פסוק ב:קדש לי. מכאן שקדשו בכורות במדבר .
(בכורות ד׳ ב')
פסוק ב:כל בכור. כל בכור – עד דאיכא כולי' בכור [בישראל – הא כל מקום שיד עובד כוכבים באמצע פטורה מן הבכורה] .
(שם ג׳ א׳)
פסוק ב:כל בכור. יכול אפילו נקבה ת"ל (פ׳ ראה) הזכר תקדיש, אי זכר יכול אפי' יצתה נקבה לפניו ת"ל פטר כל רחם .
(שם י"ט א׳)
פסוק ב:פטר כל רחם. יכול אפי' יצא אחר יוצא דופן ת"ל בכור .
(שם שם)
פסוק ב:פטר כל רחם. אמר רב אדא בר אהבה, לויה שילדה בנה פטור מחמשת סלעים, מאי טעמא, דאמר קרא פטר כל רחם, בפטר רחם תלי רחמנא .
(שם מ"ז א׳)
פסוק ב:פטר כל רחם. היוצא דופן אינו בכור, מ"ט דכתיב פטר כל רחם, פטר רחם בעינן .
(שם שם ב׳)
פסוק ב:בבני ישראל. הלוקח עובר פרתו של עובד כוכבים והמוכר לו, אע"פ שאינו רשאי , והמשתתף לו והמקבל ממנו והנותן לו בקבלה פטור מן הבכורה, שנאמר בישראל – ולא באחרים .
(שם י"ג א׳)
פסוק ב:באדם ובבהמה. את שיש לו באדם יש לו בבהמה, יצאו הלוים שאין להם באדם אין להם בבהמה .
(מכילתא)
פסוק ב:באדם ובבהמה. הקיש בכור אדם לבכור בהמה ובכור בהמה לבכור אדם, מה בכור אדם מטפל בו שלשים יום ורשאי ליתנו בכל מקום שירצה אף בכור בהמה כן , ומה בכור בהמה הנפלים פוטרין מן הבכורה אף באדם כן .
(מכילתא)
פסוק ב:לי הוא. למה נאמר, לפי שנאמר (פ׳ ראה) כל הבכור וגו׳ תקדיש לה׳ אלהיך, יכול אם לא הקדישו אינו קדוש ת"ל לי הוא – מכל מקום, הא מה ת"ל הקדיש – הקדישו כדי לקבל שכר .
(שם)
פסוק ב:זכור את היום הזה. מ"ע של תורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל ט"ו בניסן, שנאמר זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים כמו שנאמר (פ׳ יתרו) זכור את יום השבת [רמב"ם פ"ז ה"א מחמץ].
פסוק ב:ולא יאכל חמץ. אמר חזקיה, מנין לחמץ בפסח שאסור בהנאה, שנאמר ולא יאכל חמץ – לא יהא בו היתר אכילה .
(פסחים כ"א ב׳)
פסוק ב:ולא יאכל חמץ. תניא, ר׳ יוסי הגלילי אומר, מנין לפסח מצרים שאין חמוצו נוהג אלא יום אחד, תלמוד לומר ולא יאכל חמץ וסמיך ליה היום אתם יוצאים .
(פסחים כ"ח ב')
פסוק ב:ולא יאכל חמץ. לא יאכל אפי' לכלבים, ובמה אנן קיימין, אם לכלבו הרי נהנה, אלא אפי' לכלב אחרים, וזאת אומרת, אסור להאכיל חמץ אפילו לבהמת הפקר .
(ירושלמי פסחים פ"ב ה"א)
פסוק ב:ולא יאכל חמץ. ולא יאכל – לעשות את המאכיל כאוכל .
(מכילתא)
פסוק ג:בחדש האביב. חודש שהוא כשר, לא חמה קשה ולא גשמים .
(שם)
פסוק ה:ועבדת וגו'. ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה, שיהיו כל – עבודות חודש זה – כזה [מכאן שגם פסח דורות [אינו בא אלא מן הכבשים ומן העזים] וטעון בקור ד' ימים קודם שחיטה, ואינו נאכל נא ומבושל, ואינו נאכל אלא בלילה, וערל ובן נכר ותושב ושכיר אין אוכלים בו ועצם לא ישברו בו] .
(פסחים צ"ו א׳)
פסוק ה:ועבדת וגו׳. ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה, שיהיו כל עבודות חודש זה – כזה, מכאן שכשם שפסח מצרים אינו בא אלא מן החולין כך פסח דורות אינו בא אלא מן החולין .
(מנחות פ"ב ב׳)
פסוק ז:את שבעת הימים. את לרבות איסור חמץ בארבעה עשר משש שעות ולמעלה .
(מכילתא)
פסוק ז:ולא יראה לך. שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה .
(פסחים ה׳ ב׳)
פסוק ז:ולא יראה לך חמץ. [ושיעורו בכמה], בית הלל אומרים, אחד חמץ ואחד שאור שיעורן בכזית .
(ביצה ז׳ ב׳)
פסוק ז:ולא יראה לך שאור. חמץ של עובד כוכבים שעבר עליו הפסח מותר בהנאה, ושל ישראל אסור בהנאה שנאמר ולא יראה לך שאור .
(פסחים כ"ח א׳)
פסוק ז:בכל גבולך. נאמר כאן בגבולין שאור ונאמר בבתים (י"ב י"ט) שאור לא ימצא בבתיכם, מה שאור האמור בבתים עובר משום בל יראה ובל ימצא ובל יטמין ובל יקבל פקדונות מן העובדי כוכבים אף שאור האמור בגבולין עובר משום בל יראה ובל ימצא ובל יטמין ובל יקבל פקדונות מן העובדי כוכבים .
(שם ה׳ ב׳)
פסוק ז:בכל גבולך. יכול גבולך כמשמעו, ת"ל (י"ב י"ט) בבתיכם, מה בתיכם ברשותכם אף גבולך ברשותך .
(מכילתא)
פסוק ח:והגדת לבנך. יכול כראש חודש, ת"ל ביום ההוא, אי ביום ההוא, יכול מבעוד יום, ת"ל בעבור זה, בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך על שולחנך .
(מכילתא)
פסוק ח:והגדת לבנך. אין לי אלא בזמן שיש לו בן, בזמן שאין לו בן, בינו לבין עצמו, בינו לבין אחרים מנין, ת"ל (פ, ג') ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה .
(שם)
פסוק ח:עשה ה' לי. בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים, שנאמר בעבור זה עשה ה׳ לי בצאתי ממצרים .
(פסחים קט"ז ב')
פסוק ט:והיה לך לאות. ת"ר, תפלה של יד כותבה על עור אחד, שנאמר והיה לך לאות על ידך, כשם שאות אחת מבחוץ כך אות אחת מבפנים .
(מנחות ל"ד ב׳)
פסוק ט:והיה לך לאות. תניא, א"ר עקיבא, יכול יניח אדם תפלין בשבתות וימים טובים, ת"ל והיה לך לאות, מי שצריכין אות, יצאו שבתות וי"ט שהן גופן אות .
(שם ל"ו ב׳)
פסוק ט:והיה לך לאות. לך לאות ולא לאחרים לאות, מכאן לתפלין של יד שמניחן על גב היד .
(מנחות ל"ז ב׳)
פסוק ט:על ידך. ת"ר, ידך זו שמאל, או אינו אלא ימין, ת"ל (ישעיהו מ״ח:י״ג) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים .
(שם ל"ו ב׳)
פסוק ט:על ידך. תנא דבי מנשה, על ידך זו קבורת .
(שם ל"ז א׳)
פסוק ט:על ידך. ת"ר, על ידך זו גובה שביד, או אינו אלא על ידך ממש, הרי הוא אומר (פ׳ עקב) ושמתם את דברי אלה על לבבכם וגו' וקשרתם, שתהא שימה כנגד הלב .
(שם שם ב׳)
פסוק ט:ולזכרון בין עיניך. ת"ר, יכול יכתבם על ד׳ עורות ויניחם בד' בתים בד׳ עורות, ת"ל ולזכרון בין עיניך, זכרון אחד אמרתי לך ולא שנים ושלשה זכרונות, הא כיצד, כותבן על ד׳ עורות ומניחן בד' בתים בעור אחד .
(מנחות ל"ד ב׳)
פסוק ט:ולזכרון בין עיניך. [מעיקרא על ידך והדר בין עיניך], מכאן אמרו, כשהוא נותן נותן של יד תחלה וכשהוא חולץ חולץ של ראש תחלה .
(מכילתא)
פסוק ט:בין עיניך. תנא דבי מנשה, בין עיניך זו קדקד, והיכא – אמרי דבי ר׳ ינאי, מקום שמוחו של תינוק רופס .
(מנחות ל"ז א׳)
פסוק ט:בין עיניך. זו גובה שבראש, או אינו אלא בין עיניך ממש, נאמר כאן בין עיניך ונאמר להלן (פ׳ ראה) ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת, מה להלן בגובה שבראש מקום שעושה קרחה אף כאן בגובה שבראש מקום שעושה קרחה .
(שם שם ב')
פסוק ט:למען תהיה תורת ה׳. כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות, דכתיב למען תהיה תורת ה׳ בפיך, הוקשה כל התורה לתפלין, מה תפילין מ"ע שהזמן גרמא ונשים פטורות אף כל מ"ע שהזמן גרמא נשים פטורות .
(קדושין ל"ה א׳)
פסוק ט:למען תהיה תורת ה׳. ספר תורה שתפרו בפשתן פסול, דכתיב למען תהיה תורת ה׳ בפיך, הוקשה כל התורה לתפלין, מה תפלין הלכה למשה מסיני לתופרן בגידין אף כל התורה מצותה לתופרה בגידין .
(מכות י"א א׳)
פסוק ט:למען תהיה תורת ה׳. הקטנים פטורים מן הק"ש ומן התפלין, דכתיב למען תהיה תורת ה׳ בפיך, בשעה שהוא תדיר בה .
(ירושלמי ברכות פ"ג ה"ג)
פסוק ט:למען תהיה תורת ה׳. הנשים פטורות מן התפלין, דכתיב למען תהיה תורת ה׳ בפיך, מי שהוא חייב בתלמוד תורה, יצאו הנשים שפטורות מתלמוד תורה .
(מכילתא)
פסוק ט:למען תהיה תורת ה׳. מכאן אמרו המניח תפלין כאלו קורא בתורה והקורא בתורה פטור מן התפלין .
(שם)
פסוק ט:בפיך. מן המותר בפיך, מלמד שאין כותבין תפלין אלא על גבי עור בהמה טהורה .
(שבת ק"ח א')
פסוק י:ושמרת. א"ר יוחנן, כל המניח תפלין אחר שקיעת החמה עובר בלאו, דכתיב ושמרת את החקה הזאת, וכל מקום שנאמר השמר אינו אלא לא תעשה, ואפילו השמר דעשה נמי לאו הוא .
(מנחות ל"ו ב׳)
פסוק י:ושמרת. מכאן אמרו (סוכה מ"ב א׳) קטן היודע לשמור תפליו בטהרה אביו לוקח לו תפלין .
(מכילתא)
פסוק י:מימים ימימה. ימים ולא לילות, מימים ולא כל ימים, פרט לשבתות וימים טובים, דברי ר׳ יוסי הגלילי .
(מנחות ל"ו ב׳)
פסוק יא:והיה כי יבאך. ביאה דכתבה רחמנא גבי תפלין ופטר חמור למה לי , אצטריך לכדתנא דבי ר׳ ישמעאל, דאמרי, עשה מצוה זו שבשבילה תכנס לארץ .
(קדושין ל"ז ב')
פסוק יב:והעברת. הפסח בשאר ימות השנה ששחטו לשם בכור אינו כבכור, מאי טעמא, בבכור כתיב והעברת ובמעשר כתיב (פ׳ בחקתי) כל אשר יעבור, מה מעשר עשירי קודש ואין אחר קודש אף בכור זה בכור ואין אחר בכור .
(זבחים ט' א׳)
פסוק יב:והעברת. אין העברה אלא הפרשה, וכן הוא אומר (פ׳ פינחס) והעברתם את נחלתו לבתו .
(מכילתא)
פסוק יב:שגר בהמה. שגר בבהמה לאתויי נפלים דקדשי .
(בכורות ג׳ ב׳)
פסוק יג:וכל פטר חמור. פרה שילדה כמין חמור וחמור שילדה כמין סוס פטורה מן הבכורה, שנאמר פטר חמור פטר חמור שני פעמים, עד שיהא היולדת חמור והנולד חמור .
(בכורות ה׳ ב')
פסוק יג:תפדה. תפדה תפדה שני פעמים, תפדה מיד תפדה בכל שהוא .
(שם י' ב׳)
פסוק יג:תפדה בשה. אין פודין לא בעגל ולא בחיה ולא בשחוטה ולא בטריפה ולא בכלאים ולא בכוי, מאי טעמא, נאמר כאן שה ונאמר בפסח שה, מה בפסח פרט לשמות הללו אף כאן פרט לכל השמות הללו, אי מה להלן זכר תמים ובן שנה אף כאן זכר תמים ובן שנה ת"ל תפדה תפדה ריבה .
(שם י"ב א׳)
פסוק יג:ואם לא תפדה וערפתו. מלמד שמצות פדיה קודמת למצות עריפה .
(שם י"ג א׳)
פסוק יג:וערפתו. נאמר כאן עריפה ונאמר בעגלה ערופה עריפה, מה עגלה ערופה אסורה בהנאה אף פטר חמור אסור בהנאה .
(שם י׳ ב׳)
פסוק יד:כי ישאלך. יכול אם ישאלך תגיד לו ואם לא ישאל לא תגיד לו, ת"ל (פ׳ ה')והגדת לבנך [מכילת׳].
פסוק יד:מחר. יש מחר לאחר זמן, וכן הוא אומר (יהושע כ"ב) מחר יאמרו בניכם לבנינו .
(מכילתא)
פסוק טז:על ידכה. ידכה – לרבות הגידם .
(מנחות ל"ז א׳)
פסוק טז:ולטוטפות. ת"ר, לטטפת לטטפת לטוטפת, הרי כאן ארבע, דברי ר' ישמעאל , ר' עקיבא אומר, טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים .
(שם ל"ד ב׳)
פסוק יז:ויהי בשלח פרעה. אין שלוח כאן אלא לויה, ומה שכר נטל על זה – לא תתעב מצרי (פ׳ תצא) .
(מכילתא)
פסוק יח:וחמשים עלו. מלמד שהיו מזוינים בחמשה עשר מיני זיין .
(ירושלמי שבת פ"ו ה"ז)
פסוק יט:ויקח משה. במדה שאדם מודד מודדין לו, משה זכה בעצמות יוסף שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף ואין בישראל גדול ממנו אף הוא זכה שיתעסק בו המקום שנאמר (פ׳ ברכה) ויקבור אותו .
(סוטה ט׳ ב׳)
פסוק יט:ויקח משה. כתוב אחד אומר ויקח משה את עצמות יוסף וכתוב אחד אומר (יהושע כ״ד:ל״ב) ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם, קשו קראי אהדדי א"ר חמא בר חנינא, כל העושה דבר ולא גמרו ובא אחר וגמרו מעלה עליו הכתוב על שגמרו כאילו עשאו .
(שם י"ג ב׳)
פסוק יט:עמו. הטמא מת, ואפילו מת עצמו, מותר לכנס למחנה לויה , שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו, עמו במחיצתו, עמו במחנה לויה .
(נזיר מ"ה א׳)
פסוק יט:עמו. א"ר קרוספי בשם ר׳ יוחנן, ויקח משה את עצמות יוסף עמו [מאי עמו] עם נפשך את עבד .
(ירושלמי סוטה פ"א ה"י)
פסוק יט:כי השבע השביע. השביעם שישביעו לבניהם .
(מכילתא)
פסוק כא:וה' הולך לפניהם. מכאן שהרב שמחל על כבודו כבודו מחול .
(קדושין ל"ב א׳)
פסוק כא:וה׳ הולך לפניהם. אמר ליה רבא לרבה בר מרי, מנא הא מלתא דאמרי אינשי כד הוינן זוטרי – לגברי השתא דקשישנא – לדרדקי, אמר ליה, מתחלה כתיב וה' הולך לפניהם וגו׳ להאיר להם, ולבסוף כתיב (פ' משפטים) הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך .
(ב"ק צ"ב ב')
פסוק כא:וה' הולך לפניהם. אונקלוס בר קלונימוס אגייר, שדר קיסר גונדא דרומי בתריה , אמר להו, אימא לנו מלתא בעלמא, נפיורא נקט נורא קמיה פפיורא, פפיורא לדוכסא, דוכסא להגמונא, הגמונא לקומא, אבל קומא כי נקט נורא קמי אינשי, אמרו ליה, לא, אמר להו, והקב"ה נקט נורא קמי ישראל דכתיב וה' הולך לפניהם וגו' להאיר להם .
(ע"ז י"א א׳)
פסוק כב:לא ימיש וגו'. תניא, לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה, מלמד שעמוד הענן משלים לעמוד האש ועמוד האש משלים לעמוד הענן .
(שבת כ"ג ב׳)
פסוק כב:לא ימיש וגו׳. בא הכתוב ללמדך דרך ארץ על ערבי שבתות עד שעמוד הענן קיים עמוד האש צומח .
(מכילתא)