פסוק א:למנצח לדוד. זה המזמור נראה שחיבר על מלחמת גוג ומגוג בהתאסף העמים להלחם עם גאולי האל. וי״מ אותו על יציאת מצרים ומתן תורה והמזמור ימשך יפה לאיזה שתבחר אבל י״מ אותו על מלחמת סנחריב וכל מחנהו כשבא לירושלם בימי חזקיהו ונבא על מפלתו והמזמור אינו נמשך לדעת זה והעיקר אצלי כפי׳ הראשון.
פסוק ב:ואמ׳ יקום א׳ ר״ל שתנשא לעין כל ויפוצו אויביו ר״ל יתפזרו הנה והנה
פסוק ג:וירדפם האל כהנדף עשן מפני רוח והנדוף מקור מבנין נפעל וכן ימסו מפניו כהמס דונג מפני אש וצדיקים ישמחו וכו׳.
פסוק ה:ואמ׳ כאילו מדבר אל העם שירו לא׳ וכו׳ וסולו ר״ל רוממו או שבחו מלשון לא תסלה בכתם אופיר (איוב כג טז) וערבות כמו שמים ע״ד רוכב שמים (דברים לג כו) להיותו מניע הגלגל כהניע הרוכב את הבהמה וביה בי״ה משמשת כלומ׳ שבחוהו בשמו שהוא יה והודו לו שהוא
פסוק ו:אבי יתומים וכו׳ רומז להשגחתו בשפלים עם היותו במעון קדשו גבוה על כל גבוהים.
פסוק ז:ואמ׳ מושיב יחידים ביתה אם על קבוץ גליות פירושו שהעם המפוזר בכל פיאה עד שהיו מעטים וכעין יחידים זה במקום אחד וזה במקום אחד יקבצם ויושיבם ביתה ר״ל בארץ אחת ואם על גלות מצרים פירושו שבמתי מעט ירדו מצרים והיו שם לגוי גדול כעין מושיבי עקרת הבית (לקמן קיג) או איפשר יחידים למעלתם להיות עם סגלה ומוציא אסירים בכושרות פי׳ שהוא הוציא אותם שהיו אסורים בכושרות ר״ל בשלשלאות של ברזל והכ״ף במקום קו״ף כלומ׳ קשרי הכבלים. והסוררים שכנו צחיחה ר״ל במקום ציה ועיף בלי מים משל על דלותם ושפלותם ולענין הגלות עבר במקום עתיד.
פסוק ח:ואמ׳ א׳ בצאתך וכו׳ והיציאה לפניהם הוא משל על העזרם ממנו במלחמותיהם כענין ה׳ ילחם לכם (שמות יד יד) וההפך ולא תצא בצבאותנו (תה׳ ס). ולכל הפירושים הזכיר הנה המלחמות שהיו בצאתם ממצרים ולכתם במדבר והוא ענין ישימון.
פסוק ט:וארץ רעשה הפך טבע המשל על כי כל בני הארץ רגזו וחלו מפניהם. ואמ׳ אף שמים נטפו משל על שהיה ענן וחשך לאויבים כמאמ׳ דוד על צרות האויבים חשכת מים עבי שחקים (מזמ׳ יח יב) והפך זה ולכל בני ישר׳ היה אור במושבותם (שמות י כג) וזה סיני הוא לשון שריפה ר״ל ההר בוער באש ומאיר
פסוק י:והנפת על נחלתך גשם נדבות והוא משל על עמוד הענן והעדה אשר היתה מרודה ונלאה אתה כוננת והניחות לה מכל צרותיה.
פסוק יא:וחיתך הוא משל על האומה ישבו בה ר״ל בארץ אשר נתת להם והכינות אתה א׳ בטובתך לעניים המרודים.
פסוק יב:ואמרו ה׳ יתן אומר אם על מצרים נאמ׳ הוא עתיד במקום עבר אבל לקבוץ הגליות הוא כתפלה כלומ׳ כמו שהראה לנו נפלאותיו בזמן ההוא כן יראה נפלאותיו עלינו יתן אומר הנבואות המבשרות בחיל גדול על הגאולה
פסוק יג:וינועו מלכי צבאות לעזרתנו ונות בית ר״ל כנסת ישר׳ תחלק שלל האויבים.
פסוק יד:ואמ׳ אם תשכבון בין שפתים כלומ׳ אם עוד אתם שוכבים בין הכירים ר׳ל מקום שפל עד שהייתם קודרים מרוב הצרות עתה תגביהו עוף בכנפי יונה ותהיו לבנים כיונה הנחפה בכסף והוא משל על נוצה לבנה ובאה מלת בכסף בסגול עם אתנח שלא כמנהג. ואמ׳ ואברותיה בירקרק חרוץ והוא שיש שם בכנפי היונה מעט נוצה מוזהבת כזהב וחרוץ הוא זהב, והמשובח שבמיני הזהב הוא הירוק ור״ל בחרוץ ירקרק ובא הפוך כמו כל רבים עמים (תה׳ פט נא).
פסוק טו:וענין בפרש שדי מלכים פי׳ בהעמידו אותם פגרים מתים שטוחים על פני האדמה בה תשלג בצלמון כלומ׳ באותה התשועה תתלבן כשלג האדמה אשר היתה יושבת בצלמות ר״ל בחושך הצרות.
פסוק טז:וענין הר אלהים והר גבנון ר״ל גבוה ומעלה חדות וגבנונית לרב גובהו ובלעז צימא. ואמ׳ גבנונים לשון רבים על כל אחד מהרי הבשן שהיו שם הרים הרבה והיו בהם מקומות דשנים ושמנים ובעלי מרעה ובא ע״ד זה וקבל היהודים (אסת׳ ט כג) ר״ל כל אחד מהם וכן וצדיקים ככפיר יבטח (משלי כח).
פסוק יז:ואמ׳ אח״כ למה תרצדון כלומ׳ למה תרקדון מרוב שמחה כלומ׳ למה אתם מחזיקים עצמיכם בהפלגת השבח אין אתם נחשבים לכלום כנגד ההר חמד א׳ לשבתו ורומז על ירושלם והר הבית והר ציון כי שם החכמה והכבוד והוא ענין אף ה׳ ישכון שם לנצח.
פסוק יח:ואמ׳ להוראת עזר האל באומה למלחמותיה שיבאו לעזרתם רכב א׳ רבותים אלפי שנאן ר״ל כמה אלפים מן המלאכים וכל זה דרך משל להיותו ית׳ נלחם מלחמותיהם כענין שמה הנחת ה׳ גבוריך (יואל ד יא) וכן סוסים ורכב אש סביבות אלישע (מ״ב ו יז) וענין ה׳ בם ר״ל עמהם סיני בקדש ר״ל כמו שירד על הר סיני בקדש. ואצלי בפי׳ זה רכב א׳ וכו׳ שאר ההרים שבחם בחזקם ובתקפם אבל זה ההר שבחו בעבודת האל ובהשגת החכמה עד תכליתה ומצד היות החכמים בשאר המקומות אחד מעיר כאמרו אזכיר רהב ובבל וגו׳ זה יולד בה (תה׳ פז) אבל בכאן יש הרבה מרכב אלהים ר״ל הצדיקים ע״ד זה שאמ״ל האבות הם המרכבה (ב״ר פ׳ פב) ואמ׳ שהם רבים לאין מספר כענין ולציון יאמר איש ואיש יולד בה (שם מז׳ פז) והזכירם ע״ד השאלה בלשון רבותים ואלפים והוא ענין ה׳ בם וסיני בקדש כלומ׳ שמעמדם תמיד כמעמד הר סיני ע״ד מה שאז״ל תהי חביבה בעיניך כאלו היום ניתנה.
פסוק יט:ואמ׳ עלית למרום ואם נאמ׳ על יציאת מצרים בא עבר במקום עתיד ונבא על הגלות והוא משל על הסתלק שכינתו מאתנו ושבית שבי ר״ל שבהסתלק שכינתו נעזבנו ביד האויב ושבה אותנו והנה לקח המתנות שכבר נתן לנו ואמ׳ באדם על שבכל ישר׳ ע״ד צאן מרעיתי אדם אתם (יחזק׳ סוף לד). ואף סוררים לשכון יה א׳ כלומ׳ אמרו לשכון במקום ה׳ שהוא ירושלם ואנו אין לנו רק ההודאה והצדקת דיננו והתפלה אליו לתתנו מחיה בעבודתנו יום יום בעד גזרת הגלות עלינו
פסוק כ:והוא ענין ברוך ה׳ יום יום יעמס לנו האל ישועתנו ועזרתנו כלומ׳ יעמוס עלינו משא הישועה לחיותנו ביניהם ואמ׳ יעמס כי חיינו ביניהם אינם רק על יד משא השעבוד אשר יטילו עלינו יום יום מתנכלים עלינו להעבידנו
פסוק כא:ובסוף יהיה לנו האל למושעות ר״ל בכל מיני התשועות והוא תשועת הגוף והממון מיד האויבים בצאתנו מאתם ותשועת הנפש להמלא הארץ דעה את ה׳ ולא׳ אד׳ תוצאות ושערים הרבה להמית האויבים ולכלותם.
פסוק כב:אך אלהים וכו׳ כלומ׳ בעונש גמור ע״ד אני ולא מלאך אני ולא שרף וכו׳ כלומ׳ לא מצד הכוכב והמזל אלא הוא בעצמו בכוונת עונש גמור ימחץ ראש אויביו וקדקד שער מתהלך באשמיו והקדקד הוא אמצע הראש ונקרא קדקד שער מפני שדרך יתחלק השער חציו לצד זה וחציו לצד זה
פסוק כג:ואז יאמ׳ להשיב הגולים מבשן וממצולות ים והוא משל על קצוות כל הארץ ואייהם.
פסוק כד:ואמרו למען תמחץ רגלך בדם היוצא מלשון הכלבים המלקקים את דמי האויבים ומנהו הוא כפל לשון כי הוא כמו ממנו ר״ל מן האויב וכבר הזכיר מהאויבים שההרג יהיה גדול כל כך שהדם היוצא מלשון הכלבים המלקקים יהיה כנהר גדול עד שהרגל יצטרך שתבקע בו בלשון משנה והיו עולי רגלים בוקעים עד ארכובותיהם. ויש לפרש מנהו כמו ומנהו בקמץ הנון וחוזר לאל ית׳ כלומ׳ בדם לשון הכלבים המלקקים את דם האויבים אשר מנהו האל ית׳ להם למזונותיהם וכן י״מ תמחץ הפוך כמו תחמץ מלשון חמוץ בגדים (ישע׳ סג א) כלומ׳ שתתאדם רגלך בדם וגו׳.
פסוק כה:ואמ׳ ראו הליכותיך ולענין הגלות ג״כ עבר במקום עתיד כלומ׳ אז בראותם מגפת האויבים הכירו שמהשגחתך היה וזהו ענין ראו הליכותיך כלומ׳ שיהיה ענין מפורסם להיותו בא מאתך כאלו נראו ההליכות עין בעין ואמ׳ על לשון העם הליכות אלי מלכי בקודש.
פסוק כו:ואמ׳ קדמו שרים כלומ׳ שהסכימו כלם להודות ולשבח לפניך ואמ׳ שתחלה באו השרים ר״ל המשוררים בפה ואחריהם הנוגנים בתוך עלמות תופפות ר״ל מתופפות
פסוק כז:ויאמרו זה לזה במקהלות ברכו א׳ וממקור ישר׳ פירושו כל היוצא ממקור ישר׳ כדרך כל זרע יעקב כבדוהו (תה׳ כב כד).
פסוק כח:כי שם שבט בנימן שהיה צעיר השבטים רודה ומושל בהם ובאה במלת רודם קמץ קטן במקום קמץ גדול דרך זרות וכמוהו המעלם מים (ישע׳ סג יא). ואחר שהזכיר צעיר השבטים הזכיר החשוב שבכולם והוא אמרו שרי יהודה רגמתם ר״ל שהם ירגמו אותם ויכלו אותם. ואח״כ הזכיר גלות עשרת השבטים ופירט מהם שרי זבולון ונפתלי כי מהם נשארו בין שבט יהודה ובנימן עד גלות צדקיהו.
פסוק כט:ואח״כ חזר לתפלתו ואמ׳ צוה אלהיך עזך. עוזה אלהים צווי והערה כלומ׳ התגבר בנקמה זו אשר פעלת לנו ובאה מלת עוזה בוא״ו עם דגש שלא כמנהג.
פסוק ל:ואמ׳ מהיכלך על ירושלים והוא כמו בהיכלך ע״ד ה׳ מסיני בא (דברים לג) שהוא כמו בסיני. ואמ׳ שיובילו שם האומות שי ר״ל תשורה ומנחה.
פסוק לא:ואמ׳ גער חית קנה וחית פירושו עדת וקנה הוא כענין רומח ולהורות על חולשתם קרא רומח בשם קנה וגער הוא לשון השחתה ע״ד גערת גוים אבדת רשע (לעיל ט ו). כלומ׳ השחת עדת הנלחמים בחרב ובחנית והם בעיניהם עדת אבירים הבאים עם עגלי עמים ר״ל חזקי האומות ע״ד סבבוני פרים רבים אבירי בשן כתרוני (לעיל כב יג) וגער בהם עד שיבא כל אחד מהם נכנע ומתרפס ברצי כסף ר״ל משתטח ומתחנן בחתיכות כסף שיביא לפניך שי למורא ואז יודע שבחך הגדול. בזר עמים ר״ל העמים שהיו חפצים במלחמות ורצי הוא לשון חתיכות מענין רצוץ.
פסוק לב:וחשמנים משל על סגנים ונכבדים והוא לשון בני חשמונאי ואמ׳ שיבואו סגנים ממצרים להוביל שי למורא וכוש תריץ ידיו לא׳ כלומ׳ שהכל יבא מפה ומפה להשתחוות להתפלל לא׳ ובאה מלת תריץ בלשון נקבה וידיו לשון זכר כי פעמים ידבר על הארץ ופעם ידבר על העם.
פסוק לג:והעיר לב כל ממלכות הארץ שישירו לה׳ ויזמרו
פסוק לד:לרוכב בשמי שמי קדם כלומ׳ שמי השמים והוא נאמ׳ על גלגל המקיף ואמרו שמי קדם ר״ל מיום הבראם מה שאין כן בנבראי הארץ שאין אישיהם עומדים כי הוא יתן בקולו על אויביו קול עוזו וגבורה לכלותם אם לא ישובו אליו.
פסוק לה:ולכן תנו עוז לא׳ ר״ל שתיחסו לו לבדו הממשלה ואמרו על ישר׳ גאותו כלומ׳ שתתחברו על ישר׳ ונאספתם עליהם ליחס עמהם הממשלה לו לבדו ותשבחו גאותו ועזו על השחקים עד שתחדלו מתת שום ממשלה לכוכב או למזל או למלאך כלל רק לו לבדו ית׳.
פסוק לו:ואמ׳ נורא אלהים ממקדשיך ר״ל ממה שיביאו במקדשך ובא מקדשיך לשון רבים כי רמז על מצבות החכמים ומעמדותיהם. ואמ׳ אל ישראל הוא נותן עוז ותעצומות לעם בהשגחתו ית׳ עליהם.
