שאחר הניח עליו כאלו אנו העמסנו עליו משא זאת לישא אותה:
פסוק כא:תוצאות. סוף הגבול, והיה תוצאות הגבול (יהושע ט״ו:ד׳):
פסוק כד:קדקד שער. איש שער, כמו ואני תפלה, ואני מוסר לכולם (הושע ה'):
פסוק כד:תמחץ. המלוכלך בדמים נראה שנמחץ שם והדמים זבים מגופו:
פסוק כד:מנהו. כינוי הנסתר בה"א וא"ו, ר"ל שהאויבים הם מהם מן הכלבים וממינם:
פסוק כו:שרים, נגנים. השיר בפה והניגון בכלי, והשרים הולכים אחר נוגנים קודם הליכות ה':
פסוק כח:רודם. רודה אותם, והרד"ק מפרש כמו רודם רודה בם, וכבר בארתי זה (יחזקאל ל"ד ד') שבד' מקומות נקשר הרדיה עם מלת את ע"ש:
פסוק כח:רגמתם. רוגם עליהם באבנים:
פסוק כט:עוזה. שם, ע"מ חוקה אחת:
פסוק לא:חית קנה. הדרים בין קנה ושיחים במדבר:
פסוק לא:מתרפס. כמו לך התרפס ורהב ריעך, שהוא הבקשה וההכנעה:
פסוק לא:בזר. הכסף שבא בשפע ובפיזור רב, וכן ורכוש להם יבזר, ופי' בזר מעמים:
פסוק לב:חשמנים. אנשים גדולים:
פסוק לה:גאותו. כבר התבאר בכ"מ שגאוה הנאמרת אצל ה' הוא אם יתנשא על חקי הטבע ויעשה נסים ונפלאות, (עי' ישעיה י"ב, ולקמן צ"ג), וכן שחקים נבדלים משמים, שמורה על הנהגה הנסית כמ"ש (ישעיה מ"ד):