פסוק ב:שמע אלהים קולי. ארז״ל שאמרו דוד בעבור דניאל על שהושלך לגוב אריות על ידי תחבולות השרים ולפי שהיה מזרעו אמר כמדבר בעדו:
פסוק ב:בשיחי. בעת אספר תלאותי מפחד אויב. הם שרי מלך דריוש:
פסוק ג:מרגשת. מהקבוץ שקבצו יחד להתיעץ בדבר:
פסוק ד:שננו. חדדו לשונם כחרב להבאיש אותי בעיני המלך:
פסוק ד:דרכו. הכינו לשונם כחץ המושם על הקשת בעת הדרכו:
פסוק ד:דבר מר. להמית אותי בגוב אריות:
פסוק ה:לירות. להשליך החץ במסתר על התם ופתאום ישליכו ולא ייראו מה׳:
פסוק ו:יחזקו למו. היו מחזקים ביניהם את הדבר הרע והעצה היעוצה ויספרו זה לזה להטמין מוקש על דניאל ואמרו מי יראה מחשבתם ר״ל שאמרו אין המלך מרגיש שכל עצתם היא על דניאל:
פסוק ז:יחפשו. היו מחפשים למצוא עלילה להמיתו וכאשר תמו את החיפוש שהיו מחפשים ומצאו העצה היה כ״א מסתירה בקרבו בעומק הלב לבל ירגיש מי:
פסוק ח:ויורם. וסוף הדבר היה שה׳ השליכם לגוב האריות תמורת דניאל ומכותם בא פתאום כחץ הממית:
פסוק ט:ויכשילוהו עלימו לשונם. הביאו מכשול על עצמם וכל הרואה ינודד עליהם בראש דרך לעג:
פסוק י:וייראו. מאז והלאה כל אדם יפחד לנפשו מעשות כזאת ויספרו זה לזה פועל אלהים וישכילו מעשיהם איך נלכדו בשחת אשר טמנו:
פסוק יא:בה׳. בתשועת ה׳:
פסוק יא:וחסה בו. ע״י זה יחסה בו בכל עת:
פסוק יא:ויתהללו. וישבחו א״ע על שהשכילו לדעת שה׳ הוא האלהים: