קדש לי כל בכור וגו' ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה וגו'. יש לדקדק דה' אמר קדש לי כל בכור ומשה רבינו ע"ה ציוה מצוה אחרת זכור את היום וגו' ועוד הקב"ה אמר בבני ישראל והוא דיבר אליהם בשם עם. ופירש רבינו האר"י ז"ל באריכות ותורף דברי קדשו כי משה רבינו רצה לקבל הערב רב והשי"ת לא היה רצונו. ומצוה ראשונה אחר יצ"מ היא קדש ודייק לומר פטר כל רחם בבני ישראל לאפוקי הערב רב. וחש משה רבינו ע"ה שאם מצוה ראשונה יצוה לבני ישראל לבדם באומרו קדש פטר כל רחם בבני ישראל. אז הערב רב יחזרו למצרים. לכן מצוה ראשונה אמר להם לכלם בין לישראל בין לערב רב ואמר ויאמר משה אל העם בכללות לכל ישראל ולערב רב ואחר שכבר השום במצוה ראשונה אז מצא מקום לצוות לישראל והיה כי יביאך לשון יחיד לישראל נאמרה והרב ז"ל האריך ע"ש:
פסוק ג:
זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים וגו'. אפשר במשז"ל שהיום ההוא היה כג' ימים ל"ו שעות והביאו הרב ברכת שמואל סדר זה וכתבנו בעניותנו במ"א טעם לזה והיינו כי מהשמש יתבטלו ג' אמונות רעות שהיה למצרים שהעולם קדמון ואת"ל שיש בורא פועל הטוב וכו' ואינו משגיח כמו שכתבנו לעיל פרשת וארא באורך והשמש מבטל ג' אמונות הללו כי מהשמש ניכר שיש מניע ומהשמש ניכר שהוא יתברך משגיח בתחתונים שברא השמש להאיר. ומהשמש ניכר כי פועל הטוב הוא פועל הרע כי השמש מיבש הלח ומתיך היבש ונמצא שהענין משתנה כפי המקבלים. ומשום הכי היה זה הפלא שיום יצ"מ היה כג' ימים וזרח השמש להעיר ולבטל הג' דעות אסורות הנז'. ועתה שמשה רבינו מדבר גם אל ערב רב וכל עצמו בדבריו הללו כלפי ערב רב להרחיקם מג' אמונות רעות שהיה למצריים שביטולן השמש לז"א זכור את היום הזה אשר יצאתם כי הפלא ה' שזרח השמש באותו יום כג' ימים לבטל ג' אמונות רעות ותמיד יהיה לכם לזכרון ודוק כי קצרתי:
פסוק ג:
כי בחזק יד הוציא ה' אתכם מזה. אפשר כי תיבת בחזק בגימטריא קי"ז שכל הגלות היה קי"ז שנה כמ"ש בסדר עולם ולזה הוצרך חזק יד להוציאם לפני זמנם:
פסוק ט:
למען תהיה תורת ה' בפיך. אפשר לרמוז דקץ הגאולה תלוי בעסק התורה ואעיקרא חרבן הבית ראשון מקרא מלא על עזבם את תורתי ותנא דבי אליהו לא נחרבו הבתים ולא אירע צרה לישראל אלא בעון ביטול תורה שנאמר בפשע יעקב כל זאת ואין זאת אלא תורה. וזה רמז למען תהיה תורת ה' בפיך למען גימטריא קץ כלומר אם אתם רוצים קץ גאולה תהיה תורת ה' בפיך ובפרט בגאולה העתידה שהיא בזכות משה רבינו ע"ה והוא תבע יקרא דאוריתא כמ"ש הזהר הקדוש בז"ח ורז"ל אמרו גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם דבזכות המשניות תהיה הגאולה. א"נ במשז"ל דאומרים בג"ע אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו וזהו קץ רמז דעשוי אדם למשמש בקיצ"ו בפטירתו שיהיה תלמודו בידו וזהו תהיה תורת ה' בפיך. ואפשר לומר עוד במ"ש בס' התשב"ץ לתלמיד מהר"ם סי' תקל"ב כשהצדיק נפטר מן העולם בא מלאך אחד ומזכיר כל מה שלמד לשמה ועל זה אמרינן אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו עכ"ל. וזה רמז למען גימטריא קץ בפטירת האדם תהיה לעתיד תורת ה' כלומר תורה לשמה בפיך שיבא מלאך ויזכירך. א"נ דבזכות התורה יצאנו ממצרים כמ"ש בהוציאך את העם וגו' וזה רמז למען גימטריא קץ כלומר ויתר קץ שנים הנותרים מתו בעבור תהיה תורת ה' בפיך ודוק:
פסוק יג:
וכל בכור אדם בבניך תפדה. פירש רשב"ם תפדה לאחר שנתקדשו הלוים תחת כל בכור בשנה שנית שהוקם המשכן. וכן פירש הרב החזקוני והוא דבר מוכרח והגם כי זה נולד מהעגל שנפסלו הבכורות וכתב מהר"ם אלשיך ז"ל דכל אשר ידבר ה' מוכרח כי דיבורו מעשה אך במחשבה רצה הוא ית' דהמחשבה לא תכרות ותשאר הבחירה. וא"כ הרי אמר וכל בכור אדם בבניך תפדה וזהו לאחר שיעשו העגל אשר במאמרו יוכרחו לעשות לעגל. י"ל דמ"מ אין במאמר וכל בכור אדם בבניך תפדה שום משמעות שיעשו העגל כלל ודוק:
פסוק יז:
(א) כי קרוב הוא. כ"י גימטריא שלשים תלתין שנין קודם קיצא דה' יצאו בני אפרים ומהרו הקץ ונהרגו על שלא שמרו שבועת יוסף ולא הביאו עצמותיו עמהם. בראותם מלחמה. שנעשית לבני אפרים. ושבו מצרימה מפני היראה. רבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל. וכן הוא בתרגום המיוחס ליונתן בן עוזיאל ע"ש אך אין כתוב שם מפני שבועת יוסף רק מפני שמיהרו הקץ. ואפשר לומר כי קרוב הוא כי גימטריא שלשים כי זכר כאן ד' אלהים ולא נחם אלהים כי אמר אלהים ויסב אלהים יפקוד אלהים. והענין במ"ש רבני אשכנז כי הגזרה לישב במצרים ת"ל שנה כמספר ה' פעמים אלהים ולא נשתעבדו כי אם פ"ו שנה כמספר אלהים והד' אלהים הנשארים נהפכו לשמות הויה ואלו ד' גאולות וד' כוסות כוס גימטריא אלהים שנהפכו להויות ונגאלו (ו)[ז]הת"ד ונרמזו כאן ד' אלהים שנשארו ואמר כי קרוב הוא בשם אלהים הראשון כ"י גימטריא שם הויה ועוד ד' רמז לד' הויות שנהפכו ד' אלהים לרחמים ורמז כי קרוב הוא הזמן שהתחילו לשעבדם ולא עברו כי אם פ"ו שנים ואכתי פשו ד' אלהים גימטריא שמד ויהיה קטרוג ושבו מצרימה. ורבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל כתב אלהים מדת הדין. ישב בדין לפי שעב"ר בי"ם צר"ה ס"ת בגימטריא פסל מיכה עכ"ד. ולדרכנו א"ש כי הנה ביצ"מ נהפכו ד' אלהים לרחמים ונעשו ד' הויות ולפי שעבר בים צרה פסל מיכה מתעוררים הד' אלהים ויש קטרוג וזה רמז פן ינחם העם גימטריא שמד עם הכולל מספר ד' אלהים גימטריא שמ"ד הנשארים ובעון פסל מיכה יתעוררו ושבו מצרימה לשעבוד:
פסוק יח:
ויסב אלהים וגו'. כי אמר אלהים אם יכנסו לארץ מיד יתעסקו בשדות וכרמים ולא בתורה מוטב להסב אותם ויתעדנו במן ובשלו ובבאר כי לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן. רבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל. ואפשר לרמוז דכתיב בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה וזה רמז ויסב אלהים דרך המדבר שבו הר סיני וחמשים כתיב רמז לנ' יום שיקבלו התורה כרמוז בנ' של תעבדון כמשז"ל וזה רמז וחמשים בזכות שלסוף חמשים יקבלו התורה עלו בני ישראל מארץ מצרים שיצאו בזכות התורה ולזה ויסב אלהים שיעסקו בתורה במדבר:
פסוק יט:
והעליתם את עצמותי מזה אתכם. אפשר שרוח הקדש נצנצה ביוסף הצדיק שמשה רבינו יקחם ואחר סילוקו יעלום ישראל לשכם ואמרו במנחות דף ג"ן יבא זה ויקבל זאת מזה זה הוא משה דכתיב זה משה האיש זאת התורה זה אלי ע"ש וז"ש והעליתם את עצמותי מזה כלומר ע"י משה רבינו ע"ה דכתיב זה משה האיש ואחריו אתכם כמ"ש ואת עצמות יוסף העלו בני ישראל א"נ אפשר לומר בסגנון אחר במ"ש פ"ק דסוטה כתיב ויקח משה את עצמות יוסף וכתיב ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ומשני דהגומר המצוה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה וז"ש והעליתם את עצמותי מזה אתכם כלומר הקב"ה מעלה עליכם כאלו העליתם מזה אתכם הגם שהיו ביד משה רבינו מ' שנה וזה רמז מזה מ' ארבעים זה רמז למשה רבינו ע"ה כאמור מפני שאתם עתידים לגמור המצוה: