תנ"ך על הפרק - תהילים סח - שיר היוצאים עם ארון הברית למלחמה / הרב שלמה זלמן פינס ז"ל

תנ"ך על הפרק

תהילים סח

635 / 929
היום

הפרק

לַמְנַצֵּ֥חַ לְדָוִ֗ד מִזְמ֥וֹר שִֽׁיר׃יָק֣וּם אֱ֭לֹהִים יָפ֣וּצוּ אוֹיְבָ֑יו וְיָנ֥וּסוּ מְ֝שַׂנְאָ֗יו מִפָּנָֽיו׃כְּהִנְדֹּ֥ף עָשָׁ֗ן תִּ֫נְדֹּ֥ף כְּהִמֵּ֣ס דּ֭וֹנַג מִפְּנֵי־אֵ֑שׁ יֹאבְד֥וּ רְ֝שָׁעִ֗ים מִפְּנֵ֥י אֱלֹהִֽים׃וְֽצַדִּיקִ֗ים יִשְׂמְח֣וּ יַֽ֭עַלְצוּ לִפְנֵ֥י אֱלֹהִ֗ים וְיָשִׂ֥ישׂוּ בְשִׂמְחָֽה׃שִׁ֤ירוּ ׀ לֵֽאלֹהִים֮ זַמְּר֪וּ שְׁ֫מ֥וֹ סֹ֡לּוּ לָרֹכֵ֣ב בָּ֭עֲרָבוֹת בְּיָ֥הּ שְׁמ֗וֹ וְעִלְז֥וּ לְפָנָֽיו׃אֲבִ֣י יְ֭תוֹמִים וְדַיַּ֣ן אַלְמָנ֑וֹת אֱ֝לֹהִ֗ים בִּמְע֥וֹן קָדְשֽׁוֹ׃אֱלֹהִ֤ים ׀ מ֘וֹשִׁ֤יב יְחִידִ֨ים ׀ בַּ֗יְתָה מוֹצִ֣יא אֲ֭סִירִים בַּכּוֹשָׁר֑וֹת אַ֥ךְ ס֝וֹרֲרִ֗ים שָׁכְנ֥וּ צְחִיחָֽה׃אֱ‍ֽלֹהִ֗ים בְּ֭צֵאתְךָ לִפְנֵ֣י עַמֶּ֑ךָ בְּצַעְדְּךָ֖ בִֽישִׁימ֣וֹן סֶֽלָה׃אֶ֤רֶץ רָעָ֨שָׁה ׀ אַף־שָׁמַ֣יִם נָטְפוּ֮ מִפְּנֵ֪י אֱלֹ֫הִ֥ים זֶ֥ה סִינַ֑י מִפְּנֵ֥י אֱ֝לֹהִ֗ים אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃גֶּ֣שֶׁם נְ֭דָבוֹת תָּנִ֣יף אֱלֹהִ֑ים נַחֲלָתְךָ֥ וְ֝נִלְאָ֗ה אַתָּ֥ה כֽוֹנַנְתָּֽהּ׃חַיָּתְךָ֥ יָֽשְׁבוּ־בָ֑הּ תָּ֤כִ֥ין בְּטוֹבָתְךָ֖ לֶעָנִ֣י אֱלֹהִֽים׃אֲדֹנָ֥י יִתֶּן־אֹ֑מֶר הַֽ֝מְבַשְּׂר֗וֹת צָבָ֥א רָֽב׃מַלְכֵ֣י צְ֭בָאוֹת יִדֹּד֣וּן יִדֹּד֑וּן וּנְוַת בַּ֝֗יִת תְּחַלֵּ֥ק שָׁלָֽל׃אִֽם־תִּשְׁכְּבוּן֮ בֵּ֪ין שְׁפַ֫תָּ֥יִם כַּנְפֵ֣י י֭וֹנָה נֶחְפָּ֣ה בַכֶּ֑סֶף וְ֝אֶבְרוֹתֶ֗יהָ בִּֽירַקְרַ֥ק חָרֽוּץ׃בְּפָ֘רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֘כִ֤ים בָּ֗הּ תַּשְׁלֵ֥ג בְּצַלְמֽוֹן׃הַר־אֱ֭לֹהִים הַר־בָּשָׁ֑ן הַ֥ר גַּ֝בְנֻנִּ֗ים הַר־בָּשָֽׁן׃לָ֤מָּה ׀ תְּֽרַצְּדוּן֮ הָרִ֪ים גַּבְנֻ֫נִּ֥ים הָהָ֗ר חָמַ֣ד אֱלֹהִ֣ים לְשִׁבְתּ֑וֹ אַף־יְ֝הוָ֗ה יִשְׁכֹּ֥ן לָנֶֽצַח׃רֶ֤כֶב אֱלֹהִ֗ים רִבֹּתַ֣יִם אַלְפֵ֣י שִׁנְאָ֑ן אֲדֹנָ֥י בָ֝֗ם סִינַ֥י בַּקֹּֽדֶשׁ׃עָ֘לִ֤יתָ לַמָּר֨וֹם ׀ שָׁ֘בִ֤יתָ שֶּׁ֗בִי לָקַ֣חְתָּ מַ֭תָּנוֹת בָּאָדָ֑ם וְאַ֥ף ס֝וֹרְרִ֗ים לִשְׁכֹּ֤ן ׀ יָ֬הּ אֱלֹהִֽים׃בָּ֤ר֣וּךְ אֲדֹנָי֮ י֤וֹם ׀ י֥וֹם יַֽעֲמָס־לָ֗נוּ הָ֘אֵ֤ל יְֽשׁוּעָתֵ֬נוּ סֶֽלָה׃הָ֤אֵ֣ל ׀ לָנוּ֮ אֵ֤ל לְֽמוֹשָׁ֫ע֥וֹת וְלֵיהוִ֥ה אֲדֹנָ֑י לַ֝מָּ֗וֶת תּוֹצָאֽוֹת׃אַךְ־אֱלֹהִ֗ים יִמְחַץ֮ רֹ֤אשׁ אֹ֫יְבָ֥יו קָדְקֹ֥ד שֵׂעָ֑ר מִ֝תְהַלֵּ֗ךְ בַּאֲשָׁמָֽיו׃אָמַ֣ר אֲ֭דֹנָי מִבָּשָׁ֣ן אָשִׁ֑יב אָ֝שִׁ֗יב מִֽמְּצֻל֥וֹת יָֽם׃לְמַ֤עַן ׀ תִּֽמְחַ֥ץ רַגְלְךָ֗ בְּ֫דָ֥ם לְשׁ֥וֹן כְּלָבֶ֑יךָ מֵאֹיְבִ֥ים מִנֵּֽהוּ׃רָא֣וּ הֲלִיכוֹתֶ֣יךָ אֱלֹהִ֑ים הֲלִ֘יכ֤וֹת אֵלִ֖י מַלְכִּ֣י בַקֹּֽדֶשׁ׃קִדְּמ֣וּ שָׁ֭רִים אַחַ֣ר נֹגְנִ֑ים בְּת֥וֹךְ עֲ֝לָמ֗וֹת תּוֹפֵפֽוֹת׃בְּֽ֭מַקְהֵלוֹת בָּרְכ֣וּ אֱלֹהִ֑ים יְ֝הוָ֗ה מִמְּק֥וֹר יִשְׂרָאֵֽל׃שָׁ֤ם בִּנְיָמִ֨ן ׀ צָעִ֡יר רֹדֵ֗ם שָׂרֵ֣י יְ֭הוּדָה רִגְמָתָ֑ם שָׂרֵ֥י זְ֝בֻל֗וּן שָׂרֵ֥י נַפְתָּלִֽי׃צִוָּ֥ה אֱלֹהֶ֗יךָ עֻ֫זֶּ֥ךָ עוּזָּ֥ה אֱלֹהִ֑ים ז֝֗וּ פָּעַ֥לְתָּ לָּֽנוּ׃מֵֽ֭הֵיכָלֶךָ עַל־יְרוּשָׁלִָ֑ם לְךָ֤ יוֹבִ֖ילוּ מְלָכִ֣ים שָֽׁי׃גְּעַ֨ר חַיַּ֪ת קָנֶ֡ה עֲדַ֤ת אַבִּירִ֨ים ׀ בְּעֶגְלֵ֬י עַמִּ֗ים מִתְרַפֵּ֥ס בְּרַצֵּי־כָ֑סֶף בִּזַּ֥ר עַ֝מִּ֗ים קְרָב֥וֹת יֶחְפָּֽצוּ׃יֶאֱתָ֣יוּ חַ֭שְׁמַנִּים מִנִּ֣י מִצְרָ֑יִם כּ֥וּשׁ תָּרִ֥יץ יָ֝דָ֗יו לֵאלֹהִֽים׃מַמְלְכ֣וֹת הָ֭אָרֶץ שִׁ֣ירוּ לֵאלֹהִ֑ים זַמְּר֖וּ אֲדֹנָ֣י סֶֽלָה׃לָ֭רֹכֵב בִּשְׁמֵ֣י שְׁמֵי־קֶ֑דֶם הֵ֥ן יִתֵּ֥ן בְּ֝קוֹלוֹ ק֣וֹל עֹֽז׃תְּנ֥וּ עֹ֗ז לֵֽאלֹ֫הִ֥ים עַֽל־יִשְׂרָאֵ֥ל גַּאֲוָת֑וֹ וְ֝עֻזּ֗וֹ בַּשְּׁחָקִֽים׃נ֤וֹרָ֥א אֱלֹהִ֗ים מִֽמִּקְדָּ֫שֶׁ֥יךָ אֵ֤ל יִשְׂרָאֵ֗ל ה֤וּא נֹתֵ֨ן ׀ עֹ֖ז וְתַעֲצֻמ֥וֹת לָעָ֗ם בָּר֥וּךְ אֱלֹהִֽים׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב שלמה זלמן פינס ז

שיר היוצאים עם ארון הברית למלחמה

הארון, ארון הברית, נוסע לפני הצבא הצועד דרך המדבר לקראת אדום למלחמה, לאותה המלחמה, שזכרה בא בפתיחה לפרק ס' לאמר: "מכתם לדוד ללמד בהצותו את ארם נהרים ואת ארם צובא וישב יואב ויך את אדום בגיא מלח שנים עשר אלף"; שיר קודש מלווה את מסע הארון.

ההוכחות לכך שמדובר על המלחמה מול ארם:

א) נאמר בפסוק כ"ב: "אַךְ־אֱ-לֹהִ֗ים יִמְחַץ֮ רֹ֤אשׁ אֹ֫יְבָ֥יו קָדְקֹ֥ד שֵׂעָ֑ר מִ֝תְהַלֵּ֗ךְ בַּאֲשָׁמָֽיו׃"(תהילים סח כב). "שֵׂעָ֑ר" (שעיר) הוא תואר לעשו שמסופר עליו שיצא כולו כאדרת שער (בראשית כה כה); ועשו הוא אדום, אות הוא כי האויב הוא אדום.

ב) בפסוק ל"א נאמר: "גְּעַ֨ר חַיַּ֪ת קָנֶ֡ה עֲדַ֤ת אַבִּירִ֨ים ׀ בְּעֶגְלֵ֬י עַמִּ֗ים מִתְרַפֵּ֥ס בְּרַצֵּי־כָ֑סֶף בִּזַּ֥ר עַ֝מִּ֗ים קְרָב֥וֹת יֶחְפָּֽצוּ׃"(תהילים סח לא), וזה מתייחס בלי ספק אל ארם, שבכסף נשכרו לבני עמון ללחום להם (ככתוב בשמואל ב י ו), אות הוא - כי עם ישראל עמד אז בקשרי אותה מלחמה עם ארם שעליה מדובר בפתיחה לפרק ס'.


יָק֣וּם אֱ֭-לֹהִים יָפ֣וּצוּ אוֹיְבָ֑יו וְיָנ֥וּסוּ מְ֝שַׂנְאָ֗יו מִפָּנָֽיו:
(תהילים סח ב)

השיר פותח בקריאה שהייתה שומה בפי משה בנסוע הארון.


כְּהִנְדֹּ֥ף עָשָׁ֗ן תִּ֫נְדֹּ֥ף כְּהִמֵּ֣ס דּ֭וֹנַג מִפְּנֵי-אֵ֑שׁ יֹאבְד֥וּ רְ֝שָׁעִ֗ים מִפְּנֵ֥י אֱ-לֹהִֽים: וְֽצַדִּיקִ֗ים יִשְׂמְח֣וּ יַֽ֭עַלְצוּ לִפְנֵ֥י אֱ-לֹהִ֗ים וְיָשִׂ֥ישׂוּ בְשִׂמְחָֽה:
(תהילים סח ג-ד)

הרְשָׁעִים הם האדומים, והצַדִּיקִים, צבא ישראל.


שִׁ֤ירוּ לֵֽא-לֹהִים֮ זַמְּר֪וּ שְׁ֫מ֥וֹ סֹ֡לּוּ לָרֹכֵ֣ב בָּ֭עֲרָבוֹת בְּיָ֥-הּ שְׁמ֗וֹ וְעִלְז֥וּ לְפָנָֽיו:
(תהילים סח ה)

"סֹ֡לּוּ" - פועל נגזר מהמילה "סלה", והכוונה: שיזמרו שיר חגיגי אשר בסוף פרקיו חוזרת המלה "סלה".


אֲבִ֣י יְ֭תוֹמִים וְדַיַּ֣ן אַלְמָנ֑וֹת אֱ֝-לֹהִ֗ים בִּמְע֥וֹן קָדְשֽׁוֹ:
(תהילים סח ו)

מקושר עם הקודם, והכוונה: לבל תתערב בשמחת כל אחד לפני ה' הדאגה פן ימות במלחמה, ומי יודע מה תעלה אז לאלמנתו ויתומיו, כי אֱ֝-לֹהִ֗ים בִּמְע֥וֹן קָדְשֽׁוֹ הוא אֲבִ֣י יְ֭תוֹמִים וְדַיַּ֣ן אַלְמָנ֑וֹת.


אֱ-לֹהִ֤ים מ֘וֹשִׁ֤יב יְחִידִ֨ים בַּ֗יְתָה מוֹצִ֣יא אֲ֭סִירִים בַּכּוֹשָׁר֑וֹת אַ֥ךְ ס֝וֹרֲרִ֗ים שָׁכְנ֥וּ צְחִיחָֽה:
(תהילים סח ז)

"אֱ-לֹהִ֤ים מ֘וֹשִׁ֤יב יְחִידִ֨ים בַּ֗יְתָה" - על דרך "מושיבי עקרת הבית"(תהילים קיג ט), והכוונה: שהאישה ובעלה היו יחידים חשוכי בנים וה' עשה להם בית ונתן להם זרע; וכוונת המשורר: להזכיר מאורעות האומה מראשית צמיחתה, מהאבות והאמהות: כי היו האמהות שרה ורבקה עקרות וה' פקד אותן למען הוציא מהן את האומה הנבחרת.

"מוֹצִ֣יא אֲ֭סִירִים בַּכּוֹשָׁר֑וֹת" - הוראת "בכושרות" היא בכבלים (ר' אברהם בן עזרא), והכוונה - לרמז על יציאת מצרים [וצא וראה כי גם בהלל "מושיבי עקרת הבית" ו"בצאת ישראל ממצרים" סמוכים (תהילים קיג-קיד)].

"אַ֥ךְ ס֝וֹרֲרִ֗ים שָׁכְנ֥וּ צְחִיחָֽה:" - ואַ֥ךְ מפני שהיו ס֝וֹרֲרִ֗ים שָׁכְנ֥וּ במדבר, ארץ צְחִיחָֽה, ולא זכו להיכנס לארץ.


אֱֽ-לֹהִ֗ים בְּ֭צֵאתְךָ לִפְנֵ֣י עַמֶּ֑ךָ בְּצַעְדְּךָ֖ בִֽישִׁימ֣וֹן סֶֽלָה: אֶ֤רֶץ רָעָ֨שָׁה אַף-שָׁמַ֣יִם נָטְפוּ֮ מִפְּנֵ֪י אֱ-לֹ֫הִ֥ים זֶ֥ה סִינַ֑י מִפְּנֵ֥י אֱ֝-לֹהִ֗ים אֱ-לֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
(תהילים סח ח-ט)

הפסוקים שאולים משירת דבורה, ו"סִינַ֑י" חסר מ"ם השימוש, כאילו היה כתוב: 'מִפְּנֵ֪י אֱ-לֹ֫הִ֥ים זֶ֥ה מסִינַי', והכוונה: לרמז על מתן תורה.


גֶּ֣שֶׁם נְ֭דָבוֹת תָּנִ֣יף אֱ-לֹהִ֑ים נַחֲלָתְךָ֥ וְ֝נִלְאָ֗ה אַתָּ֥ה כֽוֹנַנְתָּֽהּ:
(תהילים סח י)

"גֶּ֣שֶׁם נְ֭דָבוֹת" - גֶּ֣שֶׁם שנדבתו לעמך, והוא המן, על דרך סגנון הכתוב: "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים"(שמות טז ד).

"תָּנִ֣יף אֱ-לֹהִ֑ים" - שהמן ירד לארץ כמו דרך נפה, דק דק [על דרך הוראת הפועל הנפה ב- "לַהֲנָפָה גוֹיִם בְּנָפַת שָׁוְא" (ישעיהו ל כח)].


חַיָּתְךָ֥ יָֽשְׁבוּ-בָ֑הּ תָּ֤כִ֥ין בְּטוֹבָתְךָ֖ לֶעָנִ֣י אֱ-לֹהִֽים:
(תהילים סח יא)

נראה לי כי חַיָּתְךָ֥ חסר בי"ת השימוש, "חַיָּתְךָ֥" היא פה בהוראת מחייתך, על דרך "ולכל חייתם" (במדבר לה ג), "חיית ידך מצאת"(ישעיהו נז י); והכוונה: כי במחייתך ובסיפוק צרכיהם על ידך יָֽשְׁבוּ-בָ֑הּ, ו"בָ֑הּ" חוזר כנראה אל "צְחִיחָֽה" הכתובה בפסוק ז'.

"תָּ֤כִ֥ין בְּטוֹבָתְךָ֖ לֶעָנִ֣י" - לעם ישראל, שהיה במדבר בבחינת עני: "לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון ומים אין לשתות" (במדבר כ ה); ועל דרך זה - שני חלקי הפסוק מתאימים יחד.


אֲ-דֹנָ֥י יִתֶּן-אֹ֑מֶר הַֽ֝מְבַשְּׂר֗וֹת צָבָ֥א רָֽב: מַלְכֵ֣י צְ֭בָאוֹת יִדֹּד֣וּן יִדֹּד֑וּן וּנְוַת בַּ֝֗יִת תְּחַלֵּ֥ק שָׁלָֽל:
(תהילים סח יב-יג)

מדבר בכיבוש ארץ כנען, ועניין הכתוב: כי אֲ-דֹנָ֥י יִתֶּן-אֹ֑מֶר למְבַשְּׂרוֹת (וחסר למ"ד השימוש) לצָבָא רָֽב ההולך וכובש את הארץ, ומה זה יהיה האומר? כי "מַלְכֵ֣י צְ֭בָאוֹת יִדֹּד֣וּן יִדֹּד֑וּן".

"יִדֹּד֣וּן" הוא מלשון "נדוד", כלומר - כי מלכי כנען נסוגים אחור ונסים מן המערכה.

"וּנְוַת בַּ֝֗יִת" - כלומר הדרה בבית-נוה, ו'נוה' נקראת דירתו של הרועה, כאשר מעיד הלשון: "אֲנִי לְקַחְתִּיךָ מִן הַנָּוֶה מֵאַחַר הַצֹּאן"(שמואל ב ז ח); וכוונתו: לרמז בזה על השבטים-החלוצים - ראובן גד וחצי שבט המנשה, שהיה להם מקנה רב ועצום מאוד: כי הם, השבטים-הרועים, היו הראשונים לחלק שלל צבאות כנען.


אִֽם-תִּשְׁכְּבוּן֮ בֵּ֪ין שְׁפַ֫תָּ֥יִם כַּנְפֵ֣י י֭וֹנָה נֶחְפָּ֣ה בַכֶּ֑סֶף וְ֝אֶבְרוֹתֶ֗יהָ בִּֽירַקְרַ֥ק חָרֽוּץ:
(תהילים סח יד)

לבל ירום ליבם ולבל ידמו השבטים-הרועים האלה כי כוחם ועוצם ידם הוא שגרם לכיבוש הארץ, המשורר מבטיח בפנותו אליהם: "אִֽם-תִּשְׁכְּבוּן֮ בֵּ֪ין שְׁפַ֫תָּ֥יִם" - גם אם הייתם אתם הרועים נשארים שוכבים בֵּ֪ין שְׁפַ֫תָּ֥יִם - בין מכלאות הצאן [על דרך סגנון שירת דבורה ביחס לראובן: "למה ישבת בין המשפתים לשמוע שריקות עדרים"(שופטים ה טז)], ולא לקחתם חבל במלחמה, האומה, שהייתה נחלשת בהעדרכם ונמשלת לי֭וֹנָה חלשה, בכל זאת "נֶחְפָּ֣ה בַכֶּ֑סֶף וְ֝אֶבְרוֹתֶ֗יהָ בִּֽירַקְרַ֥ק חָרֽוּץ:" משלל אויביה, כי אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט!


בְּפָ֘רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֘כִ֤ים בָּ֗הּ תַּשְׁלֵ֥ג בְּצַלְמֽוֹן:
(תהילים סח טו)

מקושר עם הנזכר לעיל, להוכיח, כי ניצחון ישראל לא היה תלוי בגבורת הכובשים, כי "בְּפָ֘רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֘כִ֤ים", מלכי כנען, כאשר הכריתם והפיצם ה', "בָּ֗הּ תַּשְׁלֵ֥ג בְּצַלְמֽוֹן" - ירדו אבני ברד במורד בית חורון, שהשליגו והלבינו במעלה ההר בסביבי בית חורון הנקרא צלמון [כי בראשי הר גבוה כידוע הלבנונית בסיבת שלג וברד מתקיימת יותר מבאיזה מקום שהוא]; ובא לרמז פה על המסופר ביהושע "כי רבים אשר מתו באבני הברד מאשר הרגו בני ישראל בחרב"(יהושע י יא).

מצינו בשופטים (ט מח) הר בסביבות בֵּ֖ית אֵ֥ל בְּרִֽית הנקרא צלמון, ובית-אל קרובה לבית-חורון, וגם שוטף נחל בסמוך לבית־חורון הנקרא בפי הערבים נחל סלמן, וסלמן בערבית שווה במבטא לצלמון בעברית, מה שמקרב ההשערה כי הר צלמון נמצא בסביבי בית-חורון.


הַר-אֱ֭-לֹהִים הַר-בָּשָׁ֑ן הַ֥ר גַּ֝בְנֻנִּ֗ים הַר-בָּשָֽׁן: לָ֤מָּה תְּֽרַצְּדוּן֮ הָרִ֪ים גַּבְנֻ֫נִּ֥ים הָהָ֗ר חָמַ֣ד אֱ-לֹהִ֣ים לְשִׁבְתּ֑וֹ אַף-ה' יִשְׁכֹּ֥ן לָנֶֽצַח:
(תהילים טז יז)

הוראת "הַר-אֱ֭-לֹהִים" פה כהוראת "הררי-אל" (תהילים לו ז): הר נורא בגובהו.

"תְּֽרַצְּדוּן֮" - כמו תרקדון [וה-ק' וה-צ' מתחלפים כמו בצלי וקלי וכיוצא בזה].

עניין הפסוק מיוסד על העובדה מימי דוד, היוצאת מפרקים מ"ו, ס' ו-ס"ו, כי לימים מועטים אחרי עבור שכינת הקודש אל הר הקודש בירושלים התחולל רעש הארץ בחבל הַר-בָּשָׁ֑ן; והמשורר במעוף דמיונו מביא זאת בקשר פיוטי, כאילו ההרים הרמים הררי-בשן רעשו בשל היתרון שעלה בחלק הר הקודש שבירושלים הנמוך מהם, והמשורר פונה אליהם בעצה לחדול מכל מחאה, כי תהיה ללא הועיל, כי הָהָ֗ר חָמַ֣ד אֱ-לֹהִ֣ים לְשִׁבְתּ֑וֹ אַף-ה' יִשְׁכֹּ֥ן לָנֶֽצַח עליו.


רֶ֤כֶב אֱ-לֹהִ֗ים רִבֹּתַ֣יִם אַלְפֵ֣י שִׁנְאָ֑ן אֲ-דֹנָ֥י בָ֝֗ם סִינַ֥י בַּקֹּֽדֶשׁ:
(תהילים סח יח)

נראה לי כי "שִׁנְאָ֑ן" ו"שאנן" משותפים בהוראתם, אלא שהאל"ף והנו"ן החליפו מקומם [כמו הלמ"ד והדל"ת ב"חלד" ו"חדל" וכן ה-שי"ן והבי"ת ב"כשב" ו"כבש"], והפסוק מקושר עם הקודם, לחזק מה שהחליט למעלה כי ה' ישכון לנצח על הר הקודש בירושלים, אם כי הר זה נמוך מחבריו; יען כי "רֶ֤כֶב אֱ-לֹהִ֗ים", נושא קדושת השכינה, הוא באמת לא ההר, אלא העם, "רִבֹּתַ֣יִם אַלְפֵ֣י שִׁנְאָ֑ן", רִבֹּתַ֣יִם אַלְפֵ֣י ישראל השאננים בארצם [אמרו רבותינו ז"ל: האבות הן הן המרכבה שנאמר "ויעל א-להים מעל אברהם"(בראשית רבה פרשה מז), וצא והקש הלשון אל הלשון "רוכב בערבות" לעיל פסוק ה', שהיחס ביניהם כיחס הנושא אל הנשוא, ובלשונו "רִבֹּתַ֣יִם": אולי מרמז על נוסח הקריאה של משה בנוח הארון: "שובה ה' רבבות אלפי ישראל"(במדבר י לו), ואם הוראת "שובה" היא הרגיע, אז מקביל יפה אל הוראה זו התואר "שִׁנְאָ֑ן/שאנן" כפי שפירשנו], כי "אֲ-דֹנָ֥י בָ֝֗ם" - בשבילם, בשביל עם ישראל.

"סִינַ֥י בַּקֹּֽדֶשׁ" - העטה את הר סיני בקודש בשעת מתן תורה.


עָ֘לִ֤יתָ לַמָּר֨וֹם שָׁ֘בִ֤יתָ שֶּׁ֗בִי לָקַ֣חְתָּ מַ֭תָּנוֹת בָּאָדָ֑ם וְאַ֥ף ס֝וֹרְרִ֗ים לִשְׁכֹּ֤ן יָ֬-הּ אֱ-לֹהִֽים:
(תהילים סח יט)

פרקנו, פרק השיר אשר לכבוד הארון, מסיים בשבח למשה שעלה לַמָּר֨וֹם ושבה שם שֶּׁ֗בִי - את לוחות העדות הגנוזים בארון ולקחם בתור מַ֭תָּנוֹת לחלקם "בָּאָדָ֑ם" - בתוך בני אדם, והשתדלותו גרמה כי "וְאַ֥ף ס֝וֹרְרִ֗ים" - למרות היותם סוררים ועשו להם עגל מסכה, "לִשְׁכֹּ֤ן יָ֬-הּ אֱ-לֹהִֽים" - יהי ה' שוכן בתוכם במשכן העדות.


הָ֤אֵ֣-ל לָנוּ֮ אֵ֤-ל לְֽמוֹשָׁ֫ע֥וֹת וְלה' אֲ-דֹנָ֑י לַ֝מָּ֗וֶת תּוֹצָאֽוֹת: אַךְ-אֱ-לֹהִ֗ים יִמְחַץ֮ רֹ֤אשׁ אֹ֫יְבָ֥יו קָדְקֹ֥ד שֵׂעָ֑ר מִ֝תְהַלֵּ֗ךְ בַּאֲשָׁמָֽיו:
(תהילים סח כא-כב)

"וְלה' אֲ-דֹנָ֑י לַ֝מָּ֗וֶת תּוֹצָאֽוֹת" - יש לו הרבה דרכים אל המוות, אך לא עלינו הוא נותנם, אבל ימחץ בהם "רֹ֤אשׁ אֹ֫יְבָ֥יו קָדְקֹ֥ד שֵׂעָ֑ר מִ֝תְהַלֵּ֗ךְ בַּאֲשָׁמָֽיו:" [ר' שלמה יצחקי].

"שֵׂעָ֑ר" - כאשר הוכחתי לעיל הוא תואר לאדום, שעמהם ישראל הולכים להילחם.


אָמַ֣ר אֲ֭-דֹנָי מִבָּשָׁ֣ן אָשִׁ֑יב אָ֝שִׁ֗יב מִֽמְּצֻל֥וֹת יָֽם:
(תהילים סח כג)

מבטיח לצבא המלחמה בשם ה', שישוב בשלום, לוּ גם יילחם בראש הר-בשן או במצולות-יָֽם; ותפס לשון מצולות-יָֽם לעומק כנגד הבשן לגובה.


רָא֣וּ הֲלִיכוֹתֶ֣יךָ אֱ-לֹהִ֑ים הֲלִ֘יכ֤וֹת אֵ-לִ֖י מַלְכִּ֣י בַקֹּֽדֶשׁ: קִדְּמ֣וּ שָׁ֭רִים אַחַ֣ר נֹגְנִ֑ים בְּת֥וֹךְ עֲ֝לָמ֗וֹת תּוֹפֵפֽוֹת:
(תהילים סח כה-כו)

לפנינו פה מחזה שני: אדום כבר נוצח, ולאחר הניצחון, הארון בראש הצבא ובתוך המון חוגג מושב דרך חוצות ירושלים אל מקומו; מסע הניצחון של הארון אשר שם ה' צ-באות נקרא עליו ברחובות עיר א-להים בראש הצבא, מסמל למשורר הֲלִ֘יכ֤וֹת המלך ה' צ-באות בראש חיל מגיני ארצו.


בְּֽ֭מַקְהֵלוֹת בָּרְכ֣וּ אֱ-לֹהִ֑ים ה' מִמְּק֥וֹר יִשְׂרָאֵֽל:
(תהילים סח כז)

"בָּרְכ֣וּ" נמשך גם אל "ה' " כאילו היה כתוב: "בָּרְכ֣וּ ה' מִמְּק֥וֹר יִשְׂרָאֵֽל", כלומר: כל מי שממקור ישראל יברך את ה'.


שָׁ֤ם בִּנְיָמִ֨ן צָעִ֡יר רֹדֵ֗ם שָׂרֵ֣י יְ֭הוּדָה רִגְמָתָ֑ם שָׂרֵ֥י זְ֝בֻל֗וּן שָׂרֵ֥י נַפְתָּלִֽי:
(תהילים סח כח)

פסוק זה קשור עם הקודם, ו"רֹדֵ֗ם" חוזר לפי זה אל "בְּֽ֭מַקְהֵלוֹת", והכוונה, כי בנימין הצעיר רודה בתור מנצח על הנגינות [כי "מנצח" ו"רודה" קרובים זה לזה בהוראתם] בְּֽ֭מַקְהֵלוֹת המברכות עתה אֱ-לֹהִ֑ים וכן גם שָׂרֵ֣י יְ֭הוּדָה הלבושים ברִקְמָתָם (גימ"ל ו-קו"ף מתחלפות), שָׂרֵ֥י זְ֝בֻל֗וּן ושָׂרֵ֥י נַפְתָּלִֽי.


צִוָּ֥ה אֱ-לֹהֶ֗יךָ עֻ֫זֶּ֥ךָ עוּזָּ֥ה אֱ-לֹהִ֑ים ז֝֗וּ פָּעַ֥לְתָּ לָּֽנוּ:
(תהילים סח כט)

המשורר קורא לעם: "צִוָּ֥ה אֱ-לֹהֶ֗יךָ עֻ֫זֶּ֥ךָ" במובן עוז מלכות ושלטון על האויב, והעם עונה לעומתו: "עוּזָּ֥ה אֱ-לֹהִ֑ים ז֝֗וּ פָּעַ֥לְתָּ לָּֽנוּ".


מֵֽ֭הֵיכָלֶךָ עַל-יְרוּשָׁלִָ֑ם לְךָ֤ יוֹבִ֖ילוּ מְלָכִ֣ים שָֽׁי:
(תהילים סח ל)

המשורר מתאר פרסום שם ה' בעולם בעקב הניצחון: כי מההיכל בגבעון אשר שמה הביאו המלכים זבחים לה' - עוד יוֹבִ֖ילוּ לו שָֽׁי על ירושלים אשר שם הארון.


גְּעַ֨ר חַיַּ֪ת קָנֶ֡ה עֲדַ֤ת אַבִּירִ֨ים בְּעֶגְלֵ֬י עַמִּ֗ים מִתְרַפֵּ֥ס בְּרַצֵּי-כָ֑סֶף בִּזַּ֥ר עַ֝מִּ֗ים קְרָב֥וֹת יֶחְפָּֽצו:
(תהילים סח לא)

"גְּעַ֨ר חַיַּ֪ת קָנֶ֡ה" - נאמר על ארם, שלפי עדותה של הפתיחה לפרק ס' כבר התגרתה אז מלחמה בישראל, וקרא לה "חַיַּ֪ת קָנֶ֡ה" מפני שהיא שוכנת על יד נהרות ["ארם נהרים"!].

"עֲדַ֤ת אַבִּירִ֨ים" - הכוונה על קבוצת העמים-השבטים השייכים ללאומיות ארם, שעמדו אז במלחמה נגד ישראל (ארם צובה, ארם דמשק, ארם בית רחוב וארם נהרים).

"עֲדַ֤ת אַבִּירִ֨ים בְּעֶגְלֵ֬י עַמִּ֗ים" - שעלו בגבורתם על שכניהם כמו פרים אַבִּירִ֨ים על פני עגלים.

"מִתְרַפֵּ֥ס בְּרַצֵּי-כָ֑סֶף" - כי כאמור (שמואל ב י ו) נשכרו הם בכסף לבני עמון להלחם בישראל.

"רַצֵּי" - הוא מלשון רצוץ, והוראתו: חתיכות, גרוטאות.

"בִּזַּ֥ר עַ֝מִּ֗ים קְרָב֥וֹת יֶחְפָּֽצו" - המשורר רואה בדמיונו כי כבר פזר ה' את העַמִּים אשר קְרָב֥וֹת יֶחְפָּֽצו עם ישראל.


לָ֭רֹכֵב בִּשְׁמֵ֣י שְׁמֵי-קֶ֑דֶם הֵ֥ן יִתֵּ֥ן בְּ֝קוֹלוֹ ק֣וֹל עֹֽז:
(תהילים סח לד)

"הֵ֥ן יִתֵּ֥ן בְּ֝קוֹלוֹ ק֣וֹל עֹֽז:" - זה ק֣וֹל ה' ברעש, שהתחולל אז לפני זמן קצר.


נ֤וֹרָ֥א אֱ-לֹהִ֗ים מִֽמִּקְדָּ֫שֶׁ֥יךָ אֵ֤-ל יִשְׂרָאֵ֗ל ה֤וּא נֹתֵ֨ן עֹ֖ז וְתַעֲצֻמ֥וֹת לָעָ֗ם בָּר֥וּךְ אֱ-לֹהִֽים:
(תהילים סח לו)

"מִֽמִּקְדָּ֫שֶׁ֥יךָ" - בלשון רבים. אולי מרמז על שני בתי המקדש שהיו אז בישראל: משכן גבעון והמשכן בירושלים אשר שם הארון.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך